לחם אבירים פו

העכו"ם אסור מחמת דאין נאכלין ע"י מלחן אלא ע"י הדחק ה"נ בבשר כן, ומה דמשמע מהט"ז סקי"ג דאם מלחו הבשר הרבה דינו כמו דגים קטנים, זה כתב לדעת הטור אבל להלכה לא ס"ל כן ולא כהבאה"ט שהחליט דברי הט"ז להלכה. ומ"ש רבינו בהט"ז ודגים קטנים שמלחן ישראל או עכו"ם הרי הן כמו שנתבשלו מקצת בישול ואם צלאן עכו"ם אח"כ מותרין ובהלכה י"ז כתב דג שמלחו עכו"ם וכו' עד שהכשירן לאכילה הרי אלו מותרין ע"כ, וכבר הקשו התוס' בע"ז (דף ל"ח ע"א) ד"ה "דגים" ע"ז דאמרינן דגים מלוחים אין בהם משום בישולי עכו"ם והקשו הלא דגים אינו עולה על שולחן מלכים ואינו נוהג בהם כלל בשו"ע ותירוצם דמיירי בדגים גדולים קצת אינו עולה לדברי רבינו דהלא רבינו ס"ל בגדולים דאפילו היו הדגים מלוחין ואח"כ צלאן העכו"ם מ"מ אסור ודוקא דגים קטנים מתוך רכותן ע"י מליחה היו ראוין לאכילת כל אדם ומשו"ה צליה דבתר מליחה לא חשיב בישול אבל דג גדול מליח אינו ראוי לאכילה אחר המליחה אלא ע"י הדחק ע"כ הצליה שאח"כ נחשב לבישול כמ"ש הכ"מ, לכן אנו מוכרחים לתירוצו של הב"י דתירץ דהא דאינו עולה עש"מ היינו קודם שמלחו אבל משמלחו עולה עש"מ ואפ"ה שרי כשצלאן העכו"ם אח"כ מפני שנאכל כשהוא חי כמות שהוא מחמת מלחן ולפלא לי על הב"י שלא הביא הקושיא בשם התוס'. ומ"ש לעיל בדעת רבינו דס"ל בדגים גדולים אפילו מליח ג"כ אסור משום בשו"ע אינו כן דעת הרא"ש לפירוש הטור אלא ס"ל דאם נמלח תחלה ואח"כ צלאן העכו"ם מותר ובאמת מהש"ס מוכח כדעת רבינו דקאמר הש"ס דגים קטנים ועלה קאמר רב יוסף אם צלאן וכו' משמע דוקא קטנים. אבל גדולים יש בהם בשו"ע. וראיתי להרש"ש שכתב על התוס' וז"ל ולי נראה לחלק בין מבושלין לצלוין והכא מיירי בצלוים כמו שאמר ר"י אם צלאן וכו' אבל באמת משמע מדברי רבינו דדין אחד להם וכן משמע בשו"ע סעי"ד דכתב שם לענין ביצה דאם בשלה עכו"ם אסורה ובגמרא אמרו בביצה לשון צליה א"כ מוכח דאין חילוק בין צלי למבושל וק"ל: הלכה טז

וכל שבישלו ישראל מעט בשול בין בתחלה ובין בסוף מותר לפיכך אם הניח העכו"ם בשר או קדרה ע"ג האש והפך הישראל בבשר והגיס בקדרה או שהניח ישראל וגמר העכו"ם מותר ע"כ. ונראה מדברי רבינו דאם בשלו העכו"ם כמב"ד וגמרו הישראל מותר וכן פסק הרא"ש וכן מוכח מהש"ס דאמרו ואינו אסור עד שתהיה תחלתו וסופו ביד עכו"ם ומשמע הא אם היה רק מעט ואפילו סופו ביד ישראל ג"כ מותר, ואע"ג דאמרינן בגמרא כל שהוא כמב"ד אין בו משום בשו"ע א"כ ה"ה היכא דנתבשל ע"י העכו"ם כמב"ד לא יועיל אח"כ גמר הישראל אכן כבר כתב הרא"ש דלקולא אמרינן כן ולא לחומרא, ויש להביא ראיה לזה מהש"ס דאמרינן בהניח ישראל בשר ע"ג גחלים והפך העכו"ם מותר מחמת דקירוב בישול לאו מלתא הוא ואם הניח העכו"ם והפך הישראל אמרינן ג"כ דמותר אפילו בשלו העכו"ם ואע"ג דלכאורה הם תרתי דסתרי דממ"נ אם נאמר דקירוב בישול לאו כלום א"כ מדוע נתיר בזה שהישראל קירב הבישול וע"כ צ"ל דלקולא אמרינן קירוב בישול אינו כלום אבל לא להחמיר א"כ מצינו בפירוש סברת הרא"ש הנ"ל בש"ס. וק"ל: הלכה יט

עכו"ם שבישל ולא נתכוון לבשול ה"ז מותר כיצד עכו"ם שהצית אור באגם כדי להעביר החציר ונתבשלו בה החגבים הרי אלו מותרים וכו' וכן אם חרך הראש להעביר השער מותר וכו' ע"כ, עיין בטור ושו"ע שכתבו אבל אם כיון לבשל כגון שהסיק את התנור לבשל בו והיה בו בשר מתחלה ונצלה אעפ"י שלא כיון לבשר זה שהרי לא ידע שהיה בשר בתנור אסור וסיים הטור וכתב לפיכך אם ידע שהיה