לחם אבירים פ

הרי"ף בפגה"נ כדעת רבינו ועיין רש"י ד"ה "גיעולי"' (דס"ד ע"ב) ותוס' ד"ה ביצה דצ"ז ע"ב ומשמע דס"ל ג"כ כדעת רבינו: הלכה כט

ומי יטעום את התערובות אם היה המעורב תרומות עם החולין טועם אותן הכהן וכו' הגם דדינו של תרומה הוא באחד ומאה ומה מהני הטעימה שכתב רבינו וי"ל דזה הוא דוקא מין במינו אבל בשא"מ סגי בטעימה וכ"כ רבינו בפי"ג ה"ב בה' "תרומות" יעו"ש. וכן מבואר בפירוש בפי"ב דמס' ערלה משנה ז' דגרסינן גריסין של תרומה שנתבשלו עם עדשים אין בהם בנו"ט בין שיש בהם להעלות באחד ומאה ובין שאין בהם מותר והכוונה דמותר בס'. ועיין מה שכתב רבינו בהלכה ע"ז יעו"ש: הלכה לא

עכבר שנפל לשכר או לחומץ וכו' אבל אם נפל ליין או לשמן או לדבש מותר מפני שטעמו פגום שכל אלו צריכים להיות מבושמים וזה מסריחן ומפסיד טעמן פ"כ, ומדייק זה רבינו מדאמרינן בע"ז (דף ס"ח ע"ב) דאיבעיא להו חלא מאי מכלל דיין שמן ודבש מותר ועיין מה שכתב הר"ן וז"ל והורו רבותינו בעלי התוס' הלכה למעשה דדוקא בחלא ושיכרא בעינן ס' אבל בשמן יין ושאר משקים הוא פוגם ומותר וכן כתב הרמב"ם עכ"ל. ונראה מדברי הר"ן דרבינו מתיר בכל המשקים חוץ מה שנזכר בש"ס לאיסור, ובאמת נראה מדברי רבינו דדוקא ביין שמן ודבש מותר וכדכתב רבינו שכל אלו צריכים להיות מבושמים אבל בשארי משקים אפשר דס"ל לרבינו דאסור ועיין מה שכתב בזה הט"ז ליו"ד סימן ק"ד סק"ב יעו"ש: הלכה לד

בשר נבלה מליח שנבלל, עמו בשר שחוטה ה"ז נאסר מפני שתמצית הנבלה נבלעת בגוף בשר השחוטה וכן בשר דג טמא מליח שנבלל עמו דג תפל טהור נאסר מפני צירו אבל אם היה המליח טהור והתפל דג טמא לא נאסר המליח שהתפל בלוע מן המליח עכ"ל, ואע"ג דרבינו פסק בפ"ט הי"ח דדוקא מליח שאינו נאכל מחמת מלחו הוי כרותח וכן אמרינן בש"ס דכי אמר שמואל מליח הוי כרותח ה"מ בשאינו נאכל מחמת מלחו א"כ הכא הלא בליעת הטהור אינו מליח כ"כ עד שאינו נאכל מחמת מלחו בכ"ז אמרינן הכא דאוסר יען דהציר הנופל עליו הוא רותח ונבלע בו וכ"כ המרדכי וכ"כ הר"ן, ועוד נראה לי דמה דכתב רבינו שנבלל עמו דמשמע דנוגעים זה בזה לרבותא דסיפא נקיט היינו דאם היה המליח טהור וטמא תפל אפילו בנוגעים זה בזה מותר אבל באמת ברישא בטמא מליח וטהור תפל אפילו אינם נוגעים זה בזה רק שעומדין בסמוך בכדי שפליטה של זה נוגעת בזה ג"כ אסור כיון דהציר נוטף על הכשרה מה לי נוגע או לא וכמ"ש הש"ך סימן ע' סקי"ז יעו"ש ומחולק רבינו עם הר"ן דס"ל דאם נוגעים זה בזה אפילו טהור וטמא תפל נמי אסור יעו"ש ועיין בכ"מ שמקשה מפ"ז שכתב שם רבינו אין מולחין חלבים עם הבשר וכו' ומבואר שם דבדיעבד מותר והכא ס"ל לרבינו דבשניהם מלוחים אסור ותירץ הכ"מ ג' טעמים ע"ז יעו"ש. ועיין ברדב"ז דכתב וז"ל ואת כולם ישא הרוח שלא עיין בדברי רבינו וחשב ברבינו דהבשר נבלה מליח ובשר שחוטה שניהם מלוחים אבל באמת הכא מיירי רבינו בבשר נבלה מליח ובשר שחוטה תפל ולכן כיון דבשר השחוטה לא טרוד למיפלט דם ולכן תמצית הנבלה נבלע בו אבל בפ"ז מיירי בשניהם מלוחים ולכן אמרינן אגב דבשר טרוד למפלט דם ע"י מליחה לא בלעי פליטת החלב ולכן מותה בדיעבד יעו"ש, אבל באמת לפענ"ד כפי הנראה עפ"י רוב הולך הרמב"ם בשיטת הרי"ף רבו והרי"ף פסק דבשניהם מלוחים ג"כ אסור וכן פסק רבא בגמרא קי"ב ע"ב) וכן משמע מלשון של רבינו שכתב אבל אם היה המליח טהור והתפל דג