לחם רב (ל"לחם משנה") קכא

ויצא קול שיש עליו עוררין אם אחר שיצא הקול גלה הלוקח בדעתו שהיה רוצה לקיים המקח כגון שהלך סביב מצרי השדה לראות ענין השדה או קיים המקח לגמרי וכו' ואם לא הלך על מצרי השדה לאחר שיצא הקול יכול לעכב המעות דכיון שיש עליו עוררין הוי כמו מקח טעות דלא סגי דלא צריך טרחא לבי דינא ולמבטל מעבידתיה והוי כשאר מומין למיהוי מקח טעות ע"כ. ובנדון דידן הגידו לי שנודע לקונה אחר כן שהקרקע הזה היה מקצתו מהיתומים שמכרוהו אפטרפוסים וכבר נודע שיש ערעור על זה וראיה לדבר שלא רצה לעשות לו שטר כמנהג המדינה ומעולם לא גלה דעתו הקונה שחפץ במקח זה אדרבה צוח ככרוכיא על זה מתחלה ועד סוף וא"כ מצינן למימר בנדון דידן דהוי מקח טעות וכיון דעדיין לא נתן המעות יכול לחזור בו דלא בעי למיקם בדינא ודיינא ואפי' שיעשו לו המוכרים שטר להוציאו מידי ערעור זה לא סגי דלא צריך טרחא ולמבטל מעבידתיה וגדולה מזאת כתב הרא"ש ז"ל בתשובה הביא הטור שם דאם יצאו עליו חובות אפילו יש לו שוברים המקח בטל דיכול לומר איני רוצה לקנות קרקע כדי לשמור שובר: וכי תימא נהי דאם היה הקונה חוזר בו הרשות בידו אבל כל זמן שלא חזר בו בפירוש ארעא ברשותיה קאי וכיון דבנ"ד הוגד לי שבאו אונסין ונטלו הקרקע מזלו של הקונה גרם וקרקעו הוא דנטלו דכל כמה דלא חזר בו ברשותיה קאי י"ל דכיון דנ"ד הוי כמו מום וכמו שכתב הטור גבי קול ערעור וה"ה בנ"ד דלא רצה זה לעשות לו שטר כמנהג המדינה ויש ערעור בדבר ודאי דהוי מום וכיון שהודיע לו שיש בו מום סגי למהוי המקח ברשות מוכר ואם נגנב ואבד הוי ברשותו וכדכתב הרמב"ם ז"ל בפי"ו מהלכות מכירה מכאן אתה למד שכל הלוקח מקח מחברו והודיעו שהוא מוליכו למדינה פלונית למוכרו שם ואחר שהוליכו נמצא בו מום אינו יכול לומר לו החזר לי מקחי וכו' ואפילו אבד או נגנב אחר שהודיעו הרי הוא ברשות מוכר ע"כ. ופירושו כדכתב הרב בעל כסף משנה שם שהודיעו אחר שהודיע הלוקח למוכר שיש בו מום ובהא בלבד סגי למהוי ברשותיה כיון דהוא דבר שאינו חייב להחזירו לו דאם הוא דבר שהוא חייב להחזירו הרי כתב שם הרב שהוא ברשות הלוקח עד שיחזירנו עם היות שאפילו על זה תמה שם הרב בעל כ"מ יע"ש מ"מ בדבר שאינו מחויב להחזירו בהודעה שיש בו מום סגי א"כ בנ"ד דהוי קרקע דלא שייך ביה חזרה דכל כמה דאיתיה ברשותיה דמאריה איתיה ודאי דבהודע' המום לבד סגי ואם באו אונסין ונטלו אותו הוי ברשות מוכר ואע"פ שנתבאר בשאלה שאמר לו הקונה וירימו"ש אין זו מחילה על המום עד שימחול לו בפירוש או יעשה מעשה מוכיח על המחילה ובעיני זאת הטענה נכונה להיות סניף לקודמות וכבר כתבתי דלפחות כל זה יספיק להיות הדבר ספק ואוקי ארעא בחזקת מאריה והדין עם הקונה זה נראה לעניות דעתי אם יראה בעיני הרב הגדול מורי ורבי נר"ו וברשותיה דמר: נאם הקטן אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: קנד רבא דעמיה מדברנא דאומתיה, החכם השלם כה"ר אהרן נר"ו ראיתי מה שפסק כ"ת בראובן שקנה חנות מתוגר והתוגר קנה החנות משמעון בחוב אחד שהיה חייב לו וכתב לו חוגי"ט והחזיקו בחנות הנזכר ועתה מערער שמעון על ראובן באומרו שאין מכירתו מכירה שהחוגי"ט שנכתב עליו היה שקר והביא ראובן עדים יהודים כדבריו שהיה חייב שמעון לתוגר סך מעות ובשבילם מכר לו מדעתו ורצונו החנות הנזכ' וכתב לו חוגי"ט והארכת לזכות לראובן ודבריך טובים ונכוחים מתוקים מדבש ונופת צופים: אך אמנה עדיין לבי נוקפי מפני שראיתי שכ"ת בנה היסוד על החוגי"ט שהוא טוב וישר מפני שיש עדים יהודים מעידים שאמת הוא הענין שהיה חייב שמעון לתוגר ושכתב לו החוגי"ט ואין דעתי נוחה בזה שאלו השטרות הכתובים בערכאות נר' לי דלא הוו לא שטרי ראיה ולא שטרי קניה מפני כמה ריעותות אשר בהם וכמו שהאריך הרב מהר"י ן' לב ז"ל בפסקיו ח"ג סי' ק"י ובכללם כתב סברת בעל התרומות שכתב דמסתברא דהני שטרי דהאידנא דעולים בערכאות של גוים שאין חותמין בהם אפילו סהדי גוים אלא הסופר לבדו דהם פסולים וכבר ידוע המנהג באלו הארצות שהוא כן שהדיין כותב שם העדים וכמו שכתב שם הרב מהר"י ן' לב ז"ל. וכיון שכן אני אומר דאפילו קנה בכסף גמור באתרא דכתבי שטרא כהני מקומות דידן לא קני בכסף עם החוגי"ט דהחוגי"ט חספא בעלמא ולא מהני אפילו כשטר ראיה מהטעם הנז' ועוד דאפילו לדידהו לא מהני החוגי"ט כלל דהם מצריכים להביא עדים שנכתב החוגי"ט בבית השופט הנקרא בלשונם מאשמונה שאי"ס וא"כ היכי יהבינן אנן להנהו חוגיטי"ש שכותבים הם כח יפה ממה שהם עצמם נותנים להם וכיון דלדידהו לא מהני לשטר ראיה כ"ש לדידן וא"כ אפי' קנה בכסף באתרא דכתבי שטרא דלא קנה אלא בשטר עם הכסף מפני דלא סמכא דעתיה עד שיכתוב השטר ודאי דבחוגי"ט לא קנה דלא סמכא דעתיה דלוקח בהני שטרו' הנעשים בעש"ג כיון דלא מהני לשטר ראיה מהטעמים שכתבתי וכ"ש דלא מהני ודאי לשטר קניה דכבר ראה כ"ת מ"ש הרמב"ן ז"ל דצריך שיהיו בהם דרכי ההקנאה דלא עדיפי שטרות דידהו משטרות דידן וכיון דשטרות דידן כשאינם עשוים כתקנם לא מהני ה"ה בשטרות דידהו אם חסר א' מדרכי ההקנאה שלנו אין דנין בדיניהם וכמו שכתב הטור ז"ל בשמו בהלכות שטרות הנעשים בעש"ג ואפילו בשטרות דידן יש מהפוסקים סבורים דלא הוו שטרי קניה אלא שטרי ראיה וכל שכן בשטרות דידהו דאינם עשויים כתקנם: ואם כן כיון דיסוד זה נפל איך נזכה לראובן אם בכסף כולהו פליגי על הרמב"ם ז"ל דס"ל דקרקע נקנה במלוה ואפילו לדידיה בעינן שטרא באתרא דכתבי שטרא וזה החוגי"ט לאו שטרא הוא מטעמי דכתיבנא ואי משום חזקה הא להרמב"ם ז"ל גוי לא קני בחזקה והגם כי הרב ב"י כתב ששאר הפוסקים חלוקים עליו אין ראיה ברורה מהפוסקים שלא הזכירו הדין בפירו' שיחלוקו עליו ועוד אפי' חזקה איכא פלוגתא באתרא דכתבי שטרא אי בעינן שטרא וכמו שכתב הר"ן ז"ל בפרקא קמא דקדושין וכיון דהחוגי"ט אין בו דין שטר א"כ ליכא אלא חזקה בלא שטר לדעת הפוסקים החולקים על הרמב"ם וסוברים דחזקה בגוי מהניא ולהרמב"ם ז"ל אפילו חזקה ליכא: אלא מה שיש ללמד זכות על ראובן הוא מפני שראובן זה הלוקח הוא מוחזק בקרקע זה ולא מהטעם שכתב כ"ת שכתב הרב הגדול מורנו ז"ל בפסקיו דכל שהמוכר החזיקו מדעתו הלוקח הוא המוחזק דהגם שדעתו כן הוא ואין משיבין את הארי לאחר מותו מ"מ אין ראיותיו מוכרחות דמה שהביא ראיה ממ"ש ר"ש בפ"ק דקדושין דכיון שבא ברשותו סמכא דעתיה אין משם ראיה דהתם טעמא הוי משום דהלוקח לא סמכא דעתיה בקנין כסף אע"ג דמהני לחודיה מן התורה עד שיכתוב לו שפר ולכך בכסף לא קני אבל בקנין חזקה סמכא דעתיה דכיון דבא ברשותו משמע ליה שהוא כאלו הוה בידו ואינו יכול להוציאו משם אבל מדינא ודאי לעולם הקרקע בחזקת מאריה קמא הוא עומד ואין טעם זה דבא ברשותו אלא לענין סמיכות דעת הלוקח לבד גם הראיה מהירושלמי אינה ראיה דנימא דהתם אין הטעם מפני שהספק שיש בו מוקמינן ליה בחזקת הלוקח אלא משום דעל הסתם אמרי' שלא היה בידו ליקח מן המציק כיון דלא ראינו שהלך לקנותה מן הסקריקון כשזה בא לקנותה והניח לזה ללוקחה ולא ערער עליו כשהיה ביד הסקריקון ולומר אל תקח אותה שאני רוצה ללוקחה משום הכי עתה שטען שהיה בידו ללוקחה אז ואעפ"כ לקחה הלוקח עליו להביא ראיה: אבל מטעם אחר נ"ל לזכות לראובן משום דאמרי' בפרק חזקת הלכתא כוותיה דרבה בארעא והלכתא כוותיה דרב יוסף בזוזי ופי' שם רשב"ם דמספקא לן כמאן הלכתא ולכך בארעא אין מוציאין מיד מי שהוא מוחזק בו עכשיו ואהני ליה שטריה כרבה דאמר מה לו לשקר וכרב יוסף בזוזי שהלוה מוחזק ולא בעל השטר ולכך לא מהני ליה שטריה דהוא בא להוציא והקשו שם בתוספות לפי' רשב"ם דהא אמרינן בההיא דבר שטיא אוקי תרי בהדי תרי ואוקי ארעא בחזקת מאריה קמא ותירצו שם לדעת רשב"ם דיש לחלק בין ספיקא דדינא לספיקא דתרי ותרי דספיקא דדינא מוקמינן ליה ביד מי שהוא מוחזק עכשיו וספיקא דתרי ותרי מוקמינן ליה בחזקת מאריה קמא וכתבו שפי' רשב"ם דוחק ופירשו בשם ר"י דהיינו טעמא דהלכתא כרבה בארעא משום דאמרי' מגו להעמיד הקרקע בחזקת מי שהוא עומד עכשיו וכדברי ר"י נראה שכתב הרא"ש ז"ל בפסקיו אך בכלל ראשון שאלה ח' בתשובות כתב וזה לשונו כך קבלתי מפי רבנא מאיר ז"ל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא לא מפקינן מספק ואוקי ממונא בחזקתיה והכי אמרינן בפרק חזקת הבתים הלכתא כוותיה דרבה בארעא היכא דקיימא תיקום וכוותיה דרב יוסף בזוזי היכא דקיימא זוזי ליקום וכו' ע"כ. ונראה ודאי מכאן דרבינו מאיר מפרש כפירוש רשב"ם בההיא דחזקת דמשום ספק פסקינן הלכה כרבה בארעא וכן כתב מהר"י ן' לב ז"ל בפסקיו חלק ג' שאלה נ"ט דדעת רבינו מאיר כרשב"ם. איברא דקשיא לי על הרא"ש ז"ל שכתב כרבינו מאיר בתשובותיו דבפסקיו נראה שכתב כדברי ר"י מיהו אין זו קושיא דכמה פעמים מצינו שחולק בפסקיו עם תשובותיו: מ"מ למדנו דדעת מהר"ם הוא כרשב"ם לחלק בין ספקא דדינא לספקא דתרי ותרי ובספקא דדינא מוקמינן ארעא בחזקת מי שהוא מוחזק עכשיו וא"כ לדידהו בנ"ד כיון דאיכא ספקא דפלוגתא דרבוותא דבודאי לא נפקינן מידי ספקא דפלוגתא דרבוותא דאפי' נאמר דהחוגי"ט חספא הוא לכ"ע משום דאפילו בדיניהם לא מהני וכטעמא דכתיבנא מכל מקום הא איכא מ"ד דחזקה בגוי מהניא והיינו רשב"ם מדפי' ההיא דגוי אינו קונה אלא בשטר לענין חזקת ג' וכמו שכתב הרב בית יוסף ז"ל ואיהי אית ליה דאפילו במקום שכותבים שטר חזקה לחודא מהניא וכמו שכתב הר"ן בשמו בפ"ק דקדושין א"כ לדידיה קנה הגוי בנ"ד בחזקה לחודיה אע"ג דליכא שטר וכיון דנ"ד הוי פלוגתא אית לן לומר דאוקי ארעא בחזקת מי שהוא עכשיו לדעת מהר"ם ורשב"ם כדכתיבנא. והגם כי לדעת ר"י וסייעתו אמרינן אפילו בספקא דדינא אוקי ארעא בחזקת מאריה קמא מ"מ כיון דנ"ד הוי ספק מי הוא המוחזק דלדעת רשב"ם ומהר"ם הלוקח מוחזק ולדעת ר"י המוכר מוחזק אית לן לומר דשב ואל תעשה שאני וארעא תיקום ביד דמאן דקני השתא וכיוצא בזה כתב מהר"י ן' לב ז"ל בתשובותיו ח"א כלל י"ג סי' ע"ח וז"ל ועוד אני אומר מטעמא אחרית' דהדין עם הקונה והיא טענה ברורה ולית בה ספקא כלל והיא דבשלמא כשהוא קרקע גמור על כל הספקות שנפלו במכירה נוכל לומר העמד הקרקע בחזקת יתמי כיון שהוא ידוע שהוא קרקע העמד קרקע בחזקת מאריה קמא אבל בנ"ד הספק הוא אם אלו החזקות הם קרקע או טלטל ודבר זה נשאר בספק אצל החכמים שבאו אחר מתקני ההסכמ' וא"כ איך נאמר העמד קרקע בחזקת יתומים והלא דבר זה הוא הספק בעצמו אם הוא קרקע או טלטל ע"כ ומטעם זה פסק דהדין עם הקונ' ומוקמינן ארעא בחזקת מי שהוא בעת ההיא הכא נמי בנ"ד מוקמינן ארעא בחזקת מי שהוא עכשיו שהוא ראובן זה נראה לזכות לראובן. ומ"מ אין הדבר כ"כ