לחם אבירים פה

והיין נבלע בהן ע"כ. מבואר מדברי רבינו דאף עפ"י שאינו נו"ט מ"מ אסור וא"צ לבדוק אבל עיין ברשב"א ובטור שכתבו דדוקא אם נו"ט אסור כמו בענבים מבוקעות ובאמת כן משמע בש"ס דחטים דמיא לענבים וק"ל: פרק יז הלכה ד

כיצד מגעילן וכו' וכולן שנשתמש בהן עד שלא הרתיח או עד שלא הדיח ועד שלא הלבין ועד שלא טבל. מותר שכל השומן שבהם נטל"פ ע"כ וכן איתא בש"ס תני חדא וכולן שנשתמש בהן עד שלא יטביל ושלא יגעיל ושלא ילבין מותר ומפרש רבינו האי שלא יטביל הכוונה שלא הדיח ונקיט הברייתא הדחה בלשון טבילה ובזה מחולק רבינו עם התוס' (דף ס"ט ע"א) ד"ה "אמר" ולהתוס' היינו טבילה ממש וכ"ת א"כ מ"ט דמ"ד דאוסר יש לומר כמו שכתבו התוס' (דע"ה ע"ב) ד"ה "וכולן" וז"ל ומיהו איכא למימר דהמ"ד דאסר גזירה אטו קודם הגעלה וליבון יעו"ש ובזה מבוארים דברי רבינו וק"ל: הלכה ז

הלוקח סכין מן העכו"ם מלבנה באש וכו' או לשחוט בה מלבנה וכו' ומסיים שחט בה קודם שיטהרנה מדיח מקום השחיטה ע"כ, ונראה מתחלת דברי רבינו דס"ל דבית השחיטה רותח לכן צריך הסכין הכשר קודם השחיטה דלצונן די בנעיצה וכן פסק רבינו בפ"ו ה"כ סכין ששחט בה אסור לחתוך בה רותח עד שילבין או שינעצנה בקרקע וכו' א"כ קשה לפ"ז למה כתב רבינו מדיח מקום השחיטה הלא ביה"ש רותח. אך הטעם כמבואר בגמרא תולין (דף ת' ע"ב) איידי דטרידו סימנין לאפוקי דם לא בלעי. ומה דכתב רבינו בפ"י ה"כ ואם חתך בה רותח מותר הגם דבית השחיטה הוא רותח אולם י"ל דלא הוי כרותח גמור ולפ"ז לא תיקשי על מ"ש רבינו הכא דאם רוצה לחתוך בו צונן צריך נעיצה ובפ"ו ה"ח כתב סכין ששחט בה טרפה לא ישחוט בו עד שידיחנה אפילו בצונן, אך לפי הנ"ל לא דמי להדדי דהכא בלע הסכין מרותח גמור אבל התם לא הוי כרותח גמור, ועוד י"ל דהכא מיירי בסכין של עכו"ם מתוך שחותך בו איסור חמיר ונדבק בו השמנונית ואינו יוצא ממנו בלי נעיצה אבל בה"ח מיירי באקראי בעלמא ששחט פעם אחד בהסכין בהמה טרפה אבל אם רגיל לשחוט בו טרפות צריך נעיצה וכן מבואר ביו"ד סי' י' סעיף י"ג, ולכאורה היה נראה לומר דמ"ש רבינו בה"ח בסכין טרפה דאם בא לשחוט די בהדחת צונן מחמת דאיידי דטרידי למפלט דם לא בלעי, אבל באמת זה דוחק דא"כ אפילו בסכין של עכו"ם ג"כ מותר לכתחלה ומדוע כתב רבינו דין זה בלשון דיעבד כמ"ש "שחט" ועיין בהה"מ בפ"ו ה"כ שכתב דדעת רבינו דבית השחיטה צונן, אבל הנראה לי כמ"ש לכן סיים רבינו וכתב אם קולף ה"ז משובח וכן בפ"ו כתב אסור לחתוך בה רותח עד שילבן א"כ מוכח כמ"ש: הלכה יד

עכו"ם שבישל לנו יין או חלב או דבש וכו'. וכל דבר הנאכל כמו שהוא חי הרי אלו מותרין ולא גזרו אלא על דבר שאינו נאכל כמות שהוא תי כגון בשר ודג תפל וכו' ע"כ. הגם דנקיט רבינו בשר בהדי דג תפל בכ"ז י"ל דתפל קאי על הדג ובו דוקא תפל אסור אבל מליח מותר אבל בבשר אפילו מליח ג"כ אסור בבישולי עכו"ם, והראיה דבהלכה ט"ז כתב רבינו ודגים קטנים שמלחן ישראל או עכו"ם הרי הן כמו שנתבשלו מקצת בישול וכו' ולא הזכיר שם בשר מליח כלל א"כ מוכח כמ"ש וכן דעת התוס' בהחולץ יעו"ש וכמו דאמרינן בדגים גדולים מלוחים דאם בשלם