לחם רב (ל"לחם משנה") קז

קלו שאלה ראובן שהחזיק בבית א' ט"ו שנה ויש בידו שטר קניה כתוב וחתום כדת וכהלכה ועתה קמו קצת תובעים מק"ק פלוני ואומרים שחזקת הבית הנז' זה מ' שנה ששמעון זקנו של ראובן הנז' קנה אותה ממעות הקדש שהיו בידו ולהיות הבית הנז' סמוכה לביה שלהם הם רוצים אותה עתה לתועלת הב"ה ויש עדים מעידים ששמעו מפי זקנים איך שמעון קנה הבית הנז' ממעות הקדם הקהל ואין גם אחד שיעיד מפי שמעון או שראה שקנה החזקה ממעות הקדש הקהל ועוד שיש מי שהיה דר בבית הנז' בחיי שמעון ולא לקח ממנו שום שכירות ואחר פטירתו פרע שכירות לאשת שמעון כמה שנים עוד טוען ראובן ששמש הקהל הנזכר היה דר בבית הנזכר' כמה שנים ונפל הפרש בין ראובן ובין השמש וביררו להם דיינים מהקהל וגזרו שיפרע לו השמש שכירות כך מעות מדי שנה בשנה בשטר כתוב וחתום על בנו של השמש ליותר בטחון ראובן המשכיר והנבררים שהיו פרנסי הקהל הם חתומים בשטר הגזרה ההיא ועוד יש זקן נכבד ובעל תורה מעיד שנמצא בבית הכנסת בזמן שקנה שמעון הבית הנזכרת ושאל את פי הזקנים מדוע אינכם קונים הבית הנזכרת לתועלת הבית הכנסת והשיבו לו מה לנו בה עתה דבזמן שהיה בידי גוי' היה קשת בעיני הקהל אמנם עתה שלקח אותה הנכבד הזה אין לנו צורך בה ועוד שאחר שיצא השמש מתוכה השכיר ראובן הבית לאיש אחר ולקח ממנו שכירות כמה שנים ואין פוצה פה ומצפצף עליו. יורנו מורנו מורה צדק אה יש ממש בטענת יחידי הקהל אחר שראובן הנזכר החזיק בבית הנזכרת כל כך שנים ואין מוחה בידו ומה' תהי' משכורתו שלמה. עוד טוען ראובן שקנה אותה החזקה הנז' מגיסה של אמו והוא לקח הבית הנז' בכתובה בפני קהל ועדה וקלא אית ליה ואם כדברי הקהל כן הוא היה להם לערער באותה שעה על החזקה הנז' א"כ נכרים דברי אמת שהחזקה של ראובן קיימ' וזכה בה בכסף ובשטר ובחזקה ושטרא קלא אית ליה על הכל יורנו מורה צדק מה משפט החזקה הזאת: תשובה איברא דאם היה כאן עדות ברור שבית זה היה של הקדש אפילו שהחזיק בה ראובן שני חזקה לא מהניא לזה אם אין לו עדים שקנאה הוא או מי שמכרה לו מן ההקדש דהטור ז"ל כתב בסי' קמ"ט וזה לשונו והמחזיק בהקדשות כגון הקדש של עניים ושל בית הכנסת בזמן הזה אין להם חזקה שאין מוחה בעבור ההקדש שאם ירד בו שום אדם יאמרו העולם שירד בו לקבץ פירות לצרכי העניים ויהיה אצלו עד שיצטרכו העניים ואם יטעון קניתי משבעה טובי העיר כדרך שמוכרים ההקדשות שבעה טובי העיר אם יודו שבעה טובי העיר יש לו חזקה אע"פ שאין לו שטר ואם טוען שהלכו להם שבעה טובי העיר או מתו נאמר לו אז ודאי אם מכרו שבעה טובי העיר הוה ליה קלא וכיון שאין עכשיו מי שיעיד בזה ויש להקל עדים או שטר שאותו קרקע היה הקדש ולזה אין לו עדות ולא שטר במה שהוא טוען לאו כל כמיניה עד כאן. וכדי להבין דברי הטור זכרונו לברכה אשא ואתן בתרי סוגי' דפרק לא יחפור ודפרק חזקת אמרו בפרק לא יחפור גבי מתניתין דאם לקחו אפילו בית רובע וכו' זאת אומרת טוענים ליורש וללוקח והקשו שם תנינא ותירצו וצריכא דאי אשמועינן התם גבי רשות הרבים דאימור בונה לתוך שלו וכו' ואי אשמועינן הכא כיון דיחיד הוא אימא פיוסי' פיסיה אי נמי אחולי אחיל גביה אבל רבים מאן פייס ומאן שביק אימא לא צריכא ע"כ. משמע מכאן דאפילו ברבים אמרו דאימור אחולי אחיל ולא אמרי' מאן פייס בהא אשמועינן מתניתין דלקח חצר וכו' דלא אמרי' הכי. ובשלהי חזקת אמרי' רבי אמי הוה ליה זוזי דהוה נפיק למבואה וההוא גברא נמי הוה ליה זוזי דהוה מפיק לרשות הרבים הוו קא מעכבי עליה בני רשות הרבים וכו' דידי למבואה מפיק בני מבואה מחלין גבאי דידך לרשות הרבים מפיק מאן מחיל גבך ע"כ. משמע מכאן דברשות הרבים לא שייך מחילה מפני שהוא דרך לכל העולם ומאן מחיל והוא הפך הנאמר בסוגיית פרק לא יחפור וקשיין אהדדי. ומדברי הרב רבינו שלמה ן' אדרת בתשובה הובאה בבית יוסף סי' תי"ז המתחלת שורת הדין מדין הגמרא כל שבא לעשות חלל תחת ר"ה וכו' למדנו לקושיא זו שני תרוצים הראשון דמה שאמרו בפ' חזקת מאן מחיל הוא מפני שלא היה שם אלא שתיקת בני רשות הרבים בלבד ולכך אמרו דאין השתיקה מחילה ומה שאמרו בפרק לא יחפור הוא כשמחלו בפירוש וכיון דיש כאן חזקה טוענין ללוקח ואומרים דאימור מחל בפירוש נמצא לפי פירוש זה דהחזקה לרשות הרבים מועלת כשטוענים שמחלו אנשי העיר בפי' אבל שתיקה לא מהניא. וזהו שכתב שם אע"פ שראו רבים ושתקו אין זו מחילה המועלת וכההיא דר' אמי דפרק חזקת. איברא דיש לתמוה קצת על דברי הרשב"א ז"ל כיון דהוא סובר דלכל חזקה אפילו להוצאת זוזין צריך חזקה ג' שנים וטענת מכירה או מתנה וכמו שכתב הרב המגיד בשמו פרק י"א מהלכות שכנים שכתב שם כשהזכיר סברא זו וזה דעת הרשב"א ז"ל וכן ראיתי בתשובותיו מכתיבת יד בפירוש א"כ איך אפשר לפרש הא דפרק חזקת בשתיקה לבד דא"כ היכי אמר רבי אמי בני מבואה מחלים גבאי הא השתיקה אינה מחילה ובודאי דהוי טענת מחילה בפי' וא"כ דכוותה מאי דקאמר בר"ה מאן מחיל לך הוא אפי' בפי' אלא שי"ל ליה שלא פי' כן הרב אלא לפי דעת הסוברים דבשתיקה מהניא אבל לפי האמת דעתו לפרש כפירוש האחרון וכן גלה דעתו בתשובה אחרת הביאה הרב מהרי"ק זכרונו לברכה בסי' קמ"ט שכתב שם מסתברא שיש לו חזקה ואעפ"י שהמחזיק ברשות הרבים אין לו חזקה לפי מה שאני סבור דמאן מחיל ומאן שביק וכו' והיינו כפירושא בתרא שפירש שם דלפירוש הראשון ודאי דמהניא ליה חזקה כדכתיבנא: והתירוץ השני הוא דמאי דאמרו בפרק לא יחפור ה"ק אבל רבים מאן פייס ומאן שבק ואפילו שימחול בפירוש א"א שהרי הדרך מסור לכל העולם וא"א לכולם שימחלו צריכא דאפילו דאמרי' כן הוי חזקה מטעמא אחרינא דאימור כונס לתוך שלו אבל היכא שלא כנס לתוך שלו לא מהניא ליה חזקה כלל מטעמא דמאן פייס ומאן שביק וזהו שכתב בתשובה אחרת שהזכרתי לפי מה שאני סבור דמאן מחיל וכו'. ועתה נבא לדקדק בלשון הטור דקשיא לי בגויה טובא חדא דנתן טעם לומר דלא הוי חזקה משום דאין אדם מוחה דסבור הרואה שלצורך עניים ירד שם לקבץ פירותיו ולכך אין מוחה בו משמע מלשונו מדהוצרך לזה הטעם דאם היה דבר שהרואה לא היה סבור כן הוי חזקה אעפ"י שהוא של רבים מפני דהיה להם למחות לכל הרואה וזה אינו דבגמרא בפרק חזקת אמרינן מאן מחיל לך והא התם היה להם לרבים למחות דעושה להם היזק ומכל מקום אמרי' דאינו חזקה משום דאמרי' מאן מחיל לך כלומר דכיון שהוא של רבים אין לו בעלים ואין אדם יכול למוחלו וכדכתב הטור בסי' תי"ז: ועוד יש לדקדק במאי דכתב דאם יודו שבעה טובי העיר דמהניא ליה חזקה הא אם מודו ליה שבעה טובי העיר למה ליה חזקה הודאת בעל דין כמאה עדים דמי ולמה ליה חזקה דמשמע דדוקא בחזקה סגי וכמו שכתב אעפ"י שאין לו שטר אבל חזקה מיהא בעיא: ועוד קשה במאי דקאמר ואם טוען שהלכו להם שבעה טובי העיר אז נאמר לו אם מכרו שבעה טובי העיר הוה ליה קלא ולמה לי הך טעמא לימא דאינו נאמן מפני דאין חזקתו חזקה דאין מוחה בו וסבור דירד לצורך עניים כדכתב לעיל וכיון דלא היה לו למחות אין כאן חזקה: אלא שיש לי לתרץ כל זה ולומר דהטור סובר דהך חזקה מהניא קצת אבל מכל מקום גרועה היא מטעמא דהרואה סבור דירד לצורך עניים והך טעמא לא אלים כל כך לבטלה לגמרי הלכך כשיודו לו שבעה טובי העיר אז נצרף החזקה עם הודאתן ומהניא דהחזקה לחוד לא מהניא דגרועה היא והודאת שבעה טובי העיר לחוד לא מהני כיון דאי איתא קלא אית ליה למכירה ואינם נאמנים לחוב לאחרים בהודאה כי האי דרגלים לדבר דלאו הודאה מעליא היא ואימור קנוניא עשו ביניהם אבל כשנצרף ההודאה עם החזקה מהני ומה שכתב הטור טעמא בקלא אית ליה הוא לבטל החזקה לגמרי מן הטעם הראשון דהרואה סבור שירד לצורך עניים אינה בטלה לגמרי וטעם זה מספיק יותר לבטלה לגמרי. ומה שהקשינו דלמה הוצרך כאן טעמא דהרואה סבור שירד לצורך עניים דמשמע דהיכא דליתא להך טעמא לא הוי חזקה וא"כ תקשי ליה מההיא דפרק חזקת יש לומר דהתם סבירא ליה לטור דלא מועיל ליה קניה כלל משום דדרך רשות הרבים הוא לכל העולם והתם אמרינן מאן פייס ומאן שביק אבל ב"ה יכולים למוכרו שבעה טובי העיר וליכא למימר כאן מאן פייס ומאן שביק ולכך הוצרך לומר שהרואה סבור וכו' אבל התם בלאו הך טעמא סגי דמאן פייס ומאן שביק דאין שום דרך למכור או למחול: נמצינו למדים דבהקדש אין לו חזקה וכך כתב הרשב"א סי' אלף וקנ"ו וזה לשונו והכי נמי כיון שהקדיש האח' קודם ששלמו שני החזקה כי שלמו הא שלמו בפני מי שאינו יכול למחות דמאן מחי אם עניים מאן מינייהו מחי דהא ליכא בעלים מיוחדים דנימא הוה ליה למחות ועוד דכיון דלית לה קלא וכו' מוכח משם דבהקדש אין כאן חזקה ואע"ג דבתשובה שהבאתי לעיל כתב בהקדש של קברים דיש לו חזקה הרי כתב בסוף דבריו שהרי יש להם בעלים ידועים וגזברים וממונים ויש להם חלק באותם ההקדשות דמשמע דבגזברים סגי שאני התם דהגזברים יש להם חלק בהקדש וכן גלה דבריו יותר בתשובה אלף וקנ"ו שכתב אטו אי לא מחי גזבר עי מפסדי עניים והא אין לגזבר בהקדש כלום משמע דאם יש לו לגזבר חלק בהקדש מהני ליה חזקה ועל כרחין צריכים אנו לומר חילוק זה ליישב דבריו דלא יחלוק מדידיה אדידיה. ועל כן אני תמיה על הרב הגדול בית יוסף ז"ל שכתב בש"ע סי' קמ"ט המחזיק בהקדש עניים או ב"ה אין לו חזקה ואם יש גזברים ממונים עליו יש לו חזקה דמשמע דגזברים לבד סגי ואינו כן דהא הרב רבינו שלמה ן' אדרת זכרונו לברכה עצמו כתב באותה תשובה שהבאתי דכיון דאין לו לגזבר כלום כאותו נדון שנשאל עליו שהיה הקדש של יחיד ומנה עליו גזברים דלא מהני אלא צריך על כל פנים שיהיה לגזבר חלק באותו הקדש וא"כ היה לו לבאר שיהיה לו לגזבר חלק באותו ההקדש והרבה סתם הדברים יותר מדאי והיה לו לבאר. א"כ למדנו דדוקא היכא דגזבר ממונה עליו ויש לו חלק בהקדש יש לו חזקה לדעת הרשב"א זכרונו לברכה ואפשר דהטור שכתב והמחזיק בנכסי הקדש אין לו חזקה וכו' דלא פליג על הרב רבינו שלמה ן' אדרת זכרונו לברכה דלא איירי כשיש גזברים ממונים על אותו ההקדש שיש להם חלק בו אפשר דפליג ובכל גוונא קאמר הטור ז"ל דאין לו חזקה והכי דייק לישנא דהרב בית יוסף שכשהביא תשובת הרשב"א ז"ל על דברי הטור ז"ל כתב והרשב"א ז"ל כתב משמע קצת דסבירא ליה דפליג בין כך ובין כך בנדון דידן אליבא דכולי עלמא אין לו חזקה דלא ברור לן שהיו גזברים שיש להם חלק בה ממונים על ככה אדרבה