לחם אבירים עח

להביא ראיה לפענ"ד לזה מפגה"כ מעובדא דההיא זיתא דתרבא דנפל לדיקולא דבשרא וסבר ר"א לשערינהו במאי דבלע קדרה, א"כ מוכח מזה דמין במינו בטיל דהא חלב ובשר מין אחד. מדאמרינן ספגה"נ אכל חלב מן החי ומן הטרפה חייב ג', היינו משום חלב ומשום בשר מן החי ומשום בשר מן הטרפה, א"כ מוכת דחלב מיקרי בשר וכן כתב הר"ן בע"ז ובחולין וכ"כ התוס' בחולין (דק"ב ע"ב) ד"ה "שאין" וכן פסק רבינו בהמ"א דחייב ג' עכ"ל, אכן נראה לי דבאמת יש לדחות ראייתו של הר"ן במ"ש להוכיח דחלב ובשר מיקרי מין במינו מזה דאמרינן בפגה"נ דאכל חלב מן החי מן הטרפה חייב ג' משום חלב ומשום בשר די"ל דחייב החם משום אבר מן החי וכמ"ש הרשב"א בחידושיו. וכ"כ הרמב"ם וכן משמע מהגמרא דאמרינן שם איסור חלב ואיסור אבר וכו' ומזה דאמרינן דחייב משום טרפה אין להוכיח דחלב ובשר מין אחד דהלא מצינן בהדיא בקרא איסור על חלב טרפה כדכתיב ואכל לא תאכלוהו. א"כ האיסור משום חלב ולא משום בשר כלל, וכן כתבו המפרשים וכדמוכח לשון הרמב"ם בפ"ה יעו"ש. אמנם נוכל להביא ראיה מזבחים (דק"ט ע"ב) דאיתא שם בהמשנה המקריב קדשים בחוץ חייב ופריך הש"ס אמאי חייב היכא דמקריב אימורים בחוץ האיכא חציצה ופירש רש"י ז"ל דהבשר שאינו ראוי להקטרה חוצץ בין אימורים למערכה ודכוותיה בפנים לאו העלאה היא דרחמנא אמר על העצים וכו' אמר שמואל שהפכן רב אמר מין במינו אינו חוצץ וכן פסק רבינו בה' מעשי קרבנות פי"ט ה"ה דהלכתא כרב. א"כ מוכח מזה בפירוש דחלב ובשר מיקרי מין במינו וע"כ צ"ל דשמואל מדלא תירץ כרב סבר דזה אינו נקרא מין במינו לכן הוכרח לתירוץ אחר. דאל"כ יקשה עליו מחולין בפגה"נ דאיתא שם ירך שנתבשל בה גיה"נ וכו' אמר שמואל לא שנו אלא שנתבשל אבל נצלה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד ופריך הש"ס מר"ה דאמר גדי שצלאו בחלבו אסור ומסיק הש"ס שאני חלב דמפעפע, ואח"כ מקשה הש"ס מר"י דאמר גבי גדי שצלאו בחלבו דקולף ואוכל עד שמגיע לגיד ומתרץ ההוא כחוש הוה ועיין בתוס' ד"ה "ההוא" דכתב דכחוש ויש בו מעט חלב ובטיל בששים ומוכח מזה דאם יש ששים בין לשמואל ובין לרב מותר ובאמת הלא יקשה אשמואל דס"ל בעצמו דמין במינו במשהו בע"ז (דף ע"ג), א"כ למה בטיל בס' הלא זה מיקרי מין במינו אלא ע"כ צ"ל דס"ל דחלב ובשר אינו מין במינו ולרב הונא נמי קשה לפי מה שכתבו התוס' בע"ז (דנ"ו ע"ב) ד"ה "אבל" דר"ה ס"ל כרב רבו דחלב ובשר מיקרי מין במינו א"כ קשה למה סגי בששים, ובשלמא אשמואל מצינו לתרוצי דס"ל דחלב ובשר אינו נקרא מין במינו וכמו שמוכח מזבחים דלא תירץ כרב אבל לר"ה קשה כיון דתוס' כתבו דס"ל כרב רבו לענין מין במינו דהוי במשהו ומסתמא גם בזה ס"ל כרב דחלב ובשר מיקרי מין במינו וצ"ע, ועיין ברשב"א שכתב דשמואל לא ס"ל הא דר"י וס"ל דלא מהני ס' ולפמ"ש שפיר י"ל דאית ליה לדר"י ורק דס"ל דחלב ובשר מיקרי מין בשאינו מינו. ועיין מה שכתב רש"י ז"ל בחולין (דצ"ט ע"ב) ד"ה "והלכתא" וז"ל דוקא בגיד אין בו בנו"ט אבל שמנו יש בו בנו"ט ואם לא נטל שמנו אוסר ע"כ. וכן מוכח בגמ' (צ"ז ע"ב) אמר ר"נ גיד בס' ואין גיד מן המנין וע"כ מיירי בשומן הגיד דהגיד עצמו אינו בטיל, ולפי מה שהוכחתי מזבחים דחלב ובשר מיקרי מין במינו יקשה על רש"י דס"ל כר"י דמין במינו במשהו והכא בשומן הגיד דג"כ מיקרי מין במינו פסק דסגי בס' וכן הקשה הש"ג בפ"ב דע"ז, ואין לתרץ דדוקא במילי דאורייתא פסקינן מין במינו במשהו אבל לא במילי דרבצן ושומן הגיד איסורו הוא רק מדרבנן, דהלא רש"י בעצמו כתב בדק"א ע"ב ד"ה "ה"ז" לענין חלב הקבה דהוה מב"מ ובמשהו אף דהוה רק איסור דרבנן דהלא שם מיירי במליחה ומליחה בב"ח הוה רק מדרבנן וכן מוכח מהתוס' בתולין דק"ח ע"ב ד"ה "אמאי" דכתבו שם מ"מ נאסר החלב