לחם אבירים פד

טעם שפיר אמרינן חו"נ וזהו שכתב המחבר אם נתרבה עד שיהיה בו נו"ט אסור ע"כ. ובאמת עיין בר"ן שכתב וז"ל ולפי פירוש זה הא דתנן יין במים, בנו"ט לשבח קאמר, כלומר בפחות מששה חלקים מים הא בששה חלקים מים מותר שאין טעמו משביח אלא פוגם וקיוהא בעלמא הוא וכדאמרינן בעלמא מי סברת חמרא בעלמא הוא קיוהא בעלמא הוא עכ"ל, ועיין מ"ש רבינו בפרק ט"ו מהל' תרומה הי"ז ומשמע מדבריו דס"ל כמ"ש הר"ן דב' כוסות בשוים ויין בששה חלקים מים אינו נו"ט ונפגם. א"כ מבואר מהר"ן הנ"ל דדוקא ששה חלקים מים מבטל טעם היין אבל בפחות מששה חלקים אין מבטל טעם היין אלא היין נו"ט, א"כ למה כתב המ"י דבכה"ג דליכא ו' חלקים ליכא נו"ט אבל אם נתרבה כ"כ עד שיהא בו נו"ט שפיר אמרינן חו"נ, הלא לפי הנ"ל הפשט בהמשנה מים ביין בנו"ט היינו בפחות מששה חלקים וע"ז אמר רבינו בד"א בשנפל המשקה המותר לתוך האיסור ר"ל אז אמרינן בפחות מששה חלקים דאסור כיון דנו"ט אבל אי נפל משקה האסור לתוך המותר ראשון ראשון בטיל ור"ל אפילו בפחות מששה חלקים דהיין נו"ט במים מ"מ שרי, דא"ל דמיירי דאיכא ששה חלקים מים א"כ אף אי נפל משקה המותר להאיסור ג"כ מותר מחמת דאין נו"ט לשבח אלא לפגם, ולפ"ז יפה כתב הרמ"א בהגהה דדברי המחבר סותרים אהדדי דמתחילה כתב לשון הרמב"ם דמשמע אם נו"ט מותר אם נפל איסור להיתר ואח"כ כתב ואם נתרבה וכו', ומה שתירץ הט"ז והמ"י זה דוחק כמ"ש. ומ"ש המ"י דרבינו מיירי על לפעמים דאינו נו"ט לא אבין מנ"ל לומר כן ואדרבה מבואר מהר"ן דאפילו נו"ט **(היכן רמיזא בהר"ן לא כהמ"י לא אדע, ובכלל לא אבין הדחוי של חותני המחבר זצ"ל ואפשר להעמיס בכוונתו בזה דמהר"ן מוכח דפחות מששה חלקים לעולם איכא נתינת טעם ולא שכיח שלא יהיה בכדי נתינת טעם בפחות מששה חלקים. המגיה.)** מותר ורק נראה דצ"ל בהמחבר וי"א דזה פירוש התוס' דמחולקים עם רבינו הרמב"ם וכמ"ש הש"ך: הלכה לא

בור של יין שנפל לתוכו קיתון על מים תחלה ואח"כ נפל לתוכו יי"נ רואים את היין ההיתר כאילו אינו והמים שנפלו משערינן בהם עם יי"נ אם ראוין לבטל טעם אותו יין נסך הרי המים רבין עליו ומבטלין אותו ויהיה הכל מותר ע"כ, ועיין בכ"מ דתמה על רבינו מדוע פסק כלישנא קמא ולא כבתרא יעו"ש. ונלפענ"ד ליישב קושיתו דהוכחת רבינו הוא מזה מדנקט ר"י בב"ב ב' כוסות אחת של חולין ואחת של תרומה ומזגן וערבן זה בזה רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלים אותו ומדנקיט מזגו ואח"כ ערבו משמע אבל אם ערבו ואח"כ מזגו משעה שערבו מצא מין את מינו וניעור ובעי כדי ביטול שניהם משו"ה פסק הרמב"ם הכא דבעי תחלה כלישנא קמא ועיין במרדכי שהביא ראיה זו בשם ר"ת דפסק ג"כ דבעי תחלה, ולפלא לי על הכ"מ שנעלמו ממנו דברי המרדכי הנ"ל ובזה יתורץ קושית התוס' מעל רש"י שפירש כדעת רבינו דבעינן תחלה ולפי מ"ש הוכרח רש"י ז"ל לבאר כן דכיון דטעמו של ר"י משום הך דרואין ב' כוסות והתם הלא אמר בפירוש דבעי תחלה, אולם זה קשה לי הלא בפי"ז לענין דג שמלחו עכו"ם פליגי ר"י וחזקיה ופסק שם. כחזקיה מחמת דהוא רבו של ר"י א"כ מדוע פסק הכא כר"י לגבי חזקיה, ויש ליישב מחמת דמבואר בחולין ובמנחות (כ"ג ע"א) דר"י ג"כ ס"ל רואין ור' יהודה הוא תנא קשישא מחזקיה לכן פסק רבינו כר"י וק"ל: הלכה לד

יי"נ שנפל ע"ג החטים וכו' ולמה אין בודקין את החטים בנו"ט מפני שהן. שאובות