לחם רב (ל"לחם משנה") קו

מן האחים חלק קטן בבית ואינו חושש למחות גם זה סותר דברינו א"כ נמצאו הפך דברינו כל דברי התשו' ונפל פיתא בבירא: אלא שאני תמיה הרבה על דברי הרא"ש ז"ל שמצאתי לו תשובות אחרות סותרות תשו' זו ומי יתן והיה לי לב להבין דבריו דהוא ז"ל כתב לקמן בכלל זה גבי ראובן קנה בתים משמעון זה עשרים שנה או יותר והחזיק בו ראובן הקונה וכו' כתב שם באותה תשובה לכן אין צריך לשאול האיך בא הקרקע לידו אלא יביא ראובן עדים שהקרקע היה בחזקת שמעון יום א' טענינן ליה שמא קנאו שמעון מן המערער והשתא נמי ששאל ראובן לשמעון האיך בא הקרקע לידו וכו' הרי דסותרת תשובה זו למ"ש בתשובה הראשונה וצריך שיאמר הקונה פלו' אמר לי שלקחו ממך דקאמר דאין צריך לשאול פי שמעון ואפילו נאמר דסמך על מ"ש אחרי כן דהיכא שיודע ממי היה הקרקע צריך שיאמר קנאו ממך ואפשר דדברי תשוב' זו איירי דאינו יודע ממי היה הקרקע מ"מ סותרת תשובה זו הקודמת דשם כתב דכיון דרגילין בזמן הזה לפרסם מכירת קרקעות אי איתא קלא אית ליה ולא טענינן ללוקח מילתא דלא שכיחא וכאן כתב דטענינן וכן בסוף כלל נ"ח כתב גבי ראובן תבע משמעון אחיו חלק בבתים וכו' כתב שם ושמעון אינו טוען שאביו מכרם לו או שנתנם לו או שקנאם מראובן וכו' אבל אם מתה האם ויש לשמעון עדים שאמו החזיקה בבתים חזקתה חזקה דכיון שאתם טוענים לכל בא מכחה או יורש או לוקח כל מה שהיתה היא טוענת אם היתה היא קיימת והיא יכולה לטעון קניתי הבתים וכו' הילכך שמעון וכו' הרי דכתב דכשמתה האם אנן טענינן שהאם קנאו מאחיו אע"פ ששמעון אינו טוען אמי קנאה מאחי והוא ודאי הרי ידע שמעון שיש לראובן אחיו חלק בו והוא ז"ל כתב בתשובה הקודמת דלפחות היכא דיודע הקונה ממי היה שצריך שיאמר המוכר א"ל שקנאה ממך וגם סותר מה שכתב דלא טענינן ליורש וללוקח מילתא דלא שכיח דכיון דרגילין לפרסם מכירת קרקעות אי איתא קלא אית ליה וכן בתשובה הקודמת לזאת כתב הרא"ש מסכים לזה ע"ש. וכן קשה לי טובא מ"ש בסוף התשובה זו דכי היכי דטענינן ליורש וללוקח טענינן לבעל חוב בכלל צ"ט גבי ראובן היה לו בתים ודר בהם כל ימי חייו ואחר שמת נשאר שמעון בבתים ולאחר מיתה יצאו עליו בעלי חובים השיב שם דדוקא ליורש טענינן שקנה מהבנות אבל לא לב"ח דיורש כרעיה דאבוה אבל ב"ח קי"ל מכאן ולהבא הוא גובה וכו' הרי מבואר שם דדוקא ליורש טענינן ולא לב"ח הפך תשובה בסוף כלל צ"ח וצ"ע ליישב כל דברי אלו התשובות אלא שמ"מ אני אומר בנ"ד דזכה דן בדינו דודאי כיון שמצינו כל אלו התשובות של הרא"ש מסכימים למה שכתבנו וגם הטור בסי' קמ"ו כ' דטענינן ללוקח סתמא ולא חילק שם במה שחילק הרא"ש בתשובה זו וגם אי איתא דבזמן הזה רגילין לפרסם מכירת קרקעות ליתיה להאי דינא דכ' הרא"ש ז"ל לא ה"ל לטור למכתביה וכן כל שאר הפוסקי' לכן נאמר בודאי דע"כ לא קאמר הרא"ש דין זה אלא באותו הנדון שנשאל עליו כמ"ש בתחלת דבריו דלפי הטענות שהדבר ידוע שהשתות של לוי היה וגם שמעון אינו טוען וכו' והרבה מעידים שלפי ראות עיניהם לא מכרו לו האידנא רגילים לפרסם וכו' כלומר דיש כאן דברים מוכיחים שלא מכר ורגילי' לפרסם הוי מילתא דלא שכיח ולא טענינן אבל היכא דליכא כל אלו ההוכחות אע"ג דרגילי' לפרסם וכו' מ"מ טענינן ליתמי מילתא כי האי גוונא ומה גם בנ"ד דהיה קודם השרפה ועבר זמן כל כך ואפילו דהוה קלא במכירה נשכח הדבר ואע"ג דהרא"ש כתב בזאת החשובה דצריך שיאמר פלו' א"ל שקנאו ממך ולפחות היכא שיודע הקונה ממי היה צריך שיאמר פלו' א"ל שקנאו ממך אפשר דלא כתב הרב אלו הדברים לסמוך לענין הדין אלא הם סניפים לאותו הנדון דאיכא כמה הוכחות דלא מכר כדכתיבנא ומפני כן בשאר התשובות דליכא אלו ההוכחו' לא סמך עליהם לענין הדין: הכלל העולה דלע"ד זכה דן בדינו בעדי חזקה שהחזיקו האחים הח' אחרי מות אביהם בפני אחיהם שהיו גדולים בעת מות אביהם או אפילו בפני יורשי אחיהם שהיו גדולים בעת מות אביהם והחזיקו משם ואילך ג' שנים די זה ומעתה אין צריך להשיב על מה ששאל השואל אם יוכל דן לחזור על זבולון דהרי זכאי הוא בדינו ומ"מ לענין הדין אני אומר דאם היה דן חייב בדינו לא יוכל לחזור על זבולון מפני דאין כחו אלא מחמת ראובן שזבולון נתחייב להעמיד המכירה לראובן וראובן ושמעון כשמכרו לזבולון נתחייבו להעמיד המכירה בידו ואם כן יאמר זבולון לדן מאיזה כח אתה בא מכח ראובן שנתחייבתי להעמידה בידו גם הוא נתחייב להעמידה בידי כן היה הדין לע"ד אם היה הדין עם ראובן אבל כבר כתבתי דהדין עם דן וזכאי הוא בדינו הנלע"ד אם יסכימו הרבנים המובהקים ובפרט הרב הגדול מורי ורבי נר"ו: פי המדבר הצעיר וקטון אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: החכם השלם הפוסק נר"ו הרחיב הדבור וצדד בכל הצדדים וגמר ואמר שזכה דן בחזקה וכן נראה לע"ד כיון שראובן ושמעון היו דרים בבתים הם לבדם בחיי שאר האחים שהיו גדולים בעת מות אביהם, ואין ספק שהיו חלוקים בעיסתן כיון שהד' אחים לא היו דרים בחצר שאפי' הבתים שלא היו צריכי' לראובן ושמעון היו משכירים לאחרים הרי ראיה גדולה שהיו חלוקים בעיסתן וכן כתב רשב"ם שאפי' לא היו חלוקים אלא בעיסתן מחזיקין זה על זה וכל שכן בהצטרף סברת בעל העיטור ז"ל שכתב הטור וז"ל וכתב בעל העיטור שהאחים אינם בשותפים ומחזיקים זה על זה ואע"ג שכפי הנראה קרוב שהיא סברת יחיד מ"מ הביאה הטור ולא הביא אחר דבריו חולק א"כ אין ספק שיכולים אנו לעשות אותה סניף: ולרווחא דמילתא אני אומר שאם החזיקו ראובן או שמעון אחר שגדלו היורשים התובעים ג' שנים בטענה זו לבד הייתי מזכה לדן שהרי כתב הטור וז"ל והיכ' שירד לנכסי קטן והיה ביד המחזיק שני חזקה אחר שהגדיל כתב הר"י ברצלוני בהא איכא פלוגתא דרבוותא וכו' עד והרמב"ם כתב דהוי חזקה אם אכלה ג' שנים רצופים אחר שהגדיל וכו' ורב האי ז"ל חלק בדבר בתשו' אם החזיק האב בפני הקטן אחר שגדל ומת בנו יכול לטעון דחזר אביו וקנאה מאותו קטן אחר שגדל וזהו בכלל טוענים ליורש ע"כ וידוע שכמו שטוענין ליורש כן טוענים ללוקח וא"כ אם היורשים גדלו ואח"כ שגדלו החזיק ראובן ג' שנים ומכר אח"כ לדן זכה דן בדינו שטוענים בשבילו שאחר שגדלו היורשים קנה ראובן מהם ואפילו שיאמר ראובן שלא קנה אינו נאמן וכמו שיפה כתב החכם השלם נר"ו בתשובתו כתבתי זה לשאת ולתת בדבר הלכה ומ"מ בין הכי ובין הכי הדין דין אמת שזכה דן במקחו וחתמתי שמי: הצעיר שמואל די מדינה: ראיתי דברי החכם השלם סיני ועוקר הרים הפוסק נר"ו וכל דבריו נכוחים למבין וישרים ולי מה יקרו ולכן באתי להסכים עמו על הדין ועל האמת ואומר דאיברא דאם היה מקום לומר שמה שהחזיקו ראובן ושמעון בחצר הנז' בפני אחיהם לא היתה מועלת א"כ לא היה זוכה דן במקחו ומצו יורשי שאר האחים להפקיע ולבטל קנייתו דאף על גב דקיימא לן בעלמא טעני' ללוקח ואי אית ליה סהדי שהמוכר שמכרה לו דר ביה יומא חדא סגי ולא בעי' דלימא בפני לקחה ממך וה"נ לא בעינן דלימא מי שמכרה לי א"ל שלקחה ממך כמו שכתב הרא"ש ז"ל באותה תשובה שהביא החכם השלם נר"ו דבלי ספק אין לחוש לאותה תשובה דאיכא למשדי בה נרגי כמו שיפה כתב החכם השלם נר"ו. ותו איכא טובא לאתמוהי בכל מה שכתב באותה תשובה אין כאן צורך להאריך מ"מ היינו דוקא היכא שלקח הלוקח המחזיק ממוכר שהיה יכול להחזיק על המערער אם כן כיון דאית סהדי דדר ביה המוכר יומא חד טענינן ללוקח שהמוכר לקחה מזה המערער והחזיק בה אבל היכא דלא מהני חזקת המוכר כנגד המערער לא שייך לומר טענינן ללוקח. אמנם יראה דשפיר מהני חזקת ראובן ושמעון כנגד שאר אחיהם דאם אלו האחים חלוקים בעיסתן לאו דינא ולאו דיינא דלא עדיפי משותפים וכי היכי דבשותפים כל אנפין שוין דהיכא דנחת לכולה חזקתן חזקה הכי נמי באחים כיון שיש דין חלוקה בחצר ואפילו אם אלו האחים לא היו חלוקים וכיס אחד לכלם אפילו הכי בנדון דידן מהני חזקתן מכמה אנפין חדא דאפילו אם נחוש לדברי הר"י ברצלוני נראה דלא ברירא ופסיקא ליה מילתא שהרי כתב דמפשטא דגמ' משמ' דדוקא בבן ואב שחלקו ואשה שנתגרשה מפלגינן אבל אחים בין כך ובין כך הרי הוא כשאר כל אדם אבל משקול הדעת יש לנו לדקדק וכו' דברים אלו מוכיחים דלאו בבירור ובפשיטות אמר מר להך מילתא ועוד אפילו אם תמצי לומר דבפשיטות ובבירור אמר מכל מקום אפשר שהם דברי יחיד ולית דחש להו כיון דמפשטא דגמרא לא משמע הכי וכבר היה אפשר להוכיח שהרשב"א ז"ל חלוק על זה מאותה תשובה שכתב החכם השלם נר"ו על ד' שירשו בית אחד ואם איתא דהיכא דאינם חלוקים בעיסתן לא מהני חזקה ואין להם חזקה אם כן היה לו להודיע ולחלק. הן אמת כי איני תוקע עצמו להוכיח מזאת התשובה זה יען כי אפשר שאלו הד' שירשו שנשאל עליהם הרשב"א לא היו אחים כי אם ד' בני אחים שירשו מאחי אביהם או שאר יורשים עוד נר' לע"ד לחלק ולומר דמאי דכתב הר"י ברצלוני דהיכא דאין חלוקים בעיסתן דאין להם חזקה זה על זה היינו כל שמחזיקים זה על זה בנכסים הידועים לכל אחד ואחד לבדו כי האי דאפטרופסים ואריסין ואשה בנכסי בעלה ואב בנכסי הבן אבל בנכסים שהם מחזיקין יחד בשותפות הרי הם כשאר כל אדם לא שנא חלוקים בעיסתן או אין חלוקים ויראה דיש להוכיח זה דאלת"ה איכא למידק עליה דהר"י ברצלוני מהא דתנן בפ' חזקת האחים שחלקו נעל גדר ופרץ כל שהו הוי חזקה ואם איתא לדברי הר"י ברצלוני א"כ היכי קא פסיק ותני בסתמא אחין שחלקו נעל גדר ופרץ יש להם חזקה אכתי אם אינם חלוקים בעיסתן אין להם חזקה ואי מאי דקתני האחים שחלקו היינו שחלקו בעיסתן א"כ היכי קאמר הר"י ברצלוני הא מילתא ליתא בגמרא א"כ נראה דליכא לפרושי הך מתניתין לאוקמי כפי דברי הר"י ברצלוני אם לא שנחלק דמאי דקתני האחים שחלקו היינו דוקא בנכסים שהיו מחזיקים יחד בשותפות וכי האי גוונא לא שאני לן בחלוקים לאין חלוקים לא נעלם ממני שאפשר לפרש דמאי דקתני האחין שחלקו היינו שחלקו בפנינו ובעינן חזקת נעל גדר ופרץ שלא יוכלו לחזור בהם דמכל עקום איכא למידק במה שכתבתי וק"ל בין הכי ובין הכי דעתי הקצרה היא שיש לחלק בין נכסים ידועים לכל אחד ואחד בין נכסים המשותפים יחד דבנכסים הידועים לכל אחד לבדו בעינן מילתא אלימתא להפקיע חזקת נכסיו הידועים ואם אינם חלוקים בעיסתן אמרי' לא קפדי אהדדי אבל בנכסים המשותפים יחד בכל דהו יספק להחזיק זה על זה: סוף דבר בהא סלקינן ונחתינן כי כל מה שפסק החכם השלם סיני ועוקר הרים הפוסק נר"ו עליו אין להוסיף ודבריו אינם צריכים חיזוק: נאום הטרוד והעלוב הצעיר שלמה הכהן: