לחם אבירים עו

בשם הרשב"א לתרץ דברי הגמ' יעו"ש: הלכה כ

אומני ישראל ששלח להם עכו"ם חבית של יין בשכרן מותר. המקור לזה הוא מדע"א ע"א ולפי הגירסא שלפנינו נאמר בש"ס "של ישראל" ומדברי רבינו נראה דגריס אומני ישראל וכן הוא גירסת הרי"ף. ומ"ש רבינו מותר שיאמרו לו תן לנו את דמיה ר"ל דהא לא קני לה והוא אינו חייב להם אלא מעות א"כ כ"ז שלא קבלוה בשכרם אע"פ שנכנס לרשותם לא זכו בו שאין חצרו של אדם קונה לו בע"כ, ומה דקשה לכאורה על רבינו מזה שכתב בהכ"א ישראל שהיה נושה בעכו"ם וכו' המתן לי ה"ז אסור מפני שהישראל רוצה בקיומו ומדוע התיר כאן באומני ישראל, אולם עיין בר"ן שכתב דבאומני ישראל לא מיקרי רוצה בקיומו יעו"ש: הלכה כא

ישראל שהיה נושה בעכו"ם מנה הלך העכו"ם ומכר יי"נ והביא לו דמיהם ה"ז מותר ע"כ, עיין בתוס' שהקשו בדי"ב דמוכח שם דדמי כו"ם ביד עכו"ם אסורין ותירצו כי יש חילוק כשדעתו לקנות מן הדמים כו"ם אסור אבל כשבא לפרוע חובו מותר יעו"ש ועיין ברא"ש שכתב וז"ל ותירץ ר"ת ז"ל דודאי היכא שמכרה עכו"ם ופרע בחובו הדמים מותרים אבל בדי"ב ובדל"ג איירי שהמעות עדיין ביד עכו"ם ולא מכרה כדי לפרוע חובו ויש לחוש שמא מכרה לקנות כו"ם אחרת והרי המעות מוקצים לכו"ם ואסורים, אבל עיין ברי"ף בפא"מ שכתב וז"ל והא דאמרינן הכא עכו"ם אימור גלימא זבין תמרא זבין לא צריכנא לו דהא מסקינן בהשוכר דרמי כו"ם ביד עכו"ם מותר יעו"ש, וכן דעת רבינו נוטה לכן סתם דבריו בהלכה זו ולא כתב דוקא היכא שמכר לפרוע חובו אז מותר וכמו שכתבו התוס' והרא"ש כנ"ל אלא ש"מ דס"ל דבכל גוונא מותר אבל עיין בטור סימן קמ"ד שכתב לדינא כדעת הרא"ש ועיין בכ"מ בפ"ט הי"ח שכתב ג"כ דרבינו ס"ל כהרי"ף מדלא העתיק הטעם דאיתא בגמ' אימר גלימא זבין. ועיין מה שכתב בזה הש"ך סימן קמ"ט סק"ג: הלכה כג

ישראל שמכר יינו לעכו"ם פסק עד שלא מדד לו דמיו מותרים וכו' מדד עד שלא פסק הדמים דמיו אסורין. שהרי לא סמכה דעתו אע"פ שמשך. ובהכ"ד כתב בד"א שמדד הישראל לכליו אבל אם מדד לכלי העכו"ם או לכלי ישראל שביד העכו"ם צריך ליקח את הדמים ואח"כ ימדוד ואם מדד ולא לקח דמיו אסורים אע"פ שפסק שמשיגיע לכלי נאסר כסתם יינם ע"כ. עיין בלח"מ שכתב אפילו אם נפסוק דמשיכה בעכו"ם קונה מ"מ כיון דקיי"ל ניצוק חיבור לכן אסור בהנאה ועיין ברי"ף שהשמיט דברי הגמרא א"כ מוכח דסובר דדמיו מותרים והטעם כתב הר"ן כיון דפסק כרשב"ג דאמר ימכר כולו חוץ מדמי איסור שבו ואפילו יין ביין נמי הדין כן בסתם יינם לכן יפה עשה שהשמיט הגמ', ולפ"ז יקשה על רבינו שפסק בפט"ז הכ"ט בסתם יינם אפילו יין ביין ימכר כולו חוץ מדמי איסור שבו א"כ למה פסק הכא דדמיו אסורים, אך י"ל דלק"מ כמ"ש הלח"מ דבניצוק יש חומרא יותר מבתערובות, ועוד יש ליישב לפי שכתב הר"ן בהמשנה דע"ב ע"א נטל את המשפך וכו' אם יש בו עכבת יין אסור ופירש הר"ן דהאי אסור האמור במתניתין בהנאה קאמר לא כדעת התוס' ומשו"ה בעינן שיהא בו עכבת יין אבל בלא"ה לא עדיף מנודות העכו"ם וכו' דאינם אסורים בהנאה ולפ"ז אנן דקיי"ל דהל' כרשב"ג לא קיי"ל כהאי מתניתין דכיון שאינו נהנה מאותו עכבת יין כלל אמאי אסור בהנאה לפיכך יש לתמוה הרבה על הרי"ף שכתב להך משנה, אלא ע"כ צ"ל דאפילו לרשב"ג דשרי הוא דוקא במפרש שהוא מוכר חוץ מדמי איסור שבו אבל בסתם אעפ"י שאינו נהנה מן האיסור אסור עכ"ל. א"כ בזה יתורץ