לחם אבירים עז

היטב דברי רבינו ולק"מ קושית הראב"ד וכמובן אח"כ מצאתי להתוי"ט שמתרץ כן בדברי הר"ן הנ"ל. אבל באמת נ"ל לפענ"ד דתירוץ זה לא יספיק לסלק קושית הראב"ד ומקודם נבאר דברי, הר"ן דלכאורה דבריו סותרים אהדדי דהכא כתב הר"ן דלכן העתיק הרי"ף המשנה דמשפך דאסור בהנאה הגם דפסק כרשב"ג מחמת דהכא מיירי בסתם ורשב"ג מיירי במפרש, ומקודם זה כתב הר"ן דמשו"ה. לא העתיק הרי"ף מה דאיתא בגמרא מעשה דרב מחמת דס"ל כרשב"ג, ולפי הנ"ל עדיין קשה הלא רשב"ג איירי במפרש א"כ היה לו להעתיק המעשה דרב, אלא ע"כ צ"ל דהטעם הנ"ל של הר"ן אינו מספיק רק להמשנה דמשפך אבל הכא במעשה דרב דמדד להכלי של עכו"ם והיה שם עכבת יין והעכבת יין הוא של עכו"ם ולא היה כלל מעולם ברשותו של ישראל ולא שוה כלום וכמ"ש הש"ך סימן ק"כ לכן אפילו סתם כמפרש דמי לכן יפה כתב הר"ן דלכן השמיט המעשה דרב מחמת דס"ל כרשב"ג א"כ לפ"ז הדרא קושית הראב"ד לדוכתא כמובן, ולפי הנ"ל יעלו יפה דברי הטור שכתב אם מדד לכלי של עכו"ם שיש בו עכבת יין מותר בדיעבד יעו"ש וקשה לכאורה למה לא כתב הטור דוקא במפרש כיון דרשב"ג מיירי דוקא במפרש, אולם לפי מ"ש אתי שפיר דסתם דהכא כמפרש דמי. ועוד יש לפרש דברי הטור דהוא מפרש בהמשנה "אסור" היינו דאסור רק בשתיה א"כ לא קשה כלל קושית הר"ן אשר עבור זה הוצרך לחלק כנ"ל אבל הטור י"ל דס"ל דרשב"ג אפילו בסתם נמי מתיר. עוד ראיתי בהתוי"ט שהקשה על הראב"ד ע"ז שעבר על פי"ב ולא השיגו עד בואו שמה פי"ג, וכוונתו מדוע לא השיג על הא דמשפך ולפי מה שביארתי לק"מ דבפי"ב לא היה יכול להשיג מטעם דמחלק הר"ן בין סתם למפרש וכנ"ל אבל ההיא בעכבת יין יפה השיג כיון דקיי"ל כרשב"ג דימכר וסתם דהכא כמפרש דמי א"כ מדוע אסור. ולפי מ"ש הר"ן לפרש דברי הרי"ף דהשמיט מעשה דרב מחמת דקיי"ל כרשב"ג לא יהיה דעת רבינו שוה עם דעת הרי"ף ובאמת עפ"י רוב הולך רבינו בשיטת הרי"ף, לכן נלפע"ד לפרש כן בדברי הרי"ף, דמקודם העתיק המשנה המוכר יינו וכו' דמיו מותרים היינו דמיירי בכלי של ישראל לכן מותר ואח"כ כתב נטל המשפך וכו' אסור ור"ל בהנאה וכן מפרש רבינו בפי"ב הי"ג והטעם משום ניצוק ואח"כ העתיק המשנה המערה מכלי לכלי את שעירה ממנו מותר ואת שעירה לתוכו אסור, אף דרש"י ז"ל מוקי לה בעכו"ם המערה מ"מ רש"י ס"ל דניצוק לא הוי חיבור אבל הרי"ף שפסק כר"ה א"כ הפשט בהמשנה כנ"ל וכן כתב רבינו בפירוש המשניות שלו ור"ל ישראל המערה מכלי כשר לכלי של עכו"ם שיש בו מעט יין המערה ממנו מותר ואת שעירה לתוכו אסור, והכוונה דאסור בהנאה ואח"כ כתב הרי"ף ואי קשיא לך הא דתנינן המערה מכלי לכלי המערה ממנו מותר ולא נאסר משום ניצוק, התם דקא מקטף קטופי כדאמר להו ר"ח או קטפי קטופי וכו' היינו דר"ח ס"ל כר"ה דניצוק חיבור ואסור בהנאה לכן אמר כן ר"ח כדי שיהא מותר הדמים מהיין שמכר לעכו"ם וכן היין הנשאר בהכלי ולא קשה על הרי"ף מזה שפסק כרשב"ג כי דוקא במעורב פסקינן כרשב"ג אבל המערה דזה נקרא ניצוק בזה גם רשב"ג מודה דאסור בהנאה, ולפי הנ"ל יהיו שוים שיטת רבינו עם שיטת הרי"ף ועיין מה שכתבתי בענין זה בפי"ב הט"ו יעו"ש:

פרק טו הלכה ו

נמצאת למד שכל איסורין שבתורה וכו' מין במינו שאי אפשר לעמוד על הטעם שיעורו בס' או במאה או במאתים חוץ מיי"נ מפני חומרת עכו"ם וחוץ מטבל וכו' ע"כ. עיין בכ"מ שכתב המקור לזה וכן עיין בתוס' חולין דצ"ד ע"ב ד"ה אמר, ועוד יש