לחם רב (ל"לחם משנה") קיב

לא קנה בכסף בלתי שטר אבל בחזקה קונה לבדה ע"כ. וה"ה בפ"ה מהלכות מכירה כתב שכן העלה הרשב"א ז"ל והריב"ש בסימן תעיז כתב וז"ל ולזה אמרו המפרשים ז"ל דחזקה קונה בלא שטר אפילו במקום שכותבין את השטר ע"כ משמע דהוא מוסכם מכל המפרשים ודעת הרמב"ן ז"ל דעת יחיד וכבר נודע שאין לומר קים לי כפלוני הגאון היכא שכל חכמי ישראל חלוקים עליו ומשום הכי נאמר דאין לומר בנ"ד אוקי ארעא בחזקת מאריה קמא ויאמרו היורשים קים לן כהרמב"ן ז"ל דחזקה לחודא לא קניא דדעת יחיד הוא כדכתיבנא ומה גם כי הא דחזקות אם יש להם דין קרקע הוי פלוגתא דרבוותא כדכתיב' לעיל ואם הם מטלטלים הרי שמעון הוא תפוס ואוקי ממונא בחזקתיה: הכלל העולה דאם אמר ראובן בלשון לע"ז לי אינפריזינטו לה חזקה חזקתו של שמעון חזקה ונאמן בטענתי' במה שיאמר כיון שאכלה ג' שנים בחיי ראובן במגו דיכול לומר לקחתיה ממנו ואבד שטרי ודוקא שיאמר שמעון שנתנה ראובן ברצונו אבל אם עשה כן מחמת התוגר ודאי דלא מהני וכדכתב הרב מהר"י ן' לב ז"ל בריש כלל ז' ח"א דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתם כל תוגר יתחכם לשאול כן מאת היהודי כשמשכיר לו חצרו וכן אני אומר דא"כ כל תוגר שיוציא יהודי מחצרו יכריחנו לעשות כן אלא ודאי כל מחילה או מתנה שעשה ראובן מחמת דוחק התוגר אינו כלום אלא שעשה כן ראובן מרצון נפשו ואם הדבר כן זכה שמעון בחזקתו ואין ליורשי ראובן עליו כלום אחר שישבע שמעון שהדבר כן כמו שכתבתי. אחרי כותבי ראיתי לרב הגדול מורי ורבי ז"ל שכתב בפסקיו הראשונים סי' רצ"ח כמו שכתבתי שדעת הרמב"ן ז"ל הוא בטל נגד כל הפוסקים איברא דהריטב"א ז"ל בחדושי קדושין כתב בדעת הרמב"ן דחזקה וכסף לא מהני ואפי' שניהם יחד באתרא דכתבי שטרא ומ"מ כתב שם דבמתנה אפילו באתרא דכתבי שטרא חזקה לחודא מהניא וא"כ נ"ד דהוי מתנה אפילו לדידיה מהני חזקה לחודא וא"כ הדין ברור כמו שכתבתי הנלע"ד כתבתי: נאם הצעיר וקטון חייא אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: קמג הן כל יקר ראתה עיני דברי הרב המובהק הכהן הגדול נר"ו ודבריו אינם צריכים חיזוק והאמת עד לעצמו וה' נתן חכמה לשלמה לבד זה מצינא אמינא לאפושי גברי קא אתינא. ואומר כי מדברי השאלה נר' בהדיא דכשמכר ראובן החצר עדיין לא קנה הבית מלוי שכן כתוב בשאלה וראובן מכר חזקת החצר וכו' לשמעון ואח"כ קנה ראובן הבית אשר היה לבדו וכו' ומ"מ אם אחר שהחזיר לוי החצר לראובן קודם שמכרו לשמעון החזיק לוי ג' שנים בדריסת רגל על חצר ראובן לעלות ולרדת בסולמו ודאי דחזקתו חזקה ונאמן בטענה דמכירה או נתינה ואע"פ שמתחלה כשהסיר המחיצה המפסקת בין בתי החצר לבית והסיר הסולם אשר היה מיוחד לבית חוץ לחצר והיה משתמש דרך אכסדרת החצר היה החצר מושכר לו ואפשר היה לומר דדמי לפתח ברשות דכיון דהיה מושכר לו לא חשש ראובן למחות בו וכיון שהסיר המחיצה המפסקת ברשות אינו נאמן עוד לטעון על החזקה אפילו שיעברו כמה שנים. דהרי כתב הריב"ש ז"ל סימן שכ"ז מסורת בידנו מגדולי האחרונים וכו' דיורד ברשות אין לו חזקה וכמו שהאריך שם. מ"מ אפי' נאמר כן דהוי ירד ברשות מ"מ אחר שהחזיר החצר לראובן והחזיק ג' שנים דמי ליורד מחדש כיון שיצא החצר מרשותו ובא לרשות ראובן והיה לו לראובן למחות וכמו שכתב רשב"ם בפ' חזקת דף נ' גבי בעל שמכר נכסי מלוג של אשה והחזיק ג' שנים אחר מיתת הבעל דחזקתו חזקה כתב שם דלא דמי ליורד ברשות וכו' דכשמת הבעל הרי זה כיורד מחדש לשדה אשה זו והרי הוא שותקת ג' שנים הכא נמי כיון דחזר ראובן לביתו והחזיק לוי הרי זו ירידה מחדש וחזקתו חזקה והתנאי שעושה ראובן על שמעון שיסתום המחיצה לפי זה אינו מועיל כלום כיון דכבר החזיק לוי בדריסת הרגל והוי כמתנה לתת לשמעון דבר שאינו שלו וכן נמי אם לוי זה החזיק אחר שקנה שמעון הבתים בדריסת הרגל עליו ג' שנים ודאי דחזקתו חזקה ואם אחרי כן קנה ראובן הבית מלוי הרי זכה בדריסת הרגל כמו שהיה לו ללוי על שמעון וכשחזר אח"כ ומכרו ליהודה מכר לו כל זכותו ויש לו ליהודה דריסת הרגל על שמעון כמו שהיה ללוי על שמעון וכיון שמכרו לוי טוענין ללוקח דאולי לוי זה קנה זכות זה כיון דיש לו שני חזקה וזכה בדריסת הרגל יהודה כמו שהיה ללוי. אלא שמבטל כל זה התנאי שהתנה ראובן עם יהודה שיהיה זכותו נפרד מחברו ולא יהיה לו דרך על חצר שמעון ודוקא שיש עדים בכך או שיהודה מודה הא לאו הכי אפי' שהמוכר אומר שמכרו ליהודה בתנאי כך אינו נאמן דומה למה שכתב הרשב"א ז"ל בתשובה הוזכרה בבית יוסף ח"מ סימן ק"מ וז"ל ואפילו שהודית רחל שלא קנאתו גם מראובן אינה נאמנת וכו' וכן שנינו בתוספתא ראובן שלקח שדה משמעון ואמר שמעון שהיה גזולה ממנו לאו כל הימנו לאבד זכותו של ראובן ע"כ. וא"כ צריך שיהיה עדים שמכרו ליהודה בתנאי זה או שיהודה מודה בכך אם החזיק לוי שני חזקה בדריסת הרגל על חצר שמעון כדכתיבנא הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי: הקטון חייא אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה. קמד שאלה ראובן שהיה לו פתח פתוח על גארדאקי ואכסדרה של שמעון ולא היה לפתח הנז' לא דלתים ולא פצימין אלא עמודי הבית שסומך בנין כותל הפתח עליהם בלבד ושמעון שואל מראובן כיון שאני מזיקך בהיזק ראיה כמו שאתה מזיקני דבהאי גוונא ליכא חזקה לכ"ע כמ"ש הטור ח"מ סימן קנ"ז בחצר השותפין רצוני הוא שתסתום הפתח הנז' זאת ועוד טוען שמעון טענה אחרת דכיון דבפתח הנז' ליכא דלתים ולא אותם פצימין העושים עם הדלתים בבת אחת ודאי דלא שייך בה דין פתח כלל ועיקר וראובן טוען שכבר החזקתי שני חזקה בפתח הנז' ועוד כיון שיש לי הנאה בהכנסת הרוח בה בימות החמה אין רצוני לסותמה עתה שאל השואל אם יש ממשות בטענת ראובן או לא ועוד שאל השואל דכיון דבפתח הנז' ליכא דלתים וליכא אותם פצימין הנקראים גירגיב"י שדרך כל העולם שעושים עם הדלתים בבת א' אלא עמודי בנין הכותל בלבד אי חשבינן להו פצימין או לא יורנו מורנו הדין עם מי ושכרו יהיה כפול מן השמים: תשובה מה שטען ראובן דמשום דאין לפתח דלתים אין לו דין פתח אינו כן דאפילו להתחייב במזוזה הוי פתח אע"ג דלית ביה דלתות דאע"ג דהרמב"ם ז"ל בהלכות מזוזה הצריך דלתות הנה רבו עליו החולקים דס"ל דלא בעינן כדכתב הטור בי"ד סי' רפ"ז ואפילו הרמב"ם ז"ל לא אמר כן אלא גבי מזוזה דוקא משום דכתיב ובשעריך אבל מ"מ פתח מקרי כמו שביאר הוא בתשובתו לחכמי לוניל הוזכרה שם בב"י ואף ע"ג דיש לחלק דשאני לענין חזקה דכיון דלא העמיד דלתות משמע ליה דהוי תשמיש עראי ואינו קבוע ולכך לא מיחה בו וכדכתב המרדכי בפ' חזקת גבי חלון המצרי דאין לו חזקה אעפ"י שיש בו היזק ראיה משום דיכול לומר כיון דקטן הוא הוי עראי והיום או למחר אסתלק מ"מ כיון דיש לו פצימין הוא קבוע דהא נמוקי יוסף בפרק חזקת כתב גבי חלון דהסכימו האחרונים דכי אמרינן יש להם חזקה דוקא כשיש להם צורת פתח ומלבן והיינו פצימין דהיינו מזוזה ומשקוף כדפי' נ"י התם משמע דבהא לחוד סגי והוי מילתא דקביעתא אעפ"י שלא יהיו שם דלתות וה"ה נמי דאמרי' הכי גבי פתח ועדיף פתח מחלון דכיון דאית ביה כניסה ויציאה בחצר ורבוי דרך ודאי דהוי חזקה אלימתא: ומה שטען דאין בפתח פצימין אלא פצימין שעשה הבנאי בעת עשיית הכותל דהיינו האזור של הכותל א' למעלה וב' עמודים אשר הם לבנין הכותל מן הצדדים נראה לי ודאי דאע"ג דלענין מזוזה לא מהני צ"פ כי האי דאע"ג דאיכא משקוף למעלה שהוא אזור הכותל ושני עמודים מן הצדדים מ"מ כיון דלא נעשו לשם מזוזות הפתח אינו חייב במזוזה וכדאמרי' בפרק הקומץ גבי אכסדרה דאע"ג דאית לה פצימין אינה חייבת במזוזה שאינן עשוים אלא לחיזוק תקרה ופרש"י חיזוק לתקר' הוא דעבידי הפצימין ולא לשום פתח ע"כ. וכיוצא בזה כתב הרמב"ם בהלכות מזוזה וכן הטור בי"ד סי' רפ"ו היינו דוקא לענין מזוזה משום דכתיב מזוזות ביתך משמע דצריך שיעשו להם מזוזות אבל מ"מ פתח מקרי דהא אית ליה צ"פ וא"כ פצימין מקרו ויש לו חזקה: ועוד דאף ע"ג דהצריך נ"י היכא דפתח חלון לחצר חברו פצימין לא יאמר כן גבי פתח פתח לחצר חברו כנ"ד דטעמא רבה איכא לחלק ביניהם דכיון דאיכא כניסה ויציאה מחצרו לחצר חברו אין לך חזקה גדולה מזו וכיון דהוחזק בזה ג' שנים אף על פי שלא יהיה לו פצימין אלא שהוא עשוי כמו שבנאו הבנאי מתחל' בעת עשיית הכותל ודאי דאית ליה חזקה אבל בחלון כיון דליכא כניסה ויציאה לחצר חברו לא חשש למחות כיון דלית ליה פצימין ולא קבוע ואפי' בחלון ולא מצינו להרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל שיזכירו כן אלא דהוצרך לומר הרב ב"י בסי' קצ"ד דסמכו על הסתם והרשב"א ג"כ נראה מתשובה שהביא שם הרב ב"י דפליג עליה דנ"י היכא דעשוי לאורה ודי לנו היכא דאיתמר איתמר אבל בפתח דאיכא כניסה ויציאה יודה נ"י. וקרוב אני לומר שאפילו בחצר השותפין דלא שייך הך טעמא דנכנס מחצרו לחצר חברו דהא דידיה נמי הוא מ"מ כיון דהוא פתח מיוחד לכניסה ויציאה ולכך עשאה הבנאי מתחלה אעפ"י שלא יהיה לו פצימין יש לו חזקה ויש לו ג"כ דין ד' אמות דלא גרעא מחפירה דסופלי דאמרי' דיש לה ד' אמות לכל רוח וכדכתב הטור בסי' קע"ב וכן אכסדרה אליבא דרש"י דהיינו נותנים לה ד' אמות אלא משום דאפשר דעייל בגוה משמע דאי לא אפשר דעייל בגוה אף ע"ג דלית ליה צ"פ כיון דאיכא בה כניסה ויציאה נותנים לו ד' אמות דאיכא טעמא דפירוק משא. ומזה הפלפול נולד לי ספק היכא דסתם פתח כזה דאין לו פצימין הנעשין עם הפתח אם נאמר דהויא סתימה דמ"ש בגמ' בפ"ק דבתרא דבעינן שלא יפרוץ פצימיו כדי שלא יאבד חזקתו היינו היכא דאיכא פצימין וטעמא כדכתב ה"ה פ"ב מהלכות שכנים דמחשבתו נכרת מתוך מעשיו שהוא מסלק עצמו ומפקיר זכותו בחצר לשכניו שאלמלא כן היה סותר בלא פריצת פצימין ע"כ אבל הכא דלא היו לו פצימין מעולם מה היה לו לעשות וסתימתו לחוד אינו ראיה על סלוק זכותו או דילמא לא אמרינן דאין סתימתו מורה על סלוק זכותו אלא היכא דאיכא פצימין ולא פרץ אותן אבל היכא דליכא פצימין אז נאמר דהסתימה מורה על סלוק זכותו ואפשר היה לתת פנים לב' הצדדים ובנ"ד אין אנו צריכים לכל זה דכיון דאית ביה פצימין שנעשו מהבנאי בעת עשיית הכותל פצימין מקרו והוי חזקה: ומה שטען דהוא מזיק וניזוק איברא דהטור כתב בריש סי' קנ"ז מה שכתב הרא"ש בריש בתרא דשותפים בחצר אין להם חזקה לענין היזק ראיה וכתב שם דטעמא דחזקה כיון דלא מיחה הפסיד והיינו דוקא היכא שהמחזיק מזיק ואינו ניזוק כגון מי שיש לו חלון פתוח על חצר חברו אבל היכא שהמחזיק ניזוק כמו שהוא מזיק יכול לומר לא חששתי למחות כיון שאני מזיקך כמו שאתה מזיקני והייתי ממתין אולי תפתח אתה לתבוע ע"כ. ואיכא למידק טובא בדברי הטור דהוא כתב בסימן קנ"ד בהלכות נזקי שכנים וחלון כנגד חלון או פתח כנגד פתח לא יעשה כלל וכו' וכתב הרמ"ה ז"ל דאפילו חזקה לא מהניא ביה כיון דבאיסור עשאו ומיהו דוקא פתח כנגד פתח אבל חלון כנגד חלון דלא הוי כל כך קפידא מהני ביה חזקה עד כאן והך דכתב הרמ"ה דחלון כנגד חלון מהני חזקה משמע דהוי דלא כהרא"ש ז"ל דכיון דהוא מזיק וניזוק להרא"ש לית