לחם רב (ל"לחם משנה") קל

הבתים אשר בו ואפילו הבית שנתן לראובן יעשו לשלשה חלקים ויקח ראובן חלק אחד ואעפ"י שגורע מחלקו של ראובן ושאר הבנים נוטלים יותר שהרי ראובן היה לו בית א' שם כך רצה אביו לגרוע מחלקו זה מסני שרצה שיטלו שאר הבנים חלק אחר כנגד הבית שנתן לראובן ויהיו הכל שוים עם המתנה שנתן כבר לראובן ולשונו מורה כן שאומר שיחלוקו בכל החצר וכיון שהבית שדר ראובן הוא בתוך החצר בכלל החצר הוא וכדאמרינן בפ' המוכר את הבית והביאו הטור ז"ל סימן רט"ו דהמוכר את החצר מכר הבתים פנימיים וחצוני' וכו' משמע דבכלל חצר סתם הוי כל הבתים וכיון שכן נראה דכוונת המצוה כך היתה ולעולם יטלו הבנים האחרים ב' חלקים בחצר אעפ"י שיגרע מחלקו של ראובן: ואין לומר דאולי אביו שכח מה שנתן לראובן ולכך צוה כן וכמו שכתב הרשב"א ז"ל בתשובה הוזכרה בבית יוסף ח"מ סימן ר"ן על יעקב שנתן מתנה קרקע א' לבנו מתנת בריא וחלק כל נכסיו והניח אותו קרקע לשמעון בנו וכו' וכתב שם הדעת נוטה שהשכחה גרמה לו. אבל מה נעשה ואין אומדן הדעת הזה חזק כל כך בידינו שנוכל לסמוך עליו לבטל מה שצוה שאם יסרב וכו' ע"כ משמע דאיכא למימר דאולי שכח ואע"ג דשם כתב דאין לסמוך על זה הוא משום דכתוב בסוף הצוואה שכל מי שיסרב או יערער במה שצוה שלא יטול כלום אבל בנ"ד דאין כאן צווי זה נסמוך על אומד הדעת וכן מוכיח לשונו שכתב שם שנוכל לסמוך עליו לבטל מה שצוה וכו'. י"ל דבשלמא התם הוי אומדן דעתא דשכח מדנתן סתם מה שנתן לשמעון מה שכבר נתן לראובן ולא הזכיר כלל ממה שנתנו כבר לראובן אבל נ"ד לא הוי אלא שעשה חלקים שוים ונשאר לו לראובן מה שכבר נתן לו אלא שגורע מחלקו האחר ואולי רצה שיהיו כל בניו שוים ונתן לאחרים תמורת מה שכבר נתן לראובן וא"כ נמצא לפי זה הדין עם היתומים. אבל מכל מקום אין זה מספיק בעיני אלא אם כל החצר והבתים אשר בתוכו הם של הנפטר וכולם חולקים בניו אבל אם יש בחצר בתים אחרים שאינם שלו אז אין טעם זה מספיק דכיון דצריך אתה לומר דמ"ש שיחלוקו כל החצר לא הוי בדווקא כן אלא פירושו כל הזכות שיש לו בחצר דע"כ הבתים אשר אינם שלו לא צוה שיחלוקו הבנים א"כ כיון דפירוש כל החצר רוצה לומר הזכות אשר לו בחצר אם כן יצא מכלל זה הבית אשר כבר נתן לראובן דאין לו זכות זה בחצר דכבר הוא נתון לבנו ומלבד זה הבית הוא שצוה שיחלוקו השאר לשלשה חלקים ואפילו תאמר דפי' זה אינו מוכרח דמסופק בלשון הצוואה ראוי לאוקמי הירושה על מקומה על הספק ולבטל הצוואה כיון דיש כאן ספק ויעמוד הדבר על דין תורה שיהיה הירושה לבנים חלקים שוים זולת הבית שנתן לראובן. ר"ל שנפרש לשון הצוואה שר"ל שיחלקו כל החצר זולת הבית שנתן ויסכים הדבר עם דין תורה ולכן אמרתי שעל כל פנים זכה ראובן בדינו וזכות ליתומים בקשתיו ולא מצאתיו: הקטון אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: קסב אנחנו עדים חתומי מטה לדרישת עזרא היינו מצויין ונרשמין לעדים בעת שהשכירו התוגרמים פ' ופ' לעזרא המוקטעא של שטח חצר א' אשר לפני מהחנויות כ' אמה ברוחב וכ' אמה באורך כלם מאמת הבנין השכירו התוגרמים הנז' לעזרא השוכר בעד ח"י לבנים בכל חדש וחדש ותיכף פרע ונתן להם שכירות ג' חדשים על ערך הנז' ובפנינו עדים ח"מ נכנס עזרא לתך החצר ברשות התוגרמים המשכירי' וזכה והחזיק בו זכיה וחזקה גמורה בכל חזוקי תורתנו הקדושה ובכל חזוקי ההסכמות הנהוגות פה שאלוניק"י יע"א ופרע להם שכירות הג' חדשים הנז' בלי שום שיור ותנאי: שאלוני אם הגביר ה"ר עזרא כששכר מהתוגרמים עשה חוגי"ט בערכאות שלהם וכתוב שם בחוגי"ט שהשכירו לו התוגרמים י"א אמות ועתה באו התוגרמים לבנות בשאר הט' אמות אם יוכלו יהודים לזכות בבתי' משום דה"ר עזרא הפסיד חזקתו שאף על פי שבשטר כתוב שהשכירו לו התוגרמים כ' אמות הרי אח"כ מחל ועשה חוגי"ט שלא שכר מהתוגרמים אלא י"א אמות ועוד שהרי עברו כמה שנים והפסיד חזקתו מהט' אמות מפני ההסכמה הקדומה שכשיעברו ג' שנים אבד חזקתו או דילמא השטר הראשון שעשה בעדים יהודים הוא קיים וחזקתו לא הפסיד דלא עשה כן אלא מחמת אונס התוגר ואי מפני שעברו ג' שנים הרי לעולם משתמש בו ה"ר עזרא שמוש המועיל בחצר הנז' ולא עקר שמושו משם מכל וכל לזה אני אומר שהדין עם הגביר ה"ר עזרא דכיון שבשטר הראשון הוה כתוב שהחזיק בכל החצר והשכירוהו התוגרמים ופרע להם שכירות לא אבד חזקתו מפני החוגי"ט הנעשה אחר כך מכמה טעמי חדא דהרב מהר"י ן' לב ז"ל בריש כלל ז' מהסכמות חלק א' שאלו ממנו דשמעון החזיק בחזקתו של ראובן בטענה שהוא התנה עם הגוי אדון החנות שאם יצא מהחנות שהפסיד חזקתו וזכותו ושיהיה רשות לכל יהודי ליכנס בחנות תיכף ומיד שיצא מבלתי שיצטרך להמתין ג' שנים וראובן טוען האמת כי היא כדברי שמעון וכו' אך אמנם שמעשים בכל יום שהתוגרמים והגוים שואלים מאת היהודים שיסלקו ידם וזכותם מעל החזקה ויתנו רשות שיכנסו בחצרות ובחנויות באופן שלא יצטרך להמתין ג' שנים ולפעמים קונים זה הזכות מאת היהודי ועם כל זה אינו מועיל להם וההסכמה במקומה עומדת והשיב הרב הנזכר דהדין עם ראובן דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנת' כל אדון החצר או החנות יתחכ' לשאול מאת היהודי כשישכיר לו חצרו או חנותו שיסלק ידו וזכותו מעל החזקה וא"כ מה הועילו מתקנו ההסכמה בתקנתם וא"כ גם אני אומר בנ"ד אם לא היה עושה כן ר' עזרא לתוגרמי' והיה מודה להם דבר זה לא היו עושים לו חוגי"ט מהשכירות בערכאות ולכך הודה להם בכך אבל מפני כך לא הפסיד חזקתו אשר החזיק בפני ישראל כדת וכהלכה בכל החצר ועוד אפי' שהודה בכך שלא מחמת אונס אלא מרצון נפשו הרי ידוע דהחזקות דין קרקע יש להם דאע"ג דאיכא רבנן קשישי דאמרי דדין מטלטל יש להם מ"מ צריך להקנותם קנין או כסף או שאר קנינים וכאן לא עשה ה"ר עזרא הנז' שום הקנאה לגוי מהחזקה שהחזיק בה שהיה צריך להקנותה לו בכסף או בשטר ולא הקנה לו כלל ואפי' נסתלק ממנו בדבור בפני הערכאות שאמר שלא השכיר לו אלא החנויות ולא הבתים לא מהני דצריך קנין לחנות להקנותה לגוי והוא לא עשה ועוד דשטרות העולים בערכאות של גוים בעינן למידע דאותם ערכאות דלא מקבלי שוחדא לפי הרמב"ם והרמ"ה וכדכתב הטור בח"מ סימן ס"ח וא"כ ערכאות דידן ודאי דלא ידעינן בהו דלא מקבלי שוחדא אלא אדרבה סתמא הוי דמקבלי שוחדא ואפילו לדעת הרא"ש דפליג על הרמב"ם והרמ"ה וסובר דסתם ערכאות לא מקבלי שוחדא אפשר דמודה דערכאות דידן דתוגרמה איתרע חזקתייהו ומקבלי שוחדא כנודע ועוד דאיכא בהו ריעותות אחרות וכמו שהאריך הרב מהר"י ן' לב ז"ל בח"ג סי' ק"י יע"ש. וא"כ החוגי"ט בדין תורתנו חספא בעלמא הוא והוה ליה כמאן דליתיה וא"כ נאמן הגביר ה"ר עזרא לומר שהוא החזיק בכל ומה שהודה לתוגר בפני הערכאות הוי מפני שלא היה רוצה להשכיר לו בערכאות והיה חתר בו מהשכירות ולא היה יכול לו והשטר המכחישו לאו כלום דחספא בעלמא הוא כדכתיב' וא"כ ודאי דלא הפסיד חזקתו ר' עזרא מחמת החוגי"ט ואי משום שעברו ג' שנים היה משתמש בו רבי עזרא שמוש הצריך לו בחצר הנזכר והשכירות פורע ח"י לבנים בכל חדש כמו שהתנה כששכר כל הכ' אמות וא"כ מעולם לא אבד חזקתו וכל הבתים אשר יבנה בחצר ההוא הם מה"ר עזרא יצ"ו וכמ"ש הרב מהריב"ל בכלל ז' שאלה מ"ז דאיתא בהסכמות הכי עוד הסכימו שאם שום יהודי שכר חצר אחד מגוי אחד או מתוגר אחד, ואח"כ בעל החצר רצה לבנות בתים בחצר ההוא אותם הבתים שיעשה החזקה מהם הם מהיהודי המחזיק בחצר ההוא ע"כ. א"כ זכינו לדון שכל העשרים אמות הם חזקתו של ה"ר עזרא הנזכר וכל מה שיבנה שם חזקתו הוא הנלע"ד כתבתי: הקטון אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: קסג שאלה יעקב קנה חנות מאת גוי ותיכף אחרי המקנה נכנס בה ראובן בנו רווק ועמ' שם כמה שנים ואח"כ נשא אשה והוליד בנים והוא מחזיק בחנות הנז' ואח"כ השכירה ז' שנים לאחרים והוא היה לוקח השכירות ואביו לא נטפל מעולם בחנות הנז' ולא בשכירות כאשר יעידון השוכרים וגם במשך אותם השנים רצה התוגר להעלות השכירות ועשה ראובן כרצונו וגם סתר ובנה ראובן בחנות ועשה הוצאות ולא נטפל יעקב בכל זה כלו'. ועתה אחרי מות יעקב מצא שמעון בן יעקב אח לראובן הנז' שטר בין שטרותיו של אביו ממקנת החנות הנז' שקנא' אביו מאת הגוי ושואל מאת ראובן חלקו בחנות הנז' על פי השטר הנז' שהיתה של יעקב אביהם וראובן טוען שאמת שהשטר נכתב על שם אביו יען כי הוא חלה פניו שילך בשליחותו לקנות אותם על שמו ולא וזכר שם ראובן במקנה הנז' לסבה ידועה אבל דמי המקח היו שלו ובשליחותו קנאה והראיה ע"ז שיעקב מעולם לא נכנס בחנות הנז' ולא החזיק בה ולא נטפל בה כלל כנודע לכל שכני החנות ובפרט שראובן ויעקב לא הוו אגידי אהדדי אלא היו רחוקים וחלוקים בעסקיהם לגמרי כי יעקב היה נשוי אשה אחרת ולו בנים ממנה וא"כ הוא נאמן בטענתו במגו דאי בעי אמר קניתיה ממך או נתת לי במתנה שוב טוען ראובן שהי"ל שטר הודאה מאביו ומחילה כוללת אלא שנאבדה ממנו בשרפת העיר שוב מביא ראובן ראיה לדבריו שחנות היתה ליעקב אביהם בצד חנות הנז' ומכרה לזבולון וכתב בשטר המכירה שמצרי החנות הנז' הם מצד א' פ' ומצד א' מחזיק ראובן בנו הנז' ונוסף על זה שאח"כ קנה ראובן חנות זבולון הנז' מאת זבולון הנז' וכתבו בשטר המקנה שמצרי החנות הנז' מצד אחד מחזיק ראובן הקונה הנז' הן כל אלה הראות גמורות היות דברי ראובן אמת ויציב עתה יורנו מורנו הדין דין אמת ושכרו כפול מן השמים אכי"ר: תשובה נ"ל ודאי שהדין עם שמעון דאי משום שהחזיק ראובן בחיי אביו אעפ"י שחלק מאביו כשירד מתחלה ירד ברשות שהרי היה רווק ולא היה נשוי אשה וכבר כתב הריב"ש בסי' שכ"ז מסורת בידינו מגדולי האחרונים ועליהם אנו סומכים שלעולם אין חזקה מועלת אלא א"כ ירד מתחלה בתורת מקח והאריך הרבה שם יע"ש א"כ ראובן שירד ברשות שעה א' בחיי אביו שוב אינה מועילה לו חזקה ועוד אסי' היה מועיל לו חזקה אינו טוען שלקחה מאביו אלא שאביו לקחה לו ובטענתו זאת אין בה ממש דודאי כיון שהשטר על שם אביו אמרי' דהויא של אביו ודמיא להא דבא לידון בשטר ובחזקה דאעפ"י דחזקה לחודא הוה מהניא אי טען דחזקתו מכח השטר והשטר נמצא מזוייף אין חזקתו מועלת לו וכדכתב ה"ה פט"ו מה' טוען ובנ"ד נמי כיון שטענתו היא מכח שאביו לקחה לעצמו ובטענתו זאת אין בה ממש איבטלה לה חזקה: ואי באנו לזכות ראובן מפני שעשאה אביו שיתן לאחר הא אמרי בשלהי כתובות בההוא אפטרופא דאתא לקמיה דאביי וטען אי הוה אבוהון דיתמי הוה טעין חזרתי ולקחתיו ממנו נאמן ואף ע"ג דהתוס' כתבו דלא אמרינן הכי אלא כשנמצא השטר מזוייף הרי רש"י לא כתב כן וכן הרמ"ה ס"ל דיכול לטעון לקחתי ממנו במגו שיכול לומר על תנאי מכרתיה לו וכדכתב הטור בח"מ סימן קמ"ז וא"כ לדבריהם טענינן ליתמי מה שהיה יכול לטעון אביהם שחזר ולקחו ממנו ואף ע"ג דהתוספות פליג כדכתיבנא