לחם רב (ל"לחם משנה") קיח

וחזקה לחודא בלא דמים אי מהניא הא נמי הויא פלוגתא דרבוותא וכדכתב הרב המגיד בפרק ראשון מהלכות מכירה ודע שהמפרשים ז"ל נחלקו וכו' עד אומרו הא החזיק בכלם ומוכר לא עייל ונפיק אזוזי קנה אף עפ"י שלא נתן דמים וכן נראה דעת הר"ן ז"ל בס"ק דקדושין שכתב וכ"ת וליטעמיך דילמא עייל ונפיק אזוזי וכו' דאפי' בחזקה נמי לא קנה וכו' משמע דחזקה מהניא בלא דמים היכא דלא עייל ונפיק אזוזי ואף עפ"י שמדברי הרב מהר"י ן' לב ז"ל בפסקיו ח"א שאלה פ' לא משמע כן כבר תמה עליו הרב הכהן הגדול נר"ו בפסקיו שאלה ע"ג וכתב כמו שכתבתי: וקנין אי מהני במכירה בלא דמים בהא כתב הר"ן בפ"ק דקדושין דהוי פלוגתא דרבוותא יע"ש ובאתרא דכתבי שטרא אי מהני קנין לחוד בהא כתב הרב מורי ורבי ז"ל בפסק הנזכר דמהני משום דשטר וקנין הכל דבר אחד דסתם קנין לכתיבה עומד גם הרב הכהן נר"ו כתב כן בפסק הנזכר: ואחרי כותבי כל אלה הדברים נפשטה שאלתנו דאם המכירה שמכר ר' אהרן לר' יוסף היתה בשטר ונתינת דמים ודוקא כל הדמים כמו שכתב הר"ן בשם איכא מאן דאמר אליבא דכולי עלמא מהני וכן אם היה שם ונתינת דמים ודאי דמהני אליבא דכ"ע כדכתיבנא אבל אם לא היה שם אלא כסף בלא שטר כיון דמקומות דידן אתרא דכתבי שטרא הן לא מהני: וכן מטעם חזקה לחודא דהיה ר' יוסף בבתים בתורת שכירות וכיון דמכרם לו הרי הלך והחזיק עתה מחדש ותעלה לו חזקתו גם זה אינו מועיל דכבר כתבתי דהוי פלוגתא דרבוותא אי חזקה לחודא מהני וכיון שכן מוקמינן ארעא בחזקת מריה קמא אבל מ"מ אם נתן דמים מהני ליה לרבי יוסף הך חזקה דהחזיק בבתים אי אמר לו לך חזק וקנה או שהחזיק בפניו אפילו לא אמר לו לך חזק וקנה ואע"ג דהריטב"א ז"ל בחדושי קדושין כתב דחזקה וכסף לא מהני באתרא דכתבי בשטרא מכל מקום דעת יחיד הוא דהרב המגיד בפרק א' מהלכות מכירה כתב דבאתרא דכתבי שטרא ונתן דמים החזקה עולה לו במקום שטר ומהניא וכן כתבו התוספות בפרקא קמא דקדושין בדבור בד"א שנתן לו דמי כלם בתירוצא קמא וכן דעת הרב מורי ז"ל בפסקיו הראשונים סי' רנ"ח וא"כ אי איכא דמים מועיל החזקה על האופן הנז' כדכתיבנא. וא"כ נתבאר מכירת רבי אהרן לר' יוסף על הדרכים שתהיה קיימת ומינה מה שנראה מדברי השאלה שחזרו ולקחו חלקו של ר' דוד פינטו לר' יוסף מפני שר' אהרן לא היה לו אלא חלק א' ומכירתו לא היתה מועלת אלא לחלקו לבד ולכך חזרו ולקחו חלקו של ר' דוד בעד רבי יוסף הנזכר כדי שיהיה המכר קיים אם קנו מיד ר' דוד ונתנו לו הדמים ודאי דמכירתו קיימת ג"כ לחלקו אם היה שם חזקה ונתינת דמים או על הדרכים שנתבארו למעלה ודאי דמכירתו לחלקו ג"כ קיימת כמו שמכירת רבי אהרן לחלקו היא קיימת על פי הדרכים הנז' ודא ודא אחת היא: ואף אם לא היו שם הדרכים הנזכר המועילים להיות המכירה קיימת מ"מ יש לומר דאם ירצה רבי יוסף הדר בתוך הבתים בתורת שכירות ליקח הבתים הוא קודם לאחר וראוי ליתנם לו בערך אשר יתנו אחרים דשייך ביה דינא דבר מצרא דהרב ב"י ז"ל בח"מ בסוף סי' קע"ה כתב דכל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא אי הוי מצרן או לא אחר שמכר המוכר אין להוציא מיד הלוקח אבל קודם שמכר אומרים למוכר שימכור למצרן כיון דאין הלוקח מוחזק טפי שייך מצרן בההיא ארעא מהלוקח וכיון שכן הרי כתב הוא שם דאיכא פלוגתא דרבוותא אם השוכר קודם בקנית הבית לאחר ואע"ג דפסק שם וכתב הילכך במקום דכל הנך רבוותא סברי דאין המלוה יכול לעכב מלמכרה לאחר ה"ה לשוכר שאינו יכול לעכב ע"כ האי עיכובא הוי דוקא אחר שלקח הלוקח אבל קודם שלקח ודאי דיכול לעכב שהוא קודם מפני שהוא מצרן טפי וכמו שכתב בסוף הסימן דאם לא תאמר כן נמצא דבריו סותרים זה את זה: איברא דעדיין קשה לי טובא שכתב שם מעשה בא לידי בבית וחנות תחתיו וכו' וכתב שם בסוף התשובה ואפי' קנאו שוכר הבית יוציא שוכר החנות מידו מטעם מצרן וכן אם שוכר החנות קנה הבית שוכר הבית מסלקו מטעם מצרן משמע דאפי' קנה הלוקח השוכר מסלקו מטעם מצרן והוא הפך מה שכתב למעלה דאחר שקנה הלוקח אין השוכר יכול לסלקו מטעם מצרן וכמו שכתבתי לשונו וכן בסוף הסי' כתב שאחר שקנה הלוקח נקרא הלוקח מוחזק וכדכתיבנא לעיל. ואולי יש לומר ליישב דעת הרב דההיא עובדא דבית וחנות היה הא' בתוך הבית והאחר בתוך החנות וכיון שכן נקרא בעל הבית מוחזק בביתו ובעל החנות בחנותו אע"ג דבקרקע לא שייך תפיסה היינו לגבי מאריה קמא דארעא בחזקתו היה ולא שייך גביה תפיסה אבל לגבי לוקח דלא הוי מאריה קמא מקרי שוכר מוחזק כיון שהוא בתוך הבית ואפילו אחר שקנאו הלוקח יוציא מידו השוכר ובעובדא שכתב גבי מי שהשכיר ביתו ואחר כך מכרו לאחר והשוכר רוצה לקנות הבית איירי שאין השוכר בתוך הבית ובהא הוא דכתב בסוף הסימן דאינו מוחזק אחר שלקח הלוקח משום דאינו בתוך הבית ואף על פי שאלו הדברים היו צריכים ביאור ולא היה לו לרב בית יוסף לסתום דבריו כל כך מכל מקום מוכרח אני לפרש כן ליישב דבריו שלא יסתרו זה לזה ובין כך ובין כך למדנו דכל זמן שלא מכר המוכר השוכר שהוא בתוך הבית קודם לכל אדם וראוי שיתנו לו הבתים מדין מצרן ואם קנה על פי הדרכים הנזכרים למעלה זכה במקחו הנראה לעניות דעתי כתבתי וחתמתי שמי: הצעיר וקטון חייא אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה. קנא מה נמלצו לחכי דברי פי חכם חן טובינ' דחכימי מרגינתא דלית בה סימי החכם הותיק חשוב ונעלה נר"ו דלה מים מבורות עמוקים מתוקים מדבש ונופת צופים ואגב גררא באתי לתרץ הקושיות אשר נתקשו אצלו. הקשה דהרב בעל הטורים בסוף הלכות קנין קרקע בח"מ כתב מקנה לישראל בנתינת המעות ובדיני יין נסך סי' קל"ב כתב לפיכך ישראל שמוכר יין וכו' כיצד יעשה יקח ממנו המעות שאין מעות קונות בגוי עד שימשוך ע"כ נראה דבעי משיכה בגוי הפך הנאמר בהלכות קנין קרקע ויש לי לומר דאזיל לטעמיה שכתב בי"ד סי' ש"ך גבי בכור דצריך לצאת ידי רש"י ור"ת וכיון דאיכא איסורא אזלינן לחומרא ה"נ גבי יין נסך אזלינן לחומרא וצריך ליתן המעות במתנה כיון דאיכא מ"ד דמעות אינם קונות בגוי דהיינו ר"ת אבל לענין דינא דמקח וממכר ס"ל לטור כהרמב"ם ז"ל דאע"ג דקיי"ל כר' יוחנן דדבר תורה מעות קונות וכדפסק, בהלכו' קנין מטלטלין מ"מ גוי קונה ומקנה מטלטלין במעות או במשיכה וכדנתן טעם לדבריו פרק א' מהלכות זכיה ומתנה ולדבריו הסכים הרשב"א הביאו הרב ב"י בטור י"ד סי' קל"ב ומפני כן כתב בהלכות קנין קרקע דקונה במעות גבי גוי: עוד הקשה דהרב הנמוקי בפרק הזהב כתב במטלטלי' של גוי דאינו קונה אלא במשיכה ובפרק ח"ה גבי נכסי הגוי הרי הם כמדבר וכתב וה"מ דאמרי' דוקא במקרקעי אבל במטלטלים כיון דדבר תורה מעות קונות קונה בגוי אעפ"י שלא משך ע"כ ודחק עצמו בתירוץ קושיא זו. ולי נר' דמ"ש בפ' הזהב הוי סברא דידיה ומ"ש בפ' ח"ה הוא סברת המפרשים ז"ל שכן כתב בדין הקודם והעלו המפרשים ז"ל ואח"כ כתב דין זה והוא נמשך עם הקודם שהכל הוא מדברי המפרשים ז"ל: עוד כתב דהרב מהריק"א ז"ל בפי' כסף משנה בה' ע"ז פ"ז כתב גבי הלוקח גרוטאות מן הגוי וז"ל וכתב רבינו טעם וכו' דאלת"ה הוה קשיא ליה דהא משיכה בגוי קונה אבל בנתן מעות ומשך דלא קשיא מידי לא חשש לכתוב הטעם ע"כ. ונראה מדבריו דנראה לו דע"כ ט"ס נפל בספרים וצ"ל כדברי הרב ז"ל אבל בנתן מעות ולא משך דלא קשיא ליה מידי לא חשש לכתוב הטעם וכן העתיק הוא לשון הרב כסף משנה ומפני כן השיג עליו דאשתמיטתיה מה שכתב רבינו בפרק א' מהלכות זכיה דגוי קונה בדמים וכאן כתב דבנתן מעות ולא משך דאינו קונה הגוי בדמים לא חשש לכתוב הטעם והוא הפך מה שכתב בפרק א' מהלכות זכיה. ולי נראה דאין כאן ט"ס בדברי הרב כסף משנה ודבריו נכונים וה"ק דלא הוצרך רבינו לתת טעם בנתן מעות ומשך דאמאי יוליכם לים המלח משום דהא ודאי סברא היא דכיון דנתן מעות ומשך הא איכא קנין גמור ולכך. יוליכם לים המלח אבל במשך ברישא דאיכא קנין דקשיא ליה כיון דאיכא קנין אמאי לא יוליך הוצרך לתת טעם מפני שהוא כמקח טעות וה"ה גבי נתינת דמים שצריך טעם זה אלא כתבו רבינו גבי משיכה דהוה ס"ד למימר דליכא מקח טעות גבי משיכה כיון דכבר משך וראה ועדיף טפי משיכה בלא מעות ממעות בלא משיכה וכדכתב הרב עצמו שם וא"כ כתב קושיית האעפ"י במשיכה שהוא יותר חזקה שם ותירצה ומינה נלמוד לנתינת מעות. עוד כתב לתרץ דברי הרמב"ם דסובר דקונ' גוי במעות או במשיכה דהברייתא דנתנה לסיטון מעל דאמרי' בפרק הזהב איירי בסיטון גוי ואחר שהתיר רבי את השמן ודלא כתוס' דאי בישראל כיון דמחסרה משיכה דרבנן תקינו משיכה לא מעל אעפ"י שנותן מעות דתקנתא דרבנן מפיקא מידי מעילה הפך מה שכתבו התוס' בע"ז דף ס"ג ד"ה והא מחסרה משיכה דהרמב"ם חולק עליהם וקשיא לי כובא על זו דא"כ מה הקשו בפרק הזהב דקשיא לר"ל ממתניתין דסיטון הא כדמוקי לה רבי יוחנן בסיטון גוי ה"נ מוקי לה ר"ל: עוד הקשה על מה שכתב הרא"ש בפרק הגוזל קמא גבי הנותן מעות לשלוחו ליקח חטים וכו' ואע"ג דרבי אבא משני הך משנה אליבא דבני מערבא דמריהטא דשמעתא לא משמע הכי אלא רבי אבא לקיים דברי רבי יוחנן בא וכן כתב מהרי"ק בשם בעל התרומות בטור א"מ סי' צ"ח גבי דין וכתב הרמ"ך הא דאין בעל חוב. ונ"ל לומר דהרא"ש מפרש שמעתא כפי' התוס' שפי' דכי מתקיף אפילו חטים וחטים נמי הכי קאמר מאי קושיא דבני מערבא ע"כ ברייתא איירי בהודיעו דאי לא כן אפילו חטים וחטים נמי וא"כ מודה האי דמתקיף לדינא דבני מערבא דבעינן הודעה אלא דאומר דאין כאן קושיא משום דברייתא איירי בהודיעו ורבי אבא אתא לקיים האתקפתא וכיון שכן ברייתא איירי בהודיעו ודינא דבני מערבא קושטא הוי דגבי כסות אשתו ובניו צריכים לטעמא דכל המקדיש וכו' דבעינן הודעא וא"כ קיימא דינא דבני מערבא לפי המסקנא ולכך הקשה הרא"ש אבל בעל התרומות סובר דעיירות דשמעתא הוי דהאתקפתא בא לדחות דברי בני מערבא דלא בעינן הודעא וכיון דרבי אבא לקיים האתקפתא בא נדחו דברי בני מערבא: עוד הקשה על דברי רבינו ירוחם ז"ל דבנתיב כ"ז משמע דאית ליה דהנותן מעות למחצית שכר לחברו וחברו זה זקף עליו במלוה ואמר בפני עדים לעצמי אני קונה נעשה גזלן על המעות והכל שלו אף עפ"י שלא שינה אבל בנותן מעות לשלוחו ליקח משמע דאית ליה גריעותא דדוקא היכא דשינה כגון שאמר ליקח חטים ולקח שעורים מהני היכא דזקפן בפני עדים אבל אם לא שינה לא וכ"כ בהדיא בנתיב כ"ז בתחלתו וכתב שם כל זה מיירי שנתן בתורת שליחות כי למחצית שכר כתבתי בשותפין משמע דאית ליה חלוק זה ובנתיב ח' בדיני רבית ח"ג כתב דברי הרי"ף ז"ל וכתב עליהם ונר' דוקא שלא שינה וכו' הרי דבמחצית שכר