לחם רב (ל"לחם משנה") קט

א"כ למדנו לפי זה דפקיד מהני ואעפ"י שאין זה ברור כל כך מ"מ עדיין אפשר דמילתא דנ"ד השכיר בשטר לזמן מהני משום דתנן בפרקא קמא דבבא בתרא כמה יהא בעיר ויהיה כאנשי העיר י"ב חדש קנה בה בית דירה ה"ה כאנשי העיר ע"כ. וכתב הרב בעל תרומת הדשן בסי' שמ"ב ומי שבא לעיר לגור שם אם דעתו להשתקע חייב וכו' והטעם כיון ששכר בית או חדר לדור בו הוי כקנה בה בית דירה דתנן דמחייבין אותו מיד דשכירות ליומי ממכר הוא ע"כ וכן כתב הריב"ש בסי' תע"ה וז"ל וכבר כתבו קצת מן האחרונים דלאו דוקא קנה בה בית דירה דה"ה אם שכר בה בית דירה כל ששכרה ל"ב חדש ע"כ. ומיהו מדברי הריב"ש אין הוכחה כל כך דשכירות הוי כקניה דהרי כתב דבעינן שישכור ל"ב חדש וטעמא משום דגלי דעתיה שירד להשתקע אבל מדברי הרב בעל תרומת הדשן דמשמע דשכירות כקניה לענין להיות כיושבי העיר משום דשכירות ליומיה ממכר א"כ מינה בנ"ד מה שכתוב בהסכמות שיוכל להעביר החזקה כי היכי דיכול להעבירה במכירה יכול להעבירה בשכירות דשכירות ליומיה ממכר הוא ומה גם דהאי דקדוק שדקדקו הראשונים דמי שיוצא מן העיר אבד חזקתו הוא דקדוק חלוש וקלוש וכן כתב הרב מורי ז"ל בפסקיו ח"ב סי' רכ"ד בעובדא דדוד מונטיזינוש ודין זה מעקירת הדירה שאבד חזקתו בעל החזקה הוא חדוש וכיון שכן אני אומר דכל מה שאנו יכולים למעט תקנה זאת ממעטינן ונאמר דבאיזה אופן שיעבירנה דהיינו מכירה או שכירות סגי דשכירות הוי מכירה לזמן ולא בא התקנה אלא לומר שאם לא ימכרנה או ישכירנה שאבד חזקתו: ומ"מ אפילו נאמר שלא יועיל מה שראובן השכירה ואבד חזקתו מכל מקום מה שהוציא אביו בבנינה וכן הוא כנזכר בשאלה חייב שמעון ליתן לו וכמו שכתב הרב מורי זכרונו לברכה בפסקיו חלק ראשון סי' קס"ב וכתב שם על אחת כמה וכמה ראובן זה שבנה בשלו שאפילו שאבד זכות החזקה לא מפני זה אבד מעותיו ומה שהוציא שם כיון שמה שעשה עשה ברשות ודבר ראוי וצריך ע"כ: הכלל העולה דהיכא דהפקידה לדעת מהר"י טאיטצק ז"ל לא אבד חזקתו ונר' דה"ה השכירה ואפשר דכ"ש הוא מטעמא דכתיבנא דשכירות ליומיה ממכר הוא ונקרא העברה הנראה לעניות דעתי כתבתי וחתמתי שמי:.. הק' חייא אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: קלט שאלה ראובן היה מחזיק בחצר אחת ובכל הבתים שבתוכו ובכל רחבו וחללו ואחרי כן מכר לאחרים כמה בתים מבתי החצר באופן שנעשה החצר חצר השותפים שמחזיקים בתוכו ט' או י' אנשים כל אחד מהם בחזקתו הם הבתים שקנה מראובן הנז' וכתוב בשטרי המקנה שמכר לכל אחד מהם שמכר לו אותם הבתים עם כל המגיע להם מזכות וחלל החצר ההוא ויהי היום בא ראובן ועלה בדעתו לטפויי זכות לאחד מהמחזיקים בחצר ומכר לו זכות בחלל החצר לשיוכל להוציא בנין גארדאקי מחדש על שטח חלל החצר ועל הבור שבחצר שמשתמשים בו כל בעלי החזקות שבחצר הנזכר ובעלי החזקות שבחצר מוחין בדבר וטועני' שמאין לו כח לראובן למכור זכות החלל שהרי כל אותו החלל הוא זכות של כל בעלי החזקות שבחצר הנז' ואין כח ביד שום מא' מבעלי החזקות לבנות דבר חדש ולא להוציא לחלל החצר דבר כי אם ברשות כל בעלי החזקות ילמדנו רבינו הדין עם מי. עוד ילמדנו רבינו ראובן הנז' שמכר לאנשי החצר הנז' וכתב בשטרי המכירה שמכר להם הבתים הנז' עם כל תשמישי החצר כגון בור ושוקת ואשפה וכו' ולא כתב בשטר המכירה הנז' שמכר להם חלל החצר הנז' ועתה בא ראובן להוציא לחלל החצר שום בנין מה שירצה ואנשי החצר מוחין בידו באומרם כי כשמכר להם ראובן הבתים עם כל תשמישי החצר מכר להם גם חלל החצר החלק הנוגע לבתים הנז' ואעפ"י שלא כתב בשטר המכירה חלל החצר הנז' ילמדנו רבינו ג"כ הדין עם מי. תשובה דברים פשוטים אני רואה כאן בשאלה הראשונה פשיטא דכיון דנעשה חצר השותפין אין כח לראובן לתת כח לא' מן המחזיקים להוציא בנין גארדאקי דהטור כתב בסימן קנ"ד וכן אם קנה בית אצל ביתו אינו רשאי לפותחו לחצר השותפים שכל א' מבני החצר אין לו רשות לשנות כלל אלא כמו שבנאוהו או קנאוהו או ירשוהו יש להם. לנהוג בו ע"כ משמע בהדיא דכיון דנעשה חצר השותפין יד כלם שוה בו ואין רשות לא' לשנות ממה שהיה בתחלה א"כ אחר שמכר ראובן לכל א' חלקו בחלל חצר המגיע לבתים שלו א"כ נעשה החצר חצר השותפים ואין כח להוציא בנין גארדאקי מבלי רשות בעלי החצר: ובשאלה הב' ודאי דהדין פשוט דראובן יכול להוציא לחלל החצר הבנין שירצה דשנינו במשנה פ' המוכר את הבית מכרן לא' ר"ע אומר אינו צריך ליקח לו דרך וחכמים אומרים צריך ליקח לו דרך ע"כ. כלומר דאם מכר לבור ודות לרבי עקיבא אין צריך המוכר ליקח דרך משום דמוכר בעין יפה הוא מוכר ובודאי מכר לו הדרך ללכת לבורו ולרבנן בעין רעה הוא מוכר וצריך ליקח לו דרך וקיימא לן כרבי עקיבא וכן פסק הטור בסי' רי"ד והרמב"ם ז"ל בפרק כ"ה מהלכות מכירה למדנו מכאן דלא איפלגו רבנן ורבי עקיבא אלא לענין הדרך לבד אם מכר לו בהדי מכירת הבור או לא אבל שאר חלל החצר לא וא"כ אע"ג דאנן קיימא לן כרבי עקיבא אין חייב המוכר ליתן לו אלא דרך ללכת לבורו או לאשפה שלו אבל טפי לא וא"כ בנדון דידן שלא הזכיר המכירה חלל החצר אלא בור ושוקת ואשפה כיון שנותן לו דרך ללכת שם סגי ויכול ראובן להוציא לחלל החצר הבנין שירצה אחר שהוא מניח דרך לבעלי החצר ללכת לבור ולשוקת ולאשפה וכו' שמכר להם כדי שיוכלו ללכת להשתמש בתשמישי החצר שמכר להם הנראה לעניות דעתי כתבתי וחתמתי שמי: הקטון חייא אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: קמ כן באו אלי האנשים היקר כה"ר יעקב קאגיג"י יחד עם שכניו על דבר אכסדר' שהיה רוצה לבנות ה"ר יעקב בחצר השותפין כמו שיש לכל. אחד משכניו הדרים עמו ושכניו היו מוחים בידו וקבלוני עליהם אדון ביניהם שני הכתות יחד במעמד הדרת החכמים השלמים הרבנים נר"ו אשר בעיר והנה אז מנעתי את עצמי לעיני בני עמי ושם אתנו שר וגדול בישראל תורה וגדולה במקום א' החכם השלם דון חייא אברבנאל נר"ו אשר הוא חלה פני באמור אלי כי שני הצדדים מרוצים וכלם מקבלים עליהם בסבר פנים יפות מה שאגזור ביניהם א"כ למה זה אנכי חושך עצמי מן הדין דין אמת ושפטתי בין איש ובין רעהו ואיש על מקומו יבא בשלום אז אמרתי אין מסרבין לגדול כבודו גדול עלי ואעשה כן גם אני כאשר צוני וכאשר בא ה"ר יעקב לפני יחד עם הכת המנגדת טען כי קודם השרפה היה לבעלי הבתים ההם אכסדרה בנויה על עמודים בחצר כמו שיש לכל שכניו ושיש לו עדים על כך ואחרי שנשרף אעפ"י שלא עשה אכסדרה לא אבד זכותו והוא בא מכחו כי לקח כל זכותו כאשר כתוב בשטר המכירה ושכניו אמרו שמעולם לא היה שם אכסדר' והם החזיקו מעולם באכסדראותיהם והוא לא החזיק מעולם על כך ולא מי שמכר לו אז הביא ה"ר יעקב הנז' בפני ובפני כל הישיבה שני עדים זקנים חשובים שם האחד ה"ר אברהם גאפינויו ושם השני ה"ר יוסף וילייאנפאנדו ואחרי האיום והגזום ראוי להעשות קם ה"ר אברהם גאטיניו והעיד בתורת עדות כי קודם השרפה היה שם שנים הרבה יותר משני חזקה אכסדר' בנויה על עמודים כשאר האכסדראות והיתה של המוכר הא' שהיה ה"ר שמואל גאטיניו ושאלתי אם הוא זכור כמה היתה רחבה וארכה של אכסדרה ואמר שהיתה כפי האכסדראות אשר לכל א' מהשכנים בחצר עתה ויותר מהמה ושאלתי אם כשהיתה האכסדרה בנויה קודם השרפה היו הבתים של מעלה ושל מטה בנוים כמו שהם בנוים עתה ואמר לי שהיו ממש כמו שהם עתה בנויות אלא שהיו יפות ביותר ושאלתי לו אם היו הבתים של מעלה ושל מטה מב' אנשים כמו שהם עתה והשיב שכן היו משני אנשים מעולם ואח"כ קם ה"ר יוסף וילייאנפאנדו והעיד בתורת עדות כמו שהעיד ה"ר גאטיניו. אז אמרתי כיון שלמוכר הא' קודם השרפ' היה לו שם אכסדרה על אויר החצר נסמכת בעמודים אע"פ שלא בנה אותה זה כמה שנים לא אבד זכותו המוכר הא' וה"ה המוכר הב' או הג' הבא מכחו דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו וכן כתוב בשטר המכירה כל זכות ושעבוד וכו' וחזקת הבתים והאכסדרה וכו' וראיה לזה מתשובת הרשב"א הביאה הרב ב"י בסי' קנ"ג והיא בתשובותיו בסי' אלף קל"ג ראובן יש לו מקום חרב סמוך למצר חצרו של שמעון וכותל עפר חוצץ ביניהם וכדי שלא יתקלקל הכותל כסה אותו ברעפי' בענין שמי הגשמים יורדים עליו נגרים על חצר שמעון ובא שמעון. לעכב עליו והביא ראובן עדים והעידו שראו שאותו מקום שהיה חרב עכשיו היה בנוי ומכוסה בגג שהיה משפע כלפי חצר שמעון ומימי הגג נגרים על החצר ושמעון טוען כי מיום שירש הוא החצר לא ירדו גשמים משם לחצר וכך החזיק בה מעולם והשיב הרשב"א ז"ל באורך וסוף דבריו ומעתה נחזור לענין שלפנינו הרי שהיה גגו של ראובן מקלח לחצר שמעון אם לא אבדו לשעתו לא אבדו מעולם ואע"פ שנתעכב כמה שנים עד שחזר ובנאו כי במה הורע כחו וטענת שמעון אין בה ממש כי במה החזיקו ומה חדש שתעלה לו חזקה בכך ואלו שמעון מגביה בנינו בענין שאם יחזור ראובן ויבנה גגו כמו שהיה לא היו מי גגו יכולים לקלח בחצרו של שמעון או שהיה לראובן חלון על חצר שמעון ונסתר הכותל ועמד שמעון ובנה הכותל כנגדו בקרוב ארבע אמות ולא מיחה ראובן בזה ודאי היה יכול שמעון לטעון עליו שמחל או מכר ושנתן לו אותו שעבוד שהיה לו עליו שהרי עשה מעשה ולא מיחה בו ראובן והוא שבא בטענה ע"כ היה בדברי הרב ב"י וכיוצא בזה הוא בדפוס אלא שכתוב שם באורך יותר וכתוב שם לשון נוסף וטענת שמעון שאמר שהוא ואביו וכו' ומה חדש שתעלה לו חזקה בכך הוא לא חדש כלום שהרי הוא ואביו היו משתמשים בחצרו בענין א' קודם שנפל הגג כלאחר שנפל ולאחר שנפל כקודם שנפל והוא אי אפשר לו לבא אלא מצד ראובן שהוא יושב ואינו מוריד מימיו בחצרו וכבר נתבאר שאין זה סלוק שעבוד ואלו היה שמעון מגביה בנינו וכו' ע"כ. א"כ נתבאר מדברי הרשב"א שכל שעבוד שיש לו לאדם בחצר חבירו אפילו נתעכב כמה שנים לא אבד זכותו ואע"פ שהוריש האב הקרקע לבנו לא פקע זכותו אפילו מהיורש ולא מהני ליה טענה דירשתי מאבא כיון דלאביו אין לו חזקה בכך והוא הדין והוא הטעם בנ"ד כיון דהיה לו למוכר הראשון זכות לעשות אכסדרה זו באויר החצר נסמכת על העמודים אע"פ שנשרפה ולא בנאה לא אבד זכותו המוכר הראשון וה"ה השני הבא מכח כיון דאין חזקה בדבר זה וכמו שכתב הרשב"א ז"ל דמה חדש שתעלה לו חזקה הכא נמי דכוותא היא דהרי חזקה זו היה באויר חצרו והאויר לא החזיקו בו שכני ה"ר יעקב מעולם וא"כ לא אבד חזקתו המוכר הראשון וה"ה הבאים מכחו ואף ע"פ ששכני ה"ר יעקב קאגיג"י לקחו בתיהם מאחרים וכך החזיקו המוכרים להם אחר השרפה שלא היה שם אכסדרה אינו כלום דבנדון דהרשב"א ג"כ כך החזוק היורש שלא ירדו גשמים משם לחצרו ואינו מועיל לו טענה לו' אולי אבי לקח זכות זה ממך שלא ירד מימי גגך על חצרו דכיון דאין לאביו חזקה בכך אין טענתו טענה הכי נמי בנ"ד כיון דאין למוכר הראשון חזקה בכך ה"ה לשכני ה"ר יעקב שלקחו ממנו דמה לי יורש מה לי לוקח