לחם רב (ל"לחם משנה") קכח

בסלע או בשתים שקנה ומחזיר אונאה ע"כ. ובפרק כ"א מהלכות מכירה המקנה לחברו דבר שאינו מסויים וכו' כיצד ערימה זו של חטין אני מוכר לך בכך וכך וכו' אעפ"י שאין מדת הערימה ידועה ולא משקל התאנים וכו' הרי ממכרו ממכר אעפ"י שנמצא חסר או יתר על האומד שהיה בדעתם ויש להם אונאה לפי השער שבשוק ע"כ. והוא נלמד מדין מכור לי באלו שכתב בפרק י"ג שיש לו אונאה כמו שכתב שם הרב כסף משנה אלא שיש להקשות מה שהקשה הרב כסף משנה שם וכתבו בח"מ סימן רכ"ז דתניא בפרק איזהו נשך ההולך לחלוב עזיו וכו' ואמר ליה מה שעזי חולבות מכור לך מותר ופרש"י שם מותר שהרי קבל עליו שכר והפסד הילכך אפילו ימצא יותר משום דמים אין כאן אגר נטר ליה דאי הוה בציר מדמיה נמי הוה שקיל ע"כ. משמע דכיון שהוא דבר שהוא קרוב לשכר ולהפסד אין בו אונאה א"כ קשה גבי מכור לי באלו וגבי ערימה זו של חטין שכתב הרמב"ם ז"ל שיש בו אונאה אמאי הא קרוב לשכר ולהפסד הוא דאפשר דהמעות הם דבר מועט ואינם ערך הדבר שנותן לו ויש בו אונאה יותר משתות או בהפך דעדיף טפי יותר משתות וא"כ קרוב לשכר ולהפסד הוא וקושי' זו איכא בדברי הגמ' דלרבא דאמר דמחזיר אונאה גבי מכור לי באלו תקשי מההיא בריית' דאיזהו נשך ושם באיזהו נשך איהו גופיה מודה לה דשם אמרו איכא דאמרי אמר רבא כיון דממילא רבו שפיר דמי והתניא כך וכך אסור וכו' ותריץ לה אליבא דרבא משמע דרבא מודה בה וא"כ קושיא זו איתא בדברי הגמרא והגם כי הרב בעל ב"י הקשה אות' בדברי הרמב"ם מ"מ לא עליו תלונותיו אלא על דברי התלמוד ומה שתירץ לקושיא דשאני חלב וגיזה דאין להם שער ידוע ולכך אין לו אונאה תירוץ דחוק הוא וכבר הרגיש הוא עצמו בדבר וכתב בספר כסף משנה דצריך עיון ולי נראה לתרץ דשאני התם דהגיזה והחלב ליתנהו בעולם דמתיר לגדל הגיזה והחלב וכמו שאמרו בגמרא שם דטעמא דאסור בסיפא היכא דאמר כך וכך משום דליתנהו בעולם ולאו ממילא קא רבו ודמי לקרי דממילא קא רבו כדאיתא התם וכיון שכן אין כאן אונאה דמי יודע אם יגדל מעט או רב והוא קרוב לשכר ולהפסד אם כן בערימה של חטין וגבי מכור לי באלו שהדבר הוא כבר בעולם שזה טעה שהיה סבור שהיה רב ונמצא מעט או בהפך נמצא זה טעות בענין שכבר הוא בעולם והרי זו אונאה וחילוק זה נכון בעיני: ואחר אשר כתבתי זה אבא לנ"ד ונאמר דאם נאמר דנ"ד דמי למכור לי באלו דהרי אלו המותרות אין יודעים אם יש בו כסף רב או מעט והוי כלוקח פירות בלא מנין ואמר לו מכור לי בסלע או בשתים דיש בו אונאה כדכתיבנא לדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל אך אם נאמר דדמי לההיא דמה שעזי חולבות דאין בו אונאה מפני שהוא קרוב לשכר ולהפסד ברד ג"כ הרי הוא קרוב לשכר ולהפסד שהרי אפשר שבאותם המותרות לא ימצא בהם כסף כמו שטוען ראובן וא"כ אין לו אונאה: אך אמנה כד מעיינינן שפיר אשכחינן דדמי למכור לי באלו דלפי תירוץ הרב כ"מ דהגיז' והחלב אין בו שער ידוע ודאי דכאן הכסף הנמצא בו יש בו שער ידוע ולפי מה שתרצתי אני דכיון שהדבר בעולם א"כ נמצא הטעות במה שכבר היה והוי אונאה בנ"ד נמי הרי הכסף אשר במותרות המעט אם רב כבר הוא בעולם וא"כ ודאי דיש בו אונאה לדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל. איברא דהרא"ש כתב דספקא הוא כמאן הילכתא אי כמ"ד יש לו אונאה או כמאן דאמר אין לו אונאה ומספקא לא מפקינן ממונא ע"כ. מ"ע יחידאה היא לגבי הרי"ף והרמב"ם וכבר נודע דאין לומר קים לי כש' הגאון היכא דיחידאה הוא כ"ש דלדידיה הוי ספקא ואין ספקו של הרא"ש מוציאנו מידי ודאי של הרי"ף והרמב"ם א"כ בנ"ד נר' דיש שתות אונאה ויותר כפי הנזכר בשאלה דיש לו אונאה דהרי לא שהה יותר מכדי שיראה לתגר ולקרובו דתיכף הלך ואמר לראובן כי המכירה היה בטעות ועוד דהא מוכר חלקו מהמותרות הוא וקי"ל מוכר לעולם חוזר א"כ נראה דהדין עמו ואם יש בו שתות מחזיר אונאה ויותר משתות בטל מקח: אלא דיש כאן קצת מקום עיון דטעמא דגמ' הוי משום דהזכיר לשון מכירה דאמר מכור לי באלו וכתב הרב בעל כ"מ בפי"ג וז"ל נראה מכאן דאם לא הזכיר לשון מכירה אלא שאמר לו החלף פרתך באלו אין לו אונאה ע"כ ובשאלה לא הוזכר שאמר לא לשון מכירה ולא לשון חליפין ואם כן צ"ע למאי מדמינן לה אי מדמינן לה לחליפין אין לו אונאה ואי מדמינן למכר יש לו אונאה אלא שמ"מ נראה דמכירה היה ביניהם שכן כתוב בשאלה בטענת שמעון כי המכירה היה בטעות ובטענת ראובן נאמר בשאלה שטען שמה שהוא קנה הוא כספא מעורב בחסף טינא וכו' משמע שהוא לקח והאחר מכר ומשמע דכן פירשו ביניהם ועוד אפילו לא פירשו סתמא דמילתא מי שנותן מעות לוקח הוא ולא מחליף וראובן זה שנותן סך מעות בעד הריוח ודאי דקניה הוי ולא חליפין וא"כ כן לו אונאה וחייב ראובן להחזיר אונאתו לשמעון אם היה שתות ואם יותר משתות בטל מקח: הק' אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: קס שאלה ראובן שמעון לוי ויהודה אחים בני איש אחד יתומים היו ואין אב שהיו מחזיקים בשתי חצרות ובכל הבתים הנלוים אליהם ובכל החניות אשר סביבותיהם ביריד אלאסונה וראובן ושמעון לבדם השכירו החצרות והבתים והחניות הנז' כלם ליששכר אשר היה אהובם לשנה אחת זה להם קרוב לשש שנים והרשוהו הרשאה גמורה להוציא ולגרש מתוך החצרות והבתים והחנויות לכל מי שיחפוץ בהם ויכנס לתוכם או לתוך איזה מהם בשטר כתוב מהשכירות הנזכר ומרוב אהבה וחבה יתרה שהיה ביניהם וגם שלא היה להם צורך מהחצרות והבתים והחנויות הנז' הניחוהו שם ליששכר השוכר מבלי שאלת שכירות עד עצם היום הזה שהוצרכו האחים המשכירים הנזכרים לחצרותיהם ולבתיהם ולחנויותיהם הנז' ושואלים ממנו החצרות והבתים והחנויות הנז' שהשכירו והשכירות לפי ערך השנה האחת שהשכירום לו ואיננו רוצה להחזיר חזקות החצרות והבתים והחנויות לבעליהם ולא לשלם השכירות לפי רוב השנים שעמד בתוכם אחר שהשכירום לו לשנה אחת ילמדנו רבינו נר ישראל עמוד הימני פטיש החזק הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים: תשובה אם יששכר היה טוען שקנה החצרות והבתים ההם מראובן ושמעון ואעפ"י שאין בידו שטר הרי חזקתו שהחזיק בהם חמשה שנים ראיה וחזקת שלש בלא שטר מהניא יש מקום לדון ולזכותו. איברא דהריב"ש ז"ל כתב בסימן שכ"ו מסורת בידנו מגדולי האחרונים ז"ל ועליהם אנו סומכין שלעולם אין חזקה מועלת אלא א"כ ירד מתחלה בתורת מקח וכו' והאריך שם להוכיח דכיון שהודה שנכנס שעה א' שלא בתורת מקח אין לו חזקה עוד וא"כ לפי זה היה נראה בנ"ד כיון שיששכר זה מתחלה ירד בתורת שכירות לאלו החנויות בשנה הראשונה שוב לא תעלה לו חזקה מ"מ י"ל דהיינו דוקא היכא שהדירה בבתים היא נמשכת אז נאמר כיון דמתחלה ירד ברשות מה שדר אחר כך היה מכח הראשון שנכנס בה שהיה ברשות ונמשך כל הזמן ההוא אבל היכא שפסק הכח הראשון כגון שיצא משם ואחר ימים חזר ונכנס שם אז ודאי לא אמרינן כיון דמתחלה בדירה הראשונה נכנס ברשות גם השנית היתה ברשות דודאי פסק הכח הראשון כיון שיצא ודירה ראשונה אזדא לה והוא פשוט ומבואר א"כ בנ"ד כיון שבשנה הראשונה כשנכנס ברשות יצא משם א"כ מה שבשנים אחרות דר שם לא נאמר שמכח הראשון היה דר שם כיון שכבר יצא משם ודירה ראשונה כבר פסקה לה אם כן ודאי דהדין היה עם יששכר אם היה טוען כך: איברא דעדיין יש לחלק דבנ"ד לא פסקה דירה ראשונה ולא מקרי שיצא משם דכיון דאלו החנויות של ירידים אין דירתם אלא משנה לשנה בזמן היריד ובשאר ימות השנה אין בהם דירה א"כ כל זמן הראוי לדירה היה שם בשנה הראשונה וכן בשניה ושאר השנים ולא אמרי' שפסקה דירה ראשונה כיון שלא יצא בזמן שהיה ראוי לדור בהם דמה שיצא הוא מפני שלא היה ראוי לדירה מ"מ עכ"ז אני אומר דסוף סוף יציאה משם מקרי אע"ג דלא דמי ממש ליציאה דבית בעת הראוי לדירה וכיון דאיכא כמה רבוותא דסברי דאפילו נכנס ברשות יש לו חזקה וכדכתב הטור בח"מ סימן ק"ן שכתב שם בשם הרמ"ה והר"י ברצלוני שאם אכלה ג' שנים אחר המשכונה יש לו חזקה א"כ אפושי במחלוקת לא מפשינן ודי לנו שנאמר דאינך רבוותא פליגי עלייהו היכא דלא יצא כלל משם אבל היכא דאיכא שום יציאה משם כגון בנ"ד דסוף סוף כבר יצא משם כל אפין שוין דמהניא חזקה דיש לנו למעט במחלוקת בכל מה שנוכל ונאמר דלכלהו בהא מהניא חזקה. וכי תימא הא בנ"ד איכא חנויות ורבים מהפוסקים סוברים דלחנויות כיון דליממא עבידן ולליליא לא עבידן בעינן חזקה ששה שנים וכדכתב הטור ז"ל בח"מ סימן ק"מ בשם אביו הרא"ש ז"ל והראב"ד והרשב"א והתוספות ז"ל הסכימו לדעתו הגם כי הרמב"ם וסייעתו חלוקים עליו וכיון שכן בנדון דידן דליכא חזקה דששה שנים דהא כפי הנראה מדברי השאלה לא היה אלא ח' שנים השנה הראשונה השכירוה ואח"כ לא נשארו אלא ה' שנים ודאי דלא מהני חזקה לזה נאמר דודאי לחנויות של ירידים מהני חזקת ג' וכן המנהג ובודאי דהמנהג הוא בהא דלא כהרא"ש דהא ביריד אינם מתעכבים שם אלא ח' ימים ולדעת הרא"ש היה צריך כמה שנים להחזיק בהם כדי שיהיה ג' שנים שלמים ומעולם לא ראינו ולא שמענו מי שיאמר כן וזה לי ימים כתבתי בשאלה שלוחה אלי מקושטאנדינה על ענין שכתב השואל דבחנויות הירידים היה מועיל חזקת ג' שנים וזה לשוני שם והחנויות של ירידי' שמועיל להם חזקת ג' אף עפ"י שאינם שם אלא ח' ימים אתי שפיר לפי דעת הרמב"ם וה"ר יונה וסייעתם דאית להו דחזקת החנויות הוי חזקת ג' שנים דכיון שמשתמש כדרך שמשתמשים בהם סגי אבל לדעת הרא"ש דאית ליה דהחנויות צריך שיחזיק בהם חזקת ו' שנים דליממא עבידא ולא לליליא אם כן באותן חנויות של ירידים איני מוצא להם מקום שתועיל להם חזקת ג' אע"ג דלא עבידן אלא להנהו ח' ימים בשנה. דלא עדיפי מחנויות שמשתמשין בהם כל היום ולא עבידי לליליא ואין מועיל בהם חזקת ג' ובודאי אם תועיל חזקת שלש בחנויות של ירידים הוא דלא כדעת הרא"ש וסייעתו או שמא מכח הסכמות החזקות שהסכימו על כך כמו שהסכימו שכששכר בית או חנות מגוי הרי הוא חזקתו ואין אחר יכול להכנס בו ע"כ מה שכתבתי שם. והרב הגדול מורי ורבי זלה"ה שאלתיו בעת ההיא על ככה ואמר לי כי כן המנהג מכח הסכמות שתועיל להם חזקת ג' וכיון שכן ודאי שתועיל חזקתו של יששכר בנ"ד כיון שהחזיק ג' שנים אם יטעון לקחתים מראובן ושמעון והיינו לחלקם לבד דנראה מן השאלה דהם היו גדולים כיון שהשכירו ועשו הרשאה בשטר דאם היו קטנים לא היו יכולים להשכיר כדכתב הטור בח"מ סימן רל"ה ולא לעשות שטר הרשאה דאין שליחות לקטן וכדכתב הטור בח"מ סימן קפ"ח ובודאי דאין העדים חותמים על השטר אלא אם כן נעשה בגדול ואם כן כיון שירד יששכר אחר שהם היו גדולים יכול לטעון שלקחם מהם ואע"ג דירשו חנויות וחצרות אלו מאביהם כשהיו קטנים מ"מ כיון שבעת שירד יששכר לתוכם היו גדולים מהני חזקתו לגבייהו דאף ע"ג דקיי"ל דאין מחזיקין בנכסי קטן ואפילו אמר שהגדיל היינו היכא שירד לקרקע כשהוא קטן אבל כשירד לקרקע כשהיה גדול וטען שקנאו ממנו