לחם אבירים פט

ע"כ **(ונ"ל להביא דאיה לזה מדפסק רבינו בה' עכו"ם דאם שחט בסכין של ע"ז שחיטתו כשרה מטעם דמקלקל הוא, ואם נימא דצריך שיעור בבהמה א"כ בסכין של ע"ז כיון דלשרפה קיימא א"כ מיכתת שיעוריה וליכא כאן שיעור סכין אלא ש"מ דאפילו בבהמה גסה ג"כ לא צריך שיעור בסכין. המגיה חתן המחבר זצל"ה.)** מסתימת דברי רבינו משמע דאפילו בבהמה נמי כשר אם שחט בהולכה והובאה ודלא כהמ"ד דסבירא ליה דוקא בעוף כשר בכ"ש, ומה שכתב רבינו והוא שלא יהא דבר דק שניקב וכו' ועיין רש"י חולין דל"א ד"ה "אין" ומחולק בזה רבינו עם רש"י ז"ל פרק ב הלכה ו

ואם שחט לגומא בשוק אסור לאכול משחיטתו עד שיבדקו אחריו שמא מין הוא ע"כ, משמע מלשון רבינו דאסור לאכול משחיטתו לעולם ואפילו ראינו ששחט בהכשר פסולה דחיישינן שמא מין הוא ויתורץ בזה קושית הרשב"א שהקשה על רבינו למה לא אמרו בברייתא שחיטתו פסולה וכמו דאיתא במשנה בשארי דברים, ולפענ"ד לק"מ כיון דס"ל לרבינו דשחיטתו אסורה לעולם א"כ לא שייך למימר פסולה דהיה משמע דוקא שחיטתו זו פסולה ולא שארי שחיטות דלהבא, וכ"ח א"כ לתני אסורה י"ל דלא רצה לשנות מלשון הרישא והסיפא דתני בהו לשון פסולה. ופסולה לא מצי למתני כנ"ל לכן לא תני כלל, ומ"ש הכ"מ בד"ה ובשוק מבואר כזה בתוס' דמ"א ע"א ד"ה ובשוק ועיין בטו"א למגילה כ"ד ע"ב יעו"ש: הלכה ט

שחט שני ראשים כאחד שחיטתו כשרה ע"כ. מה שכתב שחט הוא לאו דוקא כי הש"ס מוקי דוקא קדשים דיעבד אין אבל לכתחלה לא אבל בחולין אף לכתחלה מותר וכן כתב רבינו בה' פסולי המוקדשין. וז"ל ולא ישחוט ב' ראשים כאחד בקדשים ואם שחט הרי אלו כשרים ע"כ א"כ דוקא בקדשים אסור לכתחלה לעשות כן משא"כ בחולין אף לכתחלה מותר, אח"כ מצאתי להפ"מ שכתב כן. וק"ל: הלכה יא

אין שחיטת החולין צריכה כוונה, ובהי"ב כתב אבל סכין שנפלה ושחטה אעפ"י ששחטה כדרכה ה"ז פסולה שנאמר וזבחת עד שיהא הזובח אדם ואעפ"י שאין מתכוון לשחטה ע"כ. ובאמת ה"ה אפילו אין מתכוון לחתיכה כלל מ"מ כיון דאחי מכח גברא כשר וכן איתא בפירוש בגמ' דאי אשמעינן התם משום דקא מכוון לשם חתיכה בעולם אבל הכא דלא קא כוון אפילו לחתיכה בעלמא וכו' קמ"ל, ורק משום דמיירי רבינו בהי"א דהיתה שם כוונתו לחתיכה בעלמא דהיה זרק סכין לנועצה בכותל וכן בהי"ב כתב בחשו"ק ואחרים רואין אותן דשחיטתן כשרה דשם הלא היתה כוונה לחתיכה בעלמא לכן כתב הכא לשון זה כנ"ל, וכן יש להביא ראיה למ"ש ממ"ש רבינו בה' מקוואות פ"א ה"ח וז"ל אפילו נדה שטבלה בלא כוונה כגון שנפלה לתוך המים או ירדה להקר ה"ז מותרת לבעלה. א"כ מבואר דאפילו אינו מכוון כלל ג"כ מותר א"כ מכ"ש בשחיטה דמותר אפילו אינו מכוון לחתיכה כלל וכדאמרינן בש"ס דאפילו ר"י דס"ל בנדה שנאנסה וטבלה אף לביתה לא טהרה מ"מ מודה בשחיטת חולין אם הפיל הסכין כשר, א"כ מוכח דשחיטת חולין יותר קיל מנדה, ונראה לי דמ"ש רבינו או ירדה להקר מיותר. דכיון שכתב רבינו דהיכא שנפלה למים דלא היה כוונה כלל לטבילה בעולם מותרת לבעלה א"כ מכ"ש בירדה להקר בודאי מותרת. ורק מחמת דסיים רבינו אבל לתרומה וקדשים אינה טהורה עד שתטבול בכוונה ושם אפילו ירדה להקר ג"כ לא מהני כיון דלא היה כוונה לטבילת מצוה לכן כתב גם הכא ירדה להקר. ועיין רש"י חולין ד"ה