לחם רב (ל"לחם משנה") יא

הוי כאלו שאל מן הבעל וכששלם לבעל שלם לאשה והכל דבר א' ואמאי למ"ד קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי הא לא הוי שותף ואין לו חלק בו כלל אלא שלזה נראה שכיון רש"י לפ' בפרק המפקיד שכתב או דילמא כיון דאפוטרופוס הוא על הנכסים ואוכל הפירות בעלים הוי עלייהו ותשלומים הן ע"כ כלומר בין למ"ד קנין פירות כקנין הגוף בין למ"ד לאו בקנין מ"מ לא גרע מאפטרו' ותשלומין ששלם לבעל הוי כאלו שלם לאשה אע"ג דבעל ממש לא הוי למ"ד קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי מ"מ הוי כאפטרו' ולענין תשלומים כאלו שלם לאשה וזו הוא סברת התוס' שהקשו לרש"י דלכ"ע תשלומים הן. ויצא לנו מכאן דאע"ג דלענין שאלה בבעלים אמרינן התם דבעל לא הוי כבעל לענין תשלומין הוי כבעל וא"כ מה שנותן לאשה הוי כאלו שלם לבעל ובנ"ד ג"כ כשנותן המעות לאיש הוי כאלו נתן לאשה והוי רבית הבאה מלוה למלוה ואפי' היא תלוה המעות ויתנו שכר לבעל כיון דהכל דבר אחד: איברא דאיכא למישדי ביה נרגא ולומר דכי אמרינן בפרק המפקיד דמה שנותן לבעל הוי כאלו שלם לאשה הוא כשנותן לו בתורת תשלומין אבל בנ"ד אינו כן אלא מפני שבנכסי מלוג אין רשות לאיש להשאיל ולמכור בלי רשותה כדכתבו התוס' בפרק השואל משום ריוח ביתא א"ל זה אף על פי שאתה רוצה להלוות לי אין לך רשות בלא אשתך הנני נותן לך בשביל שתפייס לאשתך והוי שכר אמירה ודמיא להא דאמרינן בפ' איזהו נשך הילך ד' זוזי ואמור לפלו' דאוזפן זוזי אלא שי"ל כיון דידו כידה כדאמרינן גבי מכנסת שטר חוב לבעלה דאינה יכולה למחול דידו כידה ואין קנין לאשה בלא בעלה א"כ מה שהאשה מלוה לו הוי כאלו האיש מלוה לו אע"ג דקי"ל כרבנן דאמרי' בפ"ק דקידושין דיש קנין לאשה בלא בעלה דשמואל קאי כוותייהו בפ' בתרא דנדרים דאמר גבי מודר הנאה מחתנו דאפי' אמר מה שתרצי עשי לא קנה הבעל ורב דסבר דקנה אתיא כר"מ וכדמוכח התם והלכה כשמואל בדיני היינו דוקא היכא שנתן לו ע"מ שאין לבעליך רשות בהם או ע"מ שתצא בהם לחרות כדאיתא בפ"ק דקידושין אבל מן הסתם כ"ע מודו דאין קנין לאשה בלא בעלה כדמוכח שם והיינו דאמרי' גבי מכנסת ש"ח שידו כידה וטעמא משום דאין קנין לאשה בלא בעלה אין צריך לומר להרמב"ם ז"ל דפסק כר' מאיר בעלמא דאין קנין: איברא דאיכא לאתמוהי טובא על הרמב"ם שפסק בהלכו' עירובין פ"א דמזכה. ע"י אשתו ולא הצריך שם שיהא לה בית באותו חצר כמו שאמרו בפרק בתרא דנדרים דמגו דזכיה לנפשה זכיה לאחריני ואין לתרץ כמו שתירץ הר"ן בפ"ק דביצה דהיינו דוקא לרבי מאיר דאמר אין קנין לאשה בלא בעלה אבל לרבנן דס"ל דיש קנין לא וכן תירץ מהרי"ק ז"ל בא"ח סימן שס"ו דהא ודאי ליתא לדעת הרמב"ם דע"כ איהו ז"ל פסק כר' מאיר וסבר דשמואל ס"ל כר' מאיר דהוא כתב בפ"ג מה' זכייה ומתנה דבעי' תרתי שאין לבעליך רשות ומה שתרצי עשי ולרבנן כשאין לבעליך רשות סגי לחד תירוצא דפ"ק דקדושין דכתבו שם התוס' דע"כ הך סוגיא אתיא כההוא תירוצא אלא ודאי דשמואל כר' מאיר ס"ל וכדכתב הריב"ש ז"ל בסימן ט"ו על דברי הרמב"ם ז"ל וז"ל דס"ל לרב דשמואל נמי כר' מאיר ס"ל אלא דכי אמר לה מה שתרצי עשי בהם אינו נותנם לה שתזכה בהם היא מעכשיו אלא כשתרצה לעשות בהם איזה דבר אז תזכה בהם וכיון שכן א"א לבעל לזכות בהם וכן ביאר זה הר"ן ז"ל בפ' בתרא דנדרים על דברי הרמב"ם משמע דכר' מאיר פסיק דאין קנין לאשה בלא בעלה וא"כ מה שתירצו בגמרא שיש לה בית הוי אליבא דהלכתא. ועוד קשה לפי' הרמב"ם ז"ל מה שאמרו בגמ' כמאן אזלא הא שמעתא דרב כר' מאיר דשמואל נמי הוי כר' מאיר וכל המשא ומתן של אותה ההלכה אתי בין לרב בין לשמואל האמת שהיינו יכולים ליישב בדוחק דעת הרמב"ם דשמואל כרבנן וכמו שיישב הר"ן ז"ל דעת הרי"ף בפ"ק דקידושין אבל מ"מ הריב"ש כתב בהדיא דלדעתו שמואל אתי כר' מאיר וצ"ע: מ"מ למדנו דלכ"ע בשלא פי' ע"מ שאין לבעליך וכו' מה שנתנו לאשה הוי לבעלה דאין קנין לאשה בלא בעלה וה"ה בנ"ד נאמר מה שהאשה מלוה הוי משל בעלה והוי כאלו הבעל קבל הרבית: ועוד יש טעם אחר לומר דהוי כאלו הבעל הלוה עמ"ש בפ' השואל בעל לא שואל הוי ולא שוכר הוי אלא לוקח הוי מה היא דתקנת אושא וכיון דהוי לוקח הוי בעל וכמו שכתב החכם השלם הפוסק אלא שיש לדחות טעם זה ולומר דאע"ג דחשבי' ליה כלוקח כיון דלדעת הרמב"ם ז"ל אם מכרה לא תוציא הגוף מהלוקח ולדעת שאר הפוסקים אם תתאלמן או תתגרש תחזור ללוקח כמו שכתב הטור בסי' צ' לא חשבינן ליה ללוקח כמוכר למחשביה בעל דאלת"ה תקשי כששאלה האשה ונשאל לבעלה אמאי אמרי' דלא הוי שאלה בבעלים לפטור האשה משום דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי הא כיון דהבעל הוי לוקח בעל מקרי נהי דכששאל מן האשה ונשאל בעלה לא חשבי' ליה לבעל לוקח דא"כ יפסיד הבעל ולא חשבי' ליה לוקח להפסידו ואע"ג דאיכא פסידא דשואל לא חיישי' כדכתבו התו' דמי דוחקו לשאול מ"מ בנשאל לבעלה ושאלה האשה אמאי לא חשבי' ליה בעל כיון דהוי לתועלתו דבעל ולא ניחוש לפסידא דמשאל אלא ודאי לא מהני הך טעמא דהוי לוקח למחשביה כבעל בחיי האשה ואם כן אין לאסור מפני טעם זה. איברא דיש פנים לומר דהכא דהוי מילתא דאיסורא יש להחמיר וכיון דרבנן חשבי ליה כלוקח מחמרינן בענין רבית והוי כאלו הבעל עצמו הוא המלוה ואסור ובין כך ובין כך עלה בידינו דודאי אסור: ומה שיש לדקדק הוא אם הוי רבית קצוצה או הוי אבק רבית ולכאורה מבעיא דהבאתי מריש פרק המפקיד יש לדקדק קצת דלא הוי רבית קצוצה דאפי' תשלומין גמורים ששלם הבעל לדעת רש"י מיבעיא לן אי הוי כמו שלם לאשה כ"ש כאן שאינו נותנו לו בתורת תשלומין אלא שכר אמירה וכיון דאיבעיא לן בפ' המפקיד ואסיק בתיקו אם כן לא הוי רבית קצוצה אלא אבק רבית. אלא שיש לחלק ולומר דכי איבעיא לן הכי בגמ' הוא גבי כפל דטעמא משום דהמשאיל מקנה לשואל הכפל בההיא הנאה דמשלם לו ומשום הכי איבעיא לן דילמא כי מקנה האשה הכפל היינו כששלם לה אבל כששלם לבעלה לא ניחא לה ולא מקנה כפלה בהכי ומשום הכי איבעיא לן אבל בעלמא ודאי דיד האשה כיד הבעל והכל דבר א' וליכא למימר דהוי רבית מוקדמת דאף על גב דכששולח בדורון ואומר לו בפי' בשביל מעותיך לא הוי אלא אבק רבית הכא שאני שקוצץ עמו ומתנה עמו בכך מה שאין כן ברבית מוקדמת דאף ע"פ שזה שולחו בשביל כך לא בריר לן דהמלוה עושה בשביל כך דשמא בלאו הכי היה מלוהו אבל הכא ודאי דהוי רבית קצוצה: ועוד טעם אחר דמעות אלו שנותן לאיש האשה נהנית מהם דאיכא ריוח ביתא וכדאמרי' בהאשה שנפלו גבי פירות דאע"פ שהם של בעל ניחא לה משום ריוח ביתא והוי כאלו נותנו בידה ממש גם הצד האחר ששאל השואל שיתן לו מעות בשביל שיסלק מן הפירות ודאי דהך סילוק לא מהני כלל כיון דהויא נשואה אלא להרמב"ם ז"ל שכתב שאם קנו מידו אפי' לאחר שהיא נשואה מהני סילוק והוי כמוכר לו זה בשביל מעות אלו ובודאי דלפי זה לא משמע דהוי רבית אלא שעדיין יש להחמיר משום הערמת רבית כמו שכתב החכם השלם הפוסק נר"ו ורואה אני דבריו טובים ונכוחים: נאם הצעיר אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: שאלה יג ראובן היה בויניציא"ה והלוה לסוחר ערל אחד מתוגרמה אלף פרחים ויניציאנ"י מששה לירי וי' סולדי"ן הפרח כפי שנוהגין שם אשר כל פרח ויניציאנ"י כנז' נשמעים בין הסוחרים חמשים לבני' מתוגרמה והלוה אותם לערל הנז' בתורת קאמכי"ו ונתן לידו משכון כמה בגדים ושלחו המעות הנז' לידי שמעון ולוי בקורפו להיות המשכון לידם עד שיפרע הערל הנז' הפרחים הנז' בקורפו לזמן ד' חדשים ואם לא יפרעם בזמן הנז' שיהיה כח לשמעון וללוי למכור המשכון ושיקחו החוב הנז' ואח"כ ישלחו המעות הנז' לאחור בויניציא"ה לראובן הנז' ויהי אחרי אשר הגיע הזמן המוגבל מהפרעון הנז' לא היו לערל הנז' פרחים וינוציאנ"י לפרוע חובו כפי התנאי הנז' וגם כן שמעון הנז' לא היה בקורפו כי היה בתוגרמה לעשות סחורתו ולוי בקש למכור המשכון הנז' ולא היה מוצא מהם אפי' הב' שלישיות מהחוב הנז' כי לא היה שוה המשכון החוב הנז' ולוי בראותו כי לא נמצא מהמשכון הנזכר ערך להוציא הסכו' מהמעו' הנז' והיה בה הפסד לראובן הוכרח לוי לתת לערל הנז' זמן אחר מהזמן המוגבל הנז' כדי ללכ' לתוגרמ' בביתו ולעשות סדר לשלוח המעו' הנז' וכן היה כשהלך הערל הנז' לביתו התחיל ושלח ללוי כמה לבנים מתוגרמה ערך חמשים לבנים הפרח וינציאנ"י שהם ו' לירי וב' סולדי"ן כאמור שכן היו שוים ג"כ אז בקורפו הו' לירי וד' סולדי"ן שהוא הפרח וינציאנ"י וכן התחיל לוי וחלף קצת מהלבנים הנז' עם כ"כ לירי בערך הנז' ושלחם לראובן הנז' כפי הסדר ואחר ימים בא שמעון לקורפו ושאל ללוי אם קבל החוב מהערל הסוחר הנז' ואם שלחם לראובן הבעל הנז' כפי הסדר השיב לוי וסיפר לשמעון כל הנז' מה שעבר בינו ובין הסוחר וכל מה שעשה הכרח היה לו לעשותו כדי שלא יאבד ממון ראובן ולפי שעה הרע הדבר לשמעון בין בעד הזמן שהוסיף לו מהזמן המוגבל לו בין שלא שלח לראובן כל הנמצאת בידו שקבלם מהסוחר הנז' ומה עשה שמעון לקח השארית מהמעות מתוגרמ' שהיו ביד לוי והחליפם בכ"כ לירי כנז' ושלחם לראובן הנזכר אח"כ בא הסוחר הערל הנז' והביא שארית חובו ופרע כל החוב ולקח משכונו וכן התחילו שמעון ולוי יחד וכל אחד בפני עצמו והחליפו המעות הנז' והיו שולחים בוינציא"ה מדי יום ביומו מעו' לראובן הבעל הנז' ובין זה נפל טעות והפרש ומחלוק' בין שמעון ולוי במאה פרחים באמרם איש לחברו כי כ"כ מעות נכנסו לידי וכ"כ שלחתי וכן האחר היה אומר כי כ"כ מעות נכנסו לידי ושלחתים באופן כי ק' פרחים יש הפרש ביניהם ועמד המחלוק' הנז' לשמעון ולוי עד שעלה הפרח ויניציאנ"י הנז' שהם ו' לירי וד' סולדי"ן ערך ח' לבנים מ"מ הנה עתה בא ראובן לתוגרמ' או לקורפו ומצי לשמעון או ללוי ומבקש מהם הק' פרחי' הנז' מההפרש אשר יש בין שמעון ולוי אשר חסרין לו ועוד שמבקש לירי ערך נ' לבנים הו' לירי וד' סולדי"ן שהוא הפרח ויניציאנ"י לכן יורנו מורנו אם יוכל ראובן לבקש הק' פרחים הנז' שהם שארית ממונו שחוסרים לו לשמעון ואם יוכל לבקש לירי ו' וד' סולדי"ן שהוא פרח א' עתה שעלה ק' לבנים הפרח הא' מ"מ אחרי שאז היה שוה ק' לבנים: תשובה גרסי' בפ' הגוזל עצים בעא מיניה רבא מרב חסדא המלוה את חברו על המטבע והוסיפו עליו מהי אמר ליה נותן לו המטבע היוצא באותה שעה אמר ליה ואפילו כי נפיא אמר ליה אין ואפילו כי תרטיא אמר ליה אין והא קא זילן פירי אמר רב אשי חזינן אם מחמת טבעא זיל מנכינן ליה ואם מחמת תרעא זיל לא מנכינן ליה והא קא שבח לענין נסכא אלא כי הא דרב פפא ורב