לחם רב (ל"לחם משנה") קא

רבינו האיי דבכל גוונא נאמן המוכר ולא הלוקח אם כן ההי' בריית' דפ' מי שמת דקאמר' דנאמן הלוקח ולא המוכר היכי מתוקמא אך להרשב"א שייחס לרבינו האיי חלוק דיהבי והדר כתבי לכתבי והדר יהבי אין לו מקום לדחו' דברי רבי' האיי בכך אע"ג די"ל דלהרשב"א משמע ליה ברייתא בכל גוונא דסתמא מתנייא מ"מ אין זו ראיה מוכרחת: גם הראיה הב' שהביא מפ"ק דבתרא דמה שבנה למעלה מד' אמות כקרקע חשוב ומ"מ נאמן לומר פרעתי יש לדחותה דלא דמי בנין לקרקע עצמו דבנין אפשר דחשבינן ליה כתלוש וכמלוה ע"פ מה שאין כן בקרקע וק"ל וא"כ נמצאו דברו רבינו האיי קיימים כפי מה שהבין הרשב"א ז"ל דבריו דמחלק בין יהבי והדר כתבי לכתבי והדר יהבי והיא הסברא שתפס עיקר רבינו ירוחם אעפ"י שהוא יחסה להרשב"א ז"ל: עתה נבא לנ"ד ונאמר דהרי ביארנו ג' סברות בענין הא' דהיכ' דיהבי והדר כתבי הלוקח נאמן ובאתרא דכתבי והדר יהבי המוכר נאמן הב' דבכל גוונא המוכר נאמן הג' דבכל גוונא הלוקח נאמן. עוד נר' דאיכא פלוגתא אחרת היכא דאינו כתוב בשטר שהודה שקבל אלא מכר לו בכך וכך זוזים סתם דרבי' ירוחם כתב בתחלת דבריו יש מי שכתב שלוקח נאמן ומה שכותבים בשטר שמודה שקבל לרווחא דמילתא משמע בהדיא דלהך סברא אין צריך לכתוב בשטר שהודה שקבל אלא לרווחא דמילתא כותבין כן אבל מ"ש בשם הרשב"א אינו כן שכתב בשמו ובמקום שנותנים ואח"כ כותבי' וכתוב בשטר שהודה שקבל על המוכר להביא ראיה משמע דדוקא היכא שכתוב בשטר שהודה שקבל. איברא דגם בזה איכא לאתמוהי על רבינו ירוחם דממ"ש הרשב"א ז"ל בסוף אותה תשובה שכתב וטעמא דמסתבר הוא שהקרקע נקנה לו וחזרו המעות עליו כתוב ובמלוה ע"פ ע"כ משמע דאע"ג שלא הודה שקבל אלא כתב מכירה סתם משמע דהוי כמלוה ע"פ ונאמן לומר נתתי ולא כדכתב רבינו ירוחם בשמו גם נר' כן מהראיה שהביא מפ"ק דבתרא דלמעלה מד' אמות נאמן לו' פרעתי איברא דמהראיה הא' שהביא מפ' מי שמת לא משמע הכי דנימא דהתם איירי כשכתוב בשטר שהודה שקבלם ועל כן אני אומר דמ"ש רבינו ירוחם ז"ל דמוכח בפרק מי שמת דראשון עיקר לא קאי למ"ש בתחלת דבריו דהיינו סברת יש מי שכתב דכולי האי לא מוכח מפ' מי שמת דנימא דהתם איירי כשהודה המוכר שקבלם אלא למה שכתב אח"כ בשם הרשב"א ז"ל דהיכא שהודה שקבלם באתרא דיהבי והדר כתבי הלוקח נאמן דאם לא כן לא מתוקמא ההיא דפרק מי שמת וכדכתיבנא: אבל מ"מ מסוף דברי התשובה של הרשב"א משמע דאע"ג דלא הודה שקבלם נאמן הלוקח לומר נתתי וא"כ בנ"ד אם מנהג פשוט בעיר לכתוב שטר בענין כזה היכא דא' קונה מולק"י ושמים לו החזקה שהוא כותב שמוכרה לו בכך פשיטא ופשיטא שחתן ראובן לא היה נאמן לומר לקחתי ממך ונתתי הדמים וכן בנו הבא מכחו כיון דאין בידו לא שטר ולא חזקה ולאו כל כמיניה לומר קניתי בלא שטר דכל הטוען חמורת המנהג עליו להביא ראיה וכיון דהמנהג לכתוב שקר ודאי דהי"ל לכתוב ובכל זה אין עסק למחלוקות שכתבנו: אבל אם אין מנהג פשוט בעיר לכתוב שטר על כך או שלא ידענו המנהג אני מסכים שזכה היתו' בדינו דכיון דמתקני ההסכמות הקנו שיפרע לו דמי החזקה הרי גוף הקרקע קנוי לו אלא שחייב לו הדמים מפני שלא אמרו שימכור לו החזקה אלא שיפרע והפקיעו חכמים חזקתו בכך ואין גוף הקרקע קנוי לו וזהו כמ"ש הרשב"א בסוף אותה תשובה שהבאתי דטעמא דמסתבר כיון דגוף הקרקע קנוי לו אין זה אלא כמלוה ע"פ. ואע"ג דלרבינו האיי משמע דאע"ג דכתב לו שטר מכירה בקרקע והקרקע קנוי ללוקח מ"מ אינו נאמן בדמים לומר נתתי ומה גם לסברת רבינו ירוחם שכתב בשמו דבכל המקומות אינו נאמן הלוקח מ"מ לא דמי לנ"ד דהתם איירי בקרקע גמור שדרכו לכתוב עליו שטר אבל אלו החזקות יש כמה ספקות אי דיינינן להו כקרקע או טלטל וכיון דאין ברור לנו אם הם קרקע היכא שאחר קנה המולק"י כיון דמתקני ההסכמות נתנו לו כח שיהי' החזק' שלו אלא שיפרע למחזיק דמי החזקה ודאי דלגבי דידיה דיינינן ליה כמטלטל גמור וכמלוה ע"פ ובודאי דיכול לטעון פרעתי תדע לך הגע עצמך שביררו שני דיינים ושמו החזקה ופרע לו אף על פי שלא היה שם קנין ולא שטר ודאי דיכול לגרשו משם בעל כרחו ואפילו שלא יעשה לו שטר מכירה אלא ודאי דמתקני ההסכמה הסירו ממנו כמו כשיפרע לו דמי החזקה ואם כן הוי כמלוה ע"פ זה אני כותב אף על פי שאין לי בזה ראיה מכרחת כי אם דעתי נוטה לכך וצדק החכם השלם במאמרו הנר' לע"ד כתבתי וחתמתי שמי: הצעיר וקטון חייא אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: קל שאלה ראובן ושמעון אחים נשאר להם מירושת אמם חזקת חרבה א' גם היה לו לראובן לבדו חזקת חנו' א' והיו ראובן ושמעון שותפים בעסקיהם ובתוך זמן השותפות מת ראובן ונשאר ממנו יתום קטן ושמעון שלח ידו בכל נכסי עזבון ראובן אחיו בלי רשות ב"ד מכר כל הסחורה אשר היה לשניהם מעסק השותפות הנז' ולאחר ימים בא תוגר א' ושאל משמעון שיתן לו החרב' הנז' שהיו שותפים בה ראובן ושמעון כדי לבנות בה בתים וחצר ושמעון נתנה לתוגר במתנה ואחר שנבנית החרבה החזיק שמעון בכל אותם הבתים וחצר לעצמו לבדו ואף גם זאת חזקת החנות הנ"ל שהיתה מראובן לבדו לקחה לעצמו והיה כאשר שאלו משמעון למה יעשה כה לקחת החנות שהיתה של אחיו לבדו גם חזקת הבתים. שנבנו בחרבה שהיתה בשותפות בינו ובין אחיו משיב אמריו כי היו שניהם שותפים בנכסיהם ונשארו על שמעון חובות מעסק השותפות והוא פרעם מממונו ובתמורת מה שהיה מוטל על ראובן לפרוע מהם לקח לעצמו חזקת החנות וחזקת החרבה כי לא הספיקו הנכסי' אשר היה בשותפות לפרוע כל החובות ועתה שאל השואל אם היה כח ביד שמעון לשלוח יד בנכסי אחיו הנפטר מבלי רשות בית דין ואם הוא נאמר לומר שלא הספיקו הנכסים לפרוע החובות ואם מה שעשה במכירת הנכסים ובלקיחת החנות והחרבה מבלי רשות בית דין הוא עשוי וקיים ואם נאמן לומר פרעתי בעד אחי ראובן חובות שנשארו מעסק השותפות הנזכר על כל אלה יבא דבר תשובת אדוננו הרמתה ומאת ה' יהיה שכרו הרבה מאד: תשובה דברים פשוטים אני רואה כאן דאם היו חזקות אלו מטלטלין הויא מהניא בהו תפיסת שמעון ואף על גב דהוי תפיסה דלאחר מיתה הרי כתב הריב"ש ז"ל סימן שנ"ב דהאידנא דמטלטלי דיתמי משתעבדי לב"ח אפילו תפיסה לאחר מיתה מהניא ואם כן היה נאמן שמעון לומר פרעתי בעד אחי ראובן כל כך מעות וחייב לי מגו דאי בפי שתיק או במגו דהחזרתי אי ליכא עדים שתפס ועדים שראו עתה בידו אבל אי איכא עדים וראה ודאי דלא היה נאמן שמעון אפילו היה תופס מטלטלין וכדכתב הריב"ש בסימן הנזכר וכן הפור כתב כן בהדיא בריש הלכות חזקת מטלטלין ואף על גב דבסימן ס"ד גבי ההיא איתתא דאפקידו גבה מלוגא דשטרי דפרק הכותב כתב הטור דאיירי באיכא עדים וראה ומכל מקום אמרו בגמרא דאי לאו טעמא דתפיסה דלאחר מיתה הוה מהני ולדידן דמטלטלי דיתמי משתעבדי לבעל חוב מהני ואם כן נראה לכאורה דקשו דברי הטור דהא כתב בריש הלכות חזקת מטלטלין דהיכא דאיכא עדים וראה אינו נאמן לומר שבשביל חוב שחייב לו תפסו. הא לאו מילתא דהטור בסימן ס"ד איירי כשברור להם החוב בשטר או בעדים ואין מחלוקת אלא בענין התפיס או מהניא או לא אבל בטוב מודים לה היורשים ובהכי איירי ההוא עובדא דההיא איתתא לדברי הטור אבל אם לא היו מודים לה היורשים או לא היה ברור לה החוב בשטר או בעדים ומת בתוך זמנו וכיוצא בזה כדין הבא לגבות מנכסי יתומים ודאי דלא מהימנא לומר חייב לי כיין דליכא מגו דהא איכא עדים וראה כדכתיבנא וכל זה הוא במטלטלין: אבל בנדון דידן דאינו אלא קרקע ודאי דאין תפיסה בקרקע ואינו נאמן שמעון לומר שחייב לו ראובן בשביל חובות שפרע בשבילו ואף על גב דאלו החזקות איכא מרבנן קמאי דדייני לה כדין מטלטל לאו להא מילתא דייני לה כדכתב הרב מהר"י ן' לב ז"ל בפסקיו הראשונים מן סימן מ"ו דכולי עלמא מודו דבעינן בהו חזקת ג' ומעולם לא ראינו ולא שמענו מי שערער בדבר עיין שם וכיון שלא החזיק לא מצי לטעון לקוחה בידי ואפילו החזיק שמעון שני חזקה דהיינו יכולין לומר דיהא נאמן לומר מעות חייב לי מגו דאי בעי למימר לקוחות הם בידי וכדכתב הרשב"א ז"ל בתשובה גבי מקומות בית הכנסת הזכירה הרב ב"י בריש הלכות חזקת קרקעות סימן ק"ע: מ"מ בנ"ד אין חזקתו מועלת דהרי החזיק בנכסי יתום קטן ואפילו החזיק ג' שנים אחר שהגדיל לא מהני אליבא דרובא דרבוותא כדברי הטור והרב ב"י בסימן קע"ט וכן כתב הריב"ש בסימן שע"א ואפילו יהיה הדבר ספק אוקי ארעא בחזקת מאריה קמא ואין החזקה מועלת לו ואין תפיסתו תפיסה כלל וא"כ איני רואה צד לומר שיהא שמעון נאמן לומר שחייב לו ראובן וזכה היתום בדינו: וגם מה שמכר הסחורה שלא ברשות בית דין שלא כדין עשה דכיון דמת ראובן הרי אלו נכסי יתום קטן וכבר כתב הרא"ש בפסקיו בפרק אלמנה ניזונת גבי עובדא דרבינא הוה בידיה דרבינא זוטי וכו' וזה לשונו וכן ראוי לעשות לכל מי שיש בידו מעות יתומים שיעשה במאמר בית דין ולא שיאמר מדעת עצמי אעשה כמו בשלי כי לא יצא בזה ידי חובה ליפטר מן האונס וכן מכירת מטלטלי דיתמי הכל לפי ראות עיני בית דין וכו' וכדבריו אלו כתב הטור ז"ל בסימן ר"צ ואם כן כיון שמת ראובן ונתבטל השותפות היה לו לשמעון לבא לבית דין ולעשות הכל במאמרם וברשותם וכיון שלא עשה כן ודאי שאם נתברר בעדים שאירע שום דבר הפסד בשביל זה עליה דידיה ליהדר ודברים אלו פשוטים הם עד מאד ולא היה צריך ראיה הנראה לעניות דעתי כתבתי וחתמתי שמי. הצעיר וקטן חייא אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה. קלא שאלה ראובן שמעון ולוי שמחזיקין בחצר אחד בזה האופן שיש להם חנויות סביב לחצר וכל אחד מהם יש לו בחנותו פתח פתוח לחצר הנזכר גם יש סביב לחצר חנויות של תוגרמים ויש להם פתחים פונות לחצר הנזכר ולוי שכר חנות אחד מהתוגרמים והחזיק בה ונדבה רוחו להרחיב אותו החנות לצד החצר נגד הפתח ושאר המחזיקין מעכבים בידו באמרם שחלל החצר הוא זכות כלם בשוה ולוי טוען שחלל החצר אינו זכות שאר החנויות אשר סביב לחצר אלא הוא זכות התוגר בעל חנותו וכיון שבעל חנותו חפץ בהרחבת החנות לצד חצרו אין לאל יד שום מחזיק אחר למחות בידו ועוד טוען לוי שאע"פ שיהיה לראובן ושמעון זכות וכח למחות בידו הרי לפי הדין יש לו זכות ארבע אמות לפני פתח חנותו ומה שהרחיב חנותו הוא חזקתו וזכותו יורנו מורנו מורה צדק על הדין ועל האמת דין אמת לאמתו ומה' תהי' משכורתו שלמה תשובה עיקרא דהאי מילתא איתא בב"ב ס' השותפין אמר רב הונא חצר מתחלקת לפי פתחיה ורב חסדא אמר נותנין ד' אמות לכל פתח והשאר חולקים בשוה ע"כ ופרשה רש"י בחולק נכסיו על פיו ונותן הא' לראובן והב' לשמעון וחצר לא חלק והר"י הלוי פרשה בב' שקנו מן ההפקר והחזיקו אבל ב' שקנו או ירשו ודאי קנו וירשו שוה