לחם רב (ל"לחם משנה") קלא

וגם הרי"ף סובר דאינו יכול לומר כן אלא כשהחזיק המערער ג' שנים הוי פלוגתא דרבוותא ואוקי ארעא בחזקת מריה קמא וא"כ החנות היה בחזקתו של אבי ראובן ושמעון שהוא מריה קמא. כל זה אני כותב ריש מילין ואם יצטרך עוד להאריך עוד לאלוה מילין: ואי יאמר אומר שהרי ראובן סתר ובנה בפני יעקב אביו ואמרינן בפרק חזקת דחפר בה שיחין ומערות הוי חזקה והביאו הרמ"ה לפסק הלכה וכדכתב הטור בסימן קמ"ט גם טענה זו דחה הריב"ש בסי' רנ"ב מתרי טעמי חדא דלא אמרו כן אלא בבעל בנכסי אשתו אבל באפט' או מורשה דטעמא מפני שיורד ברשות אפשר שגם זה עשה ברשות ועוד דהתם הוא דעושה היזק אבל בנדון זה לא עשה היזק וכו' ואם לצורך הבנין סתר על מנת לבנות אין זה מקלקל אלא מתקן וכו' יע"ש. ובנ"ד שייכי השני טענות הטענה האחרונה פשיט' דבנדון דידן מתקן הוא והטענה הראשונה ג"כ אצל אביו הוי כיורד ברשות כיון שהיה רווק ומתחלה ירד ברשות ועוד דההיא אוקימתא דחפר בה בורות שיחין ומערות לא כתבוה הרי"ף והרא"ש וכדכתב הטור שם משמע דלית להו ההיא אוקימתא וכבר נתן הרב בית יוסף ז"ל טעם לדבריהם: הקטון אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: השאלה ארוכה אין צורך להדפיסה כי מתוך התשובה יובן ענינה קסד תשובה מה אדבר ומה אומר ולבי חמרמר כי יד ה' הויה בקרב מחננו מחנה אלהים וכל העם רוהים ונוהים נעים ונדים אבל גדול ליהודים מחמת אימת המציק הדבר אשר בעיר המהוללה אבלה נפשנו מרוב עצבוננו האל ברחמיו יסלק חרון אפו מעלינו ואני בתוך הגולה באישון לילה ואפילה הלא זה כפר ליבאד"י ויאבדו כלי מלחמה מלחמתה של תורה הספרים היקרים חדשים גם ישנים אחד מהם אין אתי ואיך אוכל להגיד דעתי בעטי אשר אתי אך אמנה להפצרת הדרת שר וגדול מישראל לא אוכל להשיב פני הדרת תהלתו ריקם אחוה דעי ואם מצער היא כפי מה שרשום בזכרוני אני יחיד ועני ואומר דלא צדק יהודה בשום אחד מטענותיו דמה שטען דאבד ראובן חזקתו מפני שהניח החנות מדעתו זה אינו כלום דבתשובות הרב מהר"י ן' לב ז"ל חלק שני זכורני שימצא כתוב שתקנת ההסכמות היא שאפי' שיניח היהודי החצר מדעתו צריך שתהי' רקנית שלש שנים כדי שתאבד חזקתו: ומה שטען כי עברו שני חזקה בהיותה מושכרת לתוגר איברא דהרב מהר"י ן' לב ז"ל בחלק שני מתשובותיו נסתפק אם צריך שתהיה ג' שנים רקנית מכל וכל כדי שיאבד חזקתו או אפילו שתהיה רקנית מיהודי' ולא מגוים אבד חזקתו ואעפ"י שהרב ז"ל נסתפק אני מעיד שאמר לי הרב הגדול מורי ורבי מר שמואל זלה"ה שההסכמה כך היא שתהא רקנית אפילו מגוים ושכן נתקנה אעפ"י שבפסקיו המודפסים נראה לי שמצאתי הפך מזה ומפני שאני בכפר ואינם בידי איני מזכיר המקום בכל זה על פה אמר לי כן ואפשר שתקנוה אחר אשר כתב פסקיו המודפסים שהיה בימי בחרותו כשכתבם באופן שצריך שתהיה רקנית אפילו מגוים ג' שנים כדי שיאבד ראובן חזקתו מה שלא היה כן בנדון דידן שלעולם היתה מושכרת כפי הנראה מדברי השואל ואפילו שיהיה בדבר ספק הרי ההסכמות נתקנו בחרם וכתב הרשב"א ז"ל דספק חרם להחמיר ואם כן יש להחמיר ולומר שכל זמן שאין החזקה רקנית ג' שנים אפילו מגוים לא יכנס אדם בה כדי שלא יכנס בספק חרם: וכל שאר הטענות שטען דנפקע זכותו מפני שמכרה לתוגר אחר וכו' כל זה הבל ורעות רוח דקרקע אינה נגזלת ואפי' נמכרה אלף פעמים לעולם הנגזל נוטלה ממי שמוצאה בלא דמים כמו שכתב הטור בח"מ סימן שמ"א ולא שייך בהאי דינא הא דאמרינן דינא דמלכותא דינא כלל דאם כן נבטל דין החזקות מפני שדין המלכות שלא יהיה לשום יהודי חזקה בחצר הגוי אלא ודאי דהני מילי. דכדי דלא אמרו כן אלא בחקי המלוכה וכמו שכתב הרשב"א בתשובה הוזכרה בב"י ח"מ סי' כ"ו דע שלא אמרו אלא במאי דאיכא הרמנא דמלכא ובדברים שהם מדיני המלכות וכו' אבל דינים שדנים בערכאות אין אלו ממשפטי המלוכה אלא הערכאות דנים לעצמם כמו שימצאו בספרי הדיינים שאם אי אתה אומר כן בטלת ח"ו דיני ישראל ע"כ. ועוד האריך בתשוב' אחרת הוזכרה שם למעלה מזו באופן דכל הני מילי דכדי ושלותא הוו ואין צריך להשיב עליהם: אך אני מוצא מקום לזכות ליהודה ממקום אחר דקיי"ל בפרק הנזקין במשנה גבי דינא דסקריקון דאם שהתה לפני סקריקון י"ב חדש כל הקודם לוקח ונותן רביע. וכתב הטור בסי' רל"ו וז"ל גוי אנס שישראל מסור בידו להורגו ואנס קרקע מידו אם שהתה בידו י"ב חדש ואח"כ קנאה ישראל אחר ממנו הרי זו שלו אלא שצריך ליתן לבעליו השליש ממה שנתן לגוי לפי שהגוי מוזיל גבי ומוכר לו שוה מ' בל' וכו' ע"כ. ואם כן בנ"ד ג"כ דכפי הנראה מן השאלה היה ביד זה התוגר כח להעליל על ראובן ולהביאו לידי שרפה כמו שהרעידו והפחידו כי יש לאל ידו כפי הנראה מן השאלה א"כ כיון שזה היה מסור בידו להרגו ואנס קרקע זה מידו והרי שהתה בידו שנים עשר חדש אם כן כיון שיתן השליש ממה שנתן לגוי יהיה הקרקע שלו דהשליש הם פחות משבעה אלפים לבנים ואם כן זכה יהודה בדינו מהאי טעמא. ואין לחלק ולומר דהאי דינא דסקריקון הוי כשהגוי היה רוצה להמיתו לסיבה אחרת והוא פדה עצמו בקרקע וכמו שכתב רש"י ז"ל בפרק הנזקין וז"ל סקריקון גוי רוצח שנותן לו ישראל קרקע בפדיון נפשו ואומר לו שא קרקע זו ואל תמיתני דמשמע דהמיתה היה באה לו מסיבה אחרת ופדה עצמו בקרקע זה ולכך גמר ומקני אבל כשהמיתה באה לו מחמת הקרקע שאומר לו אם לא תתן לי קרקע זה אמיתך אז ודאי לא גמר ומקני הא ודאי ליתא דאי פירש רש"י ז"ל הכי היינו בגזרה קמייתא דסקריקון אבל בבתרייתא לא וכן מצאתי לרב בית יוסף ז"ל שכתב כן בח"מ סימן ר"ה וזיל אבל בגזרה בתרייתא כיון דאמרי כל דקטיל לקטלוה ודאי לא היה בא להורגו אלא על ידי שהיה תובע ממנו קרקעו ומגזם לו שיהרגנו אם לא יתננו לו ע"כ. גם לשון הרמב"ם בפרק י' מהלכות גזלה נראה כן שכתב המציקים לישראל ומבקשים להורגם עד שיפדה עצמו מיד הגוי בשדהו או בביתו ויתנהו למציק וכו' משמע דהוא אונסו על אותו קרקע וכיון שכן נראה לכאורה דהיינו דומה לנדון דידן וזכה יהודה כאשר יתן השליש לראובן כדכתיבנא: אלא שמכל מקום אני אומר שאין זה מספיק לזכות ליהודה דשאני התם כיון דשהתה בידו שנים עשר חדש הרי נתייאש ממנה ולכך זכה הלוקח בה כשיתן השליש יותר ממה שנתן לגוי לבעל הקרקע כאמור אבל הכא יודע ראובן זה שיהודי לא יכנס בה לעולם מכח חרם ההסכמות והתקנות ויודע הוא שעל כרחו יבא הגוי להתפשר עמו ועוד אם יועיל לגוי הא דאונס להמית לישראל כדי ליטול הקרקע מה הועילו חכמים בתקנתם כל גוי יאיים על כך לישראל כדי ליקח חזקתו ממנו כי ידם תקיפא עלינו בעונותינו ויש לאל ידם לעשות רע וכן כתב הרב מוהר"י ן' לב ז"ל בפסקיו הראשונים דאפילו יתחייב הישראל שלא יתבע חזקתו ושהוא נותנה לגוי אינו מועיל כלום מהאי טעמא דאם כן מה הועילו חכמים בתקנתם דכל גוי יערים לעשות כך וכדכתיבנא אם כן נראה דלא זכה יהודה מהאי טעמא: אך אמנה נראה לי דצריך ראובן ליתן ליהודה העשרים אלפים שנתן לגוי בעד קניית החזקה מהא דכתב העור שם בסימן רל"ו בשם רבינו גרשום גבי גוי שבא עליו בעקיפין ולקחה ממנו ולא היה מסור בידו להורגו ומכר לאחר שצריכים הבעלים ליתן ללוקח כל מה שההנה אותם וכמו שכתב שם וזה לשונו ורבינו גרשום כתב שאין צריך להחזירו בחנם אלא שמין כמה הוא רוצה ליתן לגוי כדי שיחזירנו לו וכך יתן ללוקח עד כאן ולדעתו הסכים הרא"ש והתוס' וכמה רבוותא אעפ"י שרש"י חלוק על זה דעת יחיד הוא כמו שכתב שם הרב בית יוסף ז"ל וכתב שם הרא"ש דאף על פי שהוא היה צריך ליתן לגוי יותר ממה שנתן הוא כגון שהיה הגוי אוהבו ונתנו לו בזול אין הבעלים צריכים ליתן לו אלא כמו שנתן הוא לגוי וכו' א"כ בנדון דידן העשרים אלף לבנים ודאי שהיה דמי המקח צריך ליתן לו אבל החמשה אלפים לבנים שהאיספא"י גזלם ממנו ולא רצה לפורעם ליהודה אינו חייב ראובן לפורעם: ועוד אני אומר שאם ישערו בית דין שבפחות מעשרים אלף לבנים היה יכול ראובן להוציא חזקתו מיד התוגר לא יתן ליהודה אלא מה שישערו ב"ד ואם יהודה נתן יותר ההפסד הוא עליו דמי אמר לו שיתן ואין לו לראובן לפרוע אלא כדברי רבינו גרשום דהיינו מה שההנהו וכמו שכתב שמין כמה הוא רוצה ליתן לגוי כדי שיחזירנו לו וכך יתן ללוקח ולא עוד אלא שידו על התחתונה שאם היה צריך ליתן יותר לא יתן אלא מה שנתן הלוקח וכמו שכתבתי בשם הרא"ש ז"ל: ואין לומר בנדון דידן דהרי יש שופטים בארץ וכיון דלא הזמין ראובן לגוי לדין נתייאש וישאר ביד הלוקח ולא יתן לבעליו כלום וכמו שכתב הטור שם בסימן הנז' חדא דליכא בזה יאוש כדכתיבנא דיודע הישראל דלא יכנס בה שום יהודי מכח החרם הקדום ומזה ודאי לא נתייאש ועוד הרי נתבאר בשאלה דיש באלו התוגרמים לאל ידם לעשות רע עם ראובן ואם יתבע מהם יבא ח"ו עליו רעה גדולה ומפני כן שתק ולא תבע עד עתה כאשר בא בטענותיו: הכלל העולה מכל מה שכתבנו שאם אחר שיצא ראובן מהחנות לא היתה רקנית שלש שנים מכל וכל אפילו מגוים לא אבד חזקתו ויתן ליהודה העשרים אלפים לבנים שנתן לתוגר ויטול אותה ואם ישערו ב"ד שהיה יכול ראובן להוציא חזקתו מהתוגר בפחות מעשרים אלפים לבנים יתן הסך שישערו ב"ד ולא יותר ואם אזכה בעזרת האל ית' אבא בעיר ואשוב עוד לכתוב ידי שנית ואחזק כל דברי בראיות ברורות מפי סופרים ומפי ספרים אשר כעת אינם בידי הנלע"ד כתבתי: הק' אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: קסה שאלה ראובן שעשה גארדאקי מגולה פתוח משלשה רוחותיו לרווחה של אויר בית תחתית של לוי שהוא שפל מאד שמתוך הבתים עליים אשר סביבותיו צופים ומביטים על הגארדאקי הנז' כ"ש מהאואראנדאש שלפני הבתים עליים הנזכרים וגם ההולכים בתוך החצרות אשר סביבותיו רואים לכל מי שהולך על הגארדאקי הנז' אפי' שיהיה ילד קטן וסמוך לו יש לשמעון לצד אחד עלייה אחת ורוצה לפתוח חלונות פונות על הגארדאקי הנזכר אם יכול ראובן לעכב ביד שמעון בטענת היזק ראיה או בטענה אחרת אחר שהוא שפל מאד ואין לאל ידו להגביהו יותר ולא לעשות בו שום דבר אחר ועוד שהרשות ביד שמעון לעשות גם הוא גארדאקי על גגו צופה ומביט על הגארדאקי של ראובן ולא יוכל לטעון עליו שום טענה כלל יורנו מורנו הדין דין אמת אם יכול ראובן לעכב ביד שמעון לבלתי יפתח חלונות על הגארדאקי או לא: תשובה ודאי דאין לשמעון רשות לפתוח חלונות וטעמא דאמרי' בפ' חזקת אבל פותח הוא לר"ה פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון ואמרינן טעמא התם דאמר ליה סוף סוף הא בעית לאיצטנועי מר"ה ונחלקו המפרשים גבי מבוי שאינו מפולש אי אמרי' הכי סוף סוף הא בעי לאיצטנועי מבני מבוי וכתב ה"ה בפרק ה' מהלכות שכנים בשם הרשב"א ז"ל