לחם אבירים צה

איריא האי דאית בו איסור יוצא אפילו ב"פ דעלמא נמי דאמר ר"מ לדברי האומר חוששין לזרע האב ב"פ הבא על בהמה מעלייתא הולד אין לו תקנה, ומתרץ ל"צ דאזיל אב"פ דכוותיה מאי אבר מוליד אבר וחתיך לו ושרי א"ד מבלבל זרעו, הדר אמר פשיטא דמבלבל זרעו והכי קמיבעיא לן מהו לגמוע את חלבו חלב דעלמא לאו כאבר מן החי דמי ושרי האי נמי ל"ש א"ד התם אית לו תקנתא לאיסורו בשחיטה הכא לית לו תקנתא לאיסורו בשחיטה ע"כ, והרי"ף השמיט הגמ' הנ"ל אבל רבינו פסק דתיקו דאיסורא לחומרא, ובאמת לפירוש רש"י הסוגיא הזאת לא אתי כרבא וכמ"ש התוס' (דף ע"ה ע"ב) ד"ה "ב"פ" וכמ"ש הר"ן א"כ לפ"ז יקשה הלכתא אהלכתא דבהי"ב פסק רבינו כנ"ל ובהט"ו פסק כרבא אלא ע"כ צ"ל דלא דמי להדדי דרבא מיירי דהבהמה טרפה ולא מהני שחיטתה להתיר עצמה אז הוא מותר כסימנים דידיה אבל היכא שהתירו שחיטת אמו באכילה סימני עצמו שוב אינם בני שחיטה וכ"כ התוס' דר"מ לא פליג כלל אדרבא, ומ"ש רש"י דרבא מחולק עם ר"מ דיוקו מזה. דהלא בשחט את הטרפה מהני השחיטה לענין טומאה והוי כאילו נשחט חציו ומ"מ אמר רבא ד"ס אכשר בו רחמנא וכיון דצ"ל דרבינו ס"ל כהתוס' א"כ קשה קושית הב"י למה השמיט רבינו את המימרא דר"מ, אחר זמן רב מצאתי בספר "שער המלך" שהקשה כן והנאני שת"ל כוונתי לדעת הגדולים, והנה ראיתי שמתרץ כזה וז"ל דבאמת רבינו ס"ל כשיטת רש"י ומ"מ לא קשה מהלכה י"ב דבאבר היוצא לכ"ע לא אמרינן ד"ס אכשר בו רחמנא דכיון דאהני שחיטת אמו לגבי העובר נמי להתירו כולו בלא שחוטה חשוב כשחוט ולא אהני שחיטה דידיה לגבי אותו אבר משא"כ בב"פ הבא על בהמה מעלייתא דכיון דשחיטת אמו לא אהני גבי וולדה דחשיבי חצי הסימנים כשחוטין בזה אמרי' דסימנים דידיה מועילים להתירו בשחיטה דומיא דאמו טרפה וזה דעת רש"י ז"ל מדלא כתב גבי ההיא בעיא דר"י מהו לחוש לזרעו וכו' דלית ליה הא דרבא דאמר ד"ם אכשר רחמנא כמו שכתב רש"י בההיא דר"מ ע"כ, ובאמת מסוגית הש"ס בתולין (ס"ט ע"א) לא משמע כן מדפריך הש"ס על בעיא דר"י ה"ד וכו' מאי איריא וכו' ל"צ דאזיל אב"פ דכוותיה וכו' ובאמת מאי הקשה הש"ס דלמא לעולם מיירי בב"פ הבא על בהמה מעליותא. וכ"ת א"כ בלא"ה כל הוולד אסור מדר"מ וכנ"ל זה לק"מ דדילמא מיירי ר"י אליבא דרבא דס"ל ד"ס אכשר רחמנא וא"כ כיון דהיא רק שחוטה מצד אביו אבל מצד אמו אינה שחוטה ולכן הוולד מותר בשחיטת עצמו וע"ז מבעיא לר"י אבר הנאסר מצד אביו מהו אם יאסור רק אבר כיוצא בו הנולד ממנו כמו באביו או כולו אסור דמבלבל זרעו, א"כ לפי מה שכתב השעה"מ לפרש בדברי רש"י אליבא דרבא כנ"ל דדוקא בהדין דר"מ חולק אבל לענין אבר היוצא דנאסר כיון דכל הסימנים כשחוטים דמיא לא אמרינן בזה ד"ס אכשר וכו' ולא מהני שחיטה לאבר הנאסר וכנ"ל א"כ קשה כמ"ש לעיל, בשלמא אי מפרשינן דרש"י ס"ל דכמו דחולק רבא עם ר"מ ה"נ בדין אבר היוצא ג"כ אמרינן לרבא ד"ם אכשר רחמנא לכן שפיר אמר הש"ס ה"ד וכו' דאפילו תימא דר"י בעי אליבא דרבא מ"מ ג"כ לא יתכן כיון דלפירוש רש"י אמרינן דרבא ס"ל דבכל גוונא אמרינן ד"ס אכשר רחמנא אפילו לענין איסור אבר היוצא וכנ"ל, וכן לפירוש התוס' דדוקא בשחט את הטרפה ס"ל לרבא ד"ס אכשר רחמנא אבל בדר"מ וכן באבר היוצא בזה לא אמרינן ד"ס וכו' שפיר מתפרש סוגית הש"ס דמוקמינן דוקא דאזיל אב"פ דכוותיה אבל לשעה"מ אליבא דפירוש רש"י קשה כנ"ל וכן מוכח מהר"ן ומהתוס' (דף ע"ה ע"ב) ד"ה ב"פ כמה שכתבתי לבאר לפירוש רש"י ומהש"ס גופא ג"כ מוכת כדברי דהש"ס מדמי איסור יוצא לאיסור ב"פ דר"מ א"כ משמע כי היכי בהדין דר"מ אמרינן לרבא ד"ס אכשר רחמנא ה"נ בדין איסור יוצא ג"כ אמרינן ד"ס אכשר רחמנא, ועוד קשה לי לפירוש השעה"מ דעיין ברי"ף דהעתיק הדין דהשוחט את הטרפה ופסק