לחם רב (ל"לחם משנה") קטז

בלשון חיוב חייב דקנין מילתא אלימתא היא ומתקן הענין וכאלו מחייב עצמו באותו הדבר שאמר ליתן וכו' א"כ משמע מהתם דקנין מהני לעשות הלשון לשון חיוב ואיך כתב בתשובה האמורה דקנו למכור לא מהני אלא שיש לחלק לזה בין נתינת מעות לחיוב למכור דבנתינת מעות הקנין מתקן כאלו מחייב עצמו על המעות ליתנם אבל המכירה דהוי דבר שאינו נתפס בקנין אין לומר דהקנין עושה כאלו מחייב עצמו למכור דדמי לקנו מידו שיהלך או שישתתף שכתב הטור בסי' קנ"ז בשם הרמ"ה דאיכא מרבוותא דסבירא להו דאף על גב דקנין לתת מהני מ"מ קנין להלך או לחלוק הוי דברים בעלמא: מ"מ למדנו בנדון דידן דלדעת הרשב"א ז"ל דהוי קנין דברים דלא מהני כך היו נראים הדברים לכאורה. אבל לפי האמת נראה לי דדעת הרשב"א דעת יחיד אפילו בנדון דידיה ומה גם בנ"ד דאפילו הרשב"א יודה כמו שנבאר בע"ה וטעמא דהרי הרמב"ם בפ"ח מהלכות מכירה כתב ההיא עובדא דההוא גברא דאמר לחבריה אי מזביננא ליה להאי ארעא וכו' כסתמא וז"ל שם האומר לחברו כשאמכור שדה זו הרי היא מכורה לך מעכשיו במאה זוז וקנה מידו על כך ולאחר זמן מכרה לאחר במאה קנה הראשון ע"כ. ולא הזכיר שהחזיק בקרקע אלא קנין ומעכשיו לחוד ואפילו בהא דהצריך מעכשיו כתב הרב בית יוסף ז"ל דהוה משמע ליה דטעמא דבעי מעכשיו משום דלא ליהוי קנין דברים ושאח"כ ראה בעיטור שאין הטעם אלא משום אסמכתא וכן הטור בסי' ר"ו כתב בסתם הדין ההוא ולא הזכיר שהחזיק בקרקע. גם הרי"ף בפרק בית כור הביאו בסתמא ושאר הפוסקים משמע דס"ל דבקנין ומעכשיו לחוד סגי דלא כהרשב"א ז"ל וא"כ בנ"ד דאיכא קנין ומעכשיו לכולהו רבוותא מהני והטעם דמעכשיו מסלק טעם קנין דברים כדהוה סלקא דעתיה הרב ב"י או אפשר דאין צריך מעכשיו אלא לסלק אסמכתא וקנין למכור לא חשיב ליה קנין דברים כמו מי שקנו מידו שילך וכו': ועוד אני אומר דאפילו הרשב"א ז"ל יודה בנ"ד דכתיב ביה לשון חיוב שכתוב בשטר נתחייבו וכו' דהרי כתב הטור בסימן קנ"ז בשם הרמ"ה אבל אם קנו מידו לתת כך וכך או לבנות וכו' שאין קנין נופל על החיוב א"כ היכא דאיכא לשון חיוב כשטר אפשר לומר דהרשב"א ז"ל יודה דהקנין נופל על לשון חיוב וראוי לנו לחלק ולומר כן כדי דלא נשוייה להרשב"א חולק כל כך על שאר הפוסקים ונאמר דס"ל דאפילו לשון חיוב לא מהני דאפושי במחלוקת לא מפשינן ואפילו תחלוק על זה פוק חזי מה עמא דבר שנהגו לעשות שטר חזרה כזה בכמה מכירות ודנין על פיו א"כ משמע דנהוג עלמא כדעת שאר הפוסקים דלא כהרשב"א ז"ל: ומ"מ קשה קצת על מה שכתבתי דמודה הרשב"א דהיכא דהוי לשון חיוב מהני א"כ בפרקא קמא דכ"כ כשהקשו שם גבי רצו לחלוק קנין דברים בעלמא הוא אמאי לא משני שנתחייבו לחלוק וקנו מידם דשייך קנין על לשון חיוב כדכתיבנא ואפשר דהכא בלמכור מהני לשון חיוב אבל לחלוק לא מהני דהתם גריע יותר וק"ל: עוד יש טעם אחר לפקפק בנ"ד משום דמ' סול ובעלה לא מיחו כמה שנים שהחזיקו הקוני' ולא אמרו להם שיש עליהם חיוב זה וא"כ נאמר דטוענין ללוקח דאולי חזרו מ' סול ובעלה ולקחו מהקונים שמכרו להם ונתבטל שטר החזרה ולא לקחו מידם השטר חזרה דלא איכפת להו כיון שחזרו למכור להם ואח"כ מכרו לאחרים מ' סול ובעלה מכירה גמורה וחלוטה בלי שום תנאי חזרה כלל ומאותם האחרים קנו אלו הקונים ומפני זה לא מיחו בידם כ"כ שנים: והא ודאי לאו מילתא היא כיון ששטר תנאי החזרה ביד מ' סול ובעלה ויש בו נאמנות ודאי שהיא נאמנת לומר שמעולם לא נתבטל השטר הנזכר שהרי הוא בידה והאמינוה אלו שקנו ממנו ובריש הלכות חזקת מטלטלין כתב הטור ענין דומה קצת לזה סימן קל"ג בשם רבינו יונה ז"ל שאם בא מערער ואמר חפץ זה שבידך אני הפקדתיהו לשמעון ואמרתי לו אל תחזירהו אלא בעדים ואין עדים שהחזירו שהדין עם המערער וא"כ בנ"ד נמי תאמר מ' סול קרקע זה שבידך אני מכרתיהו למי שמכרו לך ועשה לי שטר חיוב להחזירו וכל זמן שהשטר בידי אני נאמנת עליו לומר שלא נתבטל השטר וכיון שכן אני נאמנת לומר שמידו בא לידך כמו בחפץ דנאמן לומר לסברת רבינו יונה ואף על פי שהטור תמה שם עליו היינו משום דהנפקד היה נאמן לומר החזרתיו בפני פלוני ופלוני והלכו למדינת הים אבל בנדון דידן אינו נאמן מי שקנה ממ' סול לומר נתבטל שטר החזרה משום דתאמר לו שטרך בידי מאי בעי ועוד דהרי יש בה נאמנות בשטר כדכתיבנא: ועוד דאעיקרא דדינא פירכא דמאיזה טעם אתה בא משום שלא מיחתה מ' סול עד עתה בקונים הנזכרים הא לא איכפת לן מידי דהרמב"ם ז"ל כתב בפרק י"א מהלכות טוען שטעם החזקה הוא מפני שאומרים לו לשמעון אם אמת אתה טוען שלא מכרת ולא נתת למה היה זה משתמש בקרקעך שנה אחר שנה וכו' אבל בנ"ד אין זה משתמש בקרקעו כדי שימחה בו דכל זמן שאינו מביא מעותיו לחזור ולקנות אין זה קרקעו ועד עתה לא היו לו מעות לחזור, ולקנות והיה מניחו להשתמש דלא היה לו דין עליו דקרקעו של אוכל פירות הוא ודבר זה פשוט בעיני מאד ולא הוצרכתי להאריך כ"כ בזה אלא מפני שזה ימים ראיתי חכם א' שנפלה בטענה זו לזכות לקונים ולא נראו דבריו בעיני מהטעם שכתבתי: הכלל העולה דזכתה מ' סול בדינה עם המוכר הראשון שקנה ממנה שיחזיר לה מה שמכרה בתת כסף מקנתה וכיון שזכתה עם המוכר הראשון זכתה נמי עם הבאים מכח המוכר הראשון דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו וכמו שכתב הרב מהר"י קולין ז"ל בשרש כ' בענין כיוצא בזה שנתחייב שלא למכור כי אם לפלוני ומכרו לאחר יע"ש: ועוד דבשטר החזרה כתוב דהבאים מכחו חייבי' להחזיר לה המקנה ההוא לכן זכתה בדינה ולהיות שהקונים הוציאו הוצאות רבות בחצר ובגן טוב הדבר שיפשרו ביניהם ואיש על מקומו יבא בשלום הנראה לע"ד כתבתי וחתמתי שמי. הצעיר וקטון חייא אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: קמח שאלה ראובן ואשתו היו חייבים איזה סך מעות לשמעון וראובן ברח הלך לו כי אין לאל ידו לפרוע החוב ועודנו חוץ לעיר בא שמעון ותבע חובו מאשת ראובן ודחקה ביותר והיה רוצה להוליכ' בעש"ג ולשים אות' בבית האסורים באופן שנפל אימת ב"ת עליה ע"כ בראות' כי כלתה הרעה שרצונו של שמעון לשומה בבית האסורים הוכרחה ע"כ שלא בטובתה למכור לשמעון הב"ח הנז' חזקת חנות א' אשר לראובן בעלה מנחלת אבותיו לחשבון החוב הנזכר ועתה בא ראובן ושואל משמעון חזקתו שרוצה לפרוע אליו כל חובו משלם במעות מדודים ואין רצונו במה שמכרה אשתו בטענ' שאין רשות לאשה למכור דבר בחיי בעלה שלא ברשותו ורצונו ובפרט היותו חזקת קרקע מנחלת אבותיו וגם בטענה שהיתה אנוסה שמוליכ' בעש"ג ולכן מכרה ע"כ שלא בטובתה לכן יורנו מורנו המורה לצדקה אם חייב שמעון לחזור החזקה למריה קמא אחר שפורעים אליו במעות כל חובו ומה' תהי' משכורתו שלימה: תשובה דברים פשוטים אני רואה כאן דודאי אין המכירה מכירה דאפילו במוכרת למזונות אמרינן בפרק אלמנה ניזונת דבעינן שלשה הדיוטות דהיינו תלתא גברי דבקיאי בשומא להרמב"ם והרי"ף והרא"ש ז"ל כמבואר באבן העזר סי' צ"ג ואם מכרה שלא בפניהם איכא רובא מרבוותא דסברי דהמכר בטל כל שכן בנ"ד דלא מכרה למזונות דודאי עכ"פ צריך בבית דין גמור אפי' שנודה שהמכירה מכירה דע"כ לא קא אמרי התם דלא בעינן ב"ד גמור אלא הדיוטות למזונות דאין לה לישב ולהתענות עד שיזדקקו לה בית דין וכן לכתובה משום חינא אבל היכא דליכא הך טעמא ודאי דצריך ב"ד גמור. וא"כ ברד דאפילו ג' הדיוטות בקיאי בשומא לא הוו כאן פשיטא דלכ"ע אין המכירה מכירה ובר מדין ודאי דאפילו בפני ב"ד אין לה כח למכור בנכסי בעלה דלמזונות ודאי יש לה כח מטעמא דכתיבנא אבל לפרוע חוב בעלה מה לה למכור בנכסי בעלה ואם שמעון דחקה אותה ונאמר דמפני זה מכרה הא דא ודאי תברא דשלא כדין דחק אותה דא"א אין יכול לדוחקה כיון שאין לה נכסים שהכל משל בעלה ואפילו שבועה איכא מרבוותא דאמרי אין משביעין אותה כדכתב הטור בח"מ סימן צ"ז אלא לכשתתאלמן או תתגרש תשלם ומה לו אצל אשת ראובן והיה לו לשמעון לילך אצל ב"ד ויכתבו אדרכתא על נכסיו אחר התראה ואח"כ יעשו לו שומא כמבואר בדברי הטור הלכות גביית מלוה אבל מכירת האשה בלא כתיבת אדרכתא ובלי שומת ב"ד ודאי דאיני רואה בה ממש ועוד אפילו גבי שומא דבנ"ד לא ברירא מילתא כולי האי דשומא הדרא לעולם ואפילו נתייקרו הקרקעות אח"כ איכא מרבוותא דאמרי דאין משלם לו אלא חובו לבד וכדכתב הטור בח"מ סי' ק"נ: הכלל העולה בנדון דידן דפשיטא ופשיטא דאין מכירת האשה כלל: הק' אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: קמט שאלה ראובן שמעון לוי ויהודה אחים ירשו מאביהם חצר ובתים וכשבאו לחלוק נפלו ביניהם הפרשים והרשה ראובן את אחיו שמעון לעמוד בדין עם לוי ויהודה על ענין חלוקת החצר הנזכר וזה לשון שטר ההרשאה בקצרה בפנינו וכו' ראובן מדעתו וכו' מנה והרשה אגב ארבע אמות קרקע לאחיו שמעון ונתן לו כח יפה ויכולת מספיק ורשות שלמה כראוי לעמוד לדין בעדו ובשמו עם אחיו לוי ויהודה על ענין חלוקת החצר פלוני וכו' ולקבל הדין ולהסתלק מהדין ולעשות בענין הנזכר פשרה קרובה לדין או רחוקה מן הדין ועל כל הנ"ל שם ראובן יד אחיו שמעון כידו וכחו ככחו וכו' ומחילתו וכו' באופן שכל מה שיעשה שמעון הנז' על ענין הנזכר יהיה קיים כאלו נעשה ע"י וכו' הכל בקנין גמור וכו' ומכח ההרשאה הנז' בא שמעון ועמד בדין עם לוי ויהודה. על ענין חלוקת החצר בעד אחיו ראובן ונתפשר עמהם וכתב וחתם וז"ל אאון קי איש וירדאד קי טינגו טימאדו פור אחי ראובן שו פארטו די איל קורטיגו איש בזה התנאי קי אישטין אגורה פור חשבון די אחי לוי פאשטה קי אחי ראובן לי מאנדי אשפרוש שנים עשר אלפים, קי לי דיבי קומו יו פרופייו ויאו פור טוש חשבונות פאריסי שיר וירדאד אי טיניר ראוין פור אונדי דיגו קי לאש קאזאש דיטאש אישטאן פור חשבון די אחי לוי עד קי לי פאגי אחי ראובן אי אנשי לו אפירמו יו אי דיגו קומו לאש קאזאש דיטאש טי לאש וינדו מכירה גמורה כדת וכהלכה פור לוש דיטוש אשפרוש ונטל ממני קנין גמור מסודר וכו' ונאמנות וכו' וכל זה מכח הרשאתו אשר יש בידי אך בזה התנאי קוסי בתוך שמנה שני' נו לי מאנדארי או ויציינדו איל דוינטרו אישטי זמן אי נו לי פאגארי דיטוש אש' קי קידה מכירה גמורה בידו ולראות האמת חתמתי שמי. ועתה שאל השואל אם יש כח ביד יורשי לוי אשר גם הוא נפטר לב"ע להחזיק בבתים הנז' מכח המכיר' שמכר שמעון המורשה מכח הרשאתו הנ"ל ללוי אם לא יפרע לו ראובן הסך הנ"ל לסוף הח' שנים שגזר שמעון המורשה אם תהיה המכירה הנז' שרירא וקיימא ביד יורשי לוי כיון שמכח הרשאתו מכר ללוי הבתים הנז' או אם יש טענה ביד יורשי ראובן אשר נפטר לב"ע בתוך הח' שנים לבטל המכירה הנ"ל באיזו טענה בעולם על הכל יבא דבר מורנו מורה צדק על הדין ועל האמת יען שמעון המורשה הנז' מודה ואומר שהמכירה