לחם אבירים פח

הלכות שחיטה פרק א' הלכה ו'

ושיעור תרבץ הוושט שאינו ראוי לשחיטה למעלה וכו' כדי שיאחז בשתי אצבעותיו ע"כ, עיין במ"מ שכתב דרבינו והרי"ף ש מפרשים מה דאמרו בגמ' עד כדי תפיסת יד היינו שתי אצבעות וקשה לי לכאורה הלא רבינו כתב בפ"ו מה"ש הט"ז וז"ל והוא שישתייר מארכו כמו ארבע אצבעות והמקור הוא דאמרינן בש"ס והוא שישתייר עד כדי תפיסה א"כ חזינן דתפיסה מיקרי שיעור ד' אצבעות, וי"ל עפ"י התוס' בתולין (דמ"ד ע"א) ד"ה "כדי" דיש חילוק בין תפיסה סתם להיכא דמבואר תפיסת אדם דבזה משמע כדי שיוכל לתפוס בשתי אצבעותיו וק"ל: הלכה יד

והוא שיהיה פיה חד ולא יהיה בה פגם אבל אם היה כמו תלם בחודו של דבר ששוחטין בו ואפילו אם היה התלם קטן ביותר שחיטתו פסולה, ובהט"ז כתב כיצד סכין שתבדק בהולכה ולא תרגיש שיש בה פגם וכו' אם שחט בה דרך הולכה ולא הביא שחיטתו כשרה ואם הביא שחיטתו פסולה ע"כ, ומשמע מדברי רבינו דמיירי בפגימה אחת היינו מדכתב "פגם" לשון יחיד ובזה מחלק כנ"ל הא אם יש בסכין פגימות הרבה אפילו מסוכסכת אז אפילו שחט דרך הולכה ג"כ פסולה, דאי נימא דרבינו ס"ל דוקא דרך הובאה פסול בהרבה פגימות א"כ מאי חילוק יש בין פגימה אחת להרבה פגימות דבפגימה אחת ג"כ פסול דרך הובאה וכ"כ הר"ן להוכיח מהש"ס כן ובזה סרה קושית הלח"מ בהט"ז יעו"ש.. ומה דכתב הלח"מ דס"ל לרבינו במגל קציר בדיעבד שחיטתו כשרה לא מוכח כן לפענ"ד אלא אפילו בדיעבד פסולה ואתי שפיר דלא העתיק רבינו הדין דמגל קציר דס"ל לר"י אליביה דב"ה דאסור באכילה כמבואר בגמ' דכיון דס"ל הכא בהרבה פגימות דפסולה א"כ במגל קציר פשיטא דפסול ולא צריך לאשמעינן, אח"כ מצאתי בפירוש המשניות של רבינו דכתב בפירוש דב"ה לא מכשרי אלא לטהרה מידי נבלה אבל באכילה אסורה וכר"י ולא כהלח"מ שכתב דרבינו לא ס"ל כר"י: הלכה יט

התולש קנה או שן או ציפורן והרי הן חדין ואין בהן פגם שוחטין בהן ובה"כ כתב שחט בהן כשהן מחוברין שחיטתו פסולה ע"כ, בש"ס הוזכר החילוק בין תלוש למחובר בציפורן ובשן מחלק הגמרא בין חדא לתרתי וס"ל לרבינו דה"ה בשן יש חילוק בין תלוש למחובר וכמ"ש התוס' ד"ה "הא", ומ"ש רבינו ואם נעצו בקרקע לא ישחוט ואם שחט שחיטתו כשרה מיירי שלא נשרש בארץ דאל"כ הלא נקרא מחובר ואפילו דיעבד שחיטתו פסולה, וכמ"ש רבינו בפ"ח ה"א מהל' עכו"ם יעו"ש ועיין תוס' ד"ה "ציר": הלכה כב

ליבן הסכין באור ושחט בה שחיטתו כשרה ע"כ, עיין ברא"ש שהעתיק בשם רבינו בדין זה דשחיטתו פסולה ועיין בכ"מ וז"ל אבל נוסחת הר"ן כרבינו כשרה עכ"ל ולפ"ז צריך לגרוס בהר"ן כן אבל הרמב"ם ז"ל פסק כר"ז" ומה דיש שם גירסא אחרת זה הוא לפי גירסת הרא"ש ועיין ברא"ש חולין סימן פ"א: הלכה כז

כמה הוא אורך הסכין ששוחט כל שהוא