לחם רב (ל"לחם משנה") קנד

משמע ראשונים דוקא אבל הרב ב"י לא ס"ל הכי אלא דאעפ"י דהקשה עליו לא דחאו מהלכה ולכך כתב שדעת העיטור כהרא"ש ור"י ורבינו תם והמרדכי נמצא דלדברי אלו הרבנים ר"י ורבינו תם והרא"ש והר"ן והמרדכי והעיטור לדעת הרב ב"י הדבר תלוי דבעינן שיחתמו הכשרים בשיטה שתחתי' ואי חתמו כלהו בשיטה א' הרי כתב שם הרב ב"י דדעתו היא דהוי כחתמו זה תחת זה אבל בנמוקי יוסף כתוב בפ' גט פשוט דאמרי' לשם עדות נתכוונו ולדבריו אנו שומעין אבל נמצא דלדברי אלו הרבנים אם הם בשיטה אחד כשרים ופסולים או הפסולים באמצע או בסוף השטר פסול ואין כאן צד להכשיר אלא כשהכשרים בשיטה שתחת השיטה שחתמו בה הפסולים: ודעת הרי"ף והרמב"ם והגאונים כפי מה שכתבתי למעלה הוא דאין הדבר תלוי אלא שישבו כלם לחתום ביחד דאם יודע זה הוא פסול ואם לאו השטר כשר ולא פסלינן ליה מספקא אלא שכתב הרב ב"י שנראה מדברי הרמב"ם שכשהעדים קיימים שואלים אותם אם ישבו כלם לחתום או לא אבל אי לא ידענו לא פסלינן לשטרא: ונראה עוד מדברי הרי"ף שהבאתי למעלה דהיכא דליכא בשטר אלא ב' עדים לבד אז אמרינן ודאי דישבו יחד לחתום ולשם עדות הוו דכיון דליכא בשטרא אלא תרי ודאי דהני הוו סהדי דליכא למימר סהדי הוו חד מהנך וחד מעלמא והפסול בא כאן וחתם מעצמו דלא אמרי' הכי אלא היכא דיש בשטר עדים כשרים מלבד הפסול אבל כשאין שם אלא ב' עדים עם הפסול אז אמרי' דאלו היו עדי השטר כיון שאין אני רואה עד אחר כשר וא"כ כיון שישבו לחתום העד הב' הוא פסול ואינו זוקק לשבועה וגם אי מסרו השטר בפני שני כשרים לא מהני דהוי מזוייף מתוכו וזה מבואר אצלי בדברי הרי"ף שכתב בתחלה אבל שטר שיש בו ג' עדים וכו' ואח"כ כתב והיכא דליכא בשטרא אלא תרי וחד מינייהו פסול וכו' משמע דהחלוק בין דין א' לב' הוא דכיון דליכא בשטרא אלא תרי אז אמרינן ודאי שישבו לחתום והשטר פסול ובהכי אתי שפיר ההיא מתנתא דחתימי עלה תרי גיסי דאמאי אמר בגמ' בפ' דיני ממונות דהוי מזויף מתוכו נימא דאולי הפסול חתם מעצמו. מיהו אין זו קושיא דדילמא הוה ידיע להו הא דישבו שניהם לחתום ועם מ"ש א"ש דכיון דלא היו שם אלא ב' עדים לבד אז ודאי אמרי' דישבו לחתום והשטר פסול וכה"ג א"ש מ"ש בעל העיטור בשם הרי"ף הביאו הריב"ש בסימן תט"ו וז"ל ש"מ דשטרות דחתימי סהדי וחד מינייהו קרוב או פסול אע"ג דאיכא עדי מסירה מזויף מתוכו הוא ואע"ג דלא איברו וכו' וכתב בעל מתיבות נהי דלא מגבי' ביה אבל משבעינן אפומא דחד וכו' דקשה אמאי הוי מזויף מתוכו נימא דאולי הפסול חתם מעצמו אלא ודאי שאני התם דכיון דליכא אלא תרי לכך קאמר דהוי מזויף מתוכו דודאי ישבו לחתום כדכתיבנא והתם ודאי ליכא אלא תרי מדכתב שם בשם בעל מתיבות דמשבעינן אפומא דחד זה נ"ל פשוט ומבואר והתימא על הריב"ש שכתב שם דהא דכתב בעל העיטור בשם הרי"ף איירי שידענו שחתמו יחד הקרוב והפסול דלמה ליה הא הא כיון דהתם לא איירי דליכא אלא ב' חתומים משמע בהדיא מלשון הרי"ף בפ"ק דמכות דאמרי' דלשם עדות נתכוונו כדהוכחתי לעיל ועוד דאם כדבריו דנודע דישבו לחתום היכי כתב בעל מתיבות דמשבעינן אפומא דחד דתלינן רווחא שבק כדכתב הוא בעצמו שם דזהו טעמו של בעל מתיבות הא כיון דדברי הרי"ף ע"כ איירי שנודע שישבו שלשתן להעיד וכתבו עדותן זה בפני זה כי היכי דלא יקש' אמאי דכתב בפ"ק דמכות דהכי כתב שם בהדיא דלפסול השטר בעינן שנדע א"כ היכי שייך טעמו של בעל מתיבות דילמא רווחא שבק וכו' הא ידעינן ששלשתן ישבו להעיד ודוחק לומר דבעל מתיבות לא איירי בגוונא דאיירי הרי"ף דהא מדכתב בעל העיטור וכתב בעל מתיבות וכו' משמע דעל מאי דקאמר הרי"ף קאמר אבל עם מה שפי' א"ש ודבריו צריכים לי עיון: נמצינו למדים בנ"ד דאם שטר מחילה זו דחתום בה גיסו משמעון דהוא פסול לו דתרי בעל כאשתו אמרי' בראשון בראשון והם נשואין ב' אחיות שהם ראשון בראשון הוא חתום בסוף או באמצע להרא"ש ור"י ור"ת ושאר הפוסקים שהזכרתי השטר פסול ומצי היתומי' לומר קים לן כהני כי היכי דלא יוציא שמעון מהן הקרקע דקרקע בחזקת בעליה עומדת אעפ"י שהוא דר בו ואפילו שהוא חתום עם הכשרים בשיטה אחת השטר פסול לדעתם כמו שכתבתי למעלה בשם נמוקי יוסף אבל אם הוא חתום בראשונה והכשרים חתומים לבסוף בשיטה שתחתי' אז השטר כשר לכ"ע דלהרא"ש וסייעתו הרי האחרונים הם כשרים ולהרי"ף וסייעתו הרי לא ידעינן אם ישבו לחתום ומספקא לא פסלינן לשטרא ומ"מ מדברי הרמב"ם שכתב והרי אין העדים קיימים לשאול אותם משמע דאם קיימים שיילינן להו וכן הוכיח הרב ב"י מדבריו והיכא דלא מצינן לשאול לעדים או שאינם זוכרים אז ודאי השטר כשר: א"כ בנ"ד אם הם קיימים שיילינן להו אם ישבו לחתום ואם ישבו השטר פסול ואי ליכא שום חד מהני גווני אלא דהוא חתום בראשונה ולא ידעינן אם ישב לחתום עם הכשרים אז ודאי השטר כשר ואפילו ישב לחתום עם הכשרים אם הכשרים זוכרים לעדות על ידי ראיית השטר כתב העור בסי' מ"ו דשפיר דמי שיעידו בפני ב"ד כדכתב שם בשם הרא"ש יע"ש. זה נ"ל בטענה השניה שטענו היתומות דבטענה הראשונה אף ע"ג דיש לחלק בין נ"ד לתשובות לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה אלא א"כ כתוב בשטר בידו וברשותו דאז אני סומך על החילוק ההוא כדכתיבנא מפני שיש לי סיוע אחר בלשון בידו וברשותו כדכתיבנא זה נראה לענ"ד: נאם הקטון חייא אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: קצא ראה ראיתי את השאלה הבאה מאירודוס על דבר ה"ר גרשון פילוסוף שנתן לחתנו ר' אליעזר פיראדה עליה ומגאזין וכתוב שם שנתתי לו לר' אליעזר עליה פלונית וכן נתתי לו מגאזין פ' במתנה גמורה בזה התנאי שידור ה"ר אליעזר חתני עם בתי שרה וכו' ועוד כתוב שם אמנם העליה והמגאזין הנז' לא יוכל למוכרם ולא להשכירם לשום אדם בעולם אלא יהיו לו ולאשתו לדירה כשירצו אמנם למכור או להשכיר לא יהיה להם רשות כלל וכו' ושאל השואל אם עתה שמת ר"א אם תהיה המתנה לבתו מפני שכתוב שם שיהיו לו ולאשתו לדירה וגזר אומר הח' השלם כה"ר יוסף אלמאטורי נר"ו שאחרי מות ר"א פיראדה אין לאשתו כלום במתנה הנז'. ואני אומר שהדין כן הוא ולכאורה יש להסתפק בדין זה ממאי דכתב הרב ב"י בסי' ר"ז וז"ל כתוב בתשובו' שבסוף ספר חזה התנופ' ראובן נתן לשמעון חדר בבית שידור בו אעפ"י שכתוב בשטר שישתמש שמעון ואשתו בחצר ובבור ובב"ה מעכשיו ועד עולם אם מת שמעון לא ירשו בניו זכותו אחריו מדהוצרך להזכיר בשטר שמעון ואשתו נר' שבא למעט בניהם אחריהם ע"כ נראה מלשון זה שהמתנה נתן לשמעון לבדו אלא שכתוב בשטר שישתמש שמעון ואשתו ומפני שכתב שישתמש שמעון ואשתו דקדק דודאי דאתא למעוטי בניהם אחריהם משום דחזר להזכיר שמוש שמעון ואשתו דנר' מותר שכיון שכתב שנתן הבית לשמעון למה חזר וכתב שישתמשו שמעון ואשתו אלא ודאי למעוטי בניהם אתא אי נמי משום דהזכיר שמוש אשתו דודאי כיון שנתן הבית לשמעון תשתמש אשתו עמו אלא ודאי למעוטי בניהם אתא. ויש להסתפק היכא דמת שמעון אם תשתמש אשתו לבדה דאפשר לומר דלא אתא למעוטי אלא בניהם אחריהם לבד אבל אשתו תשמש אחר מותו ומינה בנ"ד שכתוב בו שיהיו לדירה לו ולאשתו כשירצו כשמת ר' אליעזר תדור בו אשתו או אפשר דאין שמוש אשתו אלא עמו יחד ואם מת הוא לא תשתמש שם אשתו וזה נראה יותר לפי הפי' השני שפירשתי דדקדוק דברי התשובה הנז' הוא מדהזכיר אשתו דמשמע דאתא למעוטי בניהם אחריהם ואי אשתו תשתמש בו אחרי מותו לימא דהזכיר אשתו לומר דאחרי מותו תשתמש אשתו אלא ודאי משמע דפשיטא ליה דמאי דקאמר דתשתמש אשתו היינו בחיים חייתו עמו יחד אבל כשימות הוא לא תשתמש אשתו ומינה בנ"ד שכתוב שיהיו לו ולאשתו לדירה היינו אשתו עמו כשהוא חי אבל אם ימות הוא לא תדור אשתו לבדה ונמצאו דברי החכם השלם הפוסק קיימו וכן נראה אם עיקר כפי' זה אחרון שהזכרתי מלשון תשובה זו שהזכיר הטור בהלכות מתנה ומחילה בשם הרא"ש ז"ל וז"ל ששאלת ראובן נתן חדר ביתו לשמעון ולאשתו וכתב בשטר שישמשו שמעון ואשתו בחצר ובבור שבחצר עם שאר בני הבית מעכשיו ולעולם ונסתפקת בשביל שכתב מעכשיו ולעולם אם ירשו בניו זכותו אחר מותו דבר זה יכול להתברר בלשון השטר ולפי הנ"ל מדהזכיר אשת שמעון שבא למעוטי בניהם אחריהם עד כאן הרי שכתב דמדהזכיר אשת שמעון משמע דהוי מעוטא כפי' בתרא שהזכרתי: אלא שק"ל טובא בלשון תשוב' זו דמשמע מלשון השאלה שנתן החדר לשמעון ולאשתו יחד וא"כ מאי האי דכתב הרא"ש דמדהזכיר אשתו שבא למעט בניהם אחריהם אי משום דבתחלת המתנה הזכיר שנתן לו ולאשתו נימא דהזכיר אשתו משו' שרוצה שיהיה הבית חציו של בעל וחציו של אשה והבעל אוכל פירות מהחצי ולכשתתאלמן או תתגרש הגוף שלה כדין נותן מתנה לא"א ואי משום דהזכיר אח"כ שישמשו שמעון ואשתו בחצר כיון דהזכיר המתנה לשניהם וחזר והזכיר השמוש לשמעון הזכיר ג"כ השמוש לאשתו אפי' תתאלמן או תתגרש שתשתמש אשתו ובלשון התשו' דחזה התנופ' ניחא דלא הזכיר בתחלה שנתן מתנה לאשתו אלא לו לבד ולכך הוקשה לו דלמה הזכיר שתשתמש אשתו עמו דפשיטא דבחייו ישמשו אשה ובעלה אלא ודאי אתא למעוטי בניהם אחריהם ולכך נראה ודאי דלשון התשובה של חזה התנופה עיקר ולשון התשובה שהביא הטור צ"ע: וזכינו לדון בנ"ד דאשתו תדור עמו בחייו אבל אחרי מותו לא ועוד אני אומר דאפי' דנאמר בנדון דחזה התנופה דאם ימות הוא תשמש אשתו שם מ"מ בנ"ד לא אמרינן הכי מדהתחיל בלשון השטר בזה התנאי שידור ה"ר אליעזר חתני עם בתי שרה משמע דהתנאי הוא שידורו שניהם יחד ואין לומר מכח אומדנא דלבתו נתן דהיא העיקר ובסבת' נתן לבעלה דאין נראה כן מהלשון כלל אלא לבעלה נתן בתנאי שידור עם אשתו ולא נכניס במתנה מה שלא הוזכר בה כמ"ש יפה בזה הח' השלם הפוסק. ועוד דודאי בנדון דחזה התנופה כשאמר שישתמשו שמעון ואשתו ר"ל שניה' יחד דהא איכא פלוגתא דר' יונתן ור' יאשיה גבי אביו ואמו קלל אי משמע שניהם יחד או כל א' בפני עצמו והרב מהריב"ל בפסקיו ח"ג סימן ס"ח כתב בשם הרא"ש דאע"ג דקיי"ל כר' יונתן דמשמע כל א' בפני עצמו מ"מ בתנאים שאדם מתנה עם חברו אזלינן בתר לשון בני אדם דמשמע שניהם יחד וא"כ הרא"ש בנדון דידיה ודאי דאית ליה דלא משמע אלא שניהם יחד שישתמשו ומינה בנ"ד לא משמע אלא שידור ר' אליעזר ואשתו אבל אם ימות ר' אליעזר אין לה לאשתו כלל בבית ההיא כמו שכתב החכם השלם הפוסק הנלע"ד כתבתי: נאם הקטון חייא אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: קצב ראיתי המתנה שנתן ה"ר נתן צורי לבנו מרדכי צורי ואת אשר נגזר עליה מאת הרב המובהק הכהן הגדול נר"ו ובהרמנותיה דמר אגיד הנלע"ד ואומר דודאי אין לפקפק משום דהיא אגב קרקע ומי יודע אם היה לו קרקע באותה שעה וכן נמי דלא סיים הארבע אמות ולפי דעת הרמב"ם פ"ג מה' זכיה ומתנה בעינן דיסיים אותם דכבר כתב הרשב"א בתשובה הוזכרה בב"י ריש ה' קנין קרקע ח"מ סימן ר"א דכבר