לחם רב (ל"לחם משנה") קלג

וריב"א לפירושם אית להו דעל הסתם שמו ג"כ החלונות דבית אפל ודאי אינו שוה כלום וא"כ לדידהו אינו יכול לבנות: איברא דלא ברירא לי הא מילתא כולי האי דרש"י וריב"א לא גלו דעתם בהדיא בפלוגתא דרבינו יונה והרא"ש ואפשר דאית להו כהרא"ש ויוכל ראובן לומר קים לי כרש"י בחדא פלוגתא וכהרא"ש ז"ל באחריתא דתרי ספיקי דפלוגתא דרבוותא חד הוא כדכתיבנא וכיון דאיכא פנים לכאן ולכאן רפיא בידי היכא דליכא אורה בבית ממקום אחר שיוכל לבנות ראובן אבל ודאי אם יש לבית אורה ממקום אחר כלומר שיוכל להשתמש שם ודאי דראובן יכול לבנות כנגדו וכן העלה הרב מהריב"ל ז"ל בח"ג סי' ס"ב בענין כיוצא בנ"ד זה נלע"ד: נאם הקטן חייא אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: קסז שאלה ראובן שחייב לשמעון וללוי וליהודה וירד מנכסיו ואין לו לפרוע לכל אחד ואחד החוב שחייב להם בשלמות ובא שמעון להתפרע מראובן החוב שחייב לו בשלמות ובטענה שהוא בא ראשון להתפרע עם הטענה הזאת רוצה שיפרעו לו בשלמות וראובן טוען שאינו רוצה לפרוע לו בשלמות ושהאחרים לא יקחו כלום יורנו מורנו אם הדין עם ראובן או עם שמעון: תשובה אלו הבעלי חובים אם באו לגבות מקרקעות ודאי דהמוקדם הוא קודם ואפילו גבה האחרון מוציאין מידו לתת לראשון אפילו הגיע זמן הפרעון המאוחר קודם הראשון וכן כתב הטור בסי' ק"ד אבל אם באו לגבות מטלטלין אין בהם דין קדימה וכגון שלא שעבד להם מטלטלי אגב מקרקעי א"נ אפי' שעבד להו היכא דלא ידוע דהני מטלטלי הוו ליה קודם שלוה מהשני דמחזקינן ליה כלוה ולוה ואח"כ קנה כדכתב הטור בסימן ק"ד אי נמי אפי' בקרקעות וזמן כלם שוה בזה נפלו שני ספקות הא' אם בא א' מהם לב"ד והאחרים לא באו מי אמרינן כיון דזה איתיה קמן והאחרים ליתנהו מגבינן להאי בשלמות או לא. השני אם תמצי לומר דלא מגבינן ליה היכא שהא' הגיע זמנו ליפרע והאחרים עדיין לא הגיע זמנם מי אמרינן כיון דאין כאן קדימה יגבה מי שהגיע זמנו ליפרע תחלה ואם ימצאו אח"כ נכסים הרי טוב ואם לאו יפסידו דאדעתא דהכי מוזפי ליפרע בזמן הקצוב אם ימצא או דילמא לא והלשון הבא בשאלה בטענה שהוא בא להתפרע ראשון הוא סתום ואפשר לפרשו בא' משני פנים או שהוא בא לפנינו והאחרים עדיין לא באו או שהגיע זמנו להתפרע ראשון לכן באתי לפרש גם שניהם: ואומר דהרב רבינו מאיר כתב בתשובה הובאה בהגהות מיימוניות בספר משפטים סי' מ"א וז"ל ועל שיש לו בעלי חובות ואין לו כדי לפרוע לכלם נ"ל דאין הדיין יכול לכופו לפרוע לאחד בעל חובו ממטלטלי אלא יפרע לכל ב"ח בשוה אף על פי שחייב לזה יותר מלזה חולקים וכל הנמצא בידו בשוה ממש וכו' עד אומרו הילכך כיון דידעינן בודאי דאית ליה בעלי חובים אחרים האי דיינא דמזדקק לחד מינייהו ומפיק מלוה לאו שפיר עבד דהא תנן סתמא חולקים וקא פסיק ותני חולקים בין דאתו כולהו קמן בין דלא אתו אלא חד וכו' יע"ש. נתבאר מתוך תשובה זאת הספק הראשון דודאי לא מגבינן ליה וכמו שסיים עוד שם ה"נ ב"ד אין להם להשתדל בדבר להתפיסו לחוב לאחרים כיון דאלו מתפסינן ליה לא מצי לאפוקי מיניה וכו' איברא שהרב ב"י בסימן ק"ד דחה תשובה זאת וכתב שם ותמהני על דבריו שאם אחד מהבעלי חובים במדינת הים יפסידו האחרים ולא יכופו לפרוע אותו וכו' ותמהני איך דחה תשוב' הר"ם ואור של עולם בקושיא חלושה כזאת דהר"ם ז"ל לא אמר אלא וכיון שידעינן דודאי יש לו ב"ח ואין לו נכסים מספיקים לכלם שיגבו לזה כפי ערכו המגיע לו ולא נחוב לאחרים כיון שאין לזה שום קדימה עליהם אלא ישבע זה ממה שיש לו ויקח זה חלקו המגיע לו וסבר' גדולה היא זאת ומי הוא זה אשר יחוש להוציא ממון מזה וליתן לזה שלא כדעת הר"ם הגם כי מהרי"ק דחה דבריו א"כ נתבאר הספק הא' מדברי הר"ם והיינו דוקא כשידעינן בודאי שזה חייב לאחרים לא שהוא אמר כן דאינו נאמן לחוב ולומר אני חייב לאחרים והוא פשוט בדברי הר"ם דכתב הילכך היכא דידעי' בודאי וכו': ולספק השני לכאורה נראה דתליא בפלוגתא דרבוותא הביא הטור בסי' ע"ג גבי מי שלוה לזמן ובתוך הזמן רואה שהלוה מבזבז נכסיו ואין לו קרקע לתבוע המלוה שלו כתב הרמב"ם ז"ל שאין נזקקין לו עד שיגיע זמנו וכן כתב רב יהודה גאון וכו' אבל הרב אלפסי ז"ל כתב בתשובה ראובן שקנה וכו' שומעים לו וכן דעת הרא"ש והרשב"א ז"ל בסימן תתק"ח נראה דהסכים לדעת הרמב"ם שכתב שם דבר פשוט בעיני שכל זמן שנתן המלוה מעות אעפ"י שהוא מבזבז נכסיו וכו' דדילמא למחר ירויח וימצא מה שיגבה ובאותה תשובה בדפוס יש שם ט"ס ויש בידי קובץ תשובות הרשב"א מכתיבת יד וכתוב שם וז"ל ושמעתי בשם הרי"ף שאם לא פרע המעות והיה המוכר עני מבזבז בנכסיו וירא הלוקח שאם יתן לו מעותיו לא ימצא לגבות הימנו שיכול לעכב שלא לפרוע המעות אבל כשכבר נתן המעות בזה הוא שאמרו דמצי אמר ליה אחוי טירפך ואשלם לך ואפילו היה המוכר עני ולפי דברים אלו וכו' ע"כ. ואתמהא דהוא חייב מדברי הרב אלפסי דס"ל דאינו יכול לומר המלוה כן וכמו שכתב ולפי דברים אלו וכו' והוא דבר נמשך ממה ששמע משם הרב אלפסי ואנן חזינן לבעל הטורים ז"ל שכתב איפכא בשם הרב אלפסי ז"ל כדכתיבנא ותו קשיא לי טובא דהרשב"א בסימן אלף קי"א הביא בשם הרב אלפסי הפך זה והוא מסכים לדברי הטור שכתב שם והשיב הרב ז"ל טענה יפה היא זו וזה שאמרו רבותינו אחוי טירפך ואשלם לך כשיש לו מאין ישלם וכו' ולפי זה נראה דה"ה שמבזבז וכו' והרב שהזכיר בסימן הנזכר הוא הרב אלפסי דכן הביא תשובה זו ב"ה אות באות בשם הרב אלפסי וא"כ קשו דברי רב אלפסי אהדדי דהרשב"א עצמו חייב כאן מדבריו הסך ממה שחייב שם גם אני תמה על הרשב"א דקשיא מדידיה אדידיה דלפי דברי תשוב' זו משמע דס"ל דאחוי טירפך דאמרו בגמ' הוא כפשוטו אפי' שהמוכר עני והוא ז"ל כתב בתשובה אחרת הביאה הרב מהרי"ק ז"ל וז"ל הא דאמר אביי ראובן שמכר שדה לשמעון ואפי' באחריות ויצאו עסקין וכו' אחוי טירפך ואשלם לך היינו כשהמוכר אמיד דאי מפקי ליה מיניה לא יפסיד אבל כשאינו אמיד לא מפקי' מהאי דאי טרפו ליה מיניה נמצא זה מפסיד ממונו ע"כ. הרי שהסכים לדברי החולקים על הרי"ף וסוברים דיכול לומר לו המלוה ללוה שיתן הנכסים ביד ב"ד ולא יבזבז אותם מדפירש ההיא דאחוי טירפך כשהמוכר עשיר והוא הפך ממ"ש כאן גם בתשובה אחרת הביא שם הרב ב"י בסמוך לזאת נר' שהסכים לזאת התשובה שכתב על מה שטען לוי אינך אמיד שתשלם לי ועוד שאתה דר תחת שלטון א' ואם אפרע אני מניח מעותי על קרן הצבי והשיב שם הרב ז"ל ועוד שהטענה שטען לוי שנמצא מניח מעותיו על קרן הצבי הטענה יפה היא זאת ולא נעלם ממני מה שיש לתרץ בתשובה זאת אחרונה מ"מ קשו ג"כ דברי הרשב"א אהדדי ולקושי' סתיר' דברי הרשב"א אהדדי יש לי לתרץ דהרשב"א מפרש ההיא דאחוי לך טירפך דלא נתן הלוקח המעות כפי קצת מפרשים ואותו הנדון דהרשב"א נשאל עליו עדיין לא פרע לוי לשמעון המעו' שכן כתוב בשאלה שזקפן עליו במלוה והרשב"א מודה דהיכא דלא נתן המעות ודאי שיכול לעכבם בידו אם המוכר עני ומ"ש הרשב"א והא דאמר אביי הכל הוא תשובה א' עם התשובה הסמוכה שהביא לשם ב"י שכך מצאתיה בקובץ תשובות הרשב"א מכתיבת יד אשר בידי וכתוב שם אחר טענה יפה היא זו והא דאמר אביי ראובן שמכר וכו' והכי פירושו כיון דאני אומר דטענה יפה היא כיון שעדיין לא נתן המעות דודאי אלו נתן המעות אינו יכול לומר לו כלום א"כ קשיא לי הא דאמר אביי התם וכו' דהא התם איירי בשלא נתן המעות כדכתיבנא לזה הוצרך לתרץ דהמוכר עשיר והך תשובה דסימן תתק"ח מתרץ בענין אחר בשם הרב אלפסי דהיינו שנותן המעות ולכך מצי אמר אחוי טירפך א"כ השני תירוצים עולים לכוונה א' ואין כאן סתירה בדברי הרשב"א אבל הסתירה בדברי הרי"ף צריך עיון: נמצינו למדין דלהרשב"א והרמב"ם ורב יהודאי אין ב"ד נזקקין לכך וטעמם כדכתב הרשב"א דילמא ירויח וימצא מה שיגבה ממנו א"כ לדידהו בנ"ד נמי יגבה מי שהגיע זמנו תחלה ולא יאמר האחר ללוי איך תבזבז נכסיך שלמחר לא אמצא לגבות דהיום או למחר ירויח וימצא מה שיגבה ממנו אבל לסברת הרי"ף והרא"ש ז"ל כיון דחצי הנכסים הם משועבדים לזה ודאי דלא שבקינן ליה ללוה לבזבז נכסיו וליפרע לאחר שכשיבא ב"ח שמשועבד לו החצי הזה לגבותו לא ימצאנו כן היה נראה לכאורה. אבל כד מעיינינן נוכל לומר דאפילו הרשב"א וסייעתו יודה כאן דאין ב"ד נזקקין לכך ללוי להגבות לזה החצי שהוא משועבד לאחר דהא כתב הרשב"א בסי' אלף קי"א דאפילו הרמב"ן ז"ל דאית ליה דאינו יכול המלוה לעכב הנכסים בב"ד ס"ל דמ"מ ב"ד לא יוציאו הנכסים לתת לב"ח המאוחר כדכתב שם ואין ב"ד מוציאין מתחת ידם דבר שאינו מתוקן שאינו בדין שיזיקו הם אחרים וא"כ אין ב"ד נזקקין לחוב לאחרים ולתת לזה הנכסים המשועבדים לאחרים ואחרים לא ימצאו כלום וכדכתב הר"ם ז"ל בתשובה שהבאתי דהך טעמא דידיה שייך אפילו שלזה הגיע זמן הפרעון ולאחרים לא הגיע וא"כ כיון שהנכסים אינם מספיקים לכולם אם ירצו ב"ד להגבותו יגב' אותה כפי הראוי לו וכדכתב הרי"ף דחולקים בשוה ממש וכמו שנתבאר בטור סימן ק"ב ואפילו תרצה לחלוק על כל זה אני אומר דהדין כן מדהר"ם ז"ל מדמי ליה לתופס לב"ח במקום שחב לאחרים והרמב"ם כתב בפרק ב' מהלכות מלוה כל התופס לב"ח במקום שיש עליו חוב לאחרים לא קנה אבל אין עליו חוב לאחרים קנה ואי איתא דכשתופס לבעל חוב במקום שהב"ח אחרים לא הגיע זמנם ליפרע דקנה לישמועינן הרמב"ם ז"ל רבותא ולימא דאפילו שיש עליו חוב לאחרים כיון שלא הגיע זמנם קנה אלא ודאי דכיון דחצי הנכסים משועבד לאחרים הרי זה מפסיד שעבודם שתופס מטלטלים שאין בהם דין קדימה ולא קנה וא"כ היה ב"ד שלא יתפיסו לזה דהא הר"ם מדמי להו ועוד דבפרקא קמא דמציעא אמרינן המגביה מציאה לחברו לא קנה חברו משום דהוי תופס לב"ח במקום שחב לאחרים וטעמא דאלו היה בא אחר היה מגביהה ואף על פי שאין לאחר בה שום זכות כל שכן כאן דחצי הנכסים משועבדים לאחר ואתה בא להזיק שעבודו דאין ב"ד רשאין לעשות כן ועוד דלא לישתמיט שום פוסק דליכתוב שהדבר תלוי בקדימת זמן הפרעון כמו בקדימת זמן ההלואה אלא ודאי שאין קדימת זמן הפרעון מעלה ומוריד ואין בית דין נזקקין לעשות שיפרע לזה כיון שהוא אינו רוצה לפרוע אלא לכלם זה נראה לי מתוך תשובת דברי הר"ם ז"ל ואף על גב דדקדוק לשון הטור בסי' ק"ד שכתב היו ב"ח זמנם שוין ובאין לגבות כאחד משמע קצת דדוקא שהגיע זמן כלם לגבות אז אין כאן דין קדימה הא אם הגיע זמן א' לגבות ולא זמן האחרים גובה הוא וזהו אומרו באין לגבות כא' י"ל דהאי לישנא לאו דוקא שהגיע זמן כלם לגבות אלא באים עתה לב"ד לגבות מפני שאין לו נכסים מספיקים ואעפ"י שלא הגיע הזמן יראים מפני שכשיגיע הזמן לא ימצאו ולכך הם באין עתה לגבות: נאם הקטון אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: