לחם רב (ל"לחם משנה") קכה

היהודים פעם אחת בשנה להסתחר והירידי' הם על הרוב ח' ימים ואפ"ה יש להם חזקה בחנויו' וכו' וכבר הייתי מאריך להציע לפני שלמות חכמתו מה שהעלה מצודתי גבי האידנא דשינוי מההיא דפ' הגוזל דאמר רב פפא האי מאן דגזל עפרא מחבריה ועבדא לבנתא וכו' אך אמנה השעה צריכה להיותי בוחר הקיצור האפשר ולזה לא הצעתי מול פניו מה שלבי גומה בההיא דאנפרות לפי' חלוף פי' אנפרות ומה ששלחתי יד בשבט סופר במה שהצעתי להיות להבת שלהבת יקד יקוד כיקוד אש פלדות בתוך מעי אמרתי אחכמה אדברה וירוח לי: משגב בעדנו אלופנו לראש עינינו תלויות עד עת בא תשו' הרמתה ואחלי יכנו לפני שלמות רוממות חכמתו אף כי ידעתי צדק ומשפט בשעריו המצויינין בהלכה ואחרי דברו לא ישנו להיות החולקים עלי הם רבים אם יראה בעיני שלמות חכמתו להחתים עמו לרבינו הגדול גם שב גם ישיש מר שמואל נר"ו מה מאד גיל גבעות תחגורנה ותעלוזנה כליותי בקרבי ואני תפלתי ממעמקים קראתי בכל לב יגדיל ה' את שלום ביתו ושלום תורתו ושלום מחברת השלמות ישיבת האדון כחפץ נפשו החכמה וכנפש נחפץ: המשתחוה מרחוק נרצע לעבודת האדון בלב שעח וטוב: יצחק בכמהר"ר יום טוב ן' פארג זלה"ה: תשובה בענין דינא דמלכותא דינא איכא פלוגתא דרבוותא טובא ורב יוסף סיני ורבה הרב הגדול מהר"י ן' לב בפסקיו ח"ג סימן ק"י הביא כל הסברות ובסוף דבריו כתב כי קשב לכתוב קונטריס ארוך בהאי עניינא ואני יחיד ועני אחוה דעי ואם מצער היא אדברה נא באמת ובאמונה ואומר דנפל מחלוקת בין הפוסקים בתרי ענייני. הא' במה נוהג זה הדין אם בקרקע לבד או בכל ממון או בדבר שהוא הנאת המלך דוקא. הב' באיזה אופן נקרא דינא דמלכותא אם הוא דוקא דין חקוק מהמלכים הראשונים לבד או דילמא אפי' שיחקוק מלך א' לבד. בענין הראשון הרי"ף והרמב"ם ז"ל אית להו דאינו נוהג אלא בדבר שהוא הנאה למלך ואית להו דתרי לישני דאיכא בגמ' בפ"ק דגטין על מתני' דכל השטרות הא דקאמר דינא דמלכותא דינא הב' דאמר וא"א תני חוץ מדגטי נשים דפליגי אהדדי ופסקו כלישנא בתרא וכמבואר זה בדברי הרב המגיד בפרק כ"ז מהלכות מלוה ואף ע"ג דהרמב"ם ז"ל כתב בפ"א מהלכות זכיה שכל דיני המלך דממון על פיהן דנין לאו דוקא כל ממון אלא דוקא בדבר שהוא הנאה למלך וסמך על מה שכתב בפ"ה מהלכות גזלה דנראה משם דצריך שיהא הנאה למלך והרמב"ן והרשב"א פליגי עלייהו וס"ל דתרי לישני דבפ"ק דגטין לא פליגי אהדדי כדכתב הרב המגיד בפרק כ"ז מהלכות מלוה ואית להו דאפי' שטרות העולים בעש"ג דלא הוי הנאה למלך אמרינן בהו דינא דמלכותא דינא: איברא דהרב ב"י בה' שטרות הנעשים בעש"ג סימן ס"ח כתב תשובה להרשב"א שכתב מ"ש ששטר הרשאה כשר משום דינא דמלכותא דינא אעפ"י שיש מקצת מן הגדולים סוברים כן אין דעתי נוטה אלא כלישנא אחרינא דאתמר בגמ' תני חוץ מדגטי נשים וכן נראה דעת הרי"ף וכו' ע"כ. מכאן נראה דאית ליה דתרי לישני פליגי ופסק כלישנא בתרא והוא הפך מ"ש ה"ה בשמו והריב"ש בסימן ר"ג וצ"ע ודעת זה של הרמב"ן נראה הפך מדעת רבותינו הצרפתים שכתב הרב מהר"י קולין בשרש ס"ו שהם סוברים שלא נאמר דינא דמלכותא דינא אלא בדברים שהם עסקי המלך וזה נוטה לדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל ע"כ תמה הרב מהר"י ן' לב בסימן הנזכר איך רצה מהר"י קולין להסכים דעתו עם דעת רבותינו הצרפתים דהם חלוקים דהרמב"ן ס"ל דבכל ענייני ממון אמרינן ליה. ולי נראה לתרץ דאין כוונת מהר"י קולין להסכים דעת הרמב"ן עם אבותינו הצרפתים ומ"ש בשרש ס"ו ואמר דעת הרמב"ן וכן כתב בספר התרומה לא קאי מלת וכן על דעת הרמב"ן אלא על מה שאמר למעלה שרבו הפוסקים בענין דינא דמלכותא דינא ושלא נאמר דין זה בכל הענינים כתב שכמו כן כתב בספר התרומה שלא נאמר בכל הענינים דאיכא מילי דלא אמרינן להו וכיון שכן בנדון דידיה דליכא הנהו תנאי' שאמרו הפוסקים לא אמרי' דינא דמלכותא דינא וק"ל: אבל הא קשיא לי על מה שכתב הרב מהר"י קולין זיל בשרש קפ"ח הרי לך בהדיא שפי' הענין דוקא במסים וארנוניות ומנהגות וכו' אבל דין שבין אדם לחבירו פשיטא ופשיטא דלא דא"כ בטלת דיני תורה ח"ו וכ"כ גם הר"ן בפ"ק דגטין וז"ל והא אמר שמואל וכו' דוקא מה שהוא עשה מחוקי המלך אבל מה שהוא עשה שלא כדין לא ולישנא דדינא דמלכותא הכי משמע דאי עביד שלא כדין חמסנות' הוא ולאו דינא ע"כ דמה ענין מה שכתב הר"ן למה שהוא רצה לומר דהרב רבינו נסים לא איירי בהא כלל דהוא לא אמר אלא שיהא דין חקוק מקדם שהמלכים קדמונים וכדעת הרמב"ן אבל בין שיהיה דין המלכיות בין שיהיה דין בין אדם לחבירו לא איכפת לן אם היא גזרה חקוקה מהמלכים הקדמונים ולא שיהא עשוי מאליו דהאי נקרא חמסנותא ולא דינא דמלכותא: עוד כתב הרב הנזכר שלכל דעות שהביא המרדכי בעינן מיהא שיהא מנהגות ומשפטי מלכים וכו' ובודאי שהוא מוכרח מכח ההכרח שהביא דאם לא כן בטלת דיני תורה, ח"ו אבל מדעת ה"ר יצחק בר פרץ שהביא המרדכי בפרק הגוזל בתרא שכתב שם דכיון דדינא דמלכות' דינא דכל מי שיש לו משכון מוכרו אחר שנה ולא ימתין יותר דמי שיש לו משכון יעשה כן משום דדינא דמלכותא דינא והביא ראיה מפירקא קמא דגטין מכל השטרות העולים בערכאות של גוים וכו' דפסק בגמרא דדינא דמלכותא דינא כשמואל ע"כ והתם משמע דהוי דינים שבין אדם לחבירו דהיינו מי שיש לו משכון מחבירו שמוכרו אחר שנה ואולי בענין זה תיקון המלכות היה כדי שלא תנעול דלת בפני לוין ומקרי נמוס הנוגע למלכות. גם מה שהביא ראיה הר"י בר פרץ מפ"ק דגטין קשה עליו דאין זו ראיה דאדרבה משם משמע דלא אמרינן דינא דמלכותא דינא משום דלישני פליגי אהדדי והלכתא כלישנא בתרא דהיינו וא"א כדפסק הרמב"ם דכן הוא הדרך לפסוק כלשון האחרון וכ"ת דאיהו סבר דלישני לא פליגי כדעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל לשונו אינו מוכיח כן שכתב דפסק בגמ' דדינא דמלכותא דינא כשמואל ומריהוט לשונו שכתב דפסק בגמ' כשמואל משמע דס"ל דפליגי שמואל אלישנא בתרא וא"כ היכן ראה דפסק תלמודא כשמואל אדרבה לישנא בתרא עיקר וצ"ע. והרב ב"י בהלכות גזלה סימן שס"ט כתב בשם מהר"ר יעקב ישראל שתמה על הר"י בר פרץ דמאי שבק פ' חזקת ופ' הגוזל ופ"ד נדרים והביא ראיה מפ"ק דגטין ואין זו קושיא כ"כ דעיקר מילתא דשמואל בגטין נאמרה ובפרק חזקת דאמרו והאמר שמואל וכו' וכן בפרק הגוזל ובפ"ד נדרים לא אמרו אלא משום דאמרו שמואל בפ"ק דגטין אבל מה שתירץ הוא משום דאיכא דאמרי דלא אמרינן דינא דמלכותא דינא אלא בקרקע או בדבר שהוא הנאה למלך ולכך הביא מפ"ק דגטין אין תירוץ זה מספיק למ"ד דלא אמרינן אלא בקרקע דוקא דבפ"ק דגטין בקרקע נמי איירי דהקשו שם בשטר מתנה כיון שהוא נקנה בו מאי אהני הא חספא בעלמא ומה שנקנה בשטר הוא קרקע דמטלטלין אין נקנין בשטר וע"ז תירצו דינא דמלכותא דינא וא"כ מאי מייתי מפ"ק דגטין אכתי נימא דלא איירי אלא בקרקע לבד מ"מ למדנו מכל הנ"ל ב' סברות הא' דעת הרמב"ם דאיירי בדבר שהוא הנאה למלך דוקא. הב' דעת הרמב"ן דאיירי בכל דבר אפי' שאינו הנאה למלך כגון שטרות של גוים. עוד כתב המרדכי שם בפרק הגוזל דעת שלישי בשם ראבי"ה דדוקא בקרקע שייך לומר דינא דמלכותא דינא ולא בשאר מילי: נמצאו ג' מחלוקות בענין דינא דמלכותא דינא במה הוא נוהג ובענין איזה נקרא דינא דמלכותא יש דעות דלהרמב"ן צריך שיהיה חקוק אותו הדין מהמלכים הקדמונים אבל שיחקוק אותו המלך אעפ"י שיחקוק אותו הדין לכל מלכותו אין דינו דין אבל הרמב"ם בפ"ה מה' גזלה נר' דעתו בהפך שכיון שהמלך חוקק אותו לכל אעפ"י שאבותיו לא הנהיגו בכך די ועוד יש לנו מחלוקת אחר היכא דהמלך חקק הדין למדינ' וכו' ולא לשאר מדינות אשר בכל מלכותו מה דינו דהרא"ש כתב בפ"ד נדרים בשם ר"ת דהא דאמרי' דינא דמלכותא דינא היינו כשהמלך משוה גזרותיו על כל בני מלכותו אבל אם הוא משנה למדינה א' לאו דינא הוא והביא ראיה מסקריקון ודחה הרא"ש ראייתו ונראה דעת הרא"ש דפליג עליו וס"ל דאפי' שיחקוק המלך על בני מדינה א' לבד סגי וכ"כ בח"ה וז"ל כל משפט חרוץ שתקן והנהיג המלך על כל בני מדינתו דינא ואין בו משום גזל ע"כ משמע דדי שיגזור המלך על מדינה א'. והמרדכי כתב בפ' הגוזל בשם ה"ר אליעזר ממיץ כדעת ר"ת והביא ראיה שהביא ר"ת מדאמר בגטין לא היה דין סקריקון משום דאגב אונסיה גמר ומקני ואי לאו משום דאניס לא קני אע"ג דבמצו' המלך היתה אבל יש לתמוה טובא על ראייתו זאת דהוא ז"ל כתב אח"כ דלא אמרי' דיניה דינא אלא בקרקעות ובמשפטים שהם תלוים בקרקעות כגון מכס וכו' אבל אם קוצב מלכות על דבר שאינו שלו כי ההיא דסקריקון דגטין או אדם שאינו חפץ להשאר בארצו לאו כל כמיני' וכו' וא"כ כיון דדינא דסקריקון לא הוי דין משום דהוי קוצב על דבר שאינו שלו מה מייתי לעיל ראיה דלא הוי דינא כשמשנה למדינ' א' נימא דלעולם הוי דינא והתם בסקריקון מאי דאמרי' דלא הוי דינא לאו משום דמשנה למדינה א' אלא משום דקוצב ע"ד שאינו שלו אבל אין הכי נמי דאם יגזור על בני מדינתו דבר אחד אעפ"י שלא יגזור ע"כ מלכותו הוי דיניה דינא ולפי מה שהביא הרא"ש בפ"ד נדרים לשון ה"ר אליעזר ממיץ ניחא שהוא לא הביא כדעת רבינו אליעזר ממיץ אלא הא דלא הוי אלא בקרקע דוקא אבל הא דקאמר דאם משנה למדינה אחת אין הדין דין הביאו בשם ר"ת ודחה אותו ומשמע דר' אליעזר ממיץ לית ליה ההיא דר"ת אבל לפי מה שהביא המרדכי לשון ה"ר אליעזר ממיץ כדעת ר"ת ואח"כ כתב בשמו דלא איירי אלא בקרקע וכו' קשה מה שהקשיתי וצריך לי עיון: מ"מ למדנו דאיכא פלוגתא גם כן אי די שיגזור על כל בני מדינתו או שיגזור על כל מלכותו והטור ז"ל בה' גזלה סימן שס"ט כתב בד"א בדבר כללי שגוזר על כל מלכותו וכו' מריש' דלישניה משמע דאית ליה כר"ת שצריך שיגזור ע"כ מלכותו וכן הבין דבריו מהר"י קולין בשרש ס"ו שהוא כדעת ב"ה אבל מסיפ' דלישניה אבל מלך שלקח חצרו או שדה של אחד שלא מדין חק המלכות איכא למידק איפכא דדוקא כשהוא לאדם אחד אבל לבני מדינה אחת לא הוי גזל דהוי כחק וכן משמע ממאי דכתב והרמ"ה כתב אפי' הוא מטיל ע"כ בני המדינה וכו' משמע דלעיל מיניה קאמר דבהטלה לבני המדינה סגי אע"פ שלא יטול לכל בני המלכות. גם בהרמב"ם ז"ל אין הכרח בדבריו כ"כ דאף על גב דברישא דלישניה כתב בפ"ה מהלכות גזלה וכן מלך שהשים מס על