לחם רב (ל"לחם משנה") יב

הונא וכו' עבדי עובדא וכו' ופרש"י והא קא זיילי פירות לגבי מטבע זו נמצא שמשתכר זה בתוספת ואינה דומה לראשונים והוי רבית לענין נסכא אם בא להתיכן ולעשות מהם גרוטאות יש יותר מן הראשונים והוי רבית וכו' זו היא סוגית התלמוד. וכתבו הפוסקים דין זה הרמב"ם פ"ד מה' מלוה והטור בי"ד סימן קס"ה ומפני שבדברי התלמוד והפוסקים הנז' והרי"ף ז"ל בהלכותיו לא נזכר דין זה אלא גבי הלואה דוקא הוה משמע לי דדין זה לא נאמר אלא גבי הלואה מפני אסור רבית דאע"ג דמדינא נותן ממטבע היוצא וכדכתבו הפוסקים דהך בעיא היא אפילו אליבא דשמואל דקאמר לעיל לך הוציאו במישן וכו' והכא איירי דלית ליה אורחא להתם ומשום הכי מדינא נותן לו מטבע היוצא מ"מ מטעם איסור רבית אי משום דקא זיילי פירי אי משום דקא שבח לענין נסכא אינו נותן לו אלא המטבע הראשון אבל גבי מקח וממכר דלא שייך הך טעמא לא דאם אדם מוכר לחברו שום דבר וכותב בשטר שחייב ליתן לו כל כך לבני' והלבנים הראשונים נפסלו מפני שהם כרותים ואינם לוקחי' אלא לבנים טובים שלמים כמו זמננו ראוי שיתן לו לבנים שלמי' עוברים בשעת הפרעון אע"ג דקא שבת לענין נסכא שהלבנים שעוברי' כעת הם שלמים ויש בהם כסף כפלים מהראשונים ויותר וכן זיילי פירי מ"מ ראוי שיתן לו המעות שיעברו בין הסוחרים בשעת הפרעון דכן הוא הדין דנותן לו מטבע היוצא ואי אמרינן בגמ' דהיכא דקא שבח לענין נסכא או זיילי פירי דלא יהבינן ליה אלא כראשונים הוא מפני שהם הלואה ואיכא איסור רבית אבל כאן זה מוכר לו דבר זה על תנאי שיתן לו מעות היוצאים בשעת הפרעון ואם לא היה עושה כן לא היה מוכרם לו ומה איסור רבית שייך כאן ואם כן ראוי שיתן לו הלבנים שיעברו בזמן הפרעון ומה גם אם כתוב בשטר ההלואה לבנים יפים וטובים כשטרות דידן שראוי שיתן לו לבנים שיעברו לו בזמן הפרעון ואין כאן איסור רבית כדכתיבנא וחילוק זה בין הלואה למכר קיימתיהו מסברא אחרי כן ראיתיהו בדברי הרב הגדול מורי ורבי נר"ו בפסקיו הא' סימן רפ"א בענין כיוצא דנ"ד. ובהא הוה ניחא לי קושיא דאיתא בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות מלוה שכתב המלוה את חברו על המטבע וכן הכותב לאשה כתובתה מטבע ידוע ופי' משקלו וכו' דאיכא למידק בדברי הרמב"ם זיל מנא ליה פי' משקלו דבסוגית הגמ' לא נזכר כן אלא שיש לומר עם מה שכתבנו דדוקא גבי הלואה דאיכא איסור רבית לא בעינן שיפרש משקלו אלא מנכה לו שיעור התוספת אע"ג דהדין היה נותן שנותן לו מטבע היוצא כיון דלית ליה אורחא למיזל למישן מ"מ מטעם איסור רבית אינו נותן לו כן אבל בכות' לאשה בכתובת' דליכ' איסור רבית כדכתיבנא דהוא לא לקח הלואה מן האשה אז נותן לה מטבע היוצא בשעת פרעון אם לא שפי' משקלו דאז חזר הדין כדין מלוה לחברו על המטבע סתם דכיון שפירש משקלו אז כשהוסיפו אין ראוי שיתן לו יותר מהמשקל שפירש אי זיילי פירי או שהוא יותר מחומש ומ"ש פירש משקלו לפי זה לא קאי אלא גבי כותב לאשה בכתובתה דוקא ולא גבי מלוה זה היה נראה לי לתרץ דברי הרמב"ם מסכים למה שכתבתי עם היות שכבר תרצתי בענין אחר בפסק אחר אשר כתבתי: ויצא לנו מכל מה שכתבתי במחלוקת אשר נפל בזמן הזה בעירנו בין הסוחרים שבכל השטרות כתוב שמכר הלוה למלוה כל כך סחורה בכ"כ לבנים יפים וטובים ובזמן המכירה היו עוברים לבנים כרותים ורעים ועתה נהפך הדבר שבשעת הפרעון אינם עוברים אלא שלמים וטובים שיפרע הלוקח לבנים שלמים כמו שעוברים היום ואעפ"י דקא שבחי לענין נסכא וזיילי פירי שהרי הלבנים כרותים שנים מהם כא' מהשלמים מעוברים היום וכן זיילי פירי עתה שנותנים פירות יותר בעבור השלמים מ"מ נותן לו מטבע היוצא בשעת הפרעון ואין כאן איסור רבית כיון דהוי מכר דיש לחלק בין מכר להלואה כדכתיבנ'. ועוד דבשטרות דידן כתוב יפים וטובים דמשמע שיעברו בזמן הפרעון זה היה פשוט אצלי וכל שואל שהיה שואל ממני בענין זה הייתי משיב נו שהדין כמו שכתבתי ויתן לו מעות שלמים כהיום או יפרע לו גרושוש לערך פ' לבנים ששוים הלבנים יפים היום שמונים גרוש' אחד אבל אם היה כתוב בשטר שהלוה פ' לפ' כ"כ לבנים אז חזר הדין לדין האמור בגמ' דכיון דהלבנים שלמים שעוברי' היום הם יותר מחומש מהראשונים יתן לו המעות הראשונים שהלוה לו או גרושוש לערך מאה כמו שהיה בשעת ההלואה משום איסור רבית אבל בכל שטר מכר הדין היה פשוט בעיני דיפרע לו כמו שיוצאים בעת הפרעון כדכתיבנא וכן הסכים הרב המובהק הכהן הגדול נר"ו בפסקיו סימן ס"ב: וכן כימי קדם כשהיה הדבר בהפך שבשעת המכירה היו המעות טובים ובשעת הפרעון היו מעות כרותים ורעים עד שבעבור זה היה עולה השולטאני והגרושוש מעולם אמרתי דיפרעו כפי המעות היוצאים בשעת הפרעון ואעפ"י שהם גרועים ובשטר כתוב יפים וטובים בשטרות הלך אחר לשון בני אדם והם קורים למעות עוברים בין הסוחרים יפים וטובים וכבר היה מי שחלק ע"ז הלא הוא החכם השלם זקן ונשוא פנים כמה"ר חיים באסאן נר"ו מאירורוס וסדר פסק באמרו שראוי שיפרעו המעות כפי עה שהיו בשעת המכירה ואם בשעת הפרעון היו גרועים ורעים אינו בדין שילקה המוכ' בכך כיון דהוקירו הפירות בשביל כך ועוד דאיכ' פחת לגבי נסכא יותר מהחומש וכבר כתב הרי"ף דכל האמור בגמרא לענין הוספה ולתועלת הלוה ה"ה והוא הטעם בפחת לתועלת המלוה והדינים שוים ואעפ"י שהראב"ד חלק ע"ז כמו שכתוב בפסקי הרא"ש ז"ל דעתו דעת יחיד וכל הפוסקים הסכימו לדעת הרי"ף ז"ל ועוד דבשטר כתוב יפים וטובים והמעות הם גרועים ורעים ואינם נקראים יפים וטובים זה היה טעמו של החכם הנזכר והאריך בראיות ואני יחיד ועני סדרתי פסק ארוך לבטל טענותיו וכתבתי שם דיפים וטובים לא מקרו אלא שעוברים בין הסוחרים בין שיהיו פחותים ורעים בין שיהיו טובים והרב הגדול מורי ורבי נר"ו הסכים לדעתי וא"כ עתה ג"כ שהדבר בהפך שהמעות טובים בשעת הפרעון ודאי דבתר שעת הפרעון אזלינן ובעי' שיתן לו מעות היוצאים בהוצאה בשעת הפרעון דכן היה תנאו שכתב יפים וטובים ומשמעותו שיצאו כשעת הפרעון להדיא ואע"ג דקא שבח לענין נסכא וזיילי פירי לא איכפת לן דתנאי שבממון הוא ותנאו קיים כיון דליכא איסור רבית דהוי מכירה ולא הלואה כדכתיבנא וא"כ יתן לו מעות היוצאים בהוצאה או גרוש' לערך פ' לבנים שכך שוים הלבנים עוברים בהוצאה היום פ' בגרוש' א' כל זה היה פשוט אצלי: אך אחר החקירה כעת אני אומר כי נפל אצלי ספק בענין דפשיטא ודאי דאיכא צד רבית גבי מכר אע"פ שנאמר שהתנאי הוא שיתן לו לבנים היוצאים בשעת הפרעון לא מהני כלל תנאי זה דכיון דהוא תנאי לבטל דין תורה דכיון דקא שבח לענין נסכא דהני מעות שלמים וכן זיילי פירי אין תנאו מועיל וכמו שגבי הלואה אף עפ"י שהתנה בכך אין תנאו מועיל וכמו שכתב בהדיא המרדכי בפרק הגוזל עצים והוא בתשובות השייכות לה' מלוה וז"ל אם היה כתוב בשטר שיש לו כך וכך ליטראות טובים היוצאים בהוצאה נותן לו מטבע היוצא אם לא הוסיפו עליה יותר כפי האמור בתלמוד שהוסיפו עליו ע"כ משמע דאע"ג שכתוב טובים יוצאים בהוצאה מ"מ אם הוסיפו לא מהני תנאה ובודאי דטעמו משום דהוי מתנה בדבר איסור דהוי רבית דאל"כ ודאי דהיה תועיל דתנאי גמור היה שיהיו יוצאים בהוצא' ואפי' שהוסיפו כיון שהראשונים אינן יוצאים בהוצאה אלא האחרונים ודאי שמוכן מתנאו שיתן לו האחרונים כיון שהם יוצאים בהוצאה ולא הראשונים אלא משום דהוא מתנה בדבר איסור אין תנאו מועיל וא"כ אי במכר שייך טעמא דרבית ודאי דדינו כדין הלואה וכיון שכן הרי מצינו לסמ"ג בלאוין קצ"א וכן המרדכי בריש הגוזל עצים שכתבו כלשון הזה וז"ל המלוה את חבירו על המטבע פי' רבינו שלמה בסוף ימיו בתשובה אחד כגון שהלוהו מעות ע"מ שישלם לו מעות ולא שאר סחורה והוא הדין למוכר לחברו לזמן על המטבע על מנת שישלם לו מטבע וכן הכותב לאשתו בכתובתה מטבע ידוע ופירש משקלו והוסיפו על משקלו אם הוזלו הפירות מחמת התוספת מנכה לו שעור התוספת מפני איסור רבית ואפי' הוסיפו עליו כל שהו ואם לא הוזלו מחמת התוספת אין כאן רבית וכו' משמע דגבי מכר נמי איכא טעמא דרבית וטעמו משום דהמוכר ודאי אלו היה מוכר במעו' טובים בשעת הפרעון ודאי שהיה מוכר יותר בזול ומה שמכר ביוקר היה מפני המעות הרעים כמו שראינו פה בעירנו שלסיבת רוע המטבעות עלו כל הדברים וכיון שכן הוי מה שנוטל בשעת הפרעון מטבעות טובים ואע"פ שבשעת המכירה: היו מטבעות רעים דומה לרבית דמשום אגר נטר נותן לו כן זה נר' טעמו של סמ"ג והמרדכי: מ"מ למדנו דמכירה הוי דומה להלואה ואיכא בה רבית וכיון שכן עתה שהלבנים הם טובים ושלמים ויש בהם כסף כפלים מהראשונים דומה לדין האמור בגמ' דכיון דאיכא שבח לגבי נסכא וזיילי פירי אינו נותן לו אלא שויים של הלבנים הראשונים דהיינו הגרוש' לערך מאה לבנים ואע"ג דעד עתה היה הדבר בהפך שכשהיה עולה הגרוש' לסיבת רוע הלבנים היינו אומרים שהדין היה שיקבל מכח תנאו לבני' גרועים היוצאים בשעת הפרעון אע"פ שהיו טובים יותר בשעת המכירה מ"מ היינו אומרים כן מפני תנאם שהתנו שיפרעו יפים וטובים ולשון יפים וטובים משמע יוצאים בהוצאה בשעת הפרעון דכן משמעות לשון זה בין הסוחרים וכמו שהארכתי על זה בפסק הנזכר שכתבתי נגד החכם השלם כמה"ר חיים נר"ו אבל עתה שהיה הדבר בהפך אע"פ שהתנאי היה שיפרע כפי היוצאים בשעת הפרעון לא מהני תנאו דאיכא ביה איסור רבית והוי כי הא דכתיבנא לעיל בשם המרדכי דאע"פ שכתב טובים היוצאים בהוצאה לא מהני אם הוסיפו על המטבע כפי האמור בגמ' ודמי להא דאמרי' בפ' איזהו נשך דאם אדם מלוה סאה בסאה ידו על התחתונה דאם הוקרו נותן דמים כשעה ראשונה ואם הוזלו נותן חטין ואינו יכול לומר לו תן לי בין כך ובין כך כדמעיקרא ובין כך ובין כך כפי תנאי דהיינו סאה בסאה שאני אמרתי לך שתפרעני סאה ממש אלא לעולם ידו על התחתונה ואם הוזלו יפרע לו סאה ממש וכשהוקרו נותן לו דמיהם בנ"ד גם כן נאמר דיד המוכר על התחתונה כיון דאיכא ביה איסור רבי' כדמוכח מדברי הסמ"ג והמרדכי שהבאתי וגם לשון המרדכי שכתב אם היה כתוב בשטר כך וכך ליטראות וכו' שאם הוסיפו עליו אינו נותן לו מטבע היוצא משמע דהוי בכל גוונא בין במכר בין בהלואה דבכולהו איכא רבית מדלא חילוק בין זה לזה וכיון דאיכא ביה צד רבית יד הלוקחים על העליונה ואף על פי שבתחלה פרעו לו הגרוש' לערך העליה שעלה עתה לא יפרעו לו לערך הירידה מהטעם האמור למעלה: כל זה צדדתי לזכות החייבים שיפרעו הגרוש' לערך מאה לבנים אבל מ"מ איני תוקע עצמי בדבר זה ואע"פ שהם מוחזקים ובעילא כל