לחם רב (ל"לחם משנה") קכ

דמים כמו שאמרנו בחזקה ע"כ משמע לכאורה דהשוה קנין לחזקה לגמרי ומ"מ לע"ד דעת הר"ן כמו שכתבתי: ואחר שכתבתי זה אבוא להשיב לשואל ולומר דודאי אם בנ"ד איכא קנין ושבועה המקח קיים וכי תימא הרי אין כאן לא דמים ולא שטר וכבר נתבאר דלכולי עלמא באתרא דכתבי שטרא לא מהני קנין לחודיה כיון דכסף לא מהני ומקומות דידן אתרא דכתבי שטרא הוו ואין לומר לדחות זה דבנדון דידן אע"ג דליכא דמים מהני דטעמא דלא קנה עד שיתן את הדמים הוי משום דלא סמכא דעתיה ובנדון דידן כיון שנתבאר בשאלה דזקפן עליו במלוה הא סמכא דעתיה דכיון דבנדון דידן עדיין לא נתן האינטריגו לא סמכ' דעתיה והאינטריגו בנדון דידן הוי כמו התם הדמים יש לומר דאעפ"כ אומר אני דהמקח קיים והטעם דכתב שם הרב מהר"י ן' לב ז"ל דמאחר דאיכא שבועה הוי כאלו פירש שרוצה לקנות בקנין לחוד והוי כפריש וכבר נתבאר למעלה דכתב הרב המגיד ז"ל דאפי' במימרא שניה דליכא דמים אי פריש מהני אבל אי ליכא קנין בנדון דידן כדברי הקונה נראה. לי דאין כאן מקח מן הדין אלא מכח השבועה לבד וכי תימא הרי לוי זה בנה וסתר והוי כמו חזקה והרי כתבנו לעיל דחזקה לחודא מהניא אפילו באתרא דכתבי שטרא ובלא נתינת דמים לא היא חדא דהא הוי פלוגתא דרבוותא והקונה הוי מוחזק ועוד דבחזקה בעינן חדא מתרתי שהחזיק בפניו כל זמן שעסוקין וכדכתב הטור בסי' קצ"ב בשם רב האי ז"ל דאי בפניו כל זמן שעסוקין באותו ענין ודאי אדעתא למקנא עביד וכו' או שלא בפניו ויאמר לו לך חזק וקנ' ובנדון דידן לא הוה חד מינייהו. ועוד אני אומר דאפשר דבנדון דידן אפילו שהחזיק בפניו כל זמן שעסוקין באותו ענין לא מהני דכיון דמעיקרא דר בה בתורת שכירות לא מוכחא מילתא דהא דעביד אדעתא למקני עביד בשלמא כשלא היה דר בה מתחלה ועשה מעשה שלא עשה עד עתה ודאי דאדעתא למקני עביד אבל עתה שעד עכשיו היה דר בה בתורת שכירות אעפ"י שיעשה מעשה לא מוכחא מילתא דבתורת קנייה עושה אותו דדילמא בתורת שכירות עביד ליה כל שכן דלא היה כאן חזקה בפניו וא"כ אין כאן חזקה כלל אבל מטעם השבועה חייב לקיים שבועתו וב"ד כופין אותו וכי תימא מאי איכא בין שיהיה חייב מדין הקנין או מדין השבועה טובא איכא וכדכתב הריב"ש ז"ל בסי' של"ה וז"ל ונפקא מינה שאם מת ולא השלים אין בניו חייבים להשלים וכו' וכן נ"מ שאפילו בחייו אין ב"ד יורדין לנכסיו וכו' וכן נמי נ"מ דאם נשאל על שבועתו והתירוהו שאין עליו להשלים לדעת ר"ת וכו' יע"ש: הכלל העולה דבנ"ד אם המוכרים יביאו עדים דאיכא קנין ושבועה ודאי דהמקח קיי' מכח הדין ואי ליכא קנין ביד כופין אותו מכח השבועה ונ"מ להנהו מילי דלעיל ואם יש הכחשה ביניהם ישבע הקונה שהוא מוחזק שלא היה שם קנין ונפטר מכח הדין וכ"ת הרי הוא חשוד על השבועה שאינו רוצה לקיים שבועתו ואין מוסרין לו שבועה שישבע דלא היה שם קנין לא היא דהרי כתב הריב"ש בסי' דש"מ וז"ל וכ"ת והלא לדברי התובע חשוד הוא שכבר עבר על השבועה וכו' לא היא דלדעת רש"י והרמב"ן והרשב"א ז"ל לא נעשה חשוד בשבועה הראשונה לפי שדעתם ז"ל שאין נעשה חשוד בשבועת בטוי להבא וכו'. עוד כתב שם מעתה אין לומר שנעשה חשוד כשהוא מאחר מלפרוע שהרי יש לו זמן לקיים שבועתו וכו' ג"כ אנו נאמר בנ"ד דלא נעשה חשוד דהרי יש לו זמן לקיים השבועה ולא נעשה חשוד אליבא דכ"ע אין צ"ל לדעת הסוברים דנעשה חשוד בשבועת בטוי להבא אינו חשוד בשבועה לשעבר כל זה כתבתי על פי מה שכתב הרב מהר"י ן' לב ז"ל בשאלה הנזכרת דהשבועה מהני למשוי קנין כפריש: אחר כך ראיתי בפסקיו השניים בסוף הספר גבי ראובן תבע לדין את שמעון על דבר חזקת חנות א' שקנה ממנו בקנין ובשבועה והתנו ביניהם באותה שעה שיתן ראובן לשמעון וכו' וכתב שם הרב ז"ל באותה תשובה וז"ל איברא דכתב הר"ן ז"ל בפרקא קמא דקדושין והיכא דקנה ממנו בקנין סודר כתב הרב אלברגילונ"י ז"ל דפלוגתא היא ביני רבוותא איכא מאן דאמר דדינה כשטר ולא קנה עד שיתן את הדמים ואיכא מאן דאמר וכו' ובנדון דידן לא נתפרש אם נתן כבר אותן מקצת הדמים ואם לאו ואם נתן מקצת הדמים כיון דלא מעייל ונפיק אזוזי דהרי זמן מוגבל היה ביניהם במקצת הדמים קנה הכל אבל אם לא נתן הדמים הויא פלוגתא דרבוותא וכדכתיבנא ואיכא למימר אוקי החזקה בחזקת מאריה קמא ומחמת הקנין לא קנה וכיון דמחמת הקנין לא קנה היכא דליכא שבועה היכא דאיכא שבועה לא אלימא לאקנויי וכו' והאריך שם וכתב בסוף דבריו, ובנ"ד ודאי דלאו כולי עלמא דינא גמירי דלא סגי הקנין לחוד אלא צריך שיתן מקצת הדמים כיון דהויא פלוגתא דרבוותא וכיון דכן הוא אמרי' דלא נשבע אלא בהיותו חושב שהוא מחויב מחמת קנין וכיון דקנין אין כאן שבועה אין כאן: הכלל העולה דאין שמעון חייב לתת החנות לראובן אם לא שיאמר שכוונתו היה כשנשבע דאף כשלא יהיה מחוייב מחמת הקנין לתת לו החנות שיהיה מחויב מחמת השבועה ע"כ. ותשובה זו קשה לי יותר מן הראשונה חדא במה שכתב דאם נתן מקצת הדמים דמהני לכ"ע בקנין דהרי הר"ן כתב בהפך דאפילו לא עייל ונפיק אזוזי ולא נתן כל הדמים לא קנה כלל כמו שכתבתי למעלה ותו אי דעתו דלא כאיכא מ"ד שכתב הר"ן ז"ל אלא הוא סובר דבנתן מקצת דמים לחוד סגי למה טרח עצמו בפסקיו הראשונים בשאלה הנז' לומר דהשבועה הוי כפריש לימא דהקנין מהני לכ"ע כיון דאיכא מקצת דמים מיהו הא לאו קושיא דהיינו דקאמר לבסוף לרווחא דמילתא דהיכא דאיכא תרתי קנין ודמים דכ"ע מודו כמבואר בשאלה ותו איך סתר עצמו כאן ממה שכתב שם דשם כתב דהשבועה הוי כפריש וכאן כתב בהפך דכיון דקנין אין כאן שבועה אין כאן: מ"מ עלה בידינו כפי תשובה זו בנ"ד דאפי' שיביאו עדים המוכרים שקנו מיד הקונה לא מהני כלל ושבועה נמי ליכא דקנין אין כאן ושבועה אין כאן אמת שבפסקיו הראשונים נראה בהפך וכמו שכתבתי ואם באנו ליישב דבריו ולומר דמ"ש בפסקיו הא' דפריש מהני גבי קנין הוא היכא דאיכא ג"כ דמים וכמו שכתב שם הוה ליה כאלו פירש שרוצה לקנות בכסף שקבל ובקנין שקנה ע"כ אבל היכא דליכא דמים כלל כנדון בפסקיו השניים לא מהני פריש גבי קנין ולפי זה ג"כ בנ"ד דליכא דמים לא מהני פריש גבי קנין והוי הדין כמו שכתב בפסקיו השניים דקנין אין כאן שבועה אין כאן אבל לפי האמת נראה שחזר בו הרב ממה שכתב בפסקיו הראשונים וכ"ת דילמא הרב אית ליה דפריש לא מהני במימרא שניה ולכך בפסקיו הב' דליכא דמים כלל כתב דקנין אין כאן דפריש לא מהני במימרא שניה אבל לפי מה שכתבתי למעלה בשם ה"ה דפריש מהני במימרא שניה חזר הדין למה שכתבתי למעלה הא ודאי ליתא דהא הרב ז"ל נסתפק בפסקיו הא' אי פריש מהני ואדרבה כתב דהדבר מוכיח דמהני אלא שלא ראה בפוסקים דבר זה מפורש והיה לו להזכיר כאן זה הספק ולא היה לו לומר בפשיטות קנין אין כאן שבועה אין כאן אלא ודאי דלית ליה כאן דהשבועה הוי כפריש ובין שנאמר שחזר בו הרב או שניישב דבריו כמו שכתבתי למעלה עלה בידינו דאפילו דיש כאן קנין ושבועה כיון דליכא דמים הדין עם הקונה הנלע"ד כתבתי וברשות הרב הגדול מורי ורבי נר"ו: הצעיר וקטון חייא אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: קנג עוד שאלו אם יביאו המוכרים עדים שהקונה מסר כ"כ אדרות ליהודה ויהודה נתחייב למוכרים שאם לזמן פלוני לא יפרע לו הקונה מעות החזקה שימסור בידם האדרות ונתחייב זה בקנין מי אמרי' דהוי זה כקנין ודמים דכבר סמכא דעתם של המוכרים כיון שיהודה נתחייב להם או דילמא כל כמה דלא מטא לידייהו לא מקרי נתינת דמים: ואשיב על זה דודאי יש לדון בזה דיש פנים לומר דסמכא דעתייהו בהכי כיון דהקונה זקפן עליו במלוה ומסר כ"כ אפותיקי ביד יהודה ויש פנים בהפך דמדלא הזכירו בגמרא אלא נתינת דמים משמע דכל כמה דלא מטא לידייהו לא סמכא דעתייהו דיהודה זה אינו אלא בערב להם ועדיין לא סמכא דעתייהו דאולי ידחה להם ואין להם שטר עליו ומה גם שהיה ערעור במכירה שלא היו רוצים לעשות שטר כמנהג המדינה ועל כן אני אומר לא יהא אלא ספק אוקי ארעא בחזקת מאריה והדין עם הקונה: ועוד מצאתי בעיטור על המימרא דשמואל דאמר לא שנו אלא במתנה אבל במכר לא קנה עד שיתן את הדמים כתוב שם בריש מאמר ג' ירושלמי בשטר ע"מ שלא ליתן אבל ע"מ ליתן כסף לא קנה עד שיתן כסף ש"מ דמי' היינו כסף ע"כ. ונ"ל כוונתו דדקדק הרב מלשון הירושלמי דנקט כסף דדמים דאמרו בגמ' לא תימא שוה כסף דכיון שנתן לו שוה כסף אעפ"י שעשה עמו ליתן כסף מהני ומקרו דמים אלא צריך שיתן לו זוזי ממש וטעמו נ"ל כדכתב הרב הנמוקי בפרק המוכר את הספינה דף קצ"ט וז"ל אבל במוכר שדה יפה שאינו מוכרה לו אלא משום שצריך זוזי אין המוכר מסלק זכותו ממנה בפחות מכסף ושטר דהכי אמר שמואל התם ע"כ ומשום הכי ס"ל לבעל העיטור דכיון דמי שמוכר קרקע הוי מפני שדחוק למעות צריך שיתן לו מעות ולא דבר אחר וא"כ בנ"ד דאם לא יפרע הקונה לזמן פלוני לא נתחייב יהודה למסור לו אלא האדרות לא סמכא דעתייהו ועוד דאפילו הוי דמים ממש איכא מ"ד דקנין ודמים לא מהני דהרי כתב הריטב"א זיל בחדושיו על המימרא ולא שנו אלא במקום שאין כותבין וכו' וז"ל והא דרב בין אכסף בין אחזקה קאי שלא קנה בא' מהם ולא בשניהם יחד במקום שכותבין את השטר עד שיכתוב את השטר ואע"ג דלא עייל ונפיק אזוזי ע"כ וכיון דבחזקה ודמים אית להו הכי כ"ש בקנין ודמים דטפי עדיף חזקה מקנין כנרא' מדברי הר"ן ז"ל שהזכרתי למעלה שכתב בפ"ק דקדושין דאפילו חזקה לא מהני וכו'. גם הריטב"א כתב שם בפ"ק דקדושין וז"ל ולא קנה בכסף ולא בחזקה ולא בקנין עד שיכתוב את השטר ולא עדיף כח קנין מכח כסף וחזקה ע"כ משמע מכל הני דטפי עדיף חזקה מקנין או לפחות שוים וכיון דכתב הריטב"א דחזקה ודמים לא מהני ה"ה לקנין ודמים: איברא דעל זאת הסברא אין ראוי לסמוך דהרי הרב המגיד בפ"א מהלכו' מכירה כתב דבחזקה ודמים כל אפין שוין דמהני ולא מצאתי לו חבר בפי' להריטב"א בדבר זה מ"מ ראוי לעשות זה סניף לטעם הקודם ומה גם בנ"ד דהני דמים לא הוו ברירי כולי האי כדכתיבנ' ואפשר דבנושא שלפנינו כל אפין שוין דלא מהני אי משום דהוי קנין ודמים וגריעי מחזקה ודמים כדכתיבנא אי משום דהני דמים לא ברירי כולי האי ולפחות כל אלו הטענות יועילו להטיל ספק בדבר ואוקי ארעא בחזקת מאריה ואין לומר אדרבה אוקי ממונא בחזקה מאריה בודאי לא מקרו המוכרים מוחזקים במה שנתן הקונה האדרות ביד שליש בתורת אפותיקי. עוד יש לי טעם אחר לזכות לקונה מהא דאמרי' בפ"ק דב"ק אמר אביי ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ויצאו עליו עסוקין וכו' ויש מחלוקת בפירושא דהך מימרא בין המפרשים ז"ל והטור והרא"ש ז"ל כתבו בפי' התוספות וזה לשון הטור בח"מ סי' רכ"ו ראובן שמכר קרקע לשמעון ונתקיים המקח בקנין או באחד מדרכי ההקנאות ועדיין לא נתן הדמים