לחם רב (ל"לחם משנה") קכט

כל אפין שוין דמהני חזקתו א"כ בנ"ד ודאי שתועיל חזקתו לגבי ראובן ושמעון אם יטעון יששכר שקנה מהם אבל לגבי לוי ויהודה אחיהם אם היו קטנים בעת ההיא ודאי שלא תועיל חזקת יששכר כיון שירד לתוכם כשהם קטנים ואין לומר כיון דאינה מועלת חזקת לגבי השני אחים הקטנים לא תועיל לגבי הגדולים דהרי כתב הטור בסימן קמ"ט בשם אביו הרא"ש ז"ל על ראובן ושמעון שיש להם בית בשותפות ולוי החזיק בו וכו' דאף על גב דאינו מועיל חזקתו לגבי שמעון שלא היה בעיר מועיל לגבי ראובן וכ"כ הרשב"א הוזכרה בב"י סוף סימן קמ"ט גבי שמעון ולאה שהיו שותפים בבית א' והחזיקה בה לאה דאע"ג דלא מהניא חזקתה לגבי בתה תועיל לגבי שמעון: אם כן זכינו לדון דאם היה טוען יששכר שקנה הבתים מראובן ושמעון היה מקום לומר דטענתיה טענה והיה נאמן בשבועתו אעפ"י שיש מקום לבעל דין לחלוק מההיא דירד ברשות שכתב הריב"ש וכדכתיבנא מ"מ אפשר היה לזכותו מהטעם שכתבתי דכבר יצא משם וכמו שהארכתי ודעתי נוטה אליו. אבל כפי הנראה מדברי השאלה יששכר לא בא בשום טענה כלל וא"כ פשיטא ופשיטא דאין בדבריו ממש דהא קיי"ל כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה ומאי מהני ליה חזקת ג' כיון דלא טעין לקחתיה ממך או נתת לי במתנה ואי משום שאבדו ראובן ושמעון חזקתם כיון שיצאו משם והם זכו מן ההפקר הא ודאי לא מילתא היא דהסכמת החזקות היא שתהיה רקנית מיהודים ג' שנים ואח"כ יבא היהודי להחזיק ולזכות מן ההפקר ואפילו אם יכנס יהודי תוך הג' שנים הימים הראשונים יפלו וחוזרין ומונין הג' שנים מיום שיצא היהודי האחרון באופן שצריך שתהיה ג' שנים רצופים רקנית מיהודים וכמו שכתב כל זה הרב מהר"י ן' לב ז"ל בחלק ב' סימן ע"א וא"כ בנ"ד לא היה רקנית שלש שנים קודם שנכנס בה יששכר אלא תיכף בשנה הב' אחר השנה שהשכירוה לו נכנס שם וא"כ איך זכה מן ההפקר נמצא ודאי שאין בדבריו ממש. ולענין השכירות ודאי שצריך לשלם כדרך השנה הראשונה וכמו שהאריך הריב"ש בסימן תע"ה וז"ל וכל שכן בנדון זה שכבר הסכימו שניהם שנה ראשונה שבשניה היה דעתם על דעת התנאי הא' מן הסתם וכמו שכתב רב האי גאון ז"ל בתשובה שהמשכיר בית לחברו לשנה לסך ידוע ועמד שם יותר שאינו חייב לפרוע ממה שעמד אלא כמו סך השנה הא' כיון ששתקו וכו' ע"כ דמשמע משם דכל זמן ששתקו ולא עשו תנאי חדש אע"ג דלא היה הזמן אלא לשנה א' ודאי דעל דעת התנאי הא' הוא ואין לומר כיון שלא תבעו השכירות עד עתה מחלו דהרי הרב בעל תרומת הדשן בסימן שי"ז פסק על החתן שאכל בבית חמיו יותר מהשנים שקצב לו שחייב לשלם לו אעפ"י שלא תבע לו כל אותם הימים והאריך שם ובסוף דבריו כתב שאין לפטור לחתן אלא אם כן ראובן הוא איש אמיד וכו' ותנאים אחרים שהזכיר שם מה שאין כן בנ"ד יע"ש. גם מהר"י ן' לב ז"ל בפסקיו חלק ראשון דף קמ"א כתב שהבן שהיה מתעסק בסחורותיו של אביו ומעולם לא תבע ממנו שום שכר פאטוריא' שאחרי כן יכול לפרוע והאריך שם והדברים קל וחומר כהנהו עובדי דהוי חתן לגבי חמיו דמסתמא מחמת קורבה אפשר דמחיל ליה וכן הבן לגבי אביו דאפשר דמחיל ליה בן לגבי אביו מ"מ פסקו שם דלא מחלו אעפ"י שלא תבעו כ"ש בנ"ד דהוי יששכר נכרי לגבי ראובן ושמעון דלא אמרי' דמחלו מפני שלא תבעו ולכן אני אומר דישלם להם השכירות כל אותן השנים: הכלל העולה דהבתים והחנויות הם של ראובן ושמעון וחייב יששכר לשלם להם שכירות כל הה' שנים כדרך שפרע להם בשנה הראשונה: הקטון אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: קסא שאלה יהודה נשוי עם לאה ולו בנות ובן שמו ראובן והיה לו חזקת חצר ובתוכו בתים ובנה בית על ביתו והיו שואלים אותו מה היה בונה והשיב בית אחד לבני ראובן והשיא יהודה בתו הגדולה לאיש ודר חתנו עם בתו באותו הבית ואמר לו יהודה שידור שם בשאלה עד שינשא ראובן כי הבית שלו היא ובעבורו בנה אותו וכשבא ראובן לישא אשה הוציא יהודה את חתנו משם והלבין את הבית והחזיק כל בדק ולא נשאר לא ליהודה ולא לחתנו הנז' שם שום דבר והשיא את ראובן שם בבית הנז' וחזר ונתנה לו במתנה ויהודה לא השיא בן אחר בחייו כי אם זה ודר שם ראובן כמה שנים ולא לקח ממנו אביו שום שכירות ומתה אשתו ונשא אחרת והוליד ממנה בנים במשך י"ג שנים וראובן בנה והרס ודר כחפצו ולא מיחה בו יהודה כל ימי חייו ובשעת פטירתו של יהודה צוה מחמת מיתה ואמר שראובן הנז' ובני האשה האחרת יחלקו בכל החצר תחתיות ועליות חלק אחד לכל בן וחלק אחד לראובן ועתה ראובן שואל חלקו בחצר ובשאר הבתים שבתוכו חוץ מהבית הנז' שהיא שלו והחזיק בה כמה שנים ולא פרע כלום לאביו ואפטרופסי היתומים אחיו טוענים כי שמא היה פורע שכירות לאביו ולא נתנה לו במתנה וראובן טוען שאם היה אביו חי לא היה נאמן לומר שהיה פורע לו שכירות מאחר שהוא דר שם כמה שנים ובנה והרס כחפצו וא"כ איך טוענים ליתומים מאי דלא הוה מצי למטען אבוהון וכי הוא ישבע שהבית הנז' נתנה לו אביו במתנה מיום שנשא אשה עתה יורנו מורנו הדין עם מי אם ראובן נאמן בשבועתו ושכרו כפל מן השמים: תשובה ב"ד אביהם של יתומים לפיכך אנחנו חייבים לחפש בזכותם בכל מה שנוכל על כן עלה בדעתי ללמד זכות עליהם ולומר דחזקה שהחזיק ראובן אינה חזקה משום דאע"ג דקיימא לן בפרק חזקת דבן שחלק מאביו דיש לו חזקה בנכסי אביו כלומר שנתפרד מעל אביו ואינו סמוך על שלחנו וראובן זה נראה שחלק מאביו שכבר השיאו אשה וא"כ חלוק מאביו ועלתה לו חזקתו מ"מ אם ראובן זה היה סמוך על שלחן אביו כשהתחיל להחזיק שקודם שהשיאו אשה היה סמוך על שלחנו ומעל שלחנו הוליכו לבית ההוא אע"ג דאח"כ היה חלוק מאביו זמן הרבה מ"מ אפשר לומר דלא עלתה לו חזקה ודמי למה שכתב הריב"ש בסי' שכ"ו שהוא מסורת בידנו מגדולי האחרונים שכיון שירד ברשות אין לו חזקה לעולם הכא נמי נימא הכי כיון שכשירד לבית יצא משלחן אביו הוי כירד ברשות ואין לו חזקה לעולם ומאי דאמרי' בגמרא דבן שחלק יש לו חזקה בנכסי אביו היינו שנתפרד מעל שלחנו וחלק ממנו קודם שנכנס לבית אבל בנ"ד שמעל שלחן אביו יצא והחזיק בבית אפשר דברשות אביו היה ושוב אין לו חזקה לעולם וכיון שאין חזקתו חזקה א"כ מה שטוען שנתן לו אביו הבית שכשהשיאו אשה היתה רקנית והוא היה הבן הגדול. איברא דאם הדברים כמו שבאו בשאלה ועוד תנאים אחרים ודאי דקנה ראובן הבית וכדאמרינן בפ' מי שמת המשיא אשה בבית לבנו קנאו וכו' וכתבו הטור בסימן נ"ט בא"ה והטיל שם תנאים הוזכרו בגמרא שיהא בנו הגדול ונשואים ראשונים לזה הבן ולא השיא בן אחר קודם לו והשיאו בתולה ודוקא שיש לאב בית אחר לדור בו ופנה הבית לגמרי שלא השאיר בו כלי קטן כל דהו ובהיות שם כל אלה התנאים ודאי דקנה ראובן הבית שמרוב שמחתו אביו גמר ונתן לו במתנה אבל אם אין חזקתו של ראובן חזקה אינו נאמן לומר שהיו שם כל אלה התנאים אלא בעדים שיביא על כך דמי יאמר אם השאיר שם אביו סך קטן או אולי חסר א' משאר התנאים לכן צריך שיברר ראובן בעדים שכדבריו כן הוא ואז הבית שלו אבל אם חזקתו של ראובן היה חזקה ודאי דבכל מה שיאמר ראובן נאמן כיון שעלתה לו חזקתו. ואחר אשר ביררנו שאין חזקתו חזקה א"כ הבית הוא בחזקת אביו של ראובן והדין עם היתומים. אלא שלפי האמת אין זה נראה מפני דהאי מילתא דיורד ברשות אם יש לו חזקה או לא הוי פלוגתא דרבוות' וכדכתב הטור סימן ק"ן דהרמב"ם והרא"ש ז"ל סבורים דהיכא דירד בתורת משכונא לא מהני חזקה והר"י ברצלוני והרמ"ה סבורים דהוי חזקה וכן הרב ב"י ז"ל הביא שם תשובת הרשב"א ז"ל שכתב שהדבר הוא מחלוקת וכיון שכן אפושי במחלוקות לא מפשינן ומ"ד דיורד ברשות אין לו חזקה כתב הריב"ש בסימן שכ"ו וז"ל דבכה"ג אין להם חזקה כיון שע"כ יש להודות שנכנסו שעה אחת שלא בתורת מקח ע"כ משמע דדוקא היכא דמודה ששעה אחת נכנס ברשות ולא בתורת מקח אבל היכא שאומר שנכנס בתורת מקח או בתורת מתנה אף על גב דיצא מעל שלחנו וירד שם ודמי לירד ברשות יש לו חזקה כיון דבתורת מקח או מתנה ירד לדבריו ובהא ודאי כל אפין שוין דמועלת לו חזקתו ולא פליגי רבוותא דאמרי דירד ברשות אין לו חזקה בהא מילתא אלא כ"ע מודו ולא מפשינן במחלוקות כדכתיבנא: עוד היה נראה לי טעם אחר לזכותם משום דכתב הטור ז"ל ח"מ סי' ק"מ לשיטת רשב"ם דבעינן שיעידו השכנים בחזקת שלש שנים בדירת הימים והלילות וכתב שם הטור שאם יטעון ראיתיו שיצא ממנו בלילות אחר שהלכו השכנים לישן לא הוי חזקה אלא א"כ יביא עדים שיאמרו שכרנו ממנו הבית ודרנו בה ימים ולילות ע"כ וכן כתב הרא"ש ז"ל בפסקיו וכיון דבנ"ד אין כאן אלו העדים שיאמרו ששכרו ממנו הבית אלא שראובן דר בבית טענינן ליתמי שאלו היה אביהם קיים היה טוען אני ראיתי שיצאת ממנו בלילות אחר שישנו השכנים ולא תועיל לו חזקתו דכלל גדול בידינו דמאי דמצי אבוהון למטען טענינן ליתמי וגם זה אינו נראה דודאי מילתא דלא שכיח כי האי לא טענינן ליתמי וכמו שהאריך הרא"ש בתשובותיו כלל פ"ו ע"ש: ומה שבא בשאלה שטוען האפטרופס דאולי פרע שכירות הא ודאי מילי דכדי נינהו דאלו היה אביהם קיים לא היה יכול לטעון כן וכדאמרינן בפ' חזקת דאם יטעון המערער לפירות הורדתיו אינו נאמן וכתבו הטור ז"ל ח"מ סימן קמ"ב וז"ל אבל אם יטעון לאחר ג' לפירות הורדתיו אין שומעין לו לפיכך אם הורידו לפירות צריך למחות בתוך ג' להודיע שלפירות הורידו ע"כ. א"כ בנ"ד ג"כ אינו נאמן לומר בשכר הורדתיו. ועוד דסברא הוא כן דאלת"ה היכי אמרינן בריש פרק חזקת דעד תלת שנין מזדהר איניש בשטריה הרי לעולם צריך לשמרו פן יאמר לו בשכר הורדתיך וכה"ג מקשו התוספות ז"ל בפרק חזקת: אבל מה שטוען ראובן דבנה והרס ומשום הכי יש לו חזקה איברא דבפרק חזקת אמרו דאין לבעל חזקה בנכסי אשתו מ"מ אם חפר בו שיחין ומערות יש לו חזקה וכתב הטור סימן קמ"ט דהלכה כי הך אוקמתא וכיון שכן נראה לכאורה דהדין עם ראובן אבל מ"מ אין טענתו זאת טענה דהרי כתב הריב"ש ז"ל בסימן רנ"ב דלא אמרו כן אלא במקלקל שחפר בורות דודאי לא היתה מניחה לקלקל אבל בונה דמתקן הוא לא ואע"ג דהרס ע"מ לבנות מתקן הוא וא"כ אין מהטעם הזה חזקה לראובן דמה שעשה מתקן הוא: אך אמנם מכל מה שכתבנו נתברר דחזקתו של ראובן חזקה וכיון שכן אם יאמר שאביו נתן לו אותו הבית במתנה בפי' או יאמר שנתן לו סתם שהשיאו שם והיו שם כל התנאים הנ"ל הבית שלו הוא ונאמן מפני דחזקתו חזקה: עוד היה אפשר ללמד זכות ליתומים ולומר דאפילו נאמר דהבית שלו הוא ונתנו לו אביו במתנה מ"מ כיון שבלשון הצוואה כתיב שראובן ובני האשה האחרת יחלוקו בכל החצר תחתיות ועליות חלק אחד לכל בן וחלק אחד לראובן וכו' א"כ רצה אביו של ראובן שכל החצר דהיינו כל