לחם אבירים ק

מתרפאין מהם ע"כ, עיין בכ"מ מה שכתב וכללא דנפיק לן הוא זה. היינו דתולה שבא"ס מותר להתרפאות וחולה שיש בו סכנה לכ"ע אסור ורק היכא דאינו תולה כלל רק מיחוש בעלמא כמו רובדי דכוסילתא בזה מחולק רבינו רש"י והרי"ף עם תוס' הרא"ש והר"ן היינו דלרבינו וכל כת דיליה סוברים דמותר מחמת דס"ל דר"י פליג אדר"י ופסק כר"י דמותר והתוס' פסקו כת"ק דאסור דס"ל דלא פליג ר"י עם ר' יוחנן יעו"ש והרי"ף סתם דבריו ולא הזכיר דמומחה לרבים מותר ובאמת אבין מדוע השמיטו הרי"ף והרמב"ם לדין זה והלא מימרא מפורשת היא בגמרא (כ"ז ע"א) אם מומחה לרבים מותר. וכבר תמה בזה הב"י ומשו"ה פסק בשו"ע דאם הוא מומחה לרבים מותר יעו"ש: הלכה יא

ואסור להסתפר מהן ברה"י שמא יהרגנו אם היה אדם חשוב מותר מפני שמתירא להרגו ואם דימה שהוא אדם חשוב כדי שיפחד ממנו ולא יהרגנו ה"ז מותר להסתפר ממנו ע"כ. ונראה מדברי רבינו דס"ל דלא בעינן שיהא רואה במראה ברה"ר ורק אם מסתפר במקום שמצוין בני אדם בכל גוונא מותר ולא כהתוס' דפסקו אפילו ברה"ר ג"כ אסור אם לא שמסתפר במראה. **(ונראה מדברי התוס' ממה שפסקו כנ"ל דס"ל דר"מ לא פליג אלא ברה"ר וס"ל דגם ברה"ר אסור אבל היכא דרואה במראה גם ר"מ מודה דמותר וע"ז יש להביא ראיה. המחבר.)** ויש להביא ראיה להתוס' מהגמרא דגרסינן ת"ר המסתפר מן העכו"ם רואה במראה ואינו חושש ופריך הש"ס ה"ד אי ברה"ר למה לי מראה ואי ברה"י כי רואה במראה מאי הוה ומתרץ לעולם ברה"ר וכי רואה במראה מחזי כאדם חשוב, א"כ מוכח מזה אף ע"ג דברה"י אסור לרבנן כמו לר"מ מ"מ במראה מותר א"כ ה"ה לר"מ נמי מותר במראה א"כ הגם דס"ל לר"מ דבין ברה"ר ובין ברה"י אסור ופסקו התוס' כר"מ דאסור אפילו ברה"ר אך מ"מ במראה ס"ל להתוס' דמותר אפילו לר"מ ולפ"ז מה שפסק רבינו דבמראה מותר זה אתי אפילו לר"מ ועוד מדלא סיים רבינו אבל ברה"ר מותר מוכת מלשונו דלאו דוקא ברה"ר מותר אלא אפילו ברה"י אך במקום שמצוין שם בנ"א מותר להסתפר מהן כמסקנת הש"ס והוא סבר שבילי דנהרדעי כיון דשכיחי רבים כרה"ר דמי' ולא נתחרט אלא על שלא עשה כר"מ דס"ל דאף ברה"ר אסור, גם מהרי"ף מוכת דסובר כדעת רבינו מדלא הביא סברת התוס', וא"כ קיימי הרי"ף ורבינו עם הרא"ש בחדא שיטה והטור פסק ג"כ דברה"ר מותר אפילו רואה במראה ועיין בב"י שכתב דאף התוס' לא כתבו רק שטוב לנהוג כן כיון דחזינן דר"ת היה מצטער ולפענ"ד משמע דפסקו כן לדינא: הלכות תרומות פרק טו הלכה יד

תנור שהסיקו בכמון של תרומה ואפה בו את הפת הפת מותרת ע"כ. ולכאורה קשה הלא רבינו פוסק בהמ"א פט"ז הכ"ב בתנור שהסיקו בקליפי ערלה הפת אסורה דיש שבח עצים בפת, וליישב זה עיין בתוס' ע"ז (ס"ו ע"ב) ד"ה "אמר רבא" דכתבו שם דדוקא באיה"נ אמרינן יש שבח עצים בפת אבל לא באיסורי אכילה ועיין בדברי רש"י ז"ל בע"ז (ס"ו ע"ב) ד"ה "שאין" דכתב דתרומה אין איסורה איה"נ כמ"ש התוס' יעו"ש: הלכות מע"ש ונטע רבעי פ"י הלכה ב

ואין נוטעין אגוז של ערלה ואם עבר ונטע אגוז של ערלה הרי הצומת מותר ע"כ, והטעם הוא דזה וזה גורם מותר. ועיין בתוס' ע"ז (דף מ"ח ע"ב) ד"ה "ואין" ומחולקים