לחם אבירים צ

"כשירדה" וז"ל ולא לטבול ונפלה כולה לתוך המים, ובאמת אינו מובן דהלא זה קאי אליבא דרבנן ולרבנן בעינן בשחיטה שיכוון לחתוך כל הסימן א"כ ה"נ בעינן דיהיה כוונתה להקר כל גופה ומרש"י משמע דהיה כוונתה רק להקר מקצת גופה וכזה הקשה הרש"ש יעו"ש. ואפשר לומר דרש"י אשמעינן בזה דצריכה לטבול כל גופה בפעם אחת לכן כתב ונפלה כולה וכו' ובאמת היתה כוונתה להקר כל גופה אך הוה אמינא דאם נפלה במקצת ג"כ תעלה לה טבילה לאותו מקצת לכן אשמעינן דבעינן שתפול כולה לתוך המים. וק"ל הלכה יד

השוחט לשם הרים וכו' אעפ"י שלא נתכוון לעבדם אלא לרפואה וכיוצא בה מדברי הבאי שאומרין העכו"ם הרי שחיטתו פסולה ע"כ, עיין מ"ש הר"ן דלא איירי מתניתין במתכוון לעבדם דא"כ אפילו בהנאה נמי תתסרי אלא בשוחט לשם רפואה וכו' וכן מוכח לשון רבינו וה"ק ל"מ אם נתכוון לעבדם דאז אפילו בהנאה אסור אלא אפילו היכא דשחט לשם רפואה ג"כ אסור באכילה, והב"י מפרש דברי רבינו כן, ל"מ אם נתכוון לעבדם דפסול אלא אפילו לשם רפואה ג"כ אסור וחד איסור להם ואפילו בנתכוון לעבדם ג"כ מותר בהנאה, ומה דדחקו להב"י לפרש כן היינו דמהש"ס מוכח כזה. דפריך הש"ס ורמינהו השוחט וכו'. אמר אביי ל"ק הא דאמר להר הא דאמר לגדא דהר. והלא יכול הש"ס לתרץ דהמשנה מיירי דשחט לשם רפואה והברייתא מיירי דמתכוון לעבדן **(והן המשנה והברייתא מיירי דאמר להר. המחבר.)** ומדלא תירץ כן א"כ מוכח דס"ל להגמרא דאפילו במתכוון לעבדן ג"כ מותר בהנאה ועיין רש"י במשנה ד"ה לשם ימים דכתב שעשה הים עכו"ם ומוכח דמפרש דלא כהר"ן הנ"ל. יעו"ש: הלכה כב

ישראל ששחט לעכו"ם אעפ"י שהעכו"ם מתכוון לכל מה שירצה שחיטתו כשרה שאין חוששין אלא למחשבת הזובח לא למחשבת בעל הבהמה ע"כ. וכן כתב רבינו בהל' פסוה"מ פ"ד ה"א וז"ל שחט אפילו שמענו הבעלים שפגלו והיתה מחשבת העובד נכונה ה"ז כשר יעו"ש, ולפ"ז אפילו לכתחילה מותר לשחוט, ומ"ש רבינו "ששחט" לשון דיעבד הוא מחמת דמסיים רבינו אח"כ לפיכך עכו"ם ששחט לישראל שחיטתו נבלה דבזה אפילו בדיעבד פסול לכן כתב בהרישא ג"כ לשון דיעבד. ועיין כ"מ שכתב דרבינו פסק כר"י, ומ"ש בה' פסוה"מ קאי דוקא לר"י דלת"ק ס"ל שהבעלים מפגלים אבל הכא בהלכה זו אתי שפיר אפילו לת"ק וכמו דמבואר בחולין לל"ב: פרק ג' הלכה יג

הגרים בתחלה שליש ושחט שני שלישים ה"ז כשרה ע"כ, עיין בכ"מ שם. ונ"ל לפרש דמשו"ה פסק רבינו כל"ב דר"ה דהמחלוקת של ר"י עם ר"ה בהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש בזה ר"ה א"ר כשרה ור"י א"ר טרפה ומחלוקת זו מוכיח דס"ל כל"ב דר"ה דהמחלוקת של ר"י ורבנן בהגרים שליש ושחט שני שליש אבל אי שחט שני שליש והגרים שליש כ"ע ס"ל דכשרה, ולפ"ז שפיר קאמר רב הונא בהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש דכשר מחמת דר"ה פסק מקודם כר"י וכיון דס"ל בהגרים שליש ושחט שני שליש דכשרה מחמת דכי נפיק חיותא בשחיטה קא נפקא לכן ס"ל לר"ה גם בזה דכשר דכי נפיק חיותא בשחיטה נפיק ור"י