לחם אבירים פג

ואפילו בדבר לח אמרינן חנ"נ וכן מבואר להדיא בתוס' ד"ה "בשקדם" יעו"ש. ולפ"ז אתי שפיר מה שכתב הש"ך סימן קל"ד סקט"ז וז"ל ונ"ל שכן מוכח מהתוס' דיין במים לא אמרינן קמא קמא בטיל עכ"ל, וכוונתו להתוס' בע"ז דע"ג ד"ה "כי" דכתבו באיסור שנפל להיתר אם נתרבה האיסור מעט מעט עד שאין בההיתר ס' אסור. וה"ה באיסור להיתר בשא"מ כגון יין במים בוודאי אזלינן בתר טעמא ואם האיסור נו"ט אסור ע"כ. א"כ מוכח מזה דהיתר שנפל לאיסור נמי בתר טעמא אזלינן דאם המותר נתרבה בהאיסור מעט מעט מותר ובאמת מהתוס' בתולין מוכח דאמרינן קמא קמא בטיל בהיתר שנפל לאיסור מעט מעט ואפילו אינו נו"ט אסור, ולפי הנ"ל א"ש דבע"ז כתבו התוס' אליבא דמ"ד דאמרינן חנ"נ בשארי איסורים לכן יפה כתב הש"ך כנ"ל ובסוף הקשה הש"ך הגם דלא אמרינן קמא קמא בטיל מ"מ הלא צריך להיות אסור מחמת דחנ"נ עד דמסיק דהרא"ש לא ס"ל חנ"נ. ומ"ש רבינו אבל אי נפל המשקה האסור וכו' פסק בזה כר"י הגם דרבין ס"ל דר"י מיירי דקא נפל קיתון של מים אבל רבינו מפרש דכי בעו רבנן קיתון של מים דוקא בחבית דנפיש עמודו ולא כמ"ש הט"ז דכל שנתרבה האיסור ובא לידי נ"ט בהמותר אסור בא"מ אפילו בקילוח קטן ולא מהני בזה ראשון ראשון וכו' ובזה חמיר ביי"נ מין בשאינו מינו ממב"מ דבמינו אמרינן ראשון ראשון בטיל אפילו באיסור שנתרבה יותר א"כ להט"ז סובר רבינו מב"מ ביי"נ כמו שמפרש בר"ד דאפילו נתרבה האיסור עד שאין ס' בהיתר מותר, ובשא"מ סובר רבינו כדעת התוס', ובאמת מלבד דלשון רבינו לא מוכח כן וכמ"ש הנקה"כ גם מהגמ' מוכת דלא כהט"ז מזה דמקשה הש"ס מדאמר ר"ד יין במים בנו"ט הלא שם מיירי במין בשאינו מינו ע"כ ולהט"ז ר"ד קאי רק על מב"מ, א"ו דר"ד ס"ל אפילו מבשא"מ גם כן אמרינן קמא קמא בטיל ודין אחד לשניהם ומדסתם רבינו ולא חילק משמע דס"ל כנ"ל בדר"ד דגם במבשא"מ אמרינן קמא קמא בטיל. ועיין בתוס' דפירשו דקושית הגמרא על ר"ד הוא מהסיפא היינו מדסיפא מיירי דנפל איסורא להיתרא א"כ רישא נמי מיירי באופן זה ולפ"ז אזלא הוכחתי הנ"ל מהגמרא דכיון דפירכת הש"ס הוא מהרישא וברישא הלא מיירי במב"מ אבל באמת מהסיפא דמיירי במבשא"מ לא יקשה כלל לדעת הט"ז אבל באמת דוחק גדול לפרש כן ועיין ברש"א. ורק התוס' מוכרחים לפרש כן מחמת דהתוס' מפרשים דמה דקאמר ר"ד קמא קמא בטיל היינו דמותר בשתיה ופירשו דר"ד מיירי בשיש ס' ולפ"ז לא יעלה יפה קושית הש"ס לכן נדחקו לפרש דהקושיא היא מהרישא אבל לדברי רבינו דפירש כרש"י ז"ל דמה דקאמר בטיל היינו דמותר בהנאה א"כ לק"מ קושית התוס' ואין מההכרח לומר דר"ד מיירי בשיש ס' רק דבאמת ר"ד מתיר אף בשאין ס' וע"ז הקשה הש"ס מסיפא מיין במים בנו"ט ותירץ הש"ס דכולא מתניתין מיירי בנפל היתרא לאיסורא אבל אי נפל איסורא להיתרא גם בשא"מ מותר וכשיטת ר"ד וראיתי בהגהות מיימוני וז"ל ונ"ל דהנה שיעור ביטול יין במים הוא אחד בששה חלקים כמ"ש המחבר לקמן סעיף ה' אף דלפעמים ליכא טעם יין כלל אף בפחות מששה מ"מ לא מפליגי רבנן דכל פעם צריך ששה חלקים מים אפילו ליכא טעם יין כלל. והנה הא דפליגי הפוסקים לענין א"א חוזר וניעור או לא היינו לענין מין במינו דליכא טעם כלל משא"כ מין בשאינו מינו דאיכא נתינת טעם ודאי אמרינן חו"נ דטעם כעיקר דאורייתא, לפ"ז ודאי ס"ל להמחבר היכא דאיכא נתינת טעם אמרינן חו"נ כמ"ש המחבר לעיל סימן צ"ט. והכא ה"פ אבל אי נפל המשקה האסור לתוך משקה המותר ראשון ראשון בטיל היינו אפילו נתרבה, עד דליכא ששה חלקים מים ואיירי בליכא נתינת טעם ולא יהיה אסור אלא משום לא פלוג דמ"מ צריך ו' חלקים ובכה"ג מותר כיון דליכא בכדי נ"ט דבכה"ג לא אמרינן חוזר וניעור והוי דומיא דמב"מ דלא אמרינן חוזר וניעור אבל אם נתרבה כ"כ עד שיהא בו נתינת