לחם רב (ל"לחם משנה") קיא

מהם וכו' אבל היכא שהמחזיק ניזוק כמו שהוא מזיק יכול לומר לא חששתי למחות וכו' עד אומרו אבל אם יש עדים שמחלו זה לזה על היזק ראיה שוב אין יכולים לחזור בהם ע"כ. וביאר הדבר יותר בפסקיו וז"ל אעפ"י שהאומר לחברו קרע כסותי וכו' שאני הכא דתביעת ממון יש וכו' ומחל לו עליו שזכה במחילתו בלי קנין ע"כ משמע דבמחילה בלא קנין סגי ותמיהא לי בדברי הרא"ש ז"ל דכיון דהוא נתן שני טעמים בדבר והא' מהם דהוי תדיר כמו קוטרא אמאי מהני מחילה בלא קנין הרי כתב הטור בסי' קנ"ה וז"ל כתב ר"ת כל נזק שאין לו חזקה אפילו הקנה לו בעדים וכו' אבל ר"י פירש דנהי דלא אהני להו חזקה אבל אם יש ראיה שמחל לו מהני ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל וקנין ג"כ צריך שלא כדעת המפרשים וכו' משמע דצריך קנין גבי קוטרא ובית הכסא במחילה אליבא דהרא"ש דהאי וקנין צריך וכו' דקאמר הטור אליבא דהרא"ש משמע דקאמר ליה ואפילו נאמר דהטור סברא דנפשיה קאמר והרא"ש פליג עליה אכתי קשו דברי הטור אהדדי דכתב בסי' קנ"ז דדברי הרא"ש ז"ל בסתם דבמחילה סגי בלא קנין וכאן כתב דבעי' קנין במחילה ואולי י"ל דלא דמי לגמרי לקוטרא דלא ליהני בלא קנין אלא הוי דומה לקוטרא לענין דלא מהני ביה חזקה אלא מחילה בעי אם כן למדנו דהיכא דהוי מזיק וניזוק וגם הוי היזק תדיר לא מהני חזקה מתרי טעמי ומטעם זה כתב הרב מהר"י ן' לב ז"ל בראשונות סי' פ"ב דפתח שהחזיק לוי בחצר שמעון דלא הוי חזקה יע"ש. גם הרב מורי ורבי ז"ל בפסקיו ח"א סימן רצ"ו כתב בפתח שהחזיק ראובן בחצר שמעון אעפ"י שפתחו ברשות שמעון לא היה מועיל לו חזקה דג' שנים משום דהוי מזיק וניזוק אלא מהדר לאשכוחי טעמא דמועלת לו החזקה לראובן משום דהוי שמעון ניזוק טפי שהיה שואב מים מבורו א"כ למדנו בנ"ד דליכא הך טעמא דאע"ג דפתחו יששכר וזבולון בחצר שמעון לא מהני להו חזקתם כיון דהוו מזיקים ונזוקים אלא שיש מקום לזכותם ולומר דכיון דהמסגרות היו בחצר יששכר וזבולון והיה להם כח לסגר' ולפתוח מה שלא היה כח זה לשמעון א"כ תועיל חזקתם כנגד שמעון דע"כ לא אמרו הרבנים הנזכרים אלא שאותו שיש לו המסגרת יוכל לסגור הפתח וכנראה מתשובה דהרב מהר"י ן' לב ז"ל דזכה למי שיש לו המסגרות לסתום הפתח אבל אם היה בהפך שהאחר היה רוצה לסתום אולי מי שיש בידו המסגרות ידו על העליונה ואעפ"י שלא יהיה טעם זה ברור כ"כ מכח הטעם הראשון הנז' בשאלה נ"ל דזכו יששכר וזבולון ואע"ג דאיכא למימר דמה שנתחייב שמעון בשטר ובקנין היינו כל זמן שיחזור לוי עצמו בחצר אבל יורשי לוי או הלוקחים ממנו לא ודמי למאי דאמרי' בפרק מי שאחזו דהאומר לאשה ה"ז גיטך ע"מ שתתנו לי מאתים זוז ומת לא תתן ליורשיו וכ"כ הרשב"א בתשו' הוזכרה בב"י סי' ר"ה האומר שדה זה נתונה לך ע"מ שתתן לי בכל שנה מנה הרי זה נותן לו כל ימי חייו מת אינו נותן ליורשיו וכו' וכיון דלא הוי ממון להורישו ליורשיו הוא הדין דלא הוי ממון למוכרו דזה לא נתחייב אלא לו ולא ליורשיו ולא ללוקחים ממנו הא ודאי לאו מילתא היא חדא דהלוקחים ממנו אפשר דעדיפי מיורשים והוו כהוא עצמו שהם שלוחים ממנו ושלוחו של אדם כמותו ועוד אפילו תאמר שאין לחלק מכל מקום נבא מצד אחר ונאמר דהפתח שהיה ללוי מעיקרא קודם שגרשו התוגר מהחצר לא אבד זכותו ואע"ג דסתמו ופרץ פצימיו וקיימא לן כיון דפרץ פצימיו אבד זכותו וכדכתב הטור בח"מ סי' קס"ב מכל מקום הרי הרב רבינו שלמה ן' אדרת ז"ל כתב בתשובה הוזכרה בבית יוסף ז"ל סימן קנ"ג וז"ל כל שעבוד שיש לאדם על חצר חברו וכו' אם סלקם משם הבעל בענין שיראה שהיה סלוקו מחמת מחילה וכו' וא"כ בנדון דידן הרי גלה דעתו שלא היה מחמת מחילה אלא מחמת שגרשו התוגר ונתחייב שמעון שכשיחזור לוי לפתוח הפתח וכו' א"כ לא אבד זכותו הראשון וכיון שכן זכו יששכר וזבולון הבאים מכחו. וכי תימא הדרא קושיא לדוכתא דאיך זכה לוי מעיקרא בפתח ההוא כדי שתאמר שלא אבד חזקתו הראשונה כיון שהוא מזיק וניזוק וכמו שכתבנו לעיל אין לו חזקה כבר כתבתי לעיל דכאן דיש ללוי המסגרות מהני לו חזקתו ובהצטרפות הטעמים הנזכרים פשיטא ודאי דזכו יששכר וזבולון בדינם הנראה לע"ד כתבתי וחתמתי שמי. הק' חייא אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: קמב שאלה ראובן מכר בתים לגוי א' ונשארה לו החזקה ולא היו רוצים היהודים ליכנס ולדור בבתים ההם מפני שהיתה החזקה של ראובן אח"כ בא ראובן ואמר כל מי שירצה ליכנס בבתים לדור יכנס ואני מוחל לו החזקה בא שמעון ודר שם ועמד ג' שנים שני חזקה אח"כ נפטר ראובן לב"ע ובאו יורשיו לתבוע משמעון הבתים כי הם חזקת אביהם ושמעון טוען שנכנס שם שמפני שאביהם מחל החזקה למי שיכנס ושישבע על כך והוא נאמן מפני שאכלה שלשה שני חזקה יורנו מורנו הדין עם מי. תשובה אפילו שיהיה כדברי שמעון אין לשון מחילה מועיל בקרקע דכן כתב הרשב"א בתשובה הוזכרה בבית יוסף ח"מ סי' רמ"א וז"ל שאלת ראובן היה תופס קרקעו של שמעון ולא היה יכול להוציאו מידו עד שאמר לו ראובן מחול לי הקרקע וכו' והשיב שם דכל שקנו מידו אפילו באומר דין ודברים אין לי בשדה זו קיי"ל דמגופו של קרקע קנו מידו וכו' משמע משם דדוקא קנו מידו הא לא קנו מידו הוה ליה כמו דין ודברים אין לי על שדה זו שאינו מועיל כלל ואם כן אם לחזקות שלנו דין קרקע יש להם וכמו שהיה דן אותם הרב הגדול מורי ורבי זלה"ה וכמו שכתב בפסקיו פשיטא ופשיטא דאין מועיל לשון מחילה וכמו שכתבתי ואפילו נאמר דיש להם דין טלטל דזה ספק קדום נפל לרבנן קשישי ז"ל וכמו שכתב הרב מהר"י ן' לב ז"ל בפסקיו הראשונים כמה פעמים מ"מ לא מהני לשון מחילה במטלטלין אלא נתינה וכן כתב הרא"ש בתשובה כתבה הטור בח"מ סי' מ"ג וז"ל אבל כשיש לאדם חפץ ביד חברו ואומר לו אני מוחל לך החפץ לאו כלום הוא אלא אם כן שאמר לו אני נותנו לך עד כאן אם כן ודאי דלשון מחילה אינו מועיל כאן כלל: אבל מה שיש להסתפק הוא כשאמר בלשון לע"ז יו לי אינפריזינטו לה חזקה דאף על גב דיש הפרש בין לשון מחילה ללשון מתנה דלשון מתנה מהני ולשון מחילה לא מהני היינו בלשון הקדש משום דלשון מחילה לא שייך אלא בחוב וכדכתב שם הרא"ש אבל בלשון לע"ז שכשאדם נותן לחברו חפץ אומר יו טי אינפריזינטו אישטי חפץ א"כ לשון אינפריזינטאר הוי לשון מתנה ודמיא למאי דכתב הטור בא"ח סי' ש"ז בהלכות שבת וז"ל השואל דבר מחברו לא יאמר לו הלוני דמשמע לזמן מרובה ואיכא למיחש שמא יכתוב הלויתי לפלוני כך וכך אלא יאמר לו השאילני וכתב ה"ר פרץ דבלשון לע"ז הכל לשון אחד הוא ע"כ ואם כן גם כאן נאמר דבלשון לע"ז הוי מחילה ומתנה לשון אחד ומהני דאזלינן בתר לשון בני אדם בענין מקח וממכר וכיון דלשון בני אדם לנותן דבר אומר אינפריזינטו הוי לשון מתנה: איברא דלא דמי לגמרי לההיא דה"ר פרץ דהתם בלשון לע"ז אין הפרש כלל מהלואה לשאלה אבל הכא יש הפרש דלמחילה יאמרו אינפריזינטאר ולמתנה יאמרו דאר וכשיתן לו חפץ יאמר לו טידו אישטו אבל מ"מ אין זה חלוק כלל לע"ד דכיון דאזלינן בתר לשון בני אדם כדכתיבנא הרי אנו רואים דבני אדם אומרים בלשון לע"ז למתנה אינפריזינטו ואם כן בנ"ד אם אמר כל הרוצה ליכנס לדור יכנס קי לי אינפריזינטו לה חזקה נראה לי ודאי דמהני דהוה ליה כאומר אני נותנו לו במתנה וכיון דהחזיק שמעון קנה דהוי כמאן דאמר ליה לך חזק וקני והחזיק דקנה בחזקה לחודא: איברא דאיכא פלוגתא דרבוותא אי חזקה לחודא באתרא דכתבי שטרי מהני או לא דהר"ן כתב בפ"ק דקדושין בשם הרמב"ן דמסתברא דכי אמרי' לא שנו אלא במקום שכותבין השטר אכולה מתניתין קאי שלא מצינו שיפה כח החזקה מכח הכסף אלא במה ששנו לקמן בברייתא בגמ' ע"כ נראה לכאורה מדברי הרמב"ן דראייתו היא משום דבקדושין פ"ק דף כ"ו הביאו שם בגמ' ברייתא יפה כח הכסף מכח השטר וכו' וכח החזקה מכח שניהם וכו' ואי איתא דעדיף חזקה מכח כסף באתרא דכתבי שטרא דחזקה מהני וכסף לא מהני אמאי לא תני לה הא עדיפותא בברייתא. וקשה לי טובא דאם כן תקשה ליה להרמב"ן ז"ל דאמאי לא תני עדיפותא אחריתי דיפה כח שטר מכסף וחזקה דבמתנה באתרא דכתבי שטרא בשטר לחודיה סגי וכסף או חזקה לא מהני מיהו לזה י"ל דהא לא הוי עדיפותא דשטר דאין זה אלא משום דנהגו לסמוך על השטר ולכך עדיף שטר אבל באתרא דכתבי שטרא דעדיף טפי חזקה מכסף הא הוי עדיפותא משום הכי הביא ראיה הרמב"ן ז"ל דאי איתא דעדיף חזקה מכסף בהא הוה ליה למיתניה. ומיהו קשה אמאי לא תני יפה כח כסף משטר דבאתרא דלא כתבי שברא קנה בכסף לחודיה ובשטר לא קנה עד שיתן את הדמים ועוד ליתני יפה כח כסף מכח חזקה דבשטר לא קנה עד שיתן דמים ובחזקה עם שטר ולא נתן דמים לא מהני א"כ כיון דדמים עם שטר מועילים ולא חזקה עם שטר א"כ כסף. עדיף ויש לומר דמאי דאמרי' דבשטר לא קנה עד שיתן דמים אין הדמים כתורת קנין אלא כתורת פרעון ומשום הכי כתב שם הר"ן דאיכא מ"ד דבעינן שיתן כל הדמים וכיון דאין הדמים כתורת קנין לא חשיב ליה עדיפותא דלא חשיב בברייתא אלא הדבר שזה עושה קנין ולא האחר זה נר' לי ליישב דברי הרמב"ן. ואם היינו מפרשים דבריו במה שכתב שלא מצינו שיפה כח חזקה מכח כסף וכו' אין כוונתו לומר משום דלא תני הא עדיפותא בברייתא אלא כוונתו לומר דאין לנו לחדש עדיפות אשר לא מצינו דבשלמא אם היינו מוצאים אותו בשום מקום בגמ' ככל הני יפויים שהקשיתי לעיל דאנו מוצאים אותו בגמ' אף על פי שלא הוזכרו בברייתא ניחא אבל כיון שלא מצינו עדיפות אחר אלא מה שהזכיר בברייתא אין לנו לומר ולחדש דעדיף חזקה מכסף במה שלא נתפרש לא בתלמוד ולא בברייתא עם זה ודאי היו כל הקושיות הנזכרות מתורצות אלא שאין זה במשמע דברי הרמב"ן ז"ל וזה ימים בפסק אחד אשר שלחתי למגנאסיא"ה כתבתי שם לשון זה של הרמב"ן ז"ל והקשיתי כל אלו הקושיות ולתרצם רציתי לפרש כפירוש האחרון שכתבתי וכתב לי משם החכם השלם סיני ועוקר הרים כמה"ר שמואל טאיטאצאק ז"ל כי לא ישר בעיניו פי' זה והוא דחוק מאד והקושיות הם חזקות וצריך לתרצם על כן נראה בעיני כעת לתרצם כאשר תירצתי בראשונה כפי עניות דעתי החלושה: מ"מ למדנו דעת הרמב"ן ז"ל דבאתרא דכתבי שטרא לא מהני בחזקה לחודא א"כ השתא במקומותינו אתרא דכתבי שטרא הוי ואפילו למ"ד דהחזקות דין טלטל להם לא לכל הדברים אמרו וכמו שכתב הרב מהר"י ן' ז"ל בפסקיו הראשונים סי' מ"ו וכיון דראינו דכל חזקה כותבין שטר אתרא דכתבי שטרא הוו וכיון שכן להרמב"ן ז"ל לא קני בחזקה לחודא: אלא שמ"מ אני אומר דאני רואה דעת הרמב"ן דעת יחיד ורבים חולקים עליו דרשב"ם כתב שם הר"ן דחולק עליו והרא"ש ז"ל בפסקיו בפ"ק דקדושין על מימרא דרבא דאמר לא שנו אלא שנתן דמי כולן וכו' כתב מכאן יש לדקדק אף במקום שכותבים שטר אע"ג דכסף לא קני חזקה קני ע"כ. ורבינו ירוחם כתב בנתיב י"א ח"א וז"ל אבל במקום שכותבין