לחם רב (ל"לחם משנה") קי

דהא קי"ל כי היכי דטענינן ללוקח טענינן ליורש ואם היה מועיל לטעון ללוקח דאולי מי שמכרו לו לקח זכות זה שלא יוכל לבנות שם אכסדרה כיון דמעולם החזיקו שם בלא אכסדרה בנויה ה"נ הוה למטען בנדון דהרשב"א ז"ל גבי יורש אלא ודאי לא שנא יורש ולא שנא לוקח כיון דהוא חזקה על אויר חצרו לא אבד זכותו המוכר הראשון דמעולם לא החזיקו שכניו באותו האויר לאבד זכותו: ואם נפשך לומר הרי החזיקו במקום העמודים התקועים בחצר שאותו המקום הוא לכל וכלם היו משתמשים שם ואיך יוכל ה"ר יעקב לסמוך אכסדרה על עמודים ולמנוע תשמיש מקום תקיעת העמודים מבני החצר לא היא מכמה טעמי חדא שאותו המקום שתחת האכסדרה ודאי שהוא משותף לכל בני החצר לעשות שם כל מה שירצו ואין לו לה"ר יעקב יצ"ו זכות באכסדרה אלא לבנותה על אויר חצרו ומקום תקיעת העמודים בחצר אינו אלא כל מקום שיש לו אכסדרה בחצר יהיה לו רשות לתקוע אותם עמודים שם אבל כשאין לו אכסדרה מקום העמודים משותף לתשמיש החצר ואין אותו המקום שלו לגמרי עד שתאמר שלא היה לו להניח לשכני החצר להשתמש שם וטענינן ללוקח שלקח מן המוכר הראשון דלא היה שם למוכר הראשון אלא חזקה זו לבד ולכך לא מיחה בתשמיש ואע"ג דהניחו להעמיד העמודים אין זו ראיה דהחזיק בקרקע דכי היכי דאמרי' בהזורק אמקו' כרעי לא קפדי אינשי גבי אשתו ה"ה גבי שותפים לא קפדי ועוד דמקום העמודים הוא מעט כאן ומעט כאן דהעמודים תקועים אחד הנה ואחד הנה וכיון שאינו במקום א' איך ימחה בשכני החצר לומר להם אל תשתמשו באלו המקומות מועטי' מאחר שאינן מצויין במקום אחד והיכי שייך לומר מכל זה המקום תשתמשו לבד אלו המקומות המועטים כיון דבפני עצמם אחד הנה ואחד הנה אינו ראוי לתשמיש אלא בהצטרפות כל המקום זה ודאי דבר שאין לו שחר ועוד הרי כתב הריב"ש ז"ל בסי' רמ"ח כל שאין דרך בני אדם להקפיד אם מפני התשמיש עצמו אם מפני המקום אין התשמיש ההוא חזקה ומקומות מועטים ומפוזרים כי הני ודאי לא קפדי אינשי ועוד דהרי כתב הטור בהלכות חזקת קרקעות בשם הרי"ף והרמ"ה זיל דאפילו בחצר אם היה של שותפו לא הוי חזקה דהשותפים אין מקפידין זה על זה ואע"פ שיש חולקים עליהם מ"מ כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא מוקמינן חזקת המוכר הראשון על חזקתו שהיה לו חזקה באכסדרה מימי קדם ומי שבא לבעלה עליו להביא הראיה דיאמר המוכר הראשון דלא מיחה מפני שהמקום זה משותף ואין השותפים מקפידים זה על זה ולכך לא מיחה באלו המקומות המועטים ועוד דאפילו הטור והרא"ש דפליגי עלייהו וס"ל דדוקא ברחבה שהוא בינו ובין שותפו לא הוי התשמיש חזקה מפני שאין דרך השותף להקפיד בתשמיש הרחבה אבל בחצר לא מודו בנ"ד נמי דאין דרך להקפיד בתשמיש מקומות מועטים כאלו וגריעי מתשמיש רחבה א"כ זכינו לדון ודאי דלא אבד המוכר חזקתו שיש לו באכסדרה מפני שנשתמשו בני החצר באלו המקומות מועטים ואע"ג דהרשב"א בתשובה הנז' כתב במה שנמצא בדפוס הוא לא חדש כלום שהרי הוא ואביו היו משתמשים בחצרו בענין אחד קודם שנפל כלאחר שנפל ובנ"ד איכא מקום העמודים שנשתמשו בני החצר שלא נשתמשו קודם לאו קפידא היא כלל מטעמי ברירי דכתיבנא והוי כלא נשתמשו והרשב"א ז"ל בנדון דידיה קושטא דמילתא קאמר. ואם נאמר דכיון דאחר השרפה פתח חלון א' מוכר א' שמכר לשכני ה"ר יעקב לאותו המקום הפנוי שרוצה לבנות בו ה"ר יעקב האכסדר' וכבר החזיק בחלון ההוא והוא מעכב מעשות האכסדר' ה"ר יעקב הנז' א"כ נמצא שאבד חזקתו ר' יעקב הנז' לא היא דירחיק ר' יעקב ד' אמות מהחלון ויעשה אכסדרה שלו ויסתום עצמו כדי שלא יביט לבית ההוא כהוגן וכשורה ונהי דבפתיחת חלון ההוא אבד הד' אמות מ"מ לא אבד כל המקום ההיא והרשב"א לא כתב בתשובה הנז' אלא שאם היה שמעון מגביה בנינו בענין שאם יחזור ראובן ויגבה גגו כמו שהיה לא היו מי גגו יכולים לקלח בחצרו של שמעון דאז היה נאבד חזקתו ודכוותא בנ"ד אם היו בונים בענין שלא היה יכול ה"ר יעקב לעשות אכסדרה ודאי דהיה נאבד חזקתו אבל מפני שפתח חלון א' לא אבד זכות כל המקום דהרי הניח לו מקום לבעל האכסדרה לעשות אכסדרה שלו אלא שויתר לו בעל האכסדרה אותם הד' אמות ויקצר אכסדרה שלו אבל אין טעם לומר שבשביל כך יאבד זכותו לגמרי זה ודאי אין הדעת מקבלו על כן מכל האמור זכינו לדון ודאי שיוכל לבנות ה"ר יעקב האכסדרה בהרחקת ד' אמות מן החלון ויסתום עצמו שלא יביט דרך החלון ההוא לבית ההוא: אחרי כן באו אלי ואמרו כי באלו השכנים יש בהם אלמנה א' שיש לה יתום קטן שיש חלק בבתים ההם וכשזה בונה אכסדרה זו הוא מאפיל לבית האלמנה של מטה שיש בה חלק ליתום ההוא הקטן ואיך נקבל עדות שלא בפני בעל דין שהוא היתום הקטון כדי שה"ר יעקב יבנה אכסדרה שלו ויאפיל ביתו של היתום הקטן הן אמת שכשבאו לפני לדין וקבלתי העדיות בפני הישיבה לא אמרו לי שהיה יתום קטן אלא באו השכנים וקצת מיחידי ק"ק אראגון ואמרתי אם היו שם כל הבעלי דינים ואמרו לי הן ואז קבלתי העדיות ואמרתי שהדין עם ה"ר יעקב לבנות אכסדרה שלו אבל שירחיק ד' אמות מהחלון כאשר כתבתי ואמרתי שאני אלך שם ואראה ההרחקה הראויה אחרי כן נתגלגלו הדברים והאיבות ומריבות גדלו בין ב' הכתות והלך ה"ר יעקב ובנה אכסדרה שלו ועתה אני אומר שאחר שכבר נתקבל העדות ובנה ה"ר יעקב אין לסתור את דינו חדא דגדולי האחרונים כתבו שאם קבלו עדות שלא בפני בעל דין בדיעבד עדותו עדות וכמו שכתוב במשרים הוזכר בב"י סי' כ"ח ועוד דבנ"ד נתקבל העדות בפני ק"ק אראגון שהוא קהלו של היתום והוא בית דינו והם אפטרופסים שלו והרב ב"י כתב בשם הרשב"א בסימן הנז' דאפטרופס שלו כמוהו וכן כתב בסימן שס"ח יע"ש. ובר מדין אני אומר דהכא לא צריכנא דהא דאין מקבלין עדות שלא בפני קטן היינו היכא שהיו הנכסים בחזקת אביו וכדכתב הטור בהלכות עדות סי' כ"ח אבל היכא דליכא חזקת אבוה לא כדאמרי' בפ' בתרא דב"ק וא"כ בנ"ד זה האויר לא היה בחזקת אביו של הקטן מעולם שאביו לא נשתמש אלא בחצר אבל באוירו לא היה לו חזקה וזה מביא ראיה שיש לו זכות באויר ובונה בשלו ואע"פ שיגיע היזק ליתום לא איכפת לן כיון דאין העדות להוציא ממון מהיתום או דבר שהוא בחזקת אביו. ובר מדין אחרי כן הלכתי שם וראיתי שאחר שירחיק ד' אמות כדינו אינו נמשך שום אפלה ליתום ולא לשאר השכנים ונתבטלה הטענה הנז' א"כ ודאי דהדין עם ה"ר יעקב כמו שכתבתי דהמוכר הראשון היה לו כח וזכות וחזקה באכסדרה ההיא כדכתיבנא וכיון שכן הרי הלוקח ממנו יש לו כחו וזכותו שכן כתוב בשטר המכירה שמכר לו כל כח וזכות ושעבוד וחזקת הבתים והאכסדרה והחנות וכו' עם כל הנאותיהם ותשמישיהם ומובאיהם וכל הנלוה להם משאר תשמישי החצר כגון בור ושוקת ותנור ואשפה ובית הכבוד ורוחב ושטח חלל החצר הכל מתהומא דארעא וכו' מכרו המוכרים וכו' וכיון שמכר לו חלל החצר מתהומא דארעא ועד רום רקיעא וכל זכות דאית ליה בגויה והרי יש לו זכות באויר החצר לבנות האכסדר' א"כ הלוקח שלקח ממנו שהוא ה"ר יעקב יכול לבנותה כיון שהוא בא מכחו ודברים פשוטים ברורים הם. אחר כן באו אלי השכנים ואמרו שיש להם ראיה איך מכרו המוכרים שמכרו לרבי יעקב קאגיגי אותו הזכות מהאויר לרבי משה גורמייאנו כדי שלא יוכל לבנות שם אכסדרה קודם שמכרו לרבי יעקב ואמרתי שיביאו עדים ואם יעידו כדבריהם ותהיה המכירה כראוי יצדקו בדינם ואמרו לי שלמחר יביאו אותם עד חצות היום ונטלו קנין שאם לא יביאו אותם למחר עד חצות שיוכל לבנות האכסדרה ברצונו רבי יעקב למחר לא הביאו אותם ביום הג' באו אלי ואמרתי להם שיביאו העדים והיו נשמטים ממני ואמרו לי שיביאו אותם בכתב שחתמו הכתב ביום שלפניו אז אמרתי כיון שאמרתם להביא העדים לפני הרעותם אשר עשיתם לצאת מלפני ולחתום העדים כי רוצה אני לקבל עדותם מפיהם ולא מפי כתבם וכמו שכתבו הפוסקים שלא ישלחו כתב ידם לב"ד אז חששתי על עדות עדים אלו אולי עדי שקר הם ולכך הם נשמטים מלהגיד הדבר בפני הנראה לע"ד כתבתי וחתמתי שמי: הצעיר וקטון חייא אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: קמא שאלה ראובן ושמעון שכנים מחזיק כל אחד מהם בחצר בפ"ע והיה בכותל המפסקת בין ב' החצרות פתח פתוח שהיו עוברים בו מחצר זה לחצר זה והיה הפתח סוגר ופותח בבריח מצד חצר ראובן וכאשר היה נדרש ראובן משמעון ושכניו לפתוח הפתח היה ראובן פותח ועוברים בו מחצר לחצר והחזיקו כן כמה שנים. וכי ארכו הימים מכר ראובן חצרו הנז' ללוי והחזיק בו לוי בפתיחת הפתח הנז' ובין כך ובין כך נתקוטט התוגר בעל החצר עם לוי המחזיק וגרשו מתוך החצר וכראות שמעון הנ"ל כי חצר לוי נשאר ריקם מאין יושב כי נתיירא מאד פן יכנסו גנבים ושודדי לילה לחצרו דרך הפתח הנז' ובכן נתן אל לבו לסתום הפתח ההיא ובקש מעם לוי שיתרצה בסתימת הפתח לסבה האמורה כל זמן שהחצר ההוא יעמוד ריקם מאין יושב בו ונתרצה לוי לבקשתו על מנת שנתחייב שמעון בשטר ובקנין שכל זמן שיחזור לוי אל החצר שיוכל לפתוח הפתח כאשר בתחלה ונתגלגלו הדברים שלוי מכר כל הכח והזכות והחזקה אשר לו בחצר הנז' ליששכר וזבולון ובכן נכנסו יששכר וזבולון בחצר ההוא והחזיקו בו כדת וכהלכה בכסף בשטר ובחזקה ובאו לפתוח הפתח הנ"ל כאשר בתחלה ובשעה שהיו פותחים הפתח בא שמעון המחזיק בחצר הסמוך לו הנ"ל ואמר להם כבר נכנסתם בחצר יהיה בסימן טוב מקצת חזקת החצר ופתיחת הפתח זאת אבקשה מאתכם שתגדילו ותרחיבו הפתח יותר מאשר היתה בתחלה כדי שנוכל לעבור בריוח ולא בדוחק ולעיני שמעון פתחו הפתח עם הבריח מצד חצרם של הקונים כאשר היתה בתחלה והקונים הנז' החזיקו בפתיחת הפתח הנז' זה שלש שנים בשופי בלי ערעור כלל. ועתה רוח אחרת היתה עם שמעון הנז' ולסבה שהקונים הנז' לא רצו לתת לשמעון שאלתו שבקש מהם שיוותרו לו מזכותם בדבר אחר חרחר וערער כנגדם על פתיחת הפתח הנז' באומרו כי רוצה לסתום הפתח כי אין להם לקונים הנז' זכות בפתיחת הפתח הנז' אחרי אשר כבר נסתם ויששכר הנז' גם יורשי זבולון הנמצאים היום טוענים ואומרים כי הם זוכים בפתיחת הפתח אם מצד לוי הקונה הראשון שמכר להם כל זכותו והרי תנאי היה ביניהם שכל זמן שיחזור אל החצר שיזכה בפתיחת הפתח כאשר בתחלה והם קנו זכותו ואם מצד ששמעון הנז' נמצא בשעת פתיחת הפתח ונתרצה ואמר להם שיהיה בסימן טוב ובקש מהם שיגדילו הפתח וכן עשו וא"כ אף אם לא היה להם זכות מצד המוכר לוי הנז' כבר החזיקו בפתיחת הפתח ברצון שמעון והחזיקו שני חזקה כן א"כ מי בעל דברים יגש אליהם לערער כנגדם כ"ש בהצטרף ב' הטעמים יחדיו ומה גם שיש בכאן יתומי זבולון וטעני' ליתמי מאי דהוה מצי אבוהון למיטען. ילמדנו רבינו אם יש מקום לשמעון לערעורו זה להפקיע וכו' יששכר ויתומי זבולון או לא ושכר אדוננו גדול מעל שמים להציל עני ואביון ויתומים מגוזלם ולא יחרוך רמיה צידו: תשובה מה שטענו יששכר וזבולון ששמעון נתרצה בשעת פתיחת הפתח יש לסתור טענתם מהא דכתב הרא"ש בפסקיו בריש פ"ק דבבא בתרא וכתבו הטור בסימן קנ"ז וז"ל ואם חלקו ולא תבע שום אחד