לחם רב (ל"לחם משנה") קה

שיאמרו עתה שלא לקחו חלק שאר האחים אין אמירתם כלום כיון שמכרו וטוענים ללוקח ולאו כל כמינייהו בהודאתם לחוב לאחרים עוד טוען דן שזה יותר מג' שנים שהוא משתמש בחורב' הנז' וחפר בה בורות שיחין ומערות דבר שהיה מגיע נזק גדול ליורשים ושתקו ולא אמרו כלום שהדבר מוכיח שמכרו שאר האחים חלקם והם ידעו ושתקו יורנו מורנו מורה צדק הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים. תשובה מה שטענו היורשי' שלא מכרו ראובן ושמעון לזבולון אלא חלקם לבד פשוט הוא שאין בטענה זו ממש שהרי בשטר כתוב שהוא מחצה שוה בשוה הבתים אשר היו להם עם יהודה וכתוב שם שמכרו כל זכותם א"כ נראה ודאי שכל החצי חזקת החורבה מכרו וכן בשטר שחזר ולקח ראובן מזבולון ויהודה מפורש שמכרו חזקת כל החצר יהודה מחצה וזבולון מחצה וכן המכירה שמכר ראובן לדן מכר לו כל הכח שיש לו ומפורש בשטר שלקח מזבולון שמכר לו החצי כמדובר וא"כ זכותו הוא כל חזקת חצי החצר וזהו שמכר לדן ועוד מפורש יותר בשטר מכירת ראובן לדן שכתוב שם חזקת כל החצר עם כל חלל ורוחב החצר הח' א"כ נראה ודאי שמה שקנה דן מראובן הוא כל חצי חזקת החורבה שירש מאביו עם החצי האחר שלקח מיהודה וזה אין צריך לפנים: אבל בטענה השניה שטענו שאין כח בידם למכור החלק מהד' האחים בזה יש מקום עיון ואם באנו לזכות לדן מפני שכתוב בשטר המכירה שמכרו ראובן ושמעון לזבולון חזקת חורבה א' שיש להם ונימא דעדים אכולה מילתא מסהדי דאע"ג דאיכא פלוגתא בפ' האשה שנתארמלה היה כתוב בשטר אני פלו' כהן לויתי מפ' מנה אי מעלין משטרות ליוחסין ונימא דעדים אכולה מילתא מסהדי או דילמא אמנה דבשטר קא מסהדי ופסקו הפוסקים כמ"ד אין מעלין כדכתב הר"ן ז"ל בשם הרא"ה ז"ל דהא דמספקא לן דוקא בלישנא דידיה כי האי דאמר אני פלו' כהן אבל בלישנא דסהדי ודאי מהימני וכי מספקא לן נמי דוקא בהך דשייך למידק בשמא דידיה לפי שהמלוה תלוי בזה אבל אינך מילי דמתניא בשטרא בשמא דידיה ודאי לא מסהדי סהדי עלייהו אלא דאיהו אמר להו הכי עד כאן. א"כ בנ"ד דכתו' בלישנא דסהדי שיש להם ודאי דאכולה מילתא קא מסהדי והם יודעים ודאי שאלו האחים לקחו מהאחים אחרים זו אינה טענה דהרי כתב הרשב"א בתשובה הביאה הרב ב"י סי' קמ"ז וז"ל אע"פ שהעדים כתבו לאה מכרה הבתים שלה לראובן אין מכאן ראיה לפי שהעדים לאו אכולה מילתא מסהדי ע"כ כלומר שאין זו ראיה שהבתים הם שלה אלא הם אומרים מה שהיא אמרה ובנ"ד ג"כ נימא דמאי דקאמרי שיש להם הוא כפי דבריהם: עוד כתב הרשב"א ז"ל כיוצא בנ"ד בסימן אלף קנ"ו וז"ל אע"פ שעשאו הבעל סימן לשאר קרקעות שהכניס' לו וכו', ואם מפני שחתמו עליה עדים אין בכך כלום דעדים לאו אכולה מילתא מסהדי וכדתנן העורר על השדה והוא חתום עליה עד איבד זכותו דאלמא טעמא משום דהוא עצמו חתום עליה עד הא משום חתימת עדים דעלמא לא איבד זכותו משום דקי"ל דעדים לאו אכולה מילתא מסהדי עד כאן. איברא דאיכא למידק דא"כ לדברי הרשב"א תקשי ממתני' דעורר על השדה למ"ד מעלין דא"כ אפי' אינו חתום עליה עד איבד זכותו ועוד קשה דהרי כתב הר"ן דבלשון עדים לכ"ע אכולה מילתא מסהדי וכתב בסוף דבריו וזה דעת הרשב"א ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל כתב דאפילו בלשון עדים נמי מספקא לן משמע מפשט דבריו דמאי דכתב וזה דעת הרשב"א קאי נמי למאי דקאמר לעיל אבל בלישנא דסהדי ודאי מהמני. ונראה לתרץ דיש לחלק דבר שהוא עיקר המלוה כגון פלו' כהן הא מילתא ודאי אי הוי בלישנא דסהדי ודאי מהמני אבל הא מילתא דאין באים להעיד אלא על המכירה ואע"פ שהם לא ידעו שיש לו מאי איכפת לן אינו מוכר אלא מה שהוא אומר שיש לו הא ודאי לכ"ע אפילו בלישנא דסהדי לא מהימני ולכך כתב הרשב"א ז"ל בהא דלאו אכולה מילתא קא מסהדי ומתניתין דעורר על השדה לא קשיא למ"ד מעלי' דהכא ודאי שאני דלאו עיקר מילתא היא כדכתיבנא. איברא דקשיא קצת לפי זה מאי דכתב הר"ן ז"ל אבל אינך מילי דמתניא בשטרא דשמא דידיה ודאי לא מסהדי וכו' דמשמע דאפילו מילי דלא הוו עיקר המלוה דוקא כי הוו בשמא דידיה בשטרא הוא דלא מהימנ' אבל בלישנא דסהדי מהימני אף ע"ג דלא הוי עיקר דאל"כ היה לו לומר אבל אינך מילי דמתניא בשטרא לא מהימני כיון דלא הוו עיקר המלוה ולא היה לו לומר בשמא דידיה דמשמע דוקא היכא דהוזכר בלישנא דידיה אלא שי"ל דמאי דנקט בשמא דידיה הוא משום דתלמודא איירי בלישנא דידיה נקט לישנא דאבל אינך מילי וכו' כגוונא דאיירי תלמודא. נמצינו למדים לפי זה דאין כאן זכות לדן מהך טעמא דעדים לאו אכולה מילתא מסהדי ונאמר דמאי דקאמר בשטר שיש להם ר"ל כפי הדברים שהם אומרים שיש להם: ואם באנו לזכות לדן מפני שהחזיק דן בקרקע ג' שנים בפני היורשים ומה גם דחפר בה שיחין ומערות כנר' בשאלה ואיכא אוקימתא בגמ' דאפי' לבעל בנכסי אשתו יש חזקה היכא דחפר בה בורות והיא הלכה כדכתב הטור בח"מ סי' קמ"ט וא"כ כיון דהיה גורם היזק להם לא היו שותקים אם לא שידעו שאבותיהם מכרו לשני אחים לאו מילתא היא אם היורשים היו קטנים כשמתו אבותיהם דלא ידעי במילי דאבוהון וסבורים היו שהחזקה של ראובן ושמעון שהיו דרים בה ואפי' היו מחזיקים ראובן ושמעון אחר שהגדילו היורשים ג' שנים אינה חזקה כיון שבתחלת החזקה הוו קטנים וכדכתב הטור ז"ל בסי' קמ"ט בשם אביו וכן כתב הריב"ש בסימן שע"ה שהיא הסכמת כל האחרונים אע"פ שהרמב"ם ז"ל חלוק בזה מ"מ אף ע"ג דלהוי ספקא דפלוגתא דרבוותא אוקי ארעא בחזקת מריה שהם היורשים ואין החזקה שהחזיקו ראובן ושמעון חזקה ומינה דאין חזקת דן חזקה כלל: אבל מה שמזכה לדן הוא שאלו הב' אחים ראובן ושמעון החזיקו שני חזקה ואחר שמכרו הם טוענים ללוקח ונאמר שכיון שהחזיקו בפני אחיהם שהיו גדולים בעת מיתת. אביהם כנר' בשאלה ודאי שלקחו החלק מכל האחים כדאמר בפ' חזקת דאי אית ליה סהדי ללוקח דדר ביה קמא חד יומא ויש לו שני חזקה דטוענים לו ונאמר דזה מכרה למי שלקחה זה הלוקח ממנו ואפילו יאמרו עתה ראובן ושמעון שלא לקחו משאר האחים אינם נאמנים וכדכתב הרשב"א בתשוב' הובאה בב"י סי' ק"מ המתחלת לאה היו שני שלישי מקום וכו' כתב בסוף התשובה ואפילו הודית רחל שלא קנאתו גם מראובן אינה נאמנת שלא כל הימנה לאבד זכותה של לאה. שלקחתו ממנה ולא היתום שירשו וכן שנינו בתוספתא ראובן שלקח שדה משמעון ואמר שמעון שהיא גזולה ממנו לא כל הימנו לאבד זכות של ראובן ע"כ. וכן כתב הרא"ש ז"ל כלל צ"ט ואף אם לא יוכל שמעון להביא עדים שהקרקע היה בחזק' חמיו יום א' לא הפסיד ראובן זכותו בשביל זה כיון שאם לא שאלו לשמעון זכה ראובן מן הדין וכו' דאטו אם יאמר ראובן שדה שמכרתי לשמעון גזלתיו מלוי יוציא השדה מיד שמעון פשיטא דלא וכו' יע"ש. וכ"ת אין חזקת אלו האחים חזקה דהרי אחים אלו הם כשותפים בחזקה זו ואין להם חזקה זה על זה אינו כלום דהא כתב הרשב"א ז"ל בתשובה הובאה בב"י סי' קמ"ו שהשיב על ד' שירשו בית א' ושנים מהם דרו בו יותר משני חזקה וע"כ טוענים שכל הבית שלהם והשיב אם אין בה דין חלוקה אין חזקתם חזקה דשותף כי האי גוונא לית ליה חזקה ע"כ ומסכים לזה כתב בתשובה אחרת שהביא קודם זה שם הרב ב"י. נמצינו למדין דהיכא דיש בו דין חלוקה הוי חזקה וכן כתב הטור סי' קמ"ט גבי שותפים וכבר נתבאר בשאלה דחצר זה יש בו דין חלוקה וא"כ ודאי דיש להם חזקה זה על זה. וכ"ת אין עדות הבא בשאלה מספיק לעדי חזקה דאין עדים מעידים אלא שדרו בהם בלי שום ערעור והשכירו מקצתם ומי יודע אם היו פורעים שכר לאחיהם והם אינם יודעים בזה זה ודאי אינו כלום דא"כ לעולם לא תמצא עדי חזקה דאפילו דאתו סהדי דדר ביה ביממא ולילא כדאמרי' בפרק חזקת מי יודע אם פרעו לו שכר אלא ודאי דכיון דיש עדים על הדירה מבלי שום ערעור די בזה ועל התובע להביא ראיה שהיה פורע לו שכר וכן מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל פרק י"א מהלכות טוען ז"ל מפני שאומר לשמעון אם אמת אתה טוען שלא מכרת ולא נתת למה היה זה משתמש בקרקעך שנה אחר שנה ואין לך עליו לא שטר שכירות ולא שטר משכונה ולא מחית בו ע"כ משמע דעליו להביא ראיה או שטר שכירות דבעדים שהי' דר בו לבד בלי שום ערעור מהני: וכ"ת עדיין אין עדות זה מספיק שכיון שהם אחים מי יודע אם אין חלוקים בעיסתן והוצאתן ביחד ואין להם חזקה זה על זה כדכתב הטור בסי' קמ"ט בשם ה"ר ברצלוני האחים שאוכלין על שלחן אחד וכו' יש לנו לדקדק אם אין חלוקים בעיסתן קרובים להיות כאב ובן וכו' גם בזה י"ל דודאי על היורשים להביא ראיה דודאי שהאחים יכולים לטעון חלוקין אנו בעיסתנו ויש לנו חזקה וא"כ גם אנו טוענים ללוקח מה שהאחים היו יכולים לטעון וכמו שכתב הרא"ש בתשוב' כלל צ"ח וז"ל דכיון שאתם טוענים לכל באי מכחה או יורש או לוקח כל מה שהיתה טוענת אם היתה קיימת והיא יכולה לטעון קניתי וכו': נתבאר מכל זה דעדים המעידים על החזקה הוא עדות מספיק ואנו טועני' לדן הלוקח שראובן ושמעון לקחו משאר האחים: איברא דצ"ע טובא במ"ש הרא"ש בתשוב' ריש כלל צ"ט דאין טוענים כלל ליורש וללוקח אלא אם לא אמרו הם מי שלקחתיו ממנו או מי שירשתיו ממנו לקחה ממך ומ"ש במשנה הבא מחמת ירושה אין צריך טענה הכי מפרשה אין צריך שיטעון טענה ברורה שיודע בבירור שאביו לקח' ממנו כגון קמאי דידי זבנה ממך וכו' עוד כתב שם ואף את"ל דטוענין ללוקח וליורש אף אם לא אמרי דזבנה ממך דהרבה פעמים אדם קונה מחבירו שאינו יודע ממי קנאה המוכרה לו וכו' מ"מ היכא שיודע שהקרקע היא של נפתלי וקנאו מגד נ"ל דלא הויא חזקה אם לא אמר שנפתלי אמר לו שקנאו מגד ואף אם ת"ל שבכל ענין טוענים ללוקח אף לא טען שאמר לו דזבנה ממך מ"מ כיון דבזמן הזה רגילין לפרסם מכירת קרקעות ואין שום קרקע נמכר אלא שיכרזו ברבים וכו' נ"ל לדמותו לההיא דסוף השוכר את האומני' וכו' ואף את"ל אם היה אביה קיים היה נאמן לומר לקוח הוא בידי אע"ג דליכא קול מ"מ ליתמי לא טענינן מילתא דלא שכיח וכו'. כללא דמילתא אין עיני רואות בענין הלז להחזיק יורשי שמעון כי הרבה הוא בכל יום שיש לא' מן האחים חלק קטן בבית אחד ואינו משגיח למחות ולא לתבוע שכר מאחיו ע"כ ותשובה זו סותרת כל דברינו במ"ש ראשונ' דצריך טענה שיאמר הלוקח פ' אמר לי דזבנה ממך בנ"ד לא טען דן ראובן א"ל שלקח מאחיו ולא שום א' מהלוקחים טוענים שראובן ושמעון אמרו כן וכן מ"ש שלפחו' היכא שיודע הקונה הקרקע של מי היה צריך שיאמר מי שמכרה א"ל שקנאה ממך בנ"ד יאמרו היורשי' לדן הרי ידעת שהקרקע הזה היה של אבינו ואין אתה טוען ראובן א"ל שלקחו מאחיהם ואם היות שדן מכחישם ואומר שסבור היה שהקרקע הזה לא ירשוהו ראובן ושמעון מאביהם אלא שקנאוהו מאחר יש מקום עיון אם נאמן דן בזה וכן מה שכתב דהאידנא רגילין לפרסם מכירת קרקעות ואין טוענים ליתמי מילתא דלא שכיח גם זה סותר דברינו דיאמרו היורשים לדן אם איתא דאבותינו מכרו לאחיהם קלא הוה ליה או שטרא הוה להו כיון דרגילין לפרסם מכירת קרקעות וכן מ"ש כי הדבר הזה בכל יום שיש לאחד