לחם רב (ל"לחם משנה") קיט

צריך ג"כ שישנה הפך מ"ש בנתיב כ"ח. ולי נראה לתרץ דה"ק אפי' הרי"ף דפליג לא פליג בלא שינה אבל בשינה מודה דלא גרע מחצית שכר משליחות אפילו להרי"ף וז"ש בסוף דבריו כאשר תמצא בשליחות ונמצא דלפי דברי הרי"ף כ"ש דמודה בהא אבל סברא דרבי' ירוחם היא לחלק בין מחצית שכר לשליחות כמ"ש בסי' הנז': ולענין דינא דנ"ד נ"ל דהדין עם שמעון אף על פי שעשה שלא כהוגן ומה שחקר הח' החשוב נר"ו דכיון דהגוי היה סבור דבדיניהם בנתינת המעות קונה הרי נסתלק והוי הפקר וכיון דאיכא ספק קנה ראובן מהתוגר בנתינת המעות דאיכא מ"ד דקונה גוי בנתינת כסף אף ע"ג דר"ת וסייעתו אינם סוברים כן א"כ יכול לומר ראובן הרי אני קניתי מתחלה בספק כשהיה הפקר ואני קודם לך שהרי כתב הרא"ש ז"ל בפ"ק דמציעא גבי משוך בהמה זו וקנה כלים שעליה דבהפקר אם אמר אני מושך בהמה זו לקנותה והכלים שעליה כיון דמספק' לן הרי הוא מוחזק בה מספק ותפיסת הספק מקרי תפיס' כנגד אחר שאין לו שום טענה וכו' א"כ בנ"ד נמי נאמר כיון דזה הוי הפקר דהרי הגוי נסתלק יאמר ראובן הרי יש לי קניה בספק ואין אתה שמעון יכול ליקח ממני. נראה לומר לזה דאין הענינים שוים דע"כ לא קאמר הרא"ש הכי אלא בתפס דכיון דהוא מוחזק אזלינן בתר חזקה אף על נב דהוא מספק כנגד אחר שאין לו בה שום טענה אבל היכא דליכא חזקה כנ"ד אלא שראובן נתן המעות לגוי לבד יאמר שמעון לראובן בקנייתך יש ספק דאיכא מ"ד דמעות אינן קונות דהיינו רבינו תם וסייעתו וקנייתי הוא ודאית אליבא דכלהו רבוותא ואני מוחזק ואתה ספק אינך יכול להוציא ממני שקנייתי ודאית ועוד שאני מוחזק לכן אני אומר שזכה שמעון בדינו שקנאו מן הגוי אחר ראובן הגם כי לא טוב עשה וראוי היה לעונש מכל מקום לענין דינא הדין עמו והאיסטיס שלו וכמ"ש החכם החשוב נר"ו צדקו יחדיו דבריו האמת והצדק: הק' אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: קנב שאלה ראובן ושמעון מכרו ללוי חזקת חצר אחד בסך מה בקנין ושבועה שנטלו השני כתות ואח"כ חזרו המוכרים ונטלו קנין ושבועה מיד הקונה הנזכר לפרוע המעות מהחצר הנז' לזמן מה ואח"כ באו המוכרים ואמרו לשכנים בפני הנזכר שמהיום והלאה יתנו שכירות הבתים לקונה הנז' אחר ימים הלך אחד מן המוכרים לקרא לקונה שיתן לו אינטריגו כנגד סך חצר הנז' שכך היה תנאי ביניהם ומצאו לקונה הנז' סותר ובונה בבית שהקונה דר בה שמקדמת דנא היה דר בה בשכירות אלו הם טענות שטוענים המוכרים הנז' אבל לוי הקונה טוען שמעולם בשעת הקניה לא נטל קנין כי אם שבועה לבד ולמה שאומרים שאמרו לשכנים בפני הקונה שמהיום והלאה יתנו השכירות לקונה הנזכר טוען לוי אמת שהלכו אבל לא יצא לידי גמר לפי ששכן אחד היה רוצה לקנות הוא ג"כ החצר הנז' ונתבטל הענין ולמה שאומרים שמצא לקונה סותר ובונה השיב לוי הנז' שבשעת כניסתו בחצר הנז' נכנס בו בתורת שכירות לפרוע שכירותו בכל חדש לזמן ד' שנים ובשעת השכירות נתנו המוכרים הח' רשות ללוי הנזכר שאם ירצה לבנות שום דבר להנאתו שיוכל לבנות אלא שאין נותנים לו אלא דמי הוצאת אומן א' ליום א' והשאר יהיה עליו ועל זה טוענים המוכרים הנז' שלא נתנו לו רשות לבנות רק מחיצה א' ולא יותר וכבר בנה אותה קודם המכירה. עוד טען לוי הקונה הנזכר שצוה לסופר לעשות שטר מכירה ולא רצו המוכרים הנז' לעשות לו שטר מכירה כמנהג המדינה באופן שמעולם לא היה מכר כלל ואחר כך פגע הקונה הנז' באחד מן המוכרים הנז' ואמר לו למה לא עשית שטר המכירה והשיב ששותפו אינו רוצה להעמיד המכירה בידו כמנהג המדינה אבל אם אתה רוצה לקנות חלקי אני אעשה שטר מכירה בכל חזוקי סופר כמנהג המדינה והשיב לוי הנז' זירימוש והלכו כל אחד מהם לדרכו יורנו מורנו מורה צדק הדין עם מי: תשובה טרם אענה אסורה נא ואראה בדברי הרב מהר"י ן' לב ז"ל בפסקיו הראשונים סימן ע"ג בתשובת שאלה כיוצא בנ"ד השיב הרב על קנין ראובן שמכר חנותו ללוי בקנין ובשבועה ונתן לו עשרים פרחים מיד ואח"כ בא ראובן לחזור בו וחקר שם אי מאי דאמרי' בפ"ק דקדושין לא שנו אלא במקום שאין כותבין את השטר אבל במקום שכותבין את השטר לא קנה עד שיכתוב שטר או אמרינן נמי הכי בההיא דאמרינן לא שנו אלא בשטר המתנה אבל בשטר מכר לא קנה עד שיתן את הדמים וכו': עוד כתב שם ומזה הספק נולד לי ספק אחר והוא שהר"ן במימרא הראשונה כתב מחלוקת הרשב"ם והרמב"ן ז"ל היכא שקנה בחזקה במקום שכותבין אח השטר ולא הזכיר מחלוקת בקנין לחוד ובמימרא השניה כתב בשם הרב הברצלוני ז"ל דאיכא פלוגתא דרבוותא היכא דקנה מיניה בקנין סודר דאיכא מאן דאמר וכו' וטבע החלוקה מחייב אחד משלשה או שנאמר דמי שהוא סבור דאלימא מילתא דקנין במימרא השניה הוא הדין נמי במימרא הראשונה ומאן דלא אלימא ליה מילתא בקנין במימרא השניה גם בראשונה לא אלימא או דילמא ע"כ לא פליגי בקנין אלא במימרא השניה אבל בראשונה לא אלימא או שמא דאלימא וזה הספק שיש להסתפק בקנין יש להסתפק ג"כ במה שכתב ממחלוקת הרשב"ם והרמב"ן היכא שקנה בחזקה וכו' ואם היינו אומרים דאי פריש פריש לא מהני במימר' שניה הייתי יכול לקיים ולומר דע"כ לא פליגי אלא בחזקה אבל בקנין כולי עלמא מודו דקני במקום שכותבים שטר דהוי כאלו פירש ואמר שרצה לקנות בקנין לחוד וכו' זה כלל דבריו. ועוד האריך יעויין שם ומי יתן והיה לי לב להבין דבריו דקשי' לי בגוייהו טובא חדא דמה שנסתפק אי מהני פריש במימרא השניה ולא עוד אלא שרצה להטות עצמו לבד דלא מהני כדכתב ואם היינו אומרים וכו' דהרב המגיד בפ"א מהלכות מכירה משמע דמהני פריש שכתב שם גבי מה שכתב הרמב"ם ז"ל במה דברים אמורים במוכר שדהו מפני רעתה וכו' אבל בשאר קרקעות אף על פי שהגיע שטר מכירה וכו' כתב שם הרב המגיד ואפילו בשאר קרקעות נראה דאם התנו תנאן קיים דומיא דכסף דלעיל מבואר מכאן דמהני פריש במימרא שניה: עוד קשה לי במה שנסתפק דהר"ן ז"ל כתב פלוגתא דחזקה במימרא ראשונה ופלוגתא דקנין בשניה וכתב דטבע המחלוקת מחייב דאפשר דמאן דפליג בחזקה ואמר דמהני במימרא א' בשניה לא מהני וכן מאן דאמר דקנין בשניה דלא מהני אפשר דבראשונה מהני ואני שמעתי ולא אבין דפלוגתא דמימרא ראשונה גבי חזקה שכתב הר"ן ז"ל הוא באתרא דכותבין שטרא בלא דמים ובלא שטר בחזקה לחודא והך מימרא ראשונה דלא שנו אלא במקום שאין כותבים וכו' במכר איירי ואף על פי שלא יתן דמים ולא יכתוב שטר קאמר רשב"ם ז"ל דמהני דהיכא דאיכא כסף וחזקה כולי עלמא מודו. ומבואר זה בדברי כל הפוסקים הרב המגיד בפרק אי כתב גבי בד"א כשנתן דמי כולן וכו' אם תשאל אי כשנתן דמים למה לן חזקה כלל והא אמרינן דקרקע נקנה בכסף תשובתך הא במקום שכותבים את השטר היא וכו'. ודע שהמפרשים ז"ל נחלקו חזקה במקום שכותבים את השטר אם היא קונה לבדה וכן הרא"ש ז"ל בפסקיו בפרקא קמא דקדושין מכאן יש לדקדק אף במקום שכותבין את השטר אע"ג דכסף לא קני חזקה קניא וכו' וכן נראה ממה שדחה הרמב"ן סברת רשב"ם ואמר שלא מצינו שיפה כח חזקה מכח כסף אלא במה ששנו לקמן בברייתא משמע דדוחה מה שכתב רשב"ם דחזקה לחודא מהני אע"ג דכסף לחודיה לא מהני כדי שלא יהיה יפה כחה מכח כסף ואלו יש עמה דמים אין כחה יפה אף ע"פ שיש לדחות זה וכיון שכן איך אפשר דמי שיסבור כמימרא ראשונה דחזקה לחודא בלא כסף ובלא שטר מהניא אעפ"י דהוי אתרא דכותבים שטרא יסבור במימרא שניה דבלא כסף מהניא היכא דלא כתבי שטרא הא כל דכן הוא והוא הדין והוא הטעם דמי שסובר בקנין דלא מהני אפילו באתרא דלא כתבי שטרא בלי דמים דאי אפשר שיסבור היכא דאיכא תרתי לריעותא דכתבי שטרא וליכא דמים דמהני קנין ואין מקום ליישב דבריו ז"ל אלא שנאמר שהוא סובר דמימרא ראשונה הוא במתנה או במכר ואיכא נתינת דמים מה שאין נרא' כן מדברי המפרשים ז"ל כדכתיבנא. וכדברי הבין הרב בית יוסף שכתב בסי' קצ"ב אי חזקה לחודא מהניא עיין בהר"ן בפרקא קמא דקדושין וכו' וכן הרב עצמו כשכתב ולרווחא דמילתא וכו': ועוד קשה לי איך אפשר לומר דמי שיסבור במימרא שניה בקנין דמהני יסבור דבחזקה לא מהני הא כתב שם הר"ן ז"ל במימרא שניה וכ"ת ולטעמיך ליחוש דילמא עייל ונפיק אזוזי דבכי האי גוונא ודאי בקנין לא קנה דאפילו בחזקה נמי לא קנה וכו' ע"כ משמע דלכולי עלמא עדיף. חזקה מקנין: ועוד קשה לי במה שאמר ואם היינו אומרים דפריש פריש לא מהני במימרא שניה הייתי יכול לקיים ולומר דע"כ לא פליגי אלא בחזקה אבל בקנין כ"ע מודו וכו' נראה כוונתו דאי פריש פריש לא מהני במימרא שניה אפשר דקנין הוי כפריש מטעמא דכתב ואפ"ה במימרא שניה דליכא נתינת דמים לא מהני אבל במימרא ראשונה מהני אבל אי פריש מהני במימרא שניה אי אפשר דקנין הוי כפריש דא"כ אמאי לא מהני במימרא שניה ולכך צריך לומר דפריש לא מהני במימרא שניה ומהך טעמא רצה לומר בנדון דידיה דאף ע"ג דליכא שטרא כיון דאיכא קנין הוי כפרש ומהני במימרא ראשונה. וקשה לי דהא נדון דידיה הוי כמימרא שניה דהא אע"ג דנתן עשרים פרחים לא נתן כל הדמים וכבר כתב הר"ן דצריך שיתן כל הדמים ואי לא לא קנה כלל וא"כ נדון דידיה הוי כמימרא שניה וכיון דבמימרא שניה לא מהני פריש א"כ בנדון דידיה נמי לא ה"ל לומר דמהני סוף דבר שלא ירדתי לדעת הרב ז"ל באותה תשובה ופירוש דברי הר"ן ז"ל ליישב הספק שנסתפק הוא כך הוא בעיני דאיכא שלשה דינים באתרא דכתבי שטרא כסף לא מהני ובאתרא דלא כתבי שטרא מהני זה הוא דין אחד בכסף ושטר יש לו דין אחר גרוע ממנו דבכל מקום לא מהני גבי מכר אלא א"כ נתן את הדמים ובחזקה איכא פלוגתא אי עדיפא מכולהו דלדעת רשב"ם כיון דהוא ברשותו עדיפא מכולהו ויש לו דין שלישי דקני אפילו באתרא דכתבי שטרא וליכא נתינת דמים ואע"ג דכסף לא קני שם קני חזקה והרמב"ן סבירא ליה דלא הוי אלא בכסף ובאתרא דכתבי שטרא דלא קני כסף לא קני חזקה אלא באתרא דלא כתבי שטרא דוקא דקני שם כסף קני חזקה אבל בקנין כולי עלמא מודו דלא קני לחודיה באתרא דכתבי שטרא דלא עדיף קנין מכסף וע"כ לא קאמר רשב"ם ז"ל דעדיף מכסף אלא בחזקה משום דכיון דברשותו סמכא דעתיה אבל בקנין לא ומשום הכי לא הביא שם פלוגתא גבי קנין והפלוגתא שהביא גבי קנין הוא באתרא דלא כתבי שטרא דשטר לא מהני אי מהני קנין כמו כסף או דילמא לא הוי קנין אלא בשטר אבל שיהא עדיף קנין מכסף זה לא עלה על דעת שום אדם מהני רבוותא מעולם ולכך במימרא דלעיל דהוי אתרא דכתבי כולי עלמא מודו דכיון דכסף לא מהני קנין נמי לא מהני ונתיישבו דברי הר"ן ז"ל במה שהביא חזקה בהך פלוגתא ולא קנין ובאידך קנין ולא חזקה זה נר' לי נכון ליישב דברי הר"ן ז"ל. אמת שראיתי ברבינו ירוחם נתיב י"א ח"א כתב וה"ה בחליפין שקנה שדה אחד בלא נתינת