לחם רב (ל"לחם משנה") קיז

הנז' קיימת ביד יורשי לוי יען לא פרע ראובן בחייו הסך הנזכר ללוי הנזכר ושכר אדוננו כפול מן השמים: תשובה מכירה זו יש צדדים לכאורה לבטלה הצד הא' שלא הרשה ראובן לשמעון אחיו אלא על חלוקת החצר אבל שימכור חלקו בשביל חוב אחר שהיה חייב הא מילתא אחריתי ולא נכנס בהרשאה והא ודאי לאו מילתא היא דכיון דכתוב בהרשאה כמה לישני ליפות כח המורשה וסיים בה באופן שכל מה שיעשה שמעון הנז' על ענין הנז' כאלו נעשה ונגמר על ידו א"כ כל מה שעשה שמעון בענין חלוקה זו הכל הוא עשוי וא"כ הוא ראה שלענין גמר החלוקה צריך שימכור על תנאי כמו שעשה דאל"כ לא היה בא הדבר לידי גמר כי לא היו רוצים לתת חלקו לראובן אלא בזה התנאי וכמו שהתחיל בלשונו או טומאדו טו פארטו די איל קורטיגו בזה התנאי וכו' כלומר דאם לא היה התנאי ההוא לא היה לוקח חלקו של ראובן ונרא' לו כדי להשקיט המריבות וריבות לעשות כך א"כ ודאי שהוי עשוי: הצד הב' לבטלה דנרא' לכאורה כתב שמעון כסותר את עצמו שבתחלה כתב שהם ביד לוי אשטה קי לי פאגי אחי ראובן משמע שהם משכונה בידו ואחר כך כתב שמוכר לו מכירה גמורה אך בזה התנאי וכו' והא ודאי נמי לאו מילתא היא דאין זו סתירה דלמטה ביאר שהענין שאמר למעלה אינו רצה לומר משכונה ממש אלא ענין מכירה על תנאי וזהו שאמר למעלה שהם בידו עד אשר יתפרע מראובן כלומר דכיון דעל תנאי הם נמכרות עד ח' שנים נמצאו שכל אלו הח' שנים כמשכונה הם בידו וכבר נודע שכל היכא דאנו יכולים ליישב שתי הלשונות שלא יסתרו אהדדי מיישבינן וכמו שאמרו גבי ספל וקפל כתבו הטור בסי' מ"ב דאם אפשר לתלות המחק בזבוב תלינן וכן גבי מן וחנני כל שכן כאן דעדיף מהתם דאפשר ליישב ולפרש לשון ראשון כלשון אחרון ואפילו תאמר שלשון אחרון פליג אראשון הא קיי"ל דאזלינן בתר התחתון וא"כ אין לבטל המכירה מטעם זה. הצד השלישי לבטל מכירה זו משום דאפי' דנימא דהמכירה קיימת על תנאי שלא יפרע לו ראובן תוך ח' שנים דילמא פרע לו ראובן ונתבטלה המכירה דאע"ג דהר"ן כתב בפרק מי שאחזו וז"ל ולפי זה משמע דהאומר לחברו אני נותן לך כך וכך על מנת שתעשה דבר פלוני על המקבל להביא ראיה שקיים תנאו אבל אמר על מנת שלא תעשה על הנותן להביא ראיה שביטל תנאו ע"כ. וא"כ משמע לכאורה בנ"ד דלבטל המכירה צריך קיום מעשה שיפרע המעות א"כ עליו להביא ראיה שקיים המעשה וכל זמן שלא הביא ראיה המכירה קיימת לא היא דהר"ן כתב שם דהיינו דוקא כשהתנאי תלוי ביד המקבל אבל כשהתנאי תלוי ביד אחרים או ביד הנותן לא שהרי באם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש חיישינן שמא יבא ולא שריא לאנסובי ואפילו לאחר י"ב חדש אלא צריך שיאמינה שלא בא ואפילו להרמב"ם ז"ל דסובר בפ"ט מה' גרושין דלאחר שנים עשר חדש שריא הא יהיב טעמא שאין דרך בני אדם לבא בצנעא אבל בנ"ד אמרי' ודאי שדרך בני אדם לשלוח מעות ע"י שליח ולפרוע מה שהם חייבין וא"כ חיישינן שמא פרע כי היכי דחיישי' התם בגט שמא בא דהא הר"ן ז"ל מדמי להו אהדדי וכי תימא הא אית לן חזקה דאין אדם פורע בתוך זמנו וכיון שמת זמן הרבה קודם השלמת הח' שנים לא אמרי' שפרע כיון דעדיין יש לו זמן הא לאו מילתא היא דאין זה פרעון חוב אלא שרוצה לפדות חזקתו מיד הקונה אותה וכדי שתחזור חזקתו אליו ממהר לפרוע כל מה שיוכל א"כ מן הצד הזה יש לנו לבטלה: הא נמי לא ברירא לי דכיון דכתוב שם מסודר וכו' ונאמנות וכו' א"כ הרי המכירה היא עשויה מסודרת בכל חזוקי סופר וגם נאמנות שנותן לקונה וכיון שנתן לו נאמנות נאמר דיועיל לזה דכל זמן שיאמר שלא נפרע שיהא נאמן על כך דאל"כ למאי האמינו ואפילו שיש צד אחר שתוכל לומר שהאמינו לצד ההוא כיון שכתוב נאמנות וכו' ר"ל הנאמנות הסתם המורגל לכתוב בכל השטרות נאמר דמועיל לכל הטענות: וראיתי להרב מורי ורבי ז"ל שכתב בתשוב' דכשכתוב בשטר ונאמנות וכו' נותנים כח הנאמנות גמורה לו ולבאי כחו עליו ועל באי כחו כשני עדים כשרים כדרך הנאמנות הרגיל לכתוב בשטרות היותר מקויים והיותר חזק דלהכי כתבו שתים וכתב וכו' לעשות נאמנות מאושר ומקויים ועוד דבנ"ד כתוב מסודר וכו' דהיינו מסודר בכל חזוקי סופר ואפילו נאמר שהוא נאמנות סתמי כולל לכל הדברים וא"כ אין לבטל המכירה מן הצד הזה אדרבה נוכל לומר לכאורה דאפילו שיתנו יורשי ראובן המעות ליורשי לוי לא תתבטל המכירה דהכי כתב רבינו ירוחם בשם הרשב"א וכ"כ הרב ב"י בח"מ סי' ר"ז בשם הריטב"א דמתנה ע"מ שתתן לי עד זמן פ' ומת המקבל תוך הזמן אינו נפטר אעפ"י שיתן ליורשו כי לי ולא ליורשי כדאמרי' בפ' מי שאחזו וכן אתה תתן ומת קודם שנתן לא קיים התנאי דאתה תתן משמע ולא יורשיך ע"כ: איברא דקשה דלעיל כתב הרב ב"י בשם הרשב"א לכאורה הפך מזה שכתב שם כתב הרשב"א ז"ל בתשובה מה שנחלקו בו רשב"ג ורבנן באומר הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי ק' זוז דאמרי' בפרק מי שאחזו דפליגי בלי ולא ליורשי כו' היינו משום דמסתמא בדוקא אתני משום דאיהו צריך להו אבל האומר לחברו שדה זו נתונה לך במתנה ע"מ שתתן ק"ק זוז ומת בניו נותנין לו לאחר מותו שלא היתה ההקפדה שיתן הוא אלא שינתנו ע"כ משמע דהוא מחלק בין מקבל לנותן דכשאמר ע"מ שתתן לי ודאי דקפיד שיהא הוא המקבל מפני שצריך להם אבל בנותן אעפ"י שאמר ע"מ שתתן לא קפיד דמה לו שיתן הוא או אחרים ומה שכתבתי לעיל בשם רבינו ירוחם בשמו הוא בהפך וא"כ קשו דבריו אהדדי. אלא שנראה לי לומר דבשלמא ע"מ שתתן לי אין כאן לשון מיותר דלי אצטריך לומר למי יתן דאם יאמר ע"מ שתתן היה אפשר לומר שיתן לאחר ולכך הוצרך לומר לי ואעפ"י שאין שם לשון מיותר אמרי' בגמ' לי ולא ליורשי דקפיד משום דהוא צריך למעות אבל במקבל כשיאמר על מנת שתתן לי אע"ג דמשמעות שתתן הוא שיתנו נאמר דלא קפיד בהכי כיון שאין סברא כ"כ להקפיד בנותן כיון דבאו לידו המעות מה לי שיתן הנותן או שיתנו בניו אבל כשאמר אתה תתן הרי מלת אתה הוא מיותרת ובודאי דאמר אתה לענין קפידא שיתן הוא ולא בניו וחזר מלת אתה שהיא מיותרת לענין הנותן במלת לי אף על פי שאינה מיותרת לענין המקבל זה נראה ליישב דברי הרשב"א ז"ל. אם כן נאמר ג"כ בנ"ד דכיון דמתו המוכר והלוקח. ובתנאי כתוב נו לי מאנדארי וכו' או נו לי פאגארי וכו' שצריך שיהא המקבל חי כדי שיפרע לו ואע"ג דלא קפדינן בנותן כל כך כמו שכתבתי בדברי הרשב"א כיון דאין כאן יתור לשון מ"מ קפדינן במקבל דכיון שמת אעפ"י שיתן המעות ליורשיו לא נתבטלה המכירה והרב מוהר"י אדרבי בפסקיו סי' פ"ז כתב גבי אחד שנתחייב למכור חנות לאחר ומת שאינו מחויב למכור ליורשיו יע"ש כך היו נראים הדברים לכאורה. אך אמנה לפי האמת מכירה זו היא בטלה בעיני שיש בה איסור רבית דכיון דמכר על תנאי שכשיתן לו המעות שחייב לו תתבטל המכירה א"כ נמצא ששכירות הבתים שאכל בתורת רבית הוא מהלואת המעות וכבר כתב הרשב"א בתשובה הוזכרה בב"י ח"מ סי' ר"ה וסוף סי' ע' דראובן שמכר קרקע לשמעון וכתוב בשטר המכירה שכל זמן שיפרע לו אותו מנה שחייב להחזיר לו שטר מכירה וכו' דהמכר אינו מכר וכו' וההוא שטרא חספא בעלמא ונאמן לומר פרעתי והביא ראיה לדבר יע"ש א"כ בנ"ד ג"כ מכר זה באיסור נעשה ושטר זה לא נתן לכתוב וה"ל כמאן דליתיה וחזר הדבר להיות מלוה ע"פ שחייב ראובן ללוי י"ב אלפים לבנים מחשבונותיו ואימור שמא פרע והחזקה היא בחזקת יורשי ראובן: וכ"ת הרי בנ"ד לא כפל תנאו והרא"ש כתב דבין בממון בין באיסור אפי' במעכשיו בעינן כפל תנאי כמו שכתוב בספר א"ה סי' ל"ח א"כ כיון דבנ"ד לא כפל התנאי נמצא דהמכר מכר והתנאי בטל והחזקה בחזקת יורשי לוי לא היא דהרי"ף אית ליה דבממון לא בעינן תנאי כפול והרשב"א בתשובה מסכים עמו הלא היא כתובה בספר ח"מ בבית יוסף סי' ר"ז ורבים מהאחרונים הסכימו כן כדכתב ה"ה בהלכות אישות וגם הרשב"א כתב שם הדין ברור מפי רבותינו שאין הלכה כרבי מאיר דבעי תנאי כפול אלא שהחמירו בגיטין ע"כ וא"כ כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא דלמ"ד דהוי תנאי אין המכר מכר דהוי באיסור ולמ"ד דלא הוי תנאי הוי מכר א"כ אמרי' אוקי ארעא בחזקת מאריה קמא שהיא בחזקת יורשי ראובן וא"כ עלה בידינו שהדין עם יורשי ראובן. אבל הוגד לי כי המורשה נתחייב ללוי בשטר כתוב וחתום בעדים והאמינו שכל זמן שלא יפרע לו ראובן המעות שחייב לו שהוא מחוייב בעדם וא"כ הוא ודאי שהדין עם יורשי לוי ואין לומר שילקה המורשה בכך והוא יפרע מביתו דהא בהרשאה נתן לו כח מספיק בכמה לישני שכל מה שיעשה הוא כאלו עשאו ראובן עצמו וכיון שעשה זה לצורך החלוקה ההיא הוי כאלו עשאו ראובן עצמו דהוא עשה מה שהיה נראה בעיניו שהיה טוב לענין החלוקה להביאם לידי גמר וכיון שכן יפרעו יורשי ראובן הי"ב אלפים ויטלו חזקתם הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר וקטון חייא אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: קנ שאלה מעשה שהיה כך היה שבא בפנינו עדים ח"מ ה"ר אהרן פינטו וה"ר יוסף קארו יצ"ו על ענין הבתים שירש ה"ר אהרן הנז' מאחיו נ"ע ונתפשר עם ה"ר יוסף הנזכר שיתן ה"ר יוסף לה"ר אהרן כ"ב אלפים לבנים שישתמש מהם ה"ר אהרן וה"ר יוסף הנז' ישתמש מב' בתים עליות עם קוזינה א' עליה ועוד קוזינה א' תחתונה ובשומענו התנאים הנז' אמרנו שאינם יכולים לעשות הענין שהוא רבית קצוצה ממש וכששמעו הדבר נתפשרו באופן אחר שעשו מכירה גמורה כדין וכהלכה בבתים הנז' ואח"כ נתחייב ה"ר יוסף הנזכר שבסוף ג' שנים רצופים כל זמן שה"ר אהרן ידרוש מה"ר יוסף הנז' שימכור הבתים הח' שיתחייב למוכרם תיכף בלי ערעור ופקפוק ותיכף הוציא ה"ר יוסף הנז' ונתן בידינו סך מאה וחמשי' גרושושי' ובאותם המעות לקחנו וקנינו החלק מאחיו של ה"ר אהרן הנז' שהוא ה"ר דוד פינטו כדי שיגמור ה"ר אהרן הנז' תנאו עם ה"ר יוסף הנז' והוא שעבר בפנינו ולראיה כידו חתמנו פה אישקופיי"א ביום פלוני וקיים פלוני עד. ועתה שאל השואל אם יש ביד המוכר כח להעביר הבתים מיד הקונה הנזכר ומה גם עתה שהוא יושב בבתים מקדמת דנא בתורת שכירות ועדיין הוא בתוך הבתים יורנו מורנו מורה צדק מה יהיה משפט הבתים ומה' יהיה משכורתו שלמה: תשובה ידוע הוא דיש ד' קנינים לקרקע כסף ושטר וחזקה וקנין ובאתרא דכתבי שטרא כי הני מקומות דידן כסף לא מהני בלא שטר וכן שטר לחוד לא מהני בשום מקום במכירה עד שיתן את הדמים כדאמרי' בפ"ק דקדושין וחזקה לחודא דאתר' דכתבי שטרא דעת הרמב"ן הוא דלא מהניא כדכתב הר"ן בשמו בפ"ק דקדושין והרב הגדול מורי ורבי ז"ל בפסקיו הא' סי' רנ"ח כתב דדעת הרמב"ן נגד רוב הפוסקי' קמאי ובתראי אלא שמ"מ מצאנו להרמב"ן חבר הריטב"א בחדושיו בפ"ק דקדושין שסובר כן: