לחם רב (ל"לחם משנה") טו

דכת' שם כשהזכיר סבר' זו וזה דעת הרשב"א וכן ראיתי בתשובותיו מכ"י בפי' א"כ איך אפשר לפ' ההיא דפ' חזקת בשתיק' לבד דא"כ היכי אמר ר' אמי בני מבוא' מחלין גבאי הא השתיק' אינה מחיל' ובודאי דהוי טענת מחילה בפי' וא"כ דכוות' מאי דקאמ' בר"ה מאן מחיל לך הוא אפי' בפי' אלא שי"ל לזה שלא פי' כן הרב אלא לפי דעת הסוברי' דבשתיק' מהניא אבל לפי האמ' דעתו לפרש כפי' האחרון שפי' שם וכן גיל' דעתו בתשו' שהביא בשמו הרב מהרי"ק בסי' קמ"ט שכתב שם מסתבר' שיש לה חזקה ואעפ"י שהמחזיק בר"ה אין לו חזקה לפי מה שאני סבור דמאן מחיל ומאן שביק וכו' והיינו כפי' בתרא שם דלפי' הראשון ודאי דמהניא ליה חזקה כדכתיבנא: והתירוץ הב' שתירץ שם הוא דמאי דאמרו בפ' לא יחפור ה"ק אבל רבים מאן פייס ומאן שביק ואפי' שימחול בפי' א"א שהרי הדרך מסור לכל העול' וא"א לכלם שימחלו צריכ' דאפי' דאמרי כן הוי חזקה מטעמ' אחרינ' דאימור כונס לתוך שלו הוה אבל היכ' שלא כנס לתוך שלו לא מהניא ליה חזקה כלל מטעמא דמאן פייס ומאן שביק וז"ש בתשובה האחרת שהזכרתי לפי מה שאני סבור וכו' והתירוץ הב' הזה הוא מסכי' עם גרס' הרי"ף והרא"ש דלא גרסי א"נ אחולי אחיל גבי' והוא דעת ר' ירוחם וכמו שהאריך שם הרב מהריב"ל בסי' הנז'. איברא דמדברי הטור בסי' תי"ז שכת' משא"כ בר"ה שאין לו בעלי' לא משמ' הכי אבל מ"מ כתב שם הרב הנז' דמוכרחים אנו לומר כדי שלא יתקשו דברי הטור להדדי שבסי' קנ"ה גבי הרחק' השובך מן העיר שטוענין ללוקח לומר ראשון עשאו ברשות ליש נגד רבים ל"ש נגד יחיד דפי' דברי הטור בסי' תי"ז משא"כ בר"ה הוא דלא סגי במחילת בני המבוי לבד אלא צריך שימכרו או ימחלו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר ובהכי אתי שפיר מאי דכתב הטור בהרחק' שובך דטענינן ללוקח אפי' נגד רבים דאמרי' דלמא נקט מז' טובי העיר במעמד אנשי העיר כן נראה מדברי הר' הנז'. אבל מ"מ ק' לי דהא בסי' קמ"ט כתב דאם טוען שמכרו ז' טובי העיר וכו' וא"ל ודאי אם מכרו ז' טובי העיר ה"ל קלא וכו' וא"כ איך טוענין ללוקח כן כיון שהוא לא היה יכול לטעון משו' טעמא דאי איתא כדבריו ה"ל קלא ונ"ל לתרץ לזה דלא כתב כן הטור דה"ל קלא אלא גבי מחזיק בקרקע עצמו של הקדש דהא ודאי אוושא מילתא מכיר' קרקע הקדש ואית ליה קלא אבל הרחק' שובך מן העיר דאין זו קניי' קרקע ולא חסרון קרקע אלא דבר קטן הוא אעפ"י שמכרוהו לית ליה קלא ודמי למ"ש הטור בסי' קנ"ג בשם רשב"ם דדבר שאין בו חסרון קרקע הוא תשמיש קטן ואין רגילין לכתוב עליו שטר ה"נ אמרי' דדבר קטן כזה לית ליה קול. ומ"מ למדנו דעת כלם דמחזיק בנכסי רבים אין לו חזקה ואפי' ללוקח לא טעני' לדברי הטו' אלא היכא דהוא דבר קטן דאפי' היה יכול לטעון כן אבל קניי' קרקע כנ"ד אם יטעון הוא שלקח מז' טובי העיר אמרי' אי איתא ה"ל קלא וה"ה דלא טענינן ללוקח זה נ"ל לפי דרכו של הרב מהריב"ל בדברי הטור. ומ"מ קשי טובא דברי הטור בסי' קמ"ט למה הוצרך לטעמא דה"ל קלא וטעמא דאין כאן מחאה שכל הרואה יאמר שירד לקבץ פירות לצורך עניים בטעמא קמא סגי דבטעמא דאם ירד בו שום אדם נסתלק' המחא' וכיון שאין כאן מחאה אין כאן חזקה דחזקה מכח המחאה קא אתיא. ונ"ל לתרץ לזה דלא סגי טעמא קמא אלא היכא דליכא ז' טובי העיר אבל היכא דאיכא ז' טובי העיר שהם ממונים על עניני העיר הוה להו כגזברים הממונים על ההקדש ויש להם חלק בו שכתב הרשב"א בתשו' הוזכר' בב"י שם שהיה להם למחות ה"נ היה להם למחות כיון דהם ממונים על עניני העיר היה להם לבדוק אם ירד לקבץ פירות או ירד בתור' מקח וכיון דלא מיחו ודאי דנאמר דהוי חזקה דהם מכרו לזה הוצרך לתרץ דאיכא טעמ' אחרינא דלא מיחו משום שאומרים אי איתא שמכרנו קלא אית ליה למילת' וכיון דליכא קלא אין אנו צריכין למחות ואע"ג דהטור גריס בההי' דפ' לא יחפור א"נ אחולי אחול גביה ומש"ה כתב בהרחקת שובך דטענינן ללוקח כדכתיבנא דהיינו ודאי שמכרו ז' טובי העיר וכדכתבו התוס' בפ' לא יחפור דפי' אחולי אחול הוי ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר מ"מ שאני גבי קנין קרקע דאוושא מילתא ואי איתא דמכרו קלא אית ליה וכדכתי'. וכ"ת עדיין ק' לימא הטור טעמא בתרא דאית ליה קלא ולא טעמא קמא י"ל דמ"מ טעמא קמא אמרו מפני שהוא פשוט יותר והיינו דוקא היכא דליכא ז' טובי העיר דלהכי אהני ההוא טעמא דוקא כאמו וקושיא זו הקשה אותה הרב מהריב"ל שם והניח' בצ"ע גם הרב מורי ז"ל הרגיש בה בפסק הנז' ותי' באופן אחר יע"ש. ותו קשיא לי בלשון הטור במאי דכתב אם יודו ז' טובי העיר יש לו חזקה אעפ"י שאין לו שטר דאם מודי' ז' טובי העיר למה לי חזקה בלא חזקה מהניא דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי ואי אמרת דאינם נאמנים ז' טובי העיר דאימור קנוניא עשו ביניהם ולכך מודים לו שמכרו א"כ אפילו אם חזקה לא מהני ואיך כתב הטור יש לו חזקה אעפ"י שאין לו שטר דמשמע דחזקה מיהו בעינן ואי לא לא ובפסק אשר רמזתי תרצתי קושיא זאת והעלתי שם דרך אחר לתרץ ג"כ הקושיות הראשונות מ"מ למדנו בנ"ד דחזקה להקדש לא מהני ואפי' שיהיו גזברים ממונים על כך כתב שם הרב מורי דלא מהני דאין הגזבר בזמן הזה קבוע להם עד שתאמר שהם בעלים ידועים וכמו שהאריך שם: גם הטענ' האחרת שדחה החכם הפוסק נר"ו דיש להם חזקה לחברת ת"ת אעפ"י שירדו מתחלה בתור' שאלה לא היא דודאי הוי פלוגת' דרבוות' אי ירד ברשות אית ליה חזקה או לא וכבר כתב הריב"ש בסי' שכ"ו בשם גדולי האחרונים וז"ל שם כיון שע"כ יש להורות שמתחלה לא בתורת מקח ירד שוב אינו נאמן והטור בסי' ק"ן כתב בזה פלוגת' א"כ כיון דאיכא פלוגתא דרבוות' אוקי ארע' בחזקת מריה קמא שהם גבאי הברת ההקדש אם יש להם עדים ברורים שהקרקע שלהם אבל אם אין עדים ברורים שהקרקע שלהם ראיית החוגי"ט חספא בעלמא הוא כדכתיב' ואוקי ארעא בחזקת חברת ת"ת ואפי' אם ירצו אנשי העיר לשנות' ולהחזירה לצורך עניי הקדש לאו כל כמינייהו שלא כדברי החכם הפוסק שהתיר לעשות כן ואין דעתי כן דאין לך מצוה כת"ת ואין אנו יכולים לשנות המצוה חמור' לקלה וכ"כ הרב מהריב"ל בח"א סי' מ"ט דאין יכולי' לשנות מת"ת להשיא יתומה דהוי מקדוש' חמורה לקלה והביא תשובת הרא"ש שנסתייע ממנה החכם הפוסק נר"ו ומינה למד דדוקא היכא דאיכא סכנת נפשו' אין אי לא לא: גם הרב הגדול מורי ורבי זלה"ה בפסקיו חלק ראשון סי' כ"ע כתב כן ודקדק הדבר מתשובת הרא"ש ג"כ דמת"ת אין יכולין לשנות לשום דבר אם לא לדבר דאיכא סכנת נפשות: גם מה ששאלו דמי שנדר בעת צרה שאם ינצל מאות' צרה יתן לעניי א"י חמשים אלף לבנים אם יכול לשנותם לבנות בתי מדרשות לת"ת: איברא דמדברי הרב מהר"י ן' לב ז"ל בתשובה הנז' נרא' דהחמיר מאד בענין ומה גם היכא דאיכא תרתי לריעותא נדבת יחיד וגם פסידא דלא הדרא שלא יחזרו לפרוע מה שהם משנים: גם הרב מורי ז"ל בסי' כ"ח צדד צדדי להחמיר בענין וזה לי ימים מועטים כתבתי פסק על זה ושם הארכתי ועתה אומר בקצרה דכיון דהו' לענין ת"ת דהיא מצוה גדולה עד מאד כדכתיב' ולא בא הממון ליד הגבאי לחשבון עניי א"י והמרדכי כתב בהגהותיו לכתובות בסוף פ"י דיחיד יכול לשנות צדקה דיליה לדבר מצוה כמו טובי העיר בצדקת אנשי העיר ומהרי"ק בשרש ה' הקל מאד בענין לכן אם יסכימו רבני העיר ההיא לשנותה לענין ת"ת אני אהיה סניף אליהם לא ח"ו שיסמכו על דעתי לבדו כי דעתי קצרה וצרה: הק' אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: שאלה יז יורנו מורנו מורה צדק באיש א' שמת והניח שני בנים ויש בן לא' ובת לשני אם קיים מצות פריה ורביה או לא ושכרו כפול מן השמים: תשובה ודאי לא קיים דהטור כתב בריש א"ה כיון שיש לאדם זכר ונקבה קיים מצות פריה ורביה וכו' אבל אם מתו והניחו בנים כיון שיש לו לבן בן או בת ובן לבת או בת לבת קיים פריה ורביה אבל מת א' מהם בלא בנים ויש לבן בן ובת לא קיים ע"כ נוסחת לשון הטור באמת ובנוסחאותינו שכתוב או בן לבת או בת לבת ט"ס הוא וצריך להיות ובן לבת כדכתיב' ונפקא ליה לטור מהא דאמרי' בהבא על יבמתו סבר אביי למימר ברא לברא ברתא לברתא וכ"ש ברא לברתא אבל ברתא לברא לא ע"כ ופשט ההלכה משמע כדברי הטור דמאי דקאמר וכ"ש ברא לברתא ר"ל עם ברא לברא שהזכיר קודם וה"ק וכ"ש במקום ברתא לברתא שהזכרנו כשהוא ברא לברתא דנמצא שהם שני זכרים מבן ובת דמהני אבל ברתא לברא לא כלו' אבל כשיש ברתא לברא וכן לברתא ברתא לא הוה ס"ל דמהני ואתא רבא לומר דאפ"ה מהני וא"כ אפי' כשיש לבן ולבת שתי בנות סגי לפי ההלכה דנקטינן כרבא: וכ"ת מנא ליה לטור דמאי דאמר אבל ברתא לברא לא ואמר רבא דמהני לא איירי כשיש ברתא לברא וברא לברתא דהוא בהפך אבל לעולם בשתי בנות לבן ובת לא מהני י"ל דכי היכי דמאי דאמר כ"ש ברא לברתא הוי עם ברא לברא הנז' ולא שני אלא בברא גם אבל ברתא לברא הוי עם ברתא לברתא הנז' קודם ולא שני אלא בברא לחודיה ועוד דמשמ' ליה לטור דאי אמר' דכ"ש ברא לברתא דמהני דהיינו שני זכרים לבן ובת ודאי דה"ה וכ"ש הוא דמהני בן ובת לבן ובת אע"פ שהם הפוכים דהוי בן לבת ובת לבן ומדהוה סבר אביי לו' דלא מהני ברתא לברא משמ' דאיירי בב' בנות לבן ובת ועל דא קאמר רבא דמהני והו' כוותיה ומכאן יצא לטור דהיכא דיש לו לבן ולבת ב' בנים או אפי' ב' בנות מהני וכן כתוב בהגהות אלפסי בשם ריא"ז וז"ל ומ"מ צריך שיוליד הוא תחלה זכר ונקבה ואע"פ שמתו ונשארו להם ב' בנות אחת מזו וא' מזו קיים פריה ורביה ע"כ א"כ ברור לדעתם שב' בנות מבן ובת מהני אבל מ"מ צריך שיהיו לו זכר ונקבה לזקן וכדכתב הטור כיון שיש לאדם זכר ונקבה וכו' וכן לשון ריא"ז שהזכרתי שכ' ומ"מ צריך שיוליד הוא תחלה זכר ונקבה אין צ"ל לדעת הרמב"ם שכתב בפט"ו מה' אישות דהיכא דנשארו ב' בנות או ב' זכרים לא מהני אלא צריך שישארו בן ובת מבן ובת אע"פ שתהיה הבן לבת והבת לבן שכ"כ בד"א כשהיו בני הבנים זכר ונקבה והיו באים מזכר ונקבה וכו' דלדעתו פשיטא דבעינן שיהיה לזקן זכר ונקבה. איברא שסוגי' הגמ' לא משמ' הכי ונדחק הרבה הרב בעל ת"ה ליישבה לפי דעתו ז"ל מ"מ למדנו לפי דעתו דבעינן זכר ונקבה וא"כ בנ"ד אליבא דכ"ע פשיטא דלא קיים פריה ורביה והדברים פשוטים ואין צריך לפנים הנלע"ד כתבתי וחתמתי:. הק' חייא אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה. יח ראה ראיתי אור יקרות אמרות טהורות דברי הרב המובהק הכהן הגדול נר"ו על ענין האש' מ' שמחה אשת ה"ר יעקב ארוטי יצ"ו ומי הוא זה ואיזה הוא שיבא אחרי המלך הוא מלכנו הדיין המצויין לכל בני עמנו אך אמנה בהרמנותיה דמלכא אגיד דעתי החלושה דקה מן הדקה: תחלה כתב הרב נר"ו איברא דאיכא לספוקי אם יצא קול שיש עדים במ"ה שנתקדשה אי חיישי' להך קלא ואסרינן לה אבתרא ומקום הספק הוא מההיא דמייתי תלמודא פ' האשה נקנית דההוא גברא דאקדיש באבנא דכוחלא וכו' ולע"ד נראה דאפי' דיצא הקול בכך אין לחוש דהרי כתב שם הר"ן בההיא עובדא בשם הרא"ם דהיינו דוקא היכא דנפק קלא קודם דנתארסה לשני דאי לאחר שנתארס' לא חיישי' לה דאפי' בקלא