לחם אבירים עג

הלכה ח

כיצד סתם החבית בכלי שאינו מהודק כדרך שסותמין כל אדם וטח בטיט ה"ז חו"א היה כלי מהודק וטח עליו מלמעלה ה"ז חב"ח וכן אם צר פי הנוד ה"ז חו"א הפך פי הנוד לתוכו וצר עליו ה"ז חב"ח וכן כל שינוי שמשנה מדברים שאין דרך כל אדם הרי הן כח"א והטיח או הקשירה חותם שני עכ"ל. עיין מה שכתב רש"י בע"ז (דל"א ע"א) ד"ה "אגנא דפומא" ועיין בטור. שכתב טח פי החבית וחותמו וכופה כלי ע"ג ומיהדק בענין שיש טורח להסירו הוי חב"ח, קשר וחתם פי הנבל של יין ונתנו בשק ופי הנבל למטה וקשר השק מלמעלה הוי חב"ח פי הנבל למעלה לא הוי חב"ח עכ"ל. ונראה לפרש הנ"מ בין פירוש רש"י לפירוש רבינו דרש"י ז"ל מפרש מה דאמרינן בגמ' אגנא שריקא וכו' ר"ל שריקא וחתימה ענין אחד הוא והוא חותם אחד ומגופת החבית הדבוקה בטיט להחבית הוי חותם שני דיקולא ומיהדק וכו' ולמה צריך כאן מיהדק משום שאינה דבוקה בטיט להחבית לכן כיון דמיהדק אינו צריך לטוח עפ"י דיקולא וכן ס"ל להטור וה"נ בנוד קשר הנוד חו"א וקשר הדיסקא חותם שני וע"ז קאמר הש"ס חחימת פיו למטה הוי חב"ח וה"ה בכייף פומא צריך ב' קשרים ואפילו אינו דיסקא הוי חב"ח כן דעת רש"י ז"ל, ולרבינו הפירוש שריקא וחתימה הוא ענין אחד היינו מדובק בטיח להחבית והאגנא בעצמה היא המגופה להחבית והוא מדובק בטיט לחבית כדרך כל המגופות והוא חו"א רק שאין דרך מגופה באגנא א"כ הוי שינוי והוי חב"ח וה"ה דיקולא ג"כ מגופה להחבית רק כיון שדרך מגופה בדיקולא לכן צריך מיהדק והוי שחי חותמות כיון שאין דרך להיות מיהדק, ולרבינו גבי כלי מהודק נ"כ מיירי דטח עליו מלמעלה ומה דלא הזכיר הש"ס דמיירי בטח עליו מלמעלה משום דקאי על השריקא שנזכר קודם. וכן נוד בדיסקא הדיסקא אינו קשור על הנוד רק השינוי דהוי בדיסקא ופיו למטה עולה במקום ב' חותמות ואפילו כייף פומא דאינו קשור למטה רק למעלה ג"כ הוי חב"ח. ומה דלא הזכיר רבינו הבבא הראשונה מהגמרא היינו "אגנא" כנ"ל וכן לא הזכיר מן נוד בדיקולא מחמת דזה נכלל במ"ש רבינו בסוף דבריו וכן כל שינוי והטיחה וכו' או הקשירה וכו'. ומ"ש הטור טח פי החבית וחוחמו ר"ל דזה ענין אחד כפירוש רש"י ולא כמו שפירש הט"ז סק"ז שפירש דמה שכתב הטור טח פי החבית וחותמו היינו שעשה חתימה שניה אחר הטיחה. ומ"ש וכופה כלי ע"ג ומהדקו וכו' היינו או כופה יעו"ש, אבל לפענ"ד הפשט כמ"ש רש"י ז"ל, ומה דכתב הטור וכופה זה קאי על הקודם. ומה דכתב וחותמו לאו חתימה ממש קאמר כנ"ל, ומ"ש הטור אח"כ היה פי הנבל כפוף לתוכו אעפ"י שפיו למעלה בשק וכו' זה הוא לאו דוקא וכמ"ש הט"ז. וכן מבואר ברש"י אפילו אינו דיסקא וכן הר"ן כתב ג"כ ואפילו אינו דיסקא ואיידי דנקיט הטור ברישא פי הנבל למעלה אפילו בשק לא הוי חב"ח לכן הזכיר אח"כ שק. ומה דהקשה הב"י על הטור למה לא הזכיר הדין דאגנא כנ"ל יש לומר דזה ידענו מזה דכתב הטור אעפ"י שאין טח בטיט מ"מ כיון דמיהדק עולה מגופת החבית עם זה במקום ב"ח. מכ"ש מגופת החבית שטח בטיט וכן אגנא שטח בטיט מדובק להחבית דודאי יעלה במקום ב"ח. ומה דכתב הלח"מ וז"ל ורבינו נראה דמפרש כך אגנא דפומא דחביתא וכו' כלומר כלי שאינו מהודק שהוא דרך שחותמים בו והוא שריקא ועוד חותם אחר וכו'. ולדברי הלח"מ היה לרבינו לכתוב כן סתם החבית בכלי שאינו מהודק כדרך שחותמים בו ה"ז חו"א ועוד חותם אחר הוי חב"ח ומדלא כתב כן א"כ צ"ל כמו שפירשתי מקודם בדעת רבינו, ועל מה שהקשה הב"י למה לא כתב ההוא דאגנא וכו' אפשר ליישב בדרך אחר היינו דמ"ש הטור טח פי החבית וחותמו וכופה ע"ג, ר"ל דזה אגנא דפומא דחביתא ור"ל טח פי החבית וסותמו זה ענין אחד וכן משמע הלשון בגמ' שריקא