לחם אבירים צט

ט"ז ולפ"ז אפילו היה לו עפר מוכן ג"כ הכא אסור ועיין ברשב"א והר"ן שכתבו ג"כ על הדין דהשוחט לחולה בשבת דמיירי אפילו יש לו דקר נעוץ מבע"י דלא מתסר אלא מדרבנן דאלת"ה רק דמיירי דאין לו דקר נעוץ א"כ יש בו איסור. דאורייתא ואפילו ביו"ט אסור ועיין בס' המאורות שאם היה לו עפר מוכן יש לכסות אותו הדם אפילו בשבת וכתב הב"י דבזה מודה הרשב"א והר"ן כיון שאין עפר זה אסור בטלטול יעו"ש וכן כתב המחבר ביו"ד סי' כ"ח סעיף ט"ז בשם יש מי שאומר ולפמ"ש לשון רבינו לא משמע כן והרשב"א כתב להדיא דאסור אפילו יש בו עפר מוכן וכן כתב הפ"ח ועיין בפ"מ: הלכות איסורי ביאה פרק כב הלכה ד

אבל לא תתיחד ישראלית עם העכו"ם ואעפ"י שאשתו עמו ע"כ, מהש"ס מוכח דאפילו עם הרבה עכו"ם ג"כ אסור וכן העתיק המחבר ביו"ד סימן קנ"ג סעיף ד' ומדסתם רבינו דבריו משמע דבכל ענין אסור בין חשובה ובין אינה חשובה כפירוש רש"י ז"ל, אולם לפ"ז קשה לי למה כתב רבינו בלשונו עם עכו"ם הלא גם עם נשי עכו"ם ג"כ אסורה להתיחד משום ש"ד היכא דאינה קרובה למלכות, אך אפשר לומר מדלא הזכיר רש"י כלום מדין יחוד עם נשי עכו"ם משמע דבזה מודה רש"י ז"ל להתוס' דעם נשי עכו"ם מותר להתיחד וכן בפוסקים לא הוזכר שום איסור מזה: הלכה ו

ואין מוסרין בהמה חיה ועוף לרועה כותי ע"כ. בש"ס ט"ו לא הוזכר עוף אולם מקורו (מדף כ"ב ע"ב) דאיבעיא להו ופשטו מדר"י דאמר ר"י א"ש אני ראיתי עכו"ם שלקח אוז מן השוק רבעה וכו' וכ"כ הש"ג בפ"ד ובטור וברא"ש אכן השו"ע לא הזכיר עופות יש לומר מחמת דמסיק הש"ס דהאידנא נהגו היתר דלא חשידי ע"ז, והחשק שלמה כתב דהרמב"ם ג"כ לא הזכיר עופות ונעלמה ממנו הלכה זו ברמב"ם: הלכות אישות פרק ה הלכה א

המקדש בדבר וכו', עיין בכ"מ שכתב וכן משמע בר"ן שזו היא דעת רבינו דחמץ דרבנן ושעות דרבנן אין חוששין לקדושין ולפלא כי בפירוש כתוב בר"ן להיפוך דחוששין לקדושין וצ"ע: הלכות ת"ת פרק ו הלכה ב

ואין בעלי אומנות חייבין לעמוד מפני ת"ח בשעה שעוסקין במלאכתן ע"כ, עיין בכ"מ דמפרש דרבינו מיירי אפילו בעוסק במלאכת עצמו ומאי דאמרו במס' קדושין אין בעלי אומנות רשאין לעמוד מפני ת"ח בשעה שעוסקין במלאכתן הפירוש כהתוס' היינו אינם חייבים ומיירי אפילו עוסק במלאכת עצמו ועיין בתוס' חולין דנ"ד ע"ב ד"ה "אין" יעו"ש: הלכות רוצח פרק יב הלכה ט

ואם היתה מכה של סכנה אסור ליקח ממנו וכל מכה שמחללין עליה את השבת אין