לחם אבירים צג

המסס וביה"כ שניקבו לחוץ טרפה א"כ מבואר בהדיא דאינו צריך לאשמעינן לכן גם רבינו לא הצריך לאשמעינן דין זה. והראב"ד ס"ל דרבינו מפרש כשיטת הרא"ש לכן השיג כנ"ל: הלכה יט

הטחול אינו מן האברין שנקיבתם במשהו וכו' כיצד וכו' אם ניקב בראש העבה נקב מפולש טרפה וכו' אבל אם ניקב הדק כשרה ובה"כ כתב רבינו כל אבר שאמרו חכמים בו שאם ניקב במשהו טרפה כך אם ניטל כולו טרפה בין שניטל ביד או בחולי וכו', ומ"ש רבינו אם ניקב בראש העבה נקב מפולש טרפה וכו' אבל אם ניקב הדק כשרה משמע דבין ניקב במקום העבה ובין נחתך טרפה מדלא חילק בין ניקב לנחתך, הגם דבגמרא (נ"ה ע"א) מכח קושית הש"ס שם מחלקינן בין ניקב לנחתך וכשר בנחתך, אך לפי מסקנת הש"ס דמפלגינן בין סמוכה לקלושה א"כ נוכל לתרץ קושית הש"ס דהמשנה מיירי בקלושה אבל בסמוכה אפילו נחתך ג"כ טרפה, ולא הבנתי דברי הרי"ף דנראה דגירסתו היתה כזה אר"ע ל"ש ניטל אבל ניקב טרפה וה"מ בסומכיה אבל בקולשיה כשר, א"כ נראה דר"ע גופא מחלק בין סומכיה לקולשיה ולפ"ז קשה מאי פריך הש"ס על ר"ע מהמשנה הלא נוכל לומר דהמשנה מיירי בקולשיה ונוכל לומר דמשום קושיא זו גריס רש"י ולית הלכתא כר"ע ולא אמרו אלא בקולשיה אבל בסומכיה טרפה ולא כהרי"ף שגרים דר"ע גופא מחלק בין סומכיה לקולשיה. ואפשר לומר דגם הרי"ף כתב זה לדינא וכמסקנת הש"ס אבל באמת ר"ע בעצמו מטריף אפילו בקולשיה. וק"ל: פרק ז הלכה ט

ריאה שנשפכה כקיתון וכו' כשרה ע"כ. עיין בלח"מ שהקשה למה לא העתיק רבינו מה דאמר ר"נ ריאה שנימוקה וקרום שלה קיים כשרה, ונראה לפענ"ד ליישב דרבינו סבר בדר"נ דאפילו מחזקת יותר מרביעית כשרה, ומה דאיתא בש"ס מחזקת רביעית הוא ל"ד דאל"כ הלא יהיה גרוע מנימוק כולה לכן לא העתיק רבינו הדין הנ"ל יען דזה נכלל במ"ש ריאה שנשפכה וכו' וכן ס"ל להרשב"א דאפילו מחזקת יותר מרביעית ג"כ כשרה ועיין בט"ז ליו"ד סימן ל"ו סקי"ד וש"ך סקכ"א ונקה"כ יעו"ש: פרק י הלכה ג

בהמה שנשמט הירך שלה מעיקרו ויצא מן הכף שלו אם נתעכלו וכו' ה"ז טרפה ע"כ. עיין בהשגת הראב"ד ועיין במ"מ מ"ש בארוכה וכל דבריו מבוארים בר"ן בפא"ט וכן כתב המ"מ וז"ל אבל הראב"ד וכו' ולכן פירש דבוקא דאטמא דשף מדוכתא היינו שנשמט עצם שלישי זה ממקום חיבורו בגוף והתם הוא דבעי עיכול ניביה ושמוטת הירך שנשמט העצם השני שנקרא שוק ממקום חבורו בעצם השלישי וזה אע"ג דלא עיכול ניביה ג"כ טרפה דהרי בשמוטת ירך לא הוזכר עיכול כלל, וא"ת לפי פירוש זה קשה אמאי קרי לה שמוטת ירך והלא שמוטת שוק הוא וכו' הרי נראה דשמוטת ירך הוא כדפירש רבינו שנשמטה הירך ממקום חבורה בגוף עכ"ל. ולפ"ד שארי לו מאריה שהכניס שיטה אחרת בדברי הראב"ד כי מ"ש כנ"ל הוא שיטה אחרת הובא בר"ן, אולם דעת הראב"ד כן דס"ל מדהכא קרינן לה בוקא דאטמא והכא קרינן לה שמוטת ירך והתם מסקינן והוא דעיכול ניביה ובשמוטת ירך לא מדכרינן מידי מזה ש"מ דשני מקומות הן ובוקא דאטמא לא מטרפה עד דאיעכול ניביה ובשמוטת ירך אע"ג דלא איעכול ניביה נמי טרפה ובוקא דאטמא ושמוטת ירך תרי מילי נינהו ופירושו של הראב"ד הוא כן דשמוטת ירך היינו שנשמט