לחם רב (ל"לחם משנה") קג

לעכב וכ"ש אשתו דודאי הוי כגופו מ"מ הרי כתב שם הרב ב"י דלדעת הרמב"ם ליתא לתשו' רב פלטוי וכן משמע ודאי מדלא פירש הרמב"ם אלא סתם דבריו משמע דבכל גוונא לית ביה דינא דבר מצרא היכא שאין המצרן בעיר ואע"ג דאשתו כגופו מ"מ מדסתם דבריו משמע דאפילו אשתו שהיא כגופו ס"ל דאינו יכול לסלק ללוקח ואע"ג שבפרק י"ג מהלכות שכנים כתב עמדה היא וסלקה ללוקח לא כתב כן אלא גבי נכסי מלוג דהקרן שלה אבל בנכסי צאן ברזל משמע דלית ליה להרמב"ם דיכול לסלק ללוקח היכא שאין המצרן בעיר וא"כ כיון דאיכא הרמב"ם דפליג הדין ודאי עם הלוקח שכבר קנה והוא מוחזק כדכתיבנא זה נ"ל ודאי על פי שורת הדין מבלי ההסכמה: אבל עתה דאיכא הסכמה שכל בעל חזקה שימכור חזקתו לשום יהודי שלא יהיה המכר קיי' אם השוכר היושב בה ירצה אותה באותו המחיר שיתנו בעדה ותקנה זו בכח חרם לאהבת האמת והשלום ע"כ ודאי דיש כאן מקום עיון אם נאמר דהסכמה זאת הוי אפילו דאין המצרן בעיר דיש פנים לומר דדילמא ההסכמה לא הוי אלא היכא שהמצרן בעיר דוקא וכ"ת א"כ מאי אהנו לן רבנן בתקנתייהו הנאה טובא איכא דאי לאו ההסכמה מדינא השוכר אינו מצרן כדכתיבנא דכן הסכימו רוב הפוסקים ומה גם אחר שכבר לקח שהלוקח מוחזק ולכך תקנו דאפילו השוכר הוי מצרן ואפי' שקנה הלוקח לא יהיה מקחו קיים אבל שנאמר שההסכמה הוי אפילו שאין המצרן בעיר נגד רוב הפוסקים לא אמרי' דהרי כתב הרא"ש בכלל נ"ו על ענין התקנה שכתוב בה שהאלמנה והיתומים חולקים כל עזבון המס ויצא שטר חוב על המת מאוחר לכתובת האשה והאשה לא שעבדה עצמה באותו השטר אם יפרעו אותו מתפיסת הבית קודם חלוקה והשיב כיון שאין דבר זה מפורש בנוסח תיקונכם יד התקנ' על התחתונה כי התקנ' באה להוציא מכח דין תורה שהדין נותן שתטול האלמנה כל כתובתה וכו' הרי משמע דכל מה שאנו יכולים לקיים דין תורה מקיימים ואמרי' יד התקנה על התחתונה הכא נמי נימא הכי ונאמר העמד הדבר על דין תורה ולא נתקן אלא היכא שהמצרן בעיר: איברא דאם האשה באה ביום עצמו אם המעות למורשה יש מקום לומר דהדין עם המצרן מפני שבהסכמה כתוב שעשו כן לאהבת השלום ובודאי דמכח האומדנא אנו מפרשים התקנה והרי אין לך שלום גדול מזה דודאי כיון שהאשה צווחת ככרוכיא שהיא רוצה הבית בודאי ירבו קטטות ואין כאן שלום וכבר נודע מה שכתב הרב מהר"י ן' לב ז"ל בפסקיו ח"ג סי' פ' דמכח האומדנא אנו דנין בענין ההסכמות אפי' לעשות מהלשון הכולל חלקי וגדולה מזו כתב בשם הרב דוד כהן ז"ל דמכח האומדנא אנו יכולים להוסיף לשון התקנה כ"ש כאן דאינו להוסיף אלא לפרש דודאי אפי' שאין המצרן בעיר אם תרצה אשתו תעכב בלוקח מפני השלום אבל אם לא באה האשה ביום ההוא וכמו שהניח הח' השלם הפוסק לשון השאלה בזה ודאי נר' לכאורה דהדין עם הלוקח כדכתיבנא: אבל כד מעיינינן שפיר חזינן דיש פנים אחרים לומר דכיון דהלשון הוא כולל וכתוב בה כל בעל חזקה שימכור חזקתו משמע בכל גוונא אפי' שאינו בעיר ומנא אמינא לה מההיא תשובה שכתב הרשב"א הביאה הרב ב"י טור ח"מ סי' מ"ב וז"ל שם כלל גדול אמרו המע"ה ולפיכך כל מוציא שטר ידו על התחתונה ופעמים שיד בעל השטר על העליונה בזמן שהלשון כולל לפי דעת השומעים ולפיכך מי שכתב סתם על דעת משמעות השומעים הוא בוטח שאלולי כן ה"ל לפרושי כיין שהוא יודע שסתמן של דברים משמע הפך כוונתי. וכאותה שאמרו בפ' חזקת ההוא דאמר ליה לחבריה נכסי דבר סיסין וכו וה"מ בדאמר ליה נכסי דפלניא שהוא לשון כולל כו' ע"ש. הרי מבואר שם דאף ע"ג דאמרי' יד בעל השטר על התחתונה היכא דהלשון כולל אמרי' ידו על העליונה דאי לא ה"ל לפרש. גם אנו נאמר בנ"ד אע"ג דיד התקנה על התחתונה כדכתב הרא"ש היכא שהלשון הוא כולל כנ"ד שכתוב כל בעל חזקה אמרי' יד התקנה על העליונה דאי לא ה"ל לפרש ולא נעשה מהלשון הכולל חלקי אלא היכא דאיכא אומדנא לבד כדכתיבנא אבל היכא דליכא אומדנא אנו אומרים דהכל בכלל ומאי דכתב הרא"ש בההיא תשו' לא הוי אלא לעשות פירוש מלשון עזבון המת שהגוף הוי מנכסי המת והכל בכלל ונ"ד הוא בהפך ואם כן אין לדמותו לתשובת הרא"ש: איברא דיש להקשות מהרשב"א ז"ל מדידיה לדידיה שהרי כתב הרב מהר"י ן' לב בפסקיו ראשונים שאלה ק"ה תשו' הרשב"א דהיכא דכתוב נאמנות סתם לא מועיל ולא מידי ואם יאמר לו פרעתיך יאמר לו לא האמנתיך על הפרעון אלא על אמנה לבד וכי יאמר לו אמנה יאמר לו לא האמנתיך אלא על הפרעון ולא על אמנה וזיל הכא קא מדחי לה וזיל הכא קא מדחי לה כן דקדק הרב מתשובה ההיא יעויין שם. והשתא קשה נימא דלשון נאמנות סתם היי לשון כולל והאמינו על הכל ובזה נאמר יד בעל השטר על העליונה כיון דהוי משמעות כולל ולזה נראה לתרץ דאין זה לשון כולל כמו נכסי דפלניא או כנ"ד אלא בההוא דאמרי' ארעתא דבר סיסין דלא אמרינן כולהו ארעתא אלא תרי דמיעוט רבים שנים אבל נ"ד וההיא דכתב הרשב"א באותה תשו' הוא בשכתב לשון כולל כמו נכסי דפלניא דמשמע כל הנכסי' שקנה ממנו דאל"כ לימא ארעתא דפלניא וכן נ"ד כי האי גוונא: נמצינו למדים לפי זה דכיון דאיכא לשון כולל נאמר דהדין עם המצרן דהלשון הזה יש לפרשו כולל כמו שהוא לפי דעת השומעים ואין לזכות למצרן ולומר אפילו לא הוי אלא ספק אם נכנס בלשון ההסכמה אם לאו ספק חרם להחמיר דבכל צד איכא ספק חרם דהרי הסכמות החזקות ג"כ הוא בכח חרם ואי זה לא נכנס בהסכמה נמצא דהחזקה היא של לוקח וכשנכנס המצרן בה נכנס בספק חרם א"כ אין לזכותו מטעם זה אבל מ"מ נר' לי לזכותו מההיא דהרשב"א כדכתיבנא אם יסכימו עמי הרבנים לא שיסמוכו על דעתי לבד להוציא מיד הלוקח שהוא המוחזק: נאם הק' חייא אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: קלג שאלה ראובן נשא את לאה ואחר ילדה בת ובתוך ט"ו ימים ללידתה נפטרה לבית עולמה ובקש ראובן לצאת מהעיר ואמר לשמעון שיבאו הוא ואשתו לדור בביתו וחזקתו וקודם שבאו שמעון ואשתו לדור שמה הוצרך ראובן לבקש מינקת לבתו אשר ילדה לו לאה אשתו ואמר ללוי רצונך שאמכור לך חזקתי ומדמי המכירה פרוע תפרע לאט לאט לרגל המלאכה למינקת בתי כ"כ לבנים בחדש מידי חדש בחדשו והודה לו לוי אז עשה ראובן שטר מכירה כדת וכהלכה גלוי ולא היו ימים מועטים עד שנפטרה הילדה הנז' ולא פרע לוי מאומה למינקת הנז' ונשאר השטר ללוי וראובן הלך לו ובהיות שמתה הילדה תוך הזמן הקצוב של זרע של קיימ' נשאר ראובן חייב להחזיר מחצית ההשבון ליורשי אשתו לאה כמשפט כל הכתובות הנהוגות בישראל אחרי כן נפטרו שמעון ולוי לב"ע ויהי היום באו יורשי לאה לגבו' מחצית ההשבון מהחזקה הנז' ואשת לוי הוציאה שטר מכירה שמכר ראובן לבעלה החזקה הנז' ואשת שמעון טוענת כנגדה אמת שנעשה שטר המכירה אבל לא פרע בעליך מאותם דמים כלום כי ה"ל לפרוע למינקת והילדה לאלתר מתה ראיה לדבר כי זה לי קרוב לעשרה שנים שדרנו יחד עם בעלי בחזקה הנז' ולא אמר לנו בעליך דבר בודאי הוא מפני שהחזקה לא היתה שלו והמכירה נתבטלה מפני שלא נתן הדמים ואם לא כן תשבע לי כי אין את יודעת כי אמת יהגה חכי וכן עברו הדברים ככל אשר אמרתי ליך. יורנו מורנו אם הדין עם אשת לוי כיון ששטר המכירה בידה או דילמא צריכה לישבע על כך כאשר טוענת אשת שמעון ואת"ל שהדין עמה אכתי מבעי לן אם תפרע לאשת שמעון כל ההוצאות שהוציאה בחזקה ההיא כל משך העשר שנים הנזכרים על כל זה יבא דברך מורנו ושכרך כפול מן השמים: תשובה כפי הנראה מדברי השאלה אשת שמעון מודה שהיא ובעלה לא קנו מלוי החזקה כלל דמן הדין כיון שהחזיקה שני חזקה היתה יכולה לטעון שהן לו יהי כדבריך שבעליך קנה החזקה אולי בעלי חזר וקנה החזקה מבעליך כיון שהחזיק שני חזקה בחייו וטענתה היתה טענה דקי"ל טוענין ליורש וללוקח ותעמוד החזקה בחזקת יורשי שמעון אבל מאחר שכלם מוסכמים שודאי שמעון לא קנה כלל מלוי נראה ודאי שהדבר מבורר ביניהם שכן הוא לכן לא טענה אשת שמעון אלא ששטר זה שטר אמנה הוא שהיה לו ללוי ליתן הדמים ולא נתן ובודאי שטענה כזאת אינה נאמנת דהרי כתב הרמב"ם בפרק י"ד מהלכות מלוה ולוה דאע"ג דיכול לטעון בשטר שאין בו נאמנו' פרעתיך אינו יכול לטעון שטר אמנה או רבית ואף על פי שיש מי שהורה כך דחה דבריו ודעת יחיד הוא וכבר נודע שאין לומר קים לי כפלו' הגאון היכא שכל חכמי ישראל חלוקים עליו א"כ אפילו שראובן יהיה קיים ויטעון ללוי ברי שפר זה אמנ' לא היה מחויב לוי שבועה כ"ש עתה שאין ראובן עצמו הטוען אלא אשת שמעון ואף על פי שהיא טוענת ברי אינה היא בעלת הדבר דפשיטא ופשיטא שאין לחייב לא ללוי ולא לאשתו שבועה בשביל טענת אמנה ואע"ג דכתב שם הרמב"ם ז"ל דישלם ואחר כך יטעון וישבע היסת לא שייך הא אלא בשטר חוב דאחר שישלם קרע השטר ואחר שנקרע השטר יוכל לטעון אמנה אבל הכא בשטר מכירה לא שלעולם הוא עומד קיים דלא יוכל לטעון אמנה כלל. ומ"מ ודאי דחרם סתם תקבל אשת לוי איך לא ידעה מכל אותם הדברים ואפי' שהיה כתוב בשטר המכירה שעשה ראובן לבעלה נאמנות לו ולבאי כחו עליו ועל באי כחו לא מהני לאפוקי מחרם סתם חדא דאיכא פלוגתא דרבוותא דסברי דאין נאמנות מועיל גבי יורשים ועיקרן של דברים בטור א"ה סי' צ"ח ובח"מ סי' ע"א דהביא בא"ה דר"ח פליג על הרי"ף ז"ל בהא דאית ליה דאין נאמנות מועיל לגבי יורשים עם היות שנתקשו אצלי שם דברי הטור דמדברי ר"ח שכתב הטור עצמו לעיל מעשים בכל יום שאין נפרעים וכו' ומהיורשים גובין בלא שבועה משמע דאית ליה דנאמנות מועיל גבי יורשים גם בח"מ כתב בשמו דאע"ג שמועיל ליורשין אינו מועיל לגבי לקוחות הרי משמע דדעתו כדעת הרי"ף וא"כ איך כתב בסי' צ"ח באהע"ז דחולק על הרי"ף גם הרשב"א בתשובה שהביא שם הרב ב"י כתב וכן דעת הרי"ף ור"ח וא"כ נתקשו אצלי דברי הטור: ואם נאמר דמ"ש ר"ח דמועיל לגבי יורשים היינו דקנו מידו וכדכ' הטור שם בשמו דהיכא דקנו מידו מועיל נאמנות לגבי יורשים דאלים קנין אכתי קשה דא"כ אמאי לא מהני גבי לקוחות הרי כתב הריב"ש בסי' ק"ח וז"ל וכן דעת ר"ח ז"ל דאפי' ללקוחות מועיל נאמנות כשפירש וקנו מידו דאית ליה קלא ולקוחות אינהו הוא דאפסידו אנפשייהו ומלבד זה קשה לשון הטור שכתב בסימן ע"ה בח"מ אחר דברי ר"ח וי"א שאם קנו מידו וכו' מועיל לגבי לקוחות משמע דלר"ח אינו מועיל לגבי לקוחות והרי הריב"ש כתב בהפך משמו וכבר הארכתי על כל זה בפסק אחר ועתה אקצר ונאמר דמ"מ רבים וגדולים סוברים דאין נאמנות מועיל לגבי