לחם אבירים צד

העצם השלישי ממקום חבורו בגוף טרפה אע"ג דלא איעכול ניביה. ובוקא דאטמא דשף מדוכתא היינו במקום חיבור השוק והירך והתם לא מטרפה עד דאיעכול ניביה וכן כתב הר"ן לפרש בדברי הראב"ד. א"כ לפ"ז לא קשה מה שהרבה להקשות המ"מ על הראב"ד וגוף הקושיות מבוארים בר"ן באורך, ועיין בלח"מ שהקשה על הראב"ד מזה דאמרינן בש"ס (דף נ"ד ע"א) דפליגי ר"י ור"ל בדרב מתנה אמאי לא קאמר הש"ס דפליגי ר"י ור"ל בשמוטת ירך ומנ"ל להגמ' דפליגי בהא טפי מבהא ע"כ, ובאמת נעלמו מהלח"מ דברי התוס' (דף נ"ז ע"א) ד"ה "שמוטת ירך" וז"ל דר"י ס"ל לקמן שמוטת ירך בעוף טרפה וה"ה בבהמה נמי טרפה וכו' א"כ לפ"ז לק"מ דלא היה יכול הש"ס לומר פליגי ר"י ור"ל בשמוטת ירך ולר"י כשר דהלא ר"י בעצמו ס"ל לקמן דטרפה לפי' התוס' הנ"ל. וק"ל: הלכה יא

עוף שנשתנה מראה ב"מ מחמת האור וכו' ע"כ. עיין בכ"מ שכתב על דברי הר"ן שהביא ואינו מחוור דא"כ כי היכי דאמרינן כל טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף. יתר עליהם העוף נשבר העצם אעפ"י שלא ניקב קרום של מות, ה"נ הוה ליה למימר נפלה לאור ונחמרו ב"מ ע"כ, וכתב ע"ז הכ"מ נראה שאין זו קושיא וכו' ועוד שאין זה טרפות נוסף בעוף שאם היה אפשר בבהמה להיות נתמרו ב"מ ג"כ היתה נטרפת בכך ואין חילוק בין בהמה לעוף אלא שזו יש לה מגינים שלא תבא לידי טרפות זו וזו אין לה מגינים עכ"ל, ותמה תמה אקרא שלא ראו דברי הר"ן בפא"ט (דף י"ת ע"א) ד"ה "אדומין" וז"ל שאם תאמר שלא אמרו יתר עליהם העוף אלא במה שהבהמה והעוף שווין אבל בנפילה לאור איכא טעמא למיסר עוף מבהמה מפני שעורו רך והרי אף בנשבר העצם אעפ"י שלא ניקב קרום של מוח איכא טעמא כדאמרינן בגמרא הואיל וקרומו רך ואעפ"י כן הוזכרו בפירוש ולפ"ז לק"מ קושית הכ"מ יעו"ש. וק"ל: פרק יב ש הלכה א

השוחט אותו ואת בנו ביום אחד הבשר מותר באכילה ע"כ. ומשמע דמותר אפילו בו ביום. ועיין ברא"ש פ"ה סימן ה' בשם בה"ג ועיין מ"ש רש"י בתולין (פ"ב ע"א) ד"ה "נשכר" וז"ל שאוכל היום בשר וכו' א"כ משמע דאל"כ אסור לאכול הבשר באותו יום, ומחולק רבינו עם דעת רש"י ז"ל בזה. ועוד כתב רבינו בהלכה י"א. ואם נודע שזה ודאי אביו אין שוחטין שניהם ביום אחד וכו' שהדבר ספק אם נוהג בזכרים או אינו נוהג, ועיין מ"ש רבינו בפ"ט מהל' כלאים ה"ו וז"ל. ואם היו שני מינים אסור להרכיבן זע"ז וכו' וכן אם הרכיב זה הנולד אפילו על מין אמו לוקה וכו' ע"כ, והכוונה דאסיקנא בגמרא (דף ע"ט ע"א) דר"י מספקא אי חוששין לזרע האב או לא, ולכן פסק רבינו באותו ואת בנו כנ"ל וכן כתב הרדב"ז בהלכות כלאים וכן כתב הכ"מ לפרש דרבינו מספקא לו באותו ואת בנו ולפ"ז לרבינו הדין בבן פקועה הבא על הבהמה הולד אין לו תקנה כר"מ א"כ קשה על רבינו למה השמיט מימרא דר"מ, וכבר הקשה זה הב"י בטור סימן י"ג על רבינו יעו"ש, ולכאורה נראה לפענ"ד לתרץ דרבינו מפרש כפירוש רש"י בד"ה אין לו דר"מ פליג אדרבא דאמר ד' סימנין אכשר רחמנא ולרבא מהני בב"פ הבא על הבהמה שחיטת עצמו א"כ כיון דרבינו פסק בהמ"א פ"ה הט"ו כרבא א"כ לא קיי"ל כר"מ וכ"כ הפ"ת והי"א. אבל באמת אי אפשר לומר דרבינו ס"ל כשטת רש"י דהלא כתב בהי"ב ז"ל עובר שהוציא אבר ונאסר ואח"כ נולד והרי היא נקבה החלב שלה אסור לשתותו מספק וכו' וכן איתא בש"ס (דף ס"ט ע"א) בעי ר"י מהו לחוש לזרעו ה"ד אילימא דאזיל אבהמה מעליותא מאי