לחם אבירים פז

בשר בתנור אפילו חממו ליבש כלי אסור חיישינן שמא כיון גם לבשל כיון שידע בו ואיתא במס' ע"ז דל"ח אמר רבינא הלכך האי עכו"ם דשדי סיכתא לאתונא וקבר בה ישראל קרא מעיקרא ש"ד ופריך הש"ס פשיטא מ"ד לבשולי מנא קא מכוון קמ"ל לשרורי קא מכוון, ועיין בר"ן שכתב דלפי גירסת הרי"ף דגריס לבסוף אסור א"כ משמע דמעיקרא דאכוון עכו"ם לבשולי אסור ואינו מחוור ע"כ. ועיין בחידושי מהר"מ שכתב דלפי פירוש הרא"ש מיושב גירסת הרי"ף ורבינו נמי ס"ל כן דבעינן תרתי היינו דלא מכוון לבשל וגם דלא ידע אם יש שם בשר וק"ל הלכה כד

או זתים הכבושין וחגבים הכבושין שבאין מן האוצר מותר וכו' ע"כ, מדסתם רבינו דבריו ולא חילק כלום א"כ משמע אפילו הם רכים שגרעינתו נשמטת ג"כ מותר ודלא כר"י דאוסר לכן איתא ביו"ד בפירוש יעו"ש, ומ"ש רבינו אבל חגבים וכבשין שמזלפין עליהם יין אסורים באכילה ור"ל דמיירי דדרך לתת לתוכן יין או חומץ לכן אסור באכילה ומותר בהנאה אבל אם ידע ברור שנתן העכו"ם לתוכו יין אז אסור אפילו בהנאה וכמו שפסק חזקיה בע"ז (דל"ח ע"ב) ומה דאמרינן בש"ס אבל בידוע אסור אפילו בהנאה מיירי דוקא בידוע דהעכו"ם נתן לתוכן יין וכן פירש הר"ח יעו"ש אבל הטור מפרש דמה שאמרו בש"ס "דדרכו" היינו שלפעמים נותנים בהם יין "וידוע" היינו שכולם נותנים לתוכן יין אעפ"י שאינו ידוע שנתנו לתוך אלו. וכן נראה מדברי רש"י בד"ה "ומ"ש מוריי"ס" שכתב דרובא דעלמא שדי בהו חמרא והוי בידוע ע"כ, א"כ מבואר דרש"י ז"ל מפרש כפירוש הטור, אולם באמת אין מזה ראיה דנוכל לומר דבמורייס צריך ע"כ ליתן לתוכו יין כדאמר הש"ס (דף ל"ד ע"ב) פעם ראשון ושני לא צריך למרמי בהו חמרא מכאן ואילך רמי בהו תמרא א"כ הוי כמו ידוע וכן קאמר בש"ס לעבורי זוהמא א"כ משמע דנותנים בכוונה יין כדי להעביר הזוהמא. א"כ אין ראיה דרש"י ז"ל יפרש "בידוע" כהטור וק"ל: הלכה כה

ומפני מה אסרו חומץ שכר של עכו"ם מפני שמשליכין לתוכו שמרי יין לפיכך הנלקח מן האוצר מותר ע"כ. ואיתא כן בש"ס אמר ר"א ומאוצר שרי דאי איתא דמערבי מסרא סרי. ורבינו לא הזכיר כלל אי מותר לקנות יין תפוחים או רימונים. ואפשר לומר דכמו שכתב בחומץ שכר של עכו"ם דמן האוצר מותר אבל מן החנות אסור. א"כ ה"ה ביין תפוחים ורמונים ג"כ אסור מן החנות, הגם דכתב רבינו בהי"א דיין תפוחים ורמונים מותר לשתותו י"ל דמיירי התם היכא דלקח מן האוצר. ועיין בר"ן שכתב דמותר ליקח יין רמונים לרפואה מהתגר כיון דתגר הוא לא מרע אומנתו וכן פסק המחבר כוותיה ועיין במרדכי פ"ו דכתב ג"כ דלתערובות יין לא חששו דאומן לא מרע אומנתו, ועיין בביאורי הגר"א וכן פסק רבינו בהל' ציצית פ"ב ה"ז וז"ל הלוקח טלית מצויצת מן השוק מן הישראל הרי הוא בחזקתה מן הכותי התגר כשרה א"כ ה"ה בזה ג"כ מותר כנ"ל: הלכה כו

המורייס במקום שדרכן לחת לתוכן יין אסור ואם היה היין יקר מן המורייס מותר ע"כ, משמע מדברי רבינו דבמקום שאין דרכן לתת לתוכו יין מותר ובפ"ג כתב בגבינה אפילו במקום שאין דרך להעמיד בעור קיבת טמאה מ"מ אסור וי"ל דלא דמי להדדי דהתם הגבינה נאסר בתחילה במנין בכ"מ אבל במורייס בתחילת האיסור לא נאסר בכ"מ אלא דוקא במקום שדרכן לתת לתוכן יין, וכן פסק המחבר ועיין בר"ן וז"ל ושמעינן שלא השוו חכמים מדותיהם באיסור המורייס לאסור אותו בכ"מ ובכל זמן הלכך לא נאסר רק בזמן ובמקום שנותנים לתוכו יין יעו"ש: