לחם רב (ל"לחם משנה") קמה

תחלתו בפשיעה וסופו באונס פטור היכא דלא בא האונס מחמת הפשיעה הכלל העולה דבנ"ד הפקיד זכאי בדינו ומ"מ אומדין בית דין אם כשהיה כותב הפקיד ט"ו היה לו מקום לסוחר להציל ואבד בפשיעתו אז ודאי חייב הפקיד ואם לאו אלא שלא היה בידו לעשות יותר פטור הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי: הצעיר וקטון חייא אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: קפא שאלה ראובן תושב עיר צידון היה לו פקיד בעיר ויניציא"ה שהיה שולח כל סחורותיו לידו כל הימים והפקיד היה מוכרם והיה חוזר לשלוח לו ההלבשה לעיר צידון ופעם אחת שלח ראובן הנזכר סחורה ליד הפקיד הנז' בויניציא"ה וקודם שהגיע הסחור' ליד הפקיד נסע הפקיד מויניציא"ה ללכת לעירו והניח במקומו ליששכר כדי שיקבל סחורות ראובן הנז' וימכרם וישלח הלבשתם ליד ראובן הנז' וכאשר הגיע הסחורה הנזכר ליד יששכר מכרה והלביש הדמים בכ"כ קירמיז ובכל כך אמות ראזו אדום פאראנגון ושלח הקירמיז והראזו הנז' בתוך באלה אחת מבגדים שהיה שולח לזבולון בעיר צובה והגיע הבאלה מהבגדים עם הקירמיז והראזו הנז' ביד זבולון בעיר צובה ושלח יששכר אגרת לראובן להודיעו שהיה שולח לו הלבשתו בתוך הבאלה ששלח לעיר צובה באופן שהוכרח ראובן ללכת לעיר צובה לקבל הלבשתו מיד זבולון וכאשר שאלו ראובן על ההלבשה הנזכרת השיבו זבולון וכחש בו לאמר לא ראיתי לא קירמיז ולא ראזו כלל אז שאלו ראובן איך מכרת הבאלה הנז' הודיעני אם מכרת הבאלה סתומה או פתוחה והשיבו כי מכרה פתוחה ללוי תושב עכו ושלא מצא בתוכה שום דבר אז הוכרח ראובן ללכת לעכו ומצא שם ללוי הקונה ושאל את פיו אם מצא בתוך אותם הבגדים הקירמיז והראזו והשיבו לוי כי לא נמצא בתוך הבגדים ההם תולעת שני כלל אלא ראזו אדום מצאו רגלי א' שקנה ממני הבגדים ובהיותי מודד הבגדים נמצא בתוכם הראזו ותפס בו הרגלי ולא פרע לי בעדו רק לערך מאה ועשרים וחמש לבנים האמה ולפי דברי ראובן היה שוה הראזו לערך מאתים לבנים האמה. גם טוען ראובן כי מה שהודה לוי על הראזו הוא לפי שנמצא עד יודע הדבר ומי יודע אם מצא גם הקירמיז בתוך הבגדים ועתה שאל ראובן אם יש כח בידו לתבוע הלבשתו הנז' מאיזה מהם שירצה אם מהפקיד הראשון שמסר נכסיו ליד פקיד אחר שלא ברשות ראובן ואם מהפקיד השני שפשע במה ששלח ההלבשה בתוך הבגדים ליד זבולון בעיר צובה ואם מזבולון עצמו שאין ספק שהפקיד השני גלה אזניו על שליחות ההלבשה בתוך הבגדים ואם מלוי שהודה על מציאת הראזו ולא על הקירמיז או אם יוכל לתבוע מאיזה מהם. על הכל יבא דבר אדוננו ומורנו להודיענו דבר המשפט ומאת ה' יהיה משכורתו שלמה. תשובה הלכה רווחת היא דשומר שמסר לשומר חייב אפילו שומר שכר שמסר לשומר חנם וכמו שכתב הטור ז"ל בח"מ סימן רצ"א אבל מ"מ הפקיד הראשון אשר היה בויניציא"ה פטור מתביעת ראובן אע"ג דהניח ליששכר במקומו דהאי דאמרינן דחייב היינו היכא דנכנסו הנכסים בידו וקבל עליו שמירה ומסרם לשומר אחר אבל זה לא נכנסו הנכסים בידו אלא אמר ליששכר שיקבלם ומצוה עבד דכיון דהוא היה נוסע מן העיר אולי ראובן היה שולח נכסים אליו ואם הוא לא היה נמצא שם אפשר שיאבדו הנכסים לכך אמר ליששכר שיקבלם הוא כדי שלא יאבדו הנכסים ההם. ועוד דכפי הנראה יששכר זה היה. מניחו במקומו לעשות כל ענייניו ומסתמא כששולח ראובן הנכסים לויניציא"ה הוא אדעתא דאם לא נמצא שם הפקיד יתנום ביד האיש אשר הניח במקומו שמוסר כל ענייניו ונכסיו בידו וכמו שאמרו בפרק הכונס דאורחיה דרועה למימסר לברזליה ומכאן למד המרדכי בפרק המפקיד דשכירו ושותפו של אדם שדרך להניח שלהם בידם פטור והובא בב"י ז"ל סימן רצ"א והכא נמי דכוותא היא דרך הסוחרים לעשות כן להניח אנשים אחרים במקומם וכיון דלא שנה ממנהג הסוחרים לא עשה פשיעה כלל: אך ליששכר יש לחייבו מטעמא דלעיל דכיון דאמר לו הפקיד שישלחם ליד ראובן למה שלחם ליד זבולון לעיר צובה ולא שלחו דרך ישר לראובן ובודאי דהוי שומר שמסר לשומר וחייב ואין לחייב לפקיד שהניח ליששכר במקומו מהא דכתב הרא"ש דאע"ג דאמרינן כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד אם מסרם ביד אשתו ובניו ופשעו חייב לשלם וכמו שכתב הטור בשמו בח"מ סימן רצ"א והכא נמי כיון דמסרם לשכירו ושותפו שהניח במקומו דהיינו יששכר ופשע חייב הפקיד לשלם דהא הרמב"ם ז"ל פליג על הרא"ש וכמו שכתב בפרק ד' מהלכות שאלה שאם הודיעם שהוא פקדון שהוא פטור וכתב שם ה"ה ז"ל שלדבריו הסכימו הרמב"ן והרשב"א ז"ל וא"כ פשיטא דיכול הפקיד המוחזק לומר דקים לי כוותייהו כיון שהודיע ליששכר שהנכסים הם של ראובן. ועוד הרא"ש והתוס' מודו בנ"ד דהפקיד הזה לא נכנסו הנכסים בידו והוא מסרם ליששכר אלא אמר ליששכר שיקבלם וטעמא רבה איכא לחלק בין היכא דנכנסו הנכסים בידו ומסרם ליד אשתו ובניו להיכא דלא נכנסו בידו כלל וכדכתיבנא וא"כ הפקיד הראשון הוא פטור ויששכר הוא חייב ויעשה יששכר דין עם זבולון ואם כתב לזבולון שהיה שולח הבגד והקירמיז בבאלה סתומה ודאי דהוא פשע למוכרה כן וחייב דאע"ג דדרך הסוחרים למכור הבאלה סתומה לפעמים על פי הכתב ששולח הפקיד והוא הנקרא פאטורה מ"מ כיון דכתב לו שהיה שם ראזו ותולעת שני היה לו לפותחה ולראותה אם היה שם כן וכיון דלא עשה כן חייב ואם יאמר זבולון שלא כתב לו יששכר כן בתוך הכתב ששלח לו אז ישבע זבולון על כך להכחיש ליששכר ואם מכרה סתומה יש לפוטרו מטעם מנהג הסוחרים לעשות כן דמוכרים על פי פאטורה: ועוד דהרי כתב הטור בסימן רצ"א ואפילו כשמקבל לשמור אינו חייב אלא כפי שווי החפץ שקבל עליו שאם נתן לו לשמור דינר זהב ואמר הזהר בו של כסף הוא ופשע בו ונאבד אינו חייב אלא בשל כסף שיאמר לו לא קבלתי עלי אלא שמירת דינר של כסף וכן כל כיוצא בזה הכא נמי כיון שלא כתב לו בכתב שהיה שם בגד אדום וקירמיז לא נזהר בו ולכך הוא פטור אף על פי שנאבד והגע עצמך שהיתה נאבדת כל הבאלה מפני פשיעתו של זבולון לא היה חייב זבולון יותר ממה שכתב לו יששכר דלא קבל שמירה יותר דיאמר אלו הייתי יודע שהיה שם ראזו ותולעת שני הייתי נזהר יותר כ"ש עתה שלא פשע ולא עשה רק כדרך הסוחרים למכור על פי פאטורה ולכן על פי שבועתו שישבע שלא כתב לו יששכר כן פטור: ואם יאמר שכתב לו כן ושפתחה ולא ראה שם ראזו ולא קירמיז גם על זה נאמן זבולון בשבועתו כך הוא הדין לפי דין תורה. אבל מ"מ מדברי לוי שאמר שבהיותו מודד הבגדים מצא ראזו אדום נראה ודאי דפשע זבולון במה שלא השגיח והביט שם אם היה ראזו אדום ותולעת שני אין אנו יכולים לחייבו אלא אם ישבע שפתחה היטב ולא ראה שם כלל הוא פטור ובין כך ובין כך יששכר יפרע הראזו והתולעת שני לראובן ואם מכרו הראזו לרגלי לערך מאה וכ"ה לבנים מה שעשה הרגלי באונס האי פסידא עליה דיששכר הדר והוא יפרע הראזו והקירמיז כמו ששוה הנלע"ד כתבתי: הק' חייא אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה קפב שאלה ראובן שמעון לוי שותפין שלחו כך סחורה ממקום מושבם ליהודה אשר באנקונה ששם ימכור סחורתם ויהי היום אשר הגיע הסחורה ההיא בארגוז"ה קודם שיגיע לאנקונה נמצא שם יהודה בארגוז"ה ובא ולקח הסחורה מיד הקונסול אשר בארגוז"ה ושלח לה משם דרך אניה בלב ים דרך אנקונה לסוחר א' בלי ידיעת ג' מרעים ראובן שמעון לוי כלל שהיה לו ליהודה לעשות כן להוציאה מידו כי אם כששלחו הסחורה בחשבם שהוא יושב באנקונה ושם ימכור הסחורה ההיא והוא פשע ונטל הסחורה מיד הקונסול אשר בראגוז"ה ושלחה לאיש אחר אשר באנקונה יהיה מי שיהיה ועתה שאל השואל אם יתפסו הג' מרעים ליהודה שפשע להם מפני מה יצא ממקומו וממחיצתו לבא להקדים עצמו לקחת הסחורה ממקום א' ולמוסרה ביד איש א' אשר לא ידעו ולא הכירוהו מה שלא צוו נעשות כן ויהיה יהודה הנז' חייב לפרוע סחורתם אם לא ותהי משכורתו שלמה אמן תשובה יהודה זה יש לו דין שומר שמסר לשומר ואם הסוחר אחר אשר שלח הסחורה לו היו רגילים אלו השותפים לשלוח לו סחורה למכור יהודה יעלה ופטור ולא זו בלבד אלא אפילו שלחו לו פעם א' די וכמו שכתב הרב ב"י בטור ח"מ סי' רצ"א וחלק על מהר"י וייל שסובר דבעינן שהורגל תמיד להפקיד אצלו ודוקא שלא העני הסוחר ולא נעשה חשוד בין הזמן שהפקידו אצלו לזמן ששלח אצלו יהודה ובהיות הדבר כן אז יהודה פטור בין לאביי דאמר בפ' המפקיד דף ל"ו דטעמא דשומר שמסר לשומר חייב משום דאין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר ובין לרבא דאמר דטעמא משום אנת מהימנת לי בשבועה וכו' דהיינו עובדא דהנהו גינאי דהוו מפקדי גבי ההיא סבתא וכל יומא הוו מפקדי אצלה וכדאמרי' בפרק המפקיד שם: אבל אם אין הסוחר ההוא נאמן אצל השותפים הנז' כגון שלא שלחו לו סחורה פעם אחרת או אפילו שלחו והעני או נעשה חשוד בנתים אז יהודה ודאי חייב משום טעמא דאנת מהימנת לי וכו' אלא א"כ הביא יהודה ראיה בעדים שנאבד באונס ביד הסוחר שאם היה נאבד בידו ג"כ על הדרך ההוא היה פטור אי נמי אם היה יהודה שם בשעה שנאבד שהיה יכול לישבע אז ודאי פטור ולא שייך טעמא דאנת מהימנת לי וכו' והראיה שצריך להביא איני אלא שנאבד באונס ולא בפשיעה ביד הסוחר ואינו צריך להביא ראיה שלא שלח בו יד אע"ג דהרא"ש דקדק מדברי הרי"ף שכתב בפ' המפקיד דהיכא דאיכא עדים דנטרה שומר כי אורחה דמלשון זה משמע שצריך להביא ראיה ג"כ שלא שלח בה יד כבר חלק עליו הרא"ש ז"ל בפסקיו בפ' המפקיד דאחזוקי אינשי ברשיעי ששלחו יד בממון חבריהם לא מחזקינן וכן כ' הטור בסי' רצ"ד ואע"ג דבסי' רצ"א כתב וכן אם יש עדים ששמרה כראוי וכו' אבל אם נשאר עליו שום שבועה חייב וכו' דלא כתב שום שבועה לרבויי אפי' שבועה דשליחות יד וכדכתבו רבינו ירוחם והרא"ש דמשמע מדברי הרי"ף דאם תאמר כן קשו דברי הטור אהדדי דבסימן רצ"ד כתב דאין צריך לישבע על כך אלא כיון שיביא ראיה שנאנסה לדעת ר"י ולדעת הרא"ש שנגנבה ושלא פשע בה די ואין צריך להביא ראיה שלא שלח בה יד דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן א"כ צריך אתה לומר דמ"ש בסי' רצ"א שום שבועה ר"ל שבועה שנגנבה ושלא פשע בה וכדעת הרא"ש אבל שבועה דלא שלח בה יד לא איכפת לן דאין זו עיקר שבועת השומרים. וכיון דאין זו עיקר שבועת השומרים אין ראוי לחייב לשומר שמסר לשומר דכיון דיש עדים שנגנבה ולא פשע בה הרי פטור השומר הב' משבועה וכמו שכתב הרא"ש ז"ל בפסקיו בפרק המפקיד כנ"ל לפרש דברי הטור: א"כ לפי זה כשיביא יהודה ראיה שנאבדה באונס ביד הסוחר ולא פשע בה סגי והוא פטור ואין צריך להביא ראיה שלא שלח בה יד ואפילו הרי"ף שכתב דנטרה כי אורחה נראה דכן כוונתו ומה שאמר