לחם אבירים צא

אמר רב דפסול דס"ל דהתם הטעם דכשר מחמת דיש רובא בשחיטה אבל הכא ליתא רובא בשחיטה וכן בשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש ר"י מכשיר דכמו לר"י בהגרים שליש ושחט שני שליש כשרה מחמת דאיכא רובא בשחיטה והכא נמי איכא רובא בשחיטה ולר"ה הכא טרפה דדוקא בהגרים שליש ושחט שני שליש ס"ל לר"י דכשר מחמת דכי נפיק חיותא בשחיטה קא נפיק משא"כ הכא דכי נפיק חיותא בהגרמה קא נפיק, אבל אי נימא דר"ה וכן ר"י ס"ל הכא כל"ק דהמחלוקת של ר"י עם רבנן בשחט שני שליש והגרים שליש אבל בהגרים שליש ושחט שני שליש בזה נימא דכ"ע מודים דפסול אפילו לר"י א"כ קשה על ר"ה איך ס"ל בהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש דכשר הלא כיון דס"ל לר"י אפילו בהגרים שליש ושחט שני שליש דטרפה, א"כ מכ"ש הכא דשחט רק שליש אחד בוודאי טרפה, וכן הקשו התוס' בד"ה "הגרים"' וכן על ר"י נמי קשה דס"ל הכא דטרפה דבעינן רובא בשחיטה א"כ משמע דהיכא דהגרים שליש ושחט שני שליש דכשר ובאמת הלא רב פסק כר"י ור"י ס"ל דאפילו איתא רובא בשחיטה מ"מ כיון דהגרמה היתה מקודם פסול מחמת דכי נפקא חיותא בעינן שיהא ברוב שחיטה, וכן בזה דפליגי בשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש נמי קשה על ר"י דס"ל דכשר הלא ר"י ס"ל בהגרים שליש ושחט שני שליש דפסול והטעם דכי נפיק חיותא בעינן שיהא רובא בשחיטה וליכא ואע"ג דחיותא נפיק בשחיטה א"כ כ"ש הכא בשחט שליש וכו' בוודאי ס"ל לר"י דפסול, וכן על ר"ה נמי קשה דס"ל הכא בשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש דפסול דכי נפיק חיותא בהגרמה קא נפיק א"כ משמע היכא דהגרים שליש ושחט שני שליש דכשר ובאמת הלא ר"ה אמר דר"י ס"ל דבכה"ג נמי פסול וכנ"ל, אלא ע"כ צ"ל דר"ה וכן ר"י ס"ל דהמחלוקת של ר"י ורבנן כלישנא בתרא ולכן ס"ל לר"ה ולר"י שפיר דהיכא דהיה רוב שחוט בין בתחילה ובין בסוף כשר דהא איכא תרתי למעליותא רובא בשחיטה וכי נפיק חיותא בשחיטה קא נפיק ומשו"ה פסק רבינו כל"ב, ומה דאמרו בגמ' (ד"כ ע"א) פסול בשחיטה פסול במליקה לאתויי מאי וכו' דאמר ר"ה אר"א הגרים ושחט שני שליש פסולה קאי זה לל"ב ג"כ ואליבא דרבנן דס"ל בכה"ג פסול וכנ"ל וק"ל: פרק ד הלכה יד

ישראל מומר לעבירה מן העבירות שהיה מומחה ה"ז שוחט לכתחילה וצריך ישראל כשר לבדוק את הסכין ואח"כ יתננה למומר וכו' ע"כ, ומשמע מלשון רבינו דבין היה מומר ואוכל נבלות לתיאבון ובין דהיה מומר לשארי עבירות דין אחד להם וצריך בדיקת הסכין, ולפ"ז קשה על רבינו למה כתב והיה מומחה וכ"ת דבמומר לא אמרינן רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם דהלא מהגמ' מוכח דגם במומר אמרינן כלל זה, וכן הקשה המ"מ ולפענ"ד לק"מ דדוקא היכא דליתא קמן אמרינן רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם וכן ס"ל להרי"ף וכמ"ש הר"ן אבל היכא דאיתא קמן שפר קאמר רבינו דבעינן שיהא מומחה ורבא ע"כ מיירי בהיה מומחה דאלת"ה מה מהני בדיקת הסכין הלא יש לחוש שמא שהה ודרס ולא ידע ולכן בדברי ר"נ דגרסינן בש"ס אר"נ א"ר ראה אחד ששחט אם ראהו מתחילה ועד סוף מותר לאכול משחיטתו ואם לאו אסור ופריך הש"ס ה"ד אי דידע וכו' ואי דלא ידע וכו' רוב מצוין א"ש מומחין הם ומתרצינן דמיירי דידע דלא גמיר וכגון דשחט קמן חד סימן שפיר מ"ד מדהאי שחיט שפיר וכו' וקשה לכאורה הלא הש"ס הא יכול לאוקמי דר"ג מיירי בדלא ידעינן אי גמיר ואי לא גמיר ומה דקאמר ר"נ דאסור היינו בלא בדיקה ולא נדע אם הוא מומחה או לא אלא צ"ל דמיירי בדליתא קמן ובכה"ג לא בעינן בדיקה וכן מוכח ממ"ש