לחם רב (ל"לחם משנה") קמב

דאלו היה סובר רבינו כדעת החולקים והתם חייב כל שכן כאן דחייב בערבות דהחולקים שם מכל שכן חולקים כאן אבל אין החלוקה מתהפכת דמי שסובר כאן דחייב אינו מוכרח שיסבור שם דחייב זה נראה לי נכון בדברי הרב רבינו משה בר מיימון ז"ל וכיון שכן הוי יחידי הרב רבינו משה בר מיימון ז"ל בסברא זאת ולא הוי ספק בחזרה אלא ודאי: איברא דבהא איכא למשדי בה נרגא דערבות דנדון דידן לא דמי לערבות דכתב הרמב"ם זכרונו לברכה דהתם כל מה שנתן המלוה ללוה בשליחותיה דערב קא עביד והרי כאלו נתן לערב וחייב אבל נדון דידן לא נתן כלום אלא שנתחייב בכל מה שיתבע היתום ומכל מקום מכח הטענות הראשונות נראה לי שהדין עם האלמנה של שמעון גם הטענה שבאה בשאלה שמא נשארה לה כדי כתובתה גם זו טענה פשוטה אלא שהיתה צריכה לישבע על ככה אבל כבר פטרנו אותה מהטענות האמורות: הכלל העולה מכל מה שכתבתי דאין בערעור היתום כלום ומה שכבר נגזר נגזר ואפילו אם מן הדין היתה חייבת האלמנה יותר אל היתום הרשות ביד האפטרופס לעשות פשרה להשקיט המריבה וגם הוא חייב לפרוע בעד אמו שנכנסה ערבית וכיון שכן נתבטלו טענותיו ואין בהם ממש: אחרי כותבי מצאתי להרב מהר"י ן' לב ז"ל בפסקיו הראשונים דף קמ"ה שעמד על לשון זה אלא שכתב שהרב המגיד ז"ל חולק על זה: הקטון אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: קעז שאלה ראובן ושמעון עשו שותפות שראובן היה בעיר אחת ושמעון בעיר אחרת והיה ראובן שולח סחורה מעירו ליד שמעון שבעיר אחרת כדי שימכרנה שם לשם השותפות ובתוך זמן השותפות כראות שמעון שלא היה להם ריוח בנכסים וסחורות שהיה שולח לו ראובן אבל אדרבה היה להם הפסד בנכסים מחמת שהיה קונה ראובן הסחורות ביוקר שלח לומר לראובן שעל כל פנים ילך לעירו ושניהם יחד לחשבון יבואו ובכן הלך ראובן לשם ואחרי אשר נתבררו החשבונות הן על קרן והן על הריוח הנמצא להם הסכימו שניהם לחלוק השותפות ונטל כל אחד מהם חלקו מהקרן ומהריוח מכל. מה שהגיע ליד ורשות שמעון הנזכר וכמו כן נטל וקבל ראובן הנזכר מיד שמעון כל דמי הסחורות ששלח מעירו ליד שמעון שלקחם ראובן בהקפה ובהמתנה מאנשי עירו מהכל נתפרע משמעון עד סוף פרוטה אחרונה ובשעת קבלת הנכסים שקבל ראובן משמעון הכתיב והחתים ראובן לשמעון שטר מחילה כוללת ומספקת בכל תוקף וכתוב במחילה הנזכרת זה הלשון הכל מחלתי לו מחילה גמורה ואפילו טעות חשבון וכו' עד ומעתה ומעכשיו כל שטר או כתב או שום ראיה שיצא מתחת ידי או יד באי כחי מיום שנברא העולם והיום הזה בכלל לבטל שום דבר מכל הנזכר לעיל בין בעדים בין בלי עדים באיזה צד ואופן בעולם הכל יהיה בטול וחשוב כחרס הנשבר וכדבר שאין בו ממש והעדים יהיו פסולים עלי לאותו עדות בלבד ודבריהם יהיו בעלים וכלא חשבון וכו' עד בבטול כל מיני מודעות שבעולם ומודעי דמודעי עד סוף כל המודעות לאין קץ בכל לישן דאמור רבנן דמבטלין ביה מודעי ובפסול עדיהן והעיד ראובן על עצמו שלא מסר שום מודעא על שטר מחילה זו ואם באיזה זמן ועדן יצא מתחת ידו או יד שום אחד מבאי כחו שום מודעא הכל יהיה בטול כחרס הנשבר וכדבר שאין בו ממש ופסל עליו כל עדי מודעא שיעידו עליו שמסר בפניהם שום מודעא על זה ושטר מחילה זו יהיה קיימת לעולם והכל ממה שנעשה לבטל שטר זה יהיה בטל וכו' עד והכל בקנין גמור ושבועה חמורה שנשבע ראובן לדעת המקב"ה ולדעת שמעון לקיים כל הנ"ל עכ"ל המחילה. ובו ביום שנכתבה ונחתמה המחילה הנזכרת נכתב ונחתם שטר הודאה ומחילה אחרת ונתן ביד שמעון הנזכר לעיל וכאשר ראו חכמי העיר כי באותו שטר שנעשה קודם לא נכתבו בו בטול המודעות ופסול עדיהן בארוכה ולא נכתב בו שבועה לקיים המחילה צוו לכתוב השטר השני הנזכר לעיל בארוכה על פסול עדי מודעי ובטול המודעות בכל חזוקי סופר ובכל תוקף והוסיפו שבועה שנשבע ראובן על קיום כל הנז' לעיל הכל כפי כל הנזכר לעיל ושתי השטרות הנם כתובים וחתומים ביד שמעון ועתה קם ראובן לערער נגד שמעון בטענה שמסר מודעא ומוציא המודעא נגד שמעון ובכן מחרחר דברי ריבות לתבוע ממנו תביעות מחמת השותפות שהיה ביניהם ילמדנו רבינו אם יש כח ביד שום מודעא שבעולם לבטל כח שטר ההודאה והמחילה הנזכרת ומהשם יהיה משכורתו שלמה: תשובה בענין בטול מודעות איכא פלוגתא דרבוותא טובא דהרשב"א ז"ל סובר דכשכתוב בשטר מכר הריני פוסל כל עדים שיאמרו שמסרתי מודעא על מכר זה אפילו קדמו לו כל מודעות שבעולם ואפילו מודעות על הבטולין המכר קיים וכמו שכתב ה"ה בשמו סוף פרק עשירי מהלכות מכירה וכתב עליו וכן כתבו אחרים והר"ן ז"ל הקשה עליו בפרק חזקת והעתיק לשונו הרב ב"י בח"מ סי' ר"ה וסוף דבריו ולפיכך נראה לי דכל היכא דידעינן באונסיה ומסר מודעא על המכר ועל הבטולין שיעשה ואף על בטול העדים הרי המכר בטול ואין לו תקנה וכן כתב בשמו הרב הנמוקי ז"ל בפרק חזקת: והרא"ש ז"ל סובר דכשיכתוב בשטר מכר בפיסול כל מודעי ומודעי דמודעי עד עולם נתבטלו כל המודעות הקודמות ואפילו מסר מודעות על הבטולים לא מהני והרמ"ה סובר דצריך שיעיד על עצמו שלא מסר שום מודעא והרי"ף ורבינו האי ז"ל סוברים דלא מהני עד שיעידו העדים בסילוק האונס: והרמב"ם ז"ל בפרק ז' מהלכות גרושין גבי גט כתב א"כ מהו תקנת דבר זה שיאמרו לו העדים קודם, כתיבת הגט אמור בפנינו שכל הדברים שמסרת שגורמים כשיתקיימו אותם הדברים לבטל גט הרי הם בטלים וכו' ובפ"י מהלכות מכירה גבי ממון לא הזכיר תקנה זו והרב מהר"י ן' לב ז"ל בפסקיו סימן כ"ח חלק ב' תמה על זה ומכל מקום סובר דדעת הרמב"ם ז"ל הוא דתקנה זו תועלת לענין ממון וכן דעת הר"י אדרבי ז"ל בפסקיו סי' רל"ז וכתב שם כיון דבגט מהניא תקנה זו כל שכן בממון אבל אין כן דעת מהר"ר לוי ן' חביב ז"ל בפסקיו סי' ל"ד שהסכים שם עם השואל לחלק בין גט לממון דמדלא הזכיר הרמב"ם ז"ל תקון זה גבי ממון משמע דסובר דגבי מכר לא מהני הך ביטול משום דידעינן באונסיה מה שאין כן בגט דלא בעינן לידע באונסיה והכריח הדבר דיש לחלק בכך דהרב רבינו נסים ז"ל כתב גבי מכר שאין לו תקנה כמו שכתבתי לעיל ובפרק השולח בפירושו להלכות גבי גט דחה דברי הרשב"א והסכים לדברי הרמב"ם משמע דיש לחלק בכך וכן הרב הנמוקי בפרק חזקת כתב בשם הרמב"ם ז"ל גבי מכר דאם מסר מודעא על הבטולין לא מהני סתם ולא הזכיר כלל מהתקנה משמע מדעתו כן זה דעת הרב מהר"ר לוי ז"ל ונראין דבריו בעיני. ואחרי הודיע ה' לגו את. כל זאת מבואר בנ"ד דכל מודעא שיצא על מחילה זו בטלה דכד מעיינת בה איכא לישני דהזכרתי לעיל דמהני לדעת הרשב"א והרא"ש והרמ"ה ז"ל ואע"ג דלהרי"ף ורבינו האי וגם הרמב"ם לדעת מהר"ר לוי ן' חביב דל דסובר דלא מהני שום תקנה גבי ממון וכן הר"ן ז"ל דכתב אין לו תקנה לא מהני הני לישני מאן ניהו דמפיק ממונא מיד שמעון כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא וכן כתב הרב מורי ורבי ז"ל בפסקיו ח"א סי' רס"א בענין זה עצמו יע"ש ואע"ג דהרב מהר"י אדרבי בפסקיו סי' קנ"ט כתב לקיים מודעא ולבטל המחילה אע"ג דהיה במחילה שבועה וסתר דברי הרשב"א דאמר דבפסול עדים לבד סגי משום דהר"ן דחאם מ"מ לא כתב שם כן אלא משום דלא היו כל לשונות המועילים לדעת הפוסקים אבל בנ"ד דהיו כל הדברים המועילים לדעת רוב הפוסקים ודאי דמהני תדע לך דבסי' רל"ו כתב לבטל המודעא מפני שהיה כתוב בשטר המכירה לשונות המועילים לדעת כל הפוסקים כי הא דנדון דידן: ומ"מ יש לתמוה על דבריו שם בסי' קנ"ט למה דחה דברי הרשב"א ולמה לא יוכל לומר המוחזק קים לי כוותיה דהרשב"א אינו יחיד בדבר זה דהרב המגיד כתב עליו וכן כתבו אחרים וכמו שכתב הרב. מהר"י אדרבי ז"ל עצמו בסי' ס"ו ורל"ו שהזכרתי אלא שנא' שלא סמך על טעם זה לבד אלא על טעם אחר שכתב שם דהוי מתנה: א"כ למדנו בנ"ד דמחילה זו קיימת ובר מן דין איכא טעמא אחרינא בנ"ד דאיכא שבועה במחילה וכתב מהר"י ן' לב ז"ל בפסקיו ח"ג סי' כ"ח דלדעת רוב הפוסקים בעינן אונס הגוף במודעא לבטל השבועה ולא אונס ממון וא"כ אם שמעון זה לא עשה לראובן אונס הגוף אלא אונס ממון אינו יכול לבטל המחילה דאית בה שבועה ולדברי הרב מהריב"ל ז"ל הסכים הרב הכהן נר"ו בפסקיו סי' קפ"ג: איברא דמדברי הרב מהר"י קולין ז"ל סי' קס"ד משמע דאית ליה דאונס ממון מהני לבטל השבועה שכתב שם דדוקא מניעת טובה לא חשוב אונס משמע דהפסד ממונו חשוב אונס ואני תמוה מאד על דבריו שם דבין שנפרש דברי ר"י שכתב המרדכי פרק שלישי דשבועות דמניעת טובה מקרי אונס לבטל השבועה ובין שנפרש כפירוש אחר שפירש שם הרב הנז' דהתם הוי הפסד ולא מניעת טובה מפני שכבר ניתנה להם הארץ למורשה כדכתב שם מכל מקום אונס ממון הוי. ורבינו מאיר כתב המרדכי שהוציא מדברי ר"י דאונס שאדם מייסר לחברו הוי אונס והקשה דהא התם בנודרין לחרמין אמרינן דדוקא אמר בלבו היום שרי ואי לא לא ותירץ דשאני הכא דהוי אונס הגוף שמייסרו ואתמהא דעדיין קשה לדברי ר"י דכתב דאונס ממון הוי אונס שכתב שמא לא יביאם לארץ והרי מהר"י ן' לב ז"ל בסימן הנזכר תירץ לקושיא זו דסובר דטעמא שמא יניעם במדבר דהוי אונס הגוף אבל אין תירוץ זה מספיק לדעת הרב מהר"י קולין ז"ל באותה תשובה שסובר דאונס ממון הוי אונס לגבי שבועה והביא שם דברי רבינו מאיר ודבריו של רבינו מאיר הם תיובתיה דמיניה משמע דאונס הגוף הוי אונס ולא אונס ממון כדכתיבנא וצריך עיון: מיהו אי לאו הרב מהר"י קולין ז"ל לקושי' הרב מהר"י ן' לב ז"ל שהקשה על רבינו מאיר איכא לתרוצי דאע"ג דבההיא דשמא לא יביאם לארץ ישראל הוי אונס ממון תירוצו של ר"י קיים דמשום הכי לא אמרו דקבלוה בערבות מואב משום דאיכא אונס ממון והם יאמרו שהערימו ואמרו בלבם בשעת שבועת היום דהא בפרק שבועות שתים בתרא חיישי' התם בגמרא לכמה ערמות כשהשביע משה לישראל שלא יערימו ישראל כדי להציל עצמם כמבואר שם אם כן יערימו ויאמרו שאמרו בלבם היום להציל עצמם אבל לדעת הרב מהר"י קולין דנראה דסובר דאונס ממון סגי לבטל שבועה קשה מההיא דרבינו מאיר וצ"ע: מ"מ אעפ"י שיהיה דעת הרב מהרי"ק דאונס דממון הוי אונס לבטל שבועה וכן נראה קצת מתשוב' הר"ש בר צמח גבי אלקנה שנשא פנינה על מה וכו' הביאה הרב מהר"י קארו ז"ל בי"ד סימן רל"ב מ"מ לענין הלכה משום חומרא דשבועה נקטינן ודאי דאינו מבטל השבועה וכל שכן דרובא דרבוותא סברי כן כמו שכתב הרב מהר"י ן' לב ז"ל. גם הרב מורי ורבי ז"ל בפסקיו בסי' הנזכר כתב דהיכא דאיכא שבועה במחילה המחילה קיימת אליבא דכולי עלמא ומשמע מדבריו דאפילו שיאמר בלבו היום בשעת השבועה לא מהני ואע"ג דבההיא דנודרין להרגין מהני הכא