לחם אבירים צו

שם כרבא וכתב הר"ן למה לא העתיק הרי"ף הדין דהושיט ידו למעי בהמה ושחט בה בן ט' חי דבעי ר"ה וס"ל להתוס' דנקטינן לחומרא כיון דלא איפשטא והרי"ף השמיטה והטעם דס"ל דהלכה כרבא דד"ס אכשר רחמנא, ולפי מ"ש השעה"מ לשיטת רש"י עדיין קשה למה לא העתיק הרי"ף הדין דר"י הלא בזה גם רבא מודה דלא אמרינן ד"ס אכשר רחמנא אלא ע"כ צ"ל דלשיטת רש"י רבא ה"נ ס"ל דאמרינן ד"ס אכשר בו רחמנא לכן לא העתיק הרי"ף הך דר"י ולא כמו שכתב השעה"מ. פרק יג הלכה ה

וכיצד משלח האם אוחז בכנפיה ומפריחה ע"כ, וזה הוא כפירוש קמא שברש"י ולא תיקשי מהלכה ד' דשם מיירי דקצץ כנפיה ולא אחזה בכנפים כדי לשלחה משו"ה אינו שילוח אבל הכא אוחז בכנפיה ומפריחה ולכן מיקרי שילוח. וק"ל: הלכה יא

היתה רובצת על ביצים שאינן מינה והן טהורין ה"ז משלח ואם לא שלח אינו לוקה ע"כ, מבואר בגמרא דק"מ ע"ב ועיין ברא"ש שכתב דהרי"ף היה גריס א"ד אצל מימרא בתרייתא דר"א ותרי לישני דר"א פליגי אהדדי היינו מימרא קמייתא ס"ל דרבנן מחייבי בקירא נקבה ופסק הרי"ף כל"ב משום דתניא כוותיה ועיין ברא"ש דל"ג שכתב דלא פליגי אהדדי ולתרווייהו רבנן מודים בקירא נקבה דחייב והראיה מדנקיט המשנה קירא זכר דאי הוה תני קירא סתם הוה משמע דרבנן פטרי בין בזכר ובין בנקבה לכן תני דוקא זכר בפירוש, ועוד מוכח מזה דדוקא בקירא מחייב ר"א ולאפוקי עוף דעלמא, ולפענ"ד דברי הרא"ש דחוקים דאיך, נוכל לומר דהרי"ף ס"ל דלרבנן אפילו בקירא נקבה פטור הלא הש"ס אמר על האיבעיא דר"ז סתם דלמא בקירא נקבה **(וכפירוש רש"י שם בקירא נקבה דדרכה בכך, יעו"ש.)** א"כ מוכח דבזה. ליכא מאן דפליג וכ"ע ס"ל בקירא נקבה דחייב וכן כתב הגר"א דדברי הרא"ש דחוקים ולכן פירש הב"י דס"ל להרי"ף דלישני דר"א פליגי דל"ק סובר בנקבה דעלמא ד"ה פטור ול"ב דקאמר אבל בזכר דעלמא ד"ה פטור מוכח מזה אבל בנקבה דעלמא ד"ה חייב, והרי"ף השמיט הל"ק מחמת דסובר לדינא כהל"ב דבין בקירא נקבה ובין בנקבה דעלמא הכל חייב. ולפענ"ד לא הבנתי דברי הב"י איך נוכל לומר דל"ב דר"א סובר דבנקבה דעלמא נמי מחייבי רבנן א"כ אדפריך הש"ס על מימרא בתרא דר"א פשיטא קירא זכר תנן הלא י"ל דאשמעינן ר"א דבנקבה דעלמא נמי מחייבי רבנן. וזה לא מוכח כלל מהמשנה. ויש להביא ראיה לדעת הרא"ש מהתוספתא פ"ו דחולין דאיתא שם זכר פטור מלשלוח קירא זכר ר"א מחייב וחכמים פוטרים עוף טמא פטור מלשלוח עוף טהור רובץ על ביצי עוף טהור שאינו מינו פטור מלשלוח ע"כ. א"כ מבואר הכא בפירוש כמ"ש הרא"ש, ור"ז דבעי כנ"ל צ"ל דלא שמיע לו התוספתא הנ"ל ורבינו דפסק כדלעיל צ"ל דס"ל כדעת הרא"ש דל"פ ל"ק עם הל"ב ודוקא בקירא נקבה מחייבי רבנן. אבל בשארי מינים אף בנקבה פטור לרבנן, דאל"כ קשה על רבינו למה אינו חייב מלקות, וכ"ת דלפ"ז ג"כ קשה למה כתב דחייב בשילוח, אולם ע"ז י"ל דכיון דר"ז איבעיא ליה ולא איפשטא נקטינן לחומרא ואפשר דלא גריס בהתוספתא כנ"ל רק דגריס עוף טהור וכו' על ביצי עוף שאינו מינו ולמד הפשט דשאינו מינו היינו דקאי על ביצי עוף טמא שא"מ ועיין בס' "מנחת בכורים" ועיין בביאורי הגר"א ורוב דבריו מבואר בב"י על הטור ובדבריו נפל ט"ס וז"ל וגם הברייתא דלא קתני רק בקירא נקבה "יעו"ש" וזה ט"ס ובמקום