לחם אבירים עט

עצמו וכו' דגם בדרבנן מב"מ לא בטיל בס' ויש לתרץ עפ"י מה שכתב הר"ן בע"ז ובחולין דרש"י ס"ל דעובדא דר"א מיירי בקדרה א"כ אמרינן סלק את מינו וכו' א"כ ה"ה בשומן הגיד דנפל לבשר והוי שם רוטב ג"כ אמרינן סלק את מינו. וכן ס"ל לרש"י דרבא גם כן מיירי לקדרה ויש שם רוטב א"כ אמרינן סלק וכו' לכן מהני לרבא ס' במין במינו. וכזה משמע מדברי רבינו בהלכה ל"ב דכתב שם וז"ל וכן ירך שצלאהו בגיה"נ שבה וכו' וכתבו ע"ז הכ"מ והלח"מ דרבינו ס"ל דאם נצלה שומן הגיד עם הירך אז אפילו קליפה לא בעי א"כ ע"כ צ"ל דמה דאמר רבא בס' מיירי בנתבשל ובאמת כן מוכח מהגמרא דס"ל לרבא דאמרינן רואין דגרסינן בדצ"ט ע"ב רבא אמר וכו' הוה מב"מ וד"א וכו' א"כ ס"ל לרבא דאמרינן סלק את מין ההיתר כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו, אבל קשה לי דגרסינן במס' מנחות (דכ"ג ע"א) אמר רבא קסבר ר"י כל שהוא מין ומינו וד"א ומדגרסינן "קסבר" מוכח דר"י קסבר כן אבל רבא לא ס"ל כזה וצ"ע. ועיין בתוס' ד"ה אמר רבא ובחולין (דק"ח ע"א) ובע"ז (דנ"א ע"ב) ד"ה "אבל" ועיין מה שכתב הרא"ש בפ' השוכר סימן ס"ט יעו"ש. ועיין בכ"מ שכתב דרבינו פוסק כר"י דס"ל כל איסורין שבתורה בין במינו ובין שלא במינו בנו"ט חוץ מטבל ויי"נ וכן פסק הרי"ף ואע"ג דכתב הרי"ף בפ' השוכר דהלכה כרב ושמואל דבמינו במשהו כבר כתב הר"ן כי הוא ט"ס יעו"ש ואפשר לומר דגם רש"י ז"ל ס"ל כדעת רבינו דכן כתב בע"ז (דף ס"ו ע"ב) ד"ה "ושל" דהלכה כר"י דאפילו מב"מ בנו"ט חוץ מטבל ויי"נ וחזר בו ממ"ש בשארי מקומות דהלכה כרב ושמואל. ועיין בהג"מ דכתב דאביו ורבא דפליגי בע"ז גבי תמרא חדתא בעינבי אי מיקרי מב"מ לאסור במשהו פליגי אליבא דרב ושמואל ועיין בר"ן שכתב וז"ל והנהו דחמרא דחטי וכו' לא מסייעי לרב ושמואל דאיכא לאוקמינהו בטבל ויי"נ דחלא וחמרא שייכא בהו ונעלם מהג"מ דברי הר"ן הנ"ל וק"ל: הלכה יד

הערלה וכלאי הכרם עולין באחד ומאתים וכו' נפלה לפחות ממאתים הכל אסור בהנאה. ע"כ. ומבואר פה בדעת רבינו דהנהו אוסרים תערובתם אף בהנאה אע"פ דאינו דבר שבמנין אבל הראב"ד חולק ע"ז וז"ל א"א אינו כן שאין לך דבר שאוסר ערובו בהנאה אא"כ הוא דבר שבמנין חוץ מאיסור עכו"ם ויי"נ ע"כ, ועיין בר"ן שכתב דמחלקותם תליא בפירוש הגמרא ולפלא על מרן הכ"מ שלא הביא דברי הר"ן: הלכה יח

אבל כחל שנתבשל עם הבשר בס' וכחל מן המנין הואיל והכחל מדבריהם הקילו בשיעורו ע"כ. וכתב ע"ז הראב"ד ויש טעם טוב מזה עכ"ל וטעם זה מבואר ברש"י (דף צ"ז ע"ב) ועיין בר"ן ועיין בש"ך סימן צ"ח סקכ"ו יעו"ש: הלכה כ

אבל ביצת עוף טמא שנשלקה עם ביצי עוף טהור לא אסרה אותם וכו' ואם טרף אלו עם אלו וכו' שיעורן בששים ע"כ, ועיין ביו"ד דבעינן ס"א ביצים ועיין בש"ך סקט"ז. ומה דלא מחלק רבינו בין קלופה לשאינו קלופה מוכח כן מהש"ס מדלא מתרץ הגמ' דהכא מיירי בקלופה א"כ מוכח דאין חילוק ורבינו מחולק עם התוס' בפירוש הגמ' ומה שכתב רבינו אבל ביצת עוף טמא וכו' קשה לי ע"ז מזה דגרסינן בחולין (דף צ"ח ע"א) איתיבי ביצים טהורות ששלקן עם ביצים טמאות אם יש בהן בנו"ט אסורין ומתרץ הש"ס ה"נ בביצת אפרוח, אח"כ מסיק הש"ס אי משום הא לא איריא תני סיפא וכו' א"כ לפי דמדחי הש"ס מיירי הברייתא בביצה שאין בה אפרוח א"כ לפ"ז ליתא ההיא שינויא דמעיקרא ולמה פסק רבינו כנ"ל, וי"ל דרבינו מפרש דזה רק דיחויא בעלמא וליתא להא דיחויא וכן פסק