לחם רב (ל"לחם משנה") קכד

וכי תימא הרי היא מוכרת וקיימא לן מוכר חוזר לעולם הרי כתב הרמב"ם בהלכות מכירה וכתבו הטור בסימן רכ"ז ושאר המפרשים דלא אמרו כן אלא בדבר שיש בו שנוי אבל בדבר שאין בו שנוי שיכול לשאול על שער שבשוק או שבא מקח כזה אח"כ לידו ולא תבע הרי מחל דטעמא מאי אמרו רבנן דאינו יכול לחזור מפני דאין מקחו בידו כדי שיוכל לשאול עליו וכשנתבטל טעם זה כגון שאין במינו שנוי או שבא לידו מקח כזה אחר כך שהיה יכול לשאול עליו הרי דינו כדין לוקח ואע"ג שהרשב"א ז"ל חולק על זה דעת יחיד הוא כמ"ש שם הרב ב"י ואם כן בנ"ד נמי דהוא קרקע והרי הוא במקומו שיוכל לשאול עליו שאינו כמו טלטל שנטלו הלוקח והלך לו ודאי דדינו כדין לוקח ושהה בכדי שיראה דוקא הוא שיכול לחזור אבל יותר לא: ועוד דהרי כתב הרא"ש בתשובה הובאה בדברי הטור בסימן הנזכר דאם זלזל במכירתו יותר מכדי שהדעת טועה שנכר שמפני דוחקו הוצרך לזלזל אינו יכול לחזור כי ידע ומחיל ובנ"ד ג"כ שמכרה שוה י"ב אלף בד' אלפים ודאי דהוי יותר מכדי שהדעת טועה וידעה ומחלה. אח"כ ראיתי להרב מהר"י ן' לב ז"ל בפסקיו ח"א סי' ק"ח שכתב גבי מוכר קרקע ונתאנה ביותר ככל מה שכתבתי ע"ש: ואי משום שנדר לה שמעון לתת לה הבית מדברי השאלה נראה שלא היה תנאי זה במכירה אלא הטבה שהיה רוצה לעשות וכיון שכן לא תתבטל אעפ"י שלא קיים ההטבה ואי משום שהיתה בבית הסוהר והיתה אנוסה לא עשה לה שמעון שום אונס אלא שאמר לה שבשכר שהוא יטפל בעניניה תמכור לו הבית: א"כ חזרתי ע"כ הצדדין ולא מצאתי זכות ללאה ומכירת' ודאי קיימת: הקטון אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: קנז איסקולוס תיקא דאורייתא דסלקא ליה שמעתא אליבא דהלכתא רבה דהדין גלותא החכם השלם מאריה דשמעתא ריש מתיבתא סיני ועוקר הרים גדול מרבן שמו מרן כמהר"ר אברהם נר"ו בן כבוד גדולת קדושת החכם השלם מיחסותא דיהדותא חריפא דפומבדיתא כמהר"ר משה די בוטון זצו"ל לפני בא דברי כחצי' וכקשת מול הר גאון תפארת עוזו אדברה נא שלום ואתחנן אל ה' יתגדל ויתנשא כסא כבוד שלמות חכמתו בכל משלה אעתר אל אלוה מהר מאד נראה בשמחות וגיל תגיל ותשמח רב בבני חיי ומזוני מול מערכה יגזרו עליה דמר מן שמיא בשובה ונחת בשובע שמחות אמן: תשואות חן וכבוד הוד והדר מטיבותיה דמר שמעה אזני במחנה העברים מפי סופרים ומפי ספרים ואירא מגשת אליו גם היום הנה ידי יד כהה לא תוסיף תת כחה לשלוח יד בשבט סופר לשחר פניו פני הכבוד כי ירא מהביט אך לזאת דחה דחיתיה שהשעה צריכה לכך להיותי דופק בדלת ובמזוזות בתי מדרשות ואמרתי אני בלבי עת לעשות להניע דברי אלה קודם מרן מאריה חטיא סלת נקיה בעל הכנפים יפרוש כנפיו יקחני ידריכני בנתיב הישר דרך אלך במעשה שהיה כך היה. שכבוד א"א זצ"ל קנה בתים מולקי מחוץ לחומ' העיר על שפת הים מבאקוף א' והבאקוף קנה אותם עם בתים אחרים בזמן א' ששתיהם כא' היו ממוכס אחד ויהי אחרי מות המוכס שמכר את שתי הבתים קם הדיפטירדא"ר למטה רשע ולקח הבתים מיד א"א ז"ל באומרו שהבתים ההמה היו של המוכס הנפטר והמוכס היה חייב למלך יר"ה והוציא הבתים במיזיט וא"א ז"ל טען שהבתים ההמה קנאם מהבאקוף והוציא החוגי"ט שעשה עם הבאקוף ולא יכול לו כי מי יבא אחר נאמן המלך לאמר לו טוב המעשה אשר אתה עושה וכראות זה כבוד א"א ז"ל הלך לתבוע מעותיו מהבאקוף באומרו שהבתים שמכרו לו לקחום מאת המלך ושיתנו לו הבתים או המעות והקריבו משפטם לפני הדיין הגדול וגזר אומר שאין לא"א על הבאקוף שום טענה הצד שאם איש אחד חייב למלכות ולבאקוף אף שחוב המלכות קודם בזמן הבאקוף קודם לקחת המעות והבתים ההמה אם היו נמצאים ביד הבאקוף בעת מיתת המוכס לא היה הדיפטירדא"ר לוקח הבתים וראיה לזה שהבתים האחרים שמכר המוכס לבאקוף לא לקחום אחרי מות המוכס שלא עלה ביד הדיפטירדא"ר אף עפ"י שהשתדל לקחתם ואין זה אלא חמסנות ועול שעשה הדיפטירדא"ר גם ידוע ליהוי למר שאין על המוכס הנפטר שום חוב למלכות כמו שזה ידוע לכל שער עירנו שהחוב ההוא היה ממוכס אחר שנכנס. במקום המוכס הנפטר בחיים חייתו וכמו שטען כל זה א"א ז"ל באותו פרק והוכיח הענין מהתנאי שהיה כתוב בבראט המוכס והיו משיבין אליו דבריך טובים ונכוחים ושומע אין לך מהמלך עד שבסבה זו כשהוציאו הבתים במיזיט לא נמצאו שום עשיר ואביון לקחת הבתים בראות' לא"א ז"ל צווח ככרוכי' סגייא בייא בייא באומרו שעשה הדיפטירדא"ר עמו נגד חקי ומשפטי המלך יר"ה ועל זה איכא סהדי דידעי דהכי הוה עובדא ולסבה זו נמכרו הבתים בחצי הערך וקנאם ישמעאל א' ויהיו בידו ג' שנים ואחר שנתבקש בישיבה של מעלה א"א ז"ל קם יהודי א' וקנה הבתים מיד הישמעאל בלתי רשותי ואף שמיחה בידו הגביר האפטרופס עתה אתה ברוך ה' א' שאלתי מאת האדון לדעת אם יש לי איזו חזקה בבתים עד אשר לא יוכל איש איש מבני ישראל לקחת הבתים מיד הישמעאל בלתי רשותי שהקונה טוען דדינא דמלכותא דינא ולי אני עבדך נראה דלא הוי דינא דמלכותא ממ"ש המרדכי לא אמרי' דינא דמלכותא אלא כשמלך משוה מדותיו והכא מאחר שהבאקוף קודם למלכות והבתים ההמה אם היו ביד הבאקוף בשעת מיתת המוכס לא היו לוקחים אותם וכמו שלא לקחו הבתים האחרים מידם א"כ לא הוי אלא חמסנות' דמלכותא וכבר פסק הרמב"ם בפ"י מגזלה ואבידה ז"ל וכל שיקח מאיש זה בלבד שלא כדת הידועה לכל אלא חמס את זה ה"ז גזל וה"נ שבסבת היותר ביד א"א ז"ל שלא היה לו יכולת עם הרשות נטלו הבתים מידו אין זה כי אם רוע לב הדיפטירדא"ר והוי גזל גמור ומהרי"ק בה' ח"ק כתב בשם הריטב"א ז"ל על ראובן שהיה חייב לגוי וכו' ומכרו הגוי לשמעון ומת ראובן ובנו תובע הבית שאם לא נתברר שהגוביינא ההיא היתה ע"פ דייני ישראל או ע"פ הערכאות במקום שדין המלכות לדון עם ישראל כדיניהם אין לשמעון שום זכות בקרקע ההוא עכ"ד. כ"ש דנ"ד שעין הרואה יראה שהוא עול גמור ובפרט שהוא עצמו הודה שמחה בידו הגביר האפטרופס ז"ל דלפי דעת המרדכי אין לו חזקה כלל וכבר יראה שזו היא הסכמת הפוסקים ז"ל כמו שהוכיח מהר"י קולין ז"ל בשרש ט"ו ובסוף שאלותיו וא"כ כפי זה הדיפטירדא"ר הוי אנס והישמעאל הקונה מהדיפטירדא"ר אין לו חזקה והיהודי הקונה מיד הישמעאל ידו כיד הישמעאל כדאמרי' בח"ה ישראל הבא מחמת וכו' הרי הוא כגוי מה גוי אין לו חזקה אלא בשטר אף ישראל הבא מחמת גוי אין לו חזקה אלא בשטר וכו' וכבר ביאר הריב"ש ז"ל דין זה בשאל' ר"ץ ומאריך טרחא: כבודי ומרים ראשי יורנו ילמדנו את"ל דאפי' הכי הוי דינא דמלכותא אם אתן לו מעותיו אוכל לקחת הבתים מידו דלדעתי הקצרה ע"כ לא קאמר שמואל דינא דמלכותא דינא אלא לשלא יהיה המלך בחזקת אנס לשאוכל לקחת הבתים בחנם כדברי רש"י ז"ל דכתב בהנזקין בההיא דאנפרות ז"ל גוי שלקח קרקע ישראל בחובו או באנפרות ולקחו ישראל ממנו צריך להחזיר לו בחנם דאין לו דין סקריקון ואפי' שהתה בידו כמה זמן אין מחזיר וכו' אלא מחזיר לבעלים חנם דלא גמור ומקני עכ"ד אבל דינא דמלכותא הוי לשאם אתן לו מעותיו אקח הבתים כסבר' ר"ג דסמך על ההיא דהאומנים ובפרט דדינא דמלכותא הוי אם החייב שמכרו ביתו מפני חובו יבא אחר זמן רב לתת המעות ולשאול ביתו יתנו לו ביתו ושומא הדרא אפי' אחר כמה שנים דאדעת' דהכי גמר ומקני מי שקונה קרקע מהמלכות שאם יתנו לו מעותיו יחזיר הקרקע לבעלים ולא קנה אלא שמא לא יתנו וזה דבר הדיפטירדאריש שידעו בטיב חקי המלכות זאת ועוד שעין הרואה יראה שבזמננו זה זמן שחורים לאו מאן דעבד בה דין מלכותא הוי דינא דמלכותא וכו' ומה גם שהדיפטירדא"ר עושה מה שרוצה בין באונס בין ברצון והנצבים עליהם מסכימים עמהם אם לא כסף וזהב האנוש העלוב המחזירן לתנאם הראשון: אלוף התורה ילמדנו להועיל אם תמצי לו' שיחזור הקרקע אם אני אפרע ליהודי הקונה כפי מה שלקח' בעת ובעונה ההיא או אם אפרע לו כפי מה ששוה בשעת החזרה שמלבד מ"ש הריב"ש שנראה מדבריו שלא אחזיר לו אלא מעותיו לבד יש לי סיוע לזה ממקום אחר מהא דגרסי' בפ"ק דמציעא ז"ל הכיר בה שאינו שלו ולקחה רב אחר מעות יש לו שבח אין לו וכו' ואסיקנא בגמרא אמר רבה הלכתא הכיר בה שאינה שלו וכו' מעות יש לו שבח אין לו ומוכח מכל הפוסקים דהכי הוי הלכתא ולהיות הדברים גלוים וידועים למרן אמרתי לא אזכרם והכי נמי שזה האיש הקונה ידע וראה לא"א ז"ל בעת ההיא צועק מרה שנאמן המלך עשה מעשהו שלא כמשפט חקי המלכות וראה שכל העשירים הנמצאים פה העירה לא רצו לקחת הבתים בראותם שא"א ז"ל היה מוחזק בם לית דינא ולית דיינא שיאמר שמקחו הוי מקח ולאומר שיאמר דמאי דקאמר בגמרא יש לו שבח או אין לו שבחא הוי מהגזלן והכא הגזלן שהוא האנס הדיפטירדא"ר או הישמעאל הקונה אינו משלם ליהודי הקונה כלל עד שנאמר שיתן לו נמי את השבח או לא אז נשיבהו מאחר שהאנס הכא כפי סברת הריב"ש ז"ל נכנס במקום הגזלן לתת המעות ליהודי הקונה אליבא דרב מעות יש לו שבח אין לו וכבר אסיקו הלכתא כוותיה דרב כ"ש הכא שהשבח הוי שנתייקר הקרקע מעצמו מצד שעלו כל הקרקעות של המקום ההוא דאין לו שבח דאמינא ארעאי אשבח: גם על מה שטוען שנשרף הקרקע יקנה בשנוי ע"ז אזעק במר ואמור אומר אוי להם לבריות מעלבונה של תורה דברי התנא גלוים וידועים כמזהיר ומזכיר אל תעש עצמך כעורכי הדיינין וכו' וידוע לכל שאף שזה הטוען הוא איש משכיל ונבון מ"מ לא הגיע למדרגה זו לדעת דיני שנוי וכדומה ואין זה אלא דברי מי שמתעטף בטליתן של ת"ח ואפ"ה טענה זו אינו מכיר שלא נאמר קנה בשנוי אלא במטלטלין אבל קרקע אינה נגזלת ובחזקת מריה קיימא וכבר הסכים לזה הרא"ש בכלל צ"ה וזה דעת הפוסק: יורנו ילמדנו על מה שטוען הקונה שהוציא הוצאות בבתים טרם השרפה לקיים הבנין שלא תפול ומאחר שהבתים מעיקרא לא היו שלו מה שבנה והוציא עלי לשלם ואני העבד נ"ל דאין לו דין יורד בתוך שדה חברו וכו' מאחר שנשרפו הבתים דלא אמרי' דמשלם את היציאה אלא כשהיציאה קיימת: סיני ועוקר הרים יורנו ילמדנו אם יש דין ליהודי הקונה שאומר שאין חזקה במקום ההוא וכדומה מאחר שאין דרך היהודי' הקונים בתים במקום ההוא להיותם תושבים כל השנה אלא בזמן הדבר ח"ו או בקיץ ואדרבה באזני שמעתי שאפי' במקום הירידה שהולכים שמה