לחם אבירים פא

טמא לא נאסר המליח א"כ משמע דוקא בכה"ג מותר אבל בשניהם מלוחין אסור וכן משמע מדסיים רבינו וכתב אעפ"י שהתפל בולע מן המליח אינו בולע כ"כ שיחזור לפלוט ע"כ, ומשמע דאם היה חוזר ופולט אז היה אסור הטהור המליח ולדברי הרדב"ז אפילו יחזור לפלוט ג"כ מותר כיון דמיירי דהטהור מליח א"כ אמרינן איידי דטרוד למפלט דם לא בלע ציר טרפה וכנ"ל, אולם הנכון כמ"ש בשם הרי"ף כי באמת כן משמע בגמ' דשניהם מלוחים אסור והטעם דלא אמרינן איידי דטרוד למפלט דם לא בלע השמנונית של הציר כי שמנונית הציר מסרך סריך ולא אמרו איידי וכו' אלא גבי דם דמשרק שריק, וכמו שכתב הרשב"א ודו"ק: פרק טז הלכה כו

המעמיד גבינה בשרף פגי ערלה או בקיבת תקרובת עכו"ם או בחומץ יין של עכו"ם אסורה בהנאה ע"כ, מקורו במסכ' ערלה (פרק א' מ"ז) אר"י שמעתי וכו' בשרף הפגין אסור מפני שהוא פרי וכן מבואר במס' ע"ז (ל"ה ע"ב) דאמרינן הטעם דגבינת עכו"ם אסורה מפני שמעמידין בשרף של ערלה ורבינו ס"ל דאפילו ערלה של עכו"ם נמי אסורה בהנאה וכן פסק רבינו בה' מעשר שני ונט"ר פ"י ה"ה וכן פסק בהמ"א פ"י הי"א. ספק ערלה בחוץ לארץ לוקח מהן והוא שלא יראה לוקט ע"כ, ועיין תוס' בע"ז ל"ה ובקידושין (ל"ו ע"ב) ד"ה כל ותוס' דע"ז (ס"ג ע"ב) ד"ה אין דנראה כמסתפקים בזה ותימה לי למה לא הביאו ראיה מפורשת מהתוספתא פ"ה בדמאי דגרסינן שם נכרי שהוא צוח לאמר באו וקחו לכם פירות עזק הן פירות ערלה הן אינו נאמן מפני שהוא משבח מקחו אבל אם אמר מאיש פלוני כותי לקחתי וכו' נאמן להחמיר ומובא ביבמות (דף קכ"ב). א"כ מבואר בזה להדיא דערלה נוהג בשל עכו"ם **(ואין לומר דכל הספק של התוס' היינו אם נוהג מדאורייתא ערלה בשל עכו"ם, אבל מדרבנן בודאי ש"ל דנוהג, לכן לפ"ז אין להוכיח מהתוספתא הנ"ל די"ל מה דנקיט התוספתא אינו נאמן היינו דאין חוששין לאיסור דרבנן דא"כ למה מסיק התוס' אם אמר מאיש פלוני וכו' נאמן להחמיר דברי רבי, וצ"ל דס"ל לרבי דדבריו של העכו"ם עושה רק ספק ולא ודאי לכן להחמיר נאמן היינו דנשאר הדבר בספק, ואם נימא דהתוספתא מיירי לענין אימור דרבנן א"כ צריך להיות איפכא היינו דנאמן להקל דהלא ספק דרבנן לקולא, אלא ע"כ צ"ל דהתוספתא מיירי בדאורייתא היינו דערלה נוהג מדאורייתא בשל עכו"ם, לכן נאמן להחמיר ולא להקל דספק דאורייתא לחומרא. א"כ יש ראיה ברורה מזה לספיקו של התוס', ואין לומר דמ"ש נאמן להחמיר קאי על השאר היינו אם אמר של עזיקה הן של נט"ר הם. דבזה יש איסור דאורייתא לכו"ע דעיין בתשובות חת"ס תשובה ל"ו דפירש דהאי של עזיקה הן של ערלה הן משך שייכי אהדדי יעו"ש. א"כ לפ"ז לא ניתן להאמר כי רבי מפרש דבריו רק על דבר אחד מהג' דברים וכגון זה היה לו לפרש דבריו על איזה מהן קאי ומדלא פירש ש"מ דאכולם קאי. א"כ ממילא יש ראיה מדברי רבי דערלה נוהג בשל עכו"ם מדאורייתא המגיה חתן המחבר זצל"ה.)** ומפ"ק מ"ב אין להוכיח דיש לומר דמ"ש נכרי שנטע ר"ל שנטע עבור ישראל וכמ"ש הכ"מ. ועיין ברמב"ם בה' מונ"ר דחזר מזה ועיין כ"מ שם: הלכה כח

יין שנתנסך לעכו"ם שנתערב עם היין אסור בהנאה בכ"ש בד"א שהורק היין המותר על טיפה של יי"נ אבל אם עירה יי"נ מצלצול קטן לתוך הבור של יין אפילו עירה כל היום כולו ראשון ראשון בטיל עירה מן החבית בין שעירה מן המותר לאסור או מן האסור למותר הכל אסור מפני שהעמוד היורד מפי החבית גדול ע"כ, המקור לזה מדאמרינן בש"ס כי אתא ר"ד אר"י המערה יי"נ מחבית לבור אפילו כולו ראשון ראשון בטיל תנן יי"נ אסור ואוסר בכ"ש מאי לאו דנפל איסורא לגו היתרא לא דקא נפל היתרא לגו איסורא, כי אתא ר"י בר"י אר"י המערה יי"נ מצלצול קטן אפילו כל היום כולו ראשון ראשון בטיל ודוקא צלצול קטן דלא נפיש עמודו אבל חבית דנפיש עמודו לא כי אתא רבין אר"י יי"נ